אנרכיזם, הגנה עצמית וקואופרטיב לאומנויות לחימה

אנו מציגים כתבה מאת אחד האוהדים שלנו המתגורר באנגליה ועוסק באומנויות לחימה במסגרת קואופרטיב אנרכיסטי

הגנה עצמית

רציתי לשתף אתכם בפרויקט מוצלח בלונדון שאני חלק ממנו – 'הוורד השחור– קואופרטיב לאומנויות לחימה' (אין קשר לפאנזין של 'אחדות', זה רק מעיד על חוסר דמיון בסצנה האנרכיסטית..). אבל לפני .שאספר על הפרויקט הנה כמה מילים על אנרכיזם והגנה עצמית.

אתחיל בסיפור שקרה לפני שנים רבות, כאשר קבוצות של אנרכיסטים עוד נהגו ללכת לעצרת הזיכרון של יצחק רבין בתל אביב, לחלק פלאיירים ש"בשר הוא הרצח הפוליטי" האמיתי, לשבת בהפגנתיות בזמן ששרים את התקווה ולהחזיק שלטים של 'צה"ל הוא ארגון טרור'. משום מה, משהו בהתנהגות הזאת לא ישב טוב עם באיי העצרת, אשר הייתה מורכבת מהמרכז הפוליטי בזמנו עם נטייה לשמאל הציוני. ויכוחים החלו להתלהט, ההמון הקיף את האנרכיסטים, אאוטנאמברד כרגיל, ועם שנים של ניסיון במצבים מהסוג הזה. ונחשו מי בא לעזרתנו? כוחות של מג"ב יצרו חוצץ בנינו לבין שאר באי העצרת. למשקיף מהצד היה נגלה המחזה האבסורדי הבא – חיילי מג"ב מגנים על האנרכיסטים, חלקם בכאפיות כיאה לאופנה דאז אשר מחזיקים מעל ראשי החיילים שלטים שבעצם אומרים שמג"ב הוא ארגון טרור – מההמון השמאלני צמא הדם. התמונה הזאת החזיקה כמה רגעים עד שאחד מהמתלהמים הצליח לחטוף כאפייה לאנרכיסט במהלך שהביא לתחילת האלימות. בהמולה שנוצרה המג"בניקים הצטרפו לצד הטבעי להם והפנו את מכותיהם כלפינו ואולי אף עצרו כמה אנשים.

מה אפשר ללמוד מהסיפור הזה?

א) שיש דרכים יעילות יותר להעביר את המסרים שלנו, אם אנחנו לא מעוניינים רק לעצבן אנשים ולהרגיש טוב עם עצמנו מול 'הפשיסטים'. כמובן שאין שום דבר נוראי בלריב עם אנשים וליצור פרובוקציות אם זה מה שאנחנו רוצים במודע.

ב) אי אפשר וגם לא רצוי בתור אנרכיסטים לסמוך על המשטרה שתגן עלינו. אי אפשר לסמוך על טוב לבם של יריבנו הפוליטיים שידעו מתי להפסיק, כאמור זה היה קהל עוין שהורכב בעיקר משמאלנים, התמונה הייתה נראית אחרת לגמרי עם זו הייתה הפגנת ימין. בקיצור אין לנו על מי לסמוך חוץ מעל עצמינו. עכשיו רובינו יודעים את זה אבל אנחנו לא מתנהגים ככה. שוטרים באים מוכנים למהומות עם אלות, מגנים, טיזרים, שנים של אימונים וגישה אגרסיבית. אנחנו באים במקרה הטוב עם מצלמה וגישה של יהיה מה שיהיה.

בלי קשר לאנרכיזם ופעילות פוליטית, האמת הזאת נוגעת לכל אחד – אם מישהו יתקוף אותך פיזית או יטריד מינית, ישדוד אותך או סתם יציק ברוב המקרים לא יהיה שם שוטר לעזור לך. המשטרה אולי מונעת מחלק מהאוכלוסייה לפעול בצורה אלימה בגלל פחד מהעונש, אבל ברגע שמישהו כן בחר להפעיל אלימות כלפיך אין (כאמור ברוב המקרים) מי שיעצור אותו אלא רק מי שיעניש אותו לאחר מעשה ובהתאם לחוק.

בן אדם בלי יכולות פיזית ומנטלית להגן על עצמו יכול לצאת ממצבים עוינים בעיקר בעזרת דיבורים. אם זה עובד – זה מצוין, ומהרבה מצבים לא נעימים אפשר, עדיף ורצוי לצאת ככה. אי אפשר לדעת מה יהיו ההשלכות של עימות אלים בין אם זו פציעה קשה, מוות, מאסר או קנס. עדיף להימנע מזה, אבל כאמור זה לא תלוי רק בך ואם הצד השני החליט שהוא הולך לתקוף אותך ויהי מה, אתה לא יכול לסמוך על האביר על הסוס הלבן או השוטר שיבואו לעזור לך.

לאדם שמאמין ביכולות שלו להגן על עצמו במידה מסוימת, יש יותר אופציות לבחור מתוכן. הוא יותר עצמאי ופחות תלוי בשלטונות שכאמור כנראה לא יהיו שם ברגע שהוא יצטרך אותם. בחברה אנרכיסטית לפי הבנתי, השאיפה היא שאנשים יהיו כמה שיותר עצמאיים ומסוגלים לדאוג לצרכים שלהם בעצמם או בקבוצות בלי שלטון מרכזי. בימינו השלטון מנצל את העובדה שהמשטרה לא מסוגלת, לא נועדה ולא רוצה לספק הגנה אמיתית, על מנת להחדיר לחיינו עוד ועוד כלים טוטליטריים שכביכול נועדו לספק לנו ביטחון אבל למעשה מחמשים את החזקים בחברה באמצעי שליטה חסרי תקדים בהיסטוריה האנושית – ממצלמות אבטחה עד מאגרים ביומטריים למיניהם.

