הפרטה או הלאמה?… לא ולא! כי יש אלטרנטיבה!

פורסם לראשונה ב"אלטרנטיבה" גיליון אוגוסט 2012
המחבר: גיא מור

כיום רווחת הדעה כי לאנארכיזם אין עניין בתורת הכלכלה, וכי דעותיו בנוגע לתחום זה הם פשטניות ולוקות בחסר. כפי שידוע לכל מי שבקיא בהיסטוריה של התנועה והרעיונות האנארכיסטיים, דעה זו נובעת, במקרה הטוב, מחוסר ידיעה והיכרות.

 לעיסוק בכלכלה במסורת המהפכנית שתי פנים – מצד אחד, ניתוח פעולתו של הקפיטליזם ומשבריו, ומצד שני, פיתוח תיאוריה כלכלית בנוגע לחיים בחברה שלאחר המהפכה. מאז היווסדה עסקה התנועה האנארכיסטית והתיאורטיקנים מטעמה בשני תחומים אלה גם יחד, ובכמה מקרים אף הגיעה לאבחנות חלוציות.

 הפילוסוף הצרפתי פייר-ז'וזף פרודון, לו הייתה השפעה ניכרת על באקונין הרוסי, אבי האנארכיזם, ועל מרקס הצעיר, היה הראשון לזהות את תפקידו הכלכלי של הערך העודף – אותו חלק מעבודתו של העובד עבורו אין המעסיק משלם המהווה הבסיס לצבירת ההון ולפעולתו של הקפיטליזם. פרודון, שכינה את עצמו "אנארכיסט" על אף שלא היה מהפכן, השפיע רבות על האנארכיזם המוקדם. הוא היה הראשון לקבוע כי ניצול העובד תחת הקפיטליזם מתבצע במקום העבודה, על ידי בעל ההון, ולא במסגרת התחרות בשוק, ובכך התווה את היסוד לניתוח האנארכיסטי והסוציאליסטי של הכלכלה הקפיטליסטית.

 כמו כן עסקו התיאורטיקנים האנארכיסטיים בניפוץ המיתוס הקפיטליסטי לפיו יחסי העבודה בין בעל ההון לעובד הם מעין "הסכם חופשי" בין שני צדדים שווים, ושלפיכך לא ייתכן שצד אחד להסכם מנצל את הצד השני. לעובד, טענו, אין במסגרת הקפיטליזם ברירה אלא להיכנע לנסיבות הנכפות עליו על ידי בעלי ההון, בהן כוח העבודה הוא בהכרח מנוצל, אחרת לא יוכל למצוא עבודה וייאלץ לגווע ברעב. אף מעסיק לא ישכור עובד בתנאים שלא מאפשרים לו להפיק רווח מעבודתו של העובד – אחרת לא יעמוד בתחרות עם שאר בעלי ההון וייאלץ לפשוט את הרגל. מצב עניינים זה משול דווקא לשודד המאיים על עובר אורח שיתן לו את כספו, או שהשודד ירה בו. אכן, יש לנשדד ברירה – לתת את הארנק או למות – אך דרוש כישרון מיוחד לסילוף כדי לכנות הסדר מעין זה "הסכם חופשי" בין הצדדים.

 הוגים אנארכיסטיים מאוחרים יותר, כגון קרופוטקין, ניתחו ביתר פירוט והעמקה את הדינמיקה של כלכלת השוק הקפיטליסטית. עם זאת ניתוחם לא התבסס על רעיונות אקדמיים מופשטים אלא על המאבק הממשי של מעמד העבודה בבעלי ההון, והעובדות שהתגלו באמצעותו.

 בדומה לשאר המסורות הסוציאליסטיות, האנארכיזם שואף לביטול החברה המעמדית, הפקעת הרכוש של בעלי ההון (הקרוי אמצעי ייצור) על ידי ציבור העובדים, ביטול השווקים, השכר ומטבע החליפין וכינונה של כלכלה חופשית באמת, שאת פעולתה יסדירו העובדים באופן דמוקרטי.

 ואולם המסורות הסוציאליסטיות השונות חלוקות בנוגע לאופן שבו יש לפעול למען מטרה זו. האנארכיזם העביר תחת שבט ביקורתו את הסוציאליזם המדיני, המבקש (בגרסתו המהפכנית) להביא לשינוי מהפכני באמצעים היררכיים ובלתי דמוקרטים, תוך שימוש בגוף המדיני, וריכוז כל הכוחות הכלכליים, הצבאיים וכו' בידיו. לאור הניסיון המר של המדינות ה"קומוניסטיות", אזהרתו המפורסמת של באקונין בדבר "הביורוקרטיה האדומה", לדבריו "השקר האיום והנורא ביותר שנוצר במאה זו", זוכה להערכה מחודשת.

בחברה האנארכיסטית, כפי שכתב קרופוטקין, נהפך מדע הכלכלה ל"חקר צרכי האנושות והדרכים הכלכליות לספקם." בעוד שתחת הקפיטליזם הכלכלה מבוססת על שיקולי רווח בלבד, המביאים למצב בו מיעוט נהנה ממותרות בעוד שרבים לא זוכים ליהנות אף ממוצרי יסוד, וכמו כן גורמים לבזבוז משאבים אדיר ולזיהום, בחברה האנארכיסטית תהיה הכלכלה מבוססת על צרכים אנושיים בלבד. "רווחה, כלומר – סיפוק הצרכים הפיזיים, האומנותיים והמוסריים – תמיד הייתה התמריץ החזק ביותר לעבודה".

 ההתנסויות ההיסטוריות בניהול כלכלה אנארכיסטית נתנו אישור לרעיונות אלה. במהלך מלחמת האזרחים בספרד (1936-1939), למשל, ניתנה לתנועה האנארכיסטית, שמנתה בזמנו מיליוני עובדים שהיו מאוגדים באיגוד האנארכיסטי CNT-FAI, הזדמנות חד פעמית לממש את רעיונותיה בדבר התנהלות כלכלית דמוקרטית, כאשר הרפובליקה הספרדית התערערה כתוצאה מהמרד של גנרל פרנקו, ונוצר בספרד וואקום פוליטי. מיליוני העובדים המאוגדים השתלטו על מקומות העבודה בערים, הדיחו את המעסיקים והחלו לנהל בעצמם את מקומות העבודה באופן דמוקרטי. בכפרים באראגון ובמקומות אחרים נעשתה קולקטיביזציה מרצון של הרכוש בכפר, והוקמו מועצות דמוקרטיות לניהול הייצור בכפר, שברובן הנציגים עשו