הוורד השחור – קואופרטיב לאומנויות לחימה

עוד לפני שהגעתי ללונדון שמעתי מחבר על קבוצת אנרכיסטים שמתאמנת באומנויות לחימה במרכז חברתי פעם בשבוע. הלכתי לבדוק את זה ומאז נשארתי אתם. הפרויקט החל להבנתי בהשראת מועדוני הקרב של אנטיפה במזרח אירופה. למי שלא יודע החברים במזרח אירופה מתמודדים עם מצב קשה של ניאו–נאצים אלימים ורצחניים שלא מהססים לתקוף ולהרוג את יריביהם, יהיו אלו מהגרים, יהודים או אנטי–פשיסטים. בשביל לקדם את ההישרדות המוחשית שלהם ולהעיף את הנאצים מהרחובות, החלו החברים לפתוח מועדוני קרב ולהתאמן ביחד באומנויות לחימה. כיום אפילו יש טורניר אנטי פשיסטי שמתקיים פעם בשנה בין הקבוצות השונות. סיבה שנייה לפתיחת הקבוצה בלונדון הייתה סיבה מוחשית יותר. מארגני הקבוצה הראשונים חובבי אומנויות לחימה למיניהם שמו לב לעובדה שפעמים רבות הם עושים מנוי חודשי למועדון אומנויות לחימה וכשהוא נגמר אין להם יותר כסף לשלם על עוד חודש מה שיצר מצב של חודש אימונים כמה חודשי הפסקה וכך הלאה. יוקר המועדונים והמצב הכלכלי של רובם לא אפשר להם להתאמן ברצף. הם יצרו את הקבוצה על מנת ליצור לעצמם פלטפורמה שתאפשר להם להתאמן פעם בשבוע ולשמור על כושר. המרכז החברתי בשכונה שלהם נתן להם חלל להשתמש בו בחינם.

כיום האימונים נראים כך – אנשי הקבוצה עם הניסיון, ולמרבה המזל יש כמה כאלו עם הרבה שנים בתחום, מעבירים את השיעור. השיעורים לא מתמקדים בהגנה עצמית גרידא אלא יותר בצד הספורטיבי – בעיקר איגרוף, איגרוף תאילנדי היאבקות וג'וג'יטסו ברזילאי. האנשים החדשים או חסרי הניסיון לומדים איך לתת אגרוף, בעיטות, מרפקים, ברכיות ואיך להתאבק. בסוף השיעור מי שרוצה עושה קרבות אימון.

למזלנו אנשים תרמו לקבוצה או קנו מכספם מגנים, כפפות איגרוף, פדים ומזרונים.

הקבוצה היא קואופרטיב כי כל מי שיש לו ניסיון וידע בתחום מוזמן לתרום ולהעביר חלק מהשיעור. יש גרעין קבוע של אנשים שמעבירים את השיעורים אבל מידי פעם באים לבקר חברים מערים אחרות ומעבירים שיעור או אנשים חדשים עם ידע שהצטרפו לקבוצה. האימונים כאמור הם בחינם ומספר המשתתפים/ות משתנה משיעור לשיעור. כיום יש גם קבוצת ילדים בגילאי 5 – 11 שמתאמנת פעם בשבוע. לא כל חברי הקבוצה הם אנרכיסטים ואף אחד לא שואל אותך למשנתך הפוליטית לפני השיעור. אבל רוב המשתתפים קשורים רעיונית, בין אם הם אנטי פשיסטים, סקוואטרים או חברים של חברים..

מטרת הקבוצה היא לא להתאמן לקראת התקפה על השוטרים (אומרים שהם באו לברר), אלא קבוצה של חברים שמתאמנת ביחד, לומדת ומשתפרת. המוטו באתר הקבוצה מסכם את זה טוב – בלי מנצחים, בלי אגו, בלי פשיסטים.

כרגע יש כמה תכנונים לעתיד, לפני כמה חודשים ג'ף מונסון מליגת הלוחם האולטימטיבי ואנרכיסט היה אמור להעביר לנו סמינר בחינם ולקיים שיחה במרכז החברתי על חייו כלוחם מקצועי ואנרכיסט. לצערנו האירוע נדחה ומקווים שהוא יקרה בחודשים הקרובים. לקראת הסמינר חלק מאנשי הקבוצה הוציאו פאנזין עם כתבות על אומניות לחימה, אנטי פשיזם וקומיקס שאחד הילדים הכין. כל שנה מתקיים בלונדון יריד ספרים אנרכיסטי והקבוצה מתכננת להעביר בו סדנה, ובנוסף כמה מחברי הקבוצה מתכננים לארגן טורניר אנטי פשיסטי בו ישתתפו קבוצות מאנגליה, סקוטלנד ואירלנד.

קואופרטיב הורד השחור הוא ללא ספק אחד הפרויקטים הכי טובים שיצא לי לקחת בהם חלק.

שמעתי על עוד קבוצות שקיימות באיטליה וספרד ואני מקווה שהתופעה תתרחב. אומנויות לחימה נותנות מענה ליחידים שנהנים לתרגל אותם, שומרות עלינו חדים, מחזקות אותנו מנטלית ופיזית ואולי אולי אף יצילו אותנו יום אחד כאשר נצטרך אותם. הן לא הפתרון הרחב להתמודדות עם האלימות האנטי–חברתית או העלייה של הפשיזם בישראל. הבעיות האלו הן בעיות חברתיות, ואם בכלל יש להן פתרון אז אני מקווה שהוא יהיה במסגרת המאבק במערכת שיוצרת אותן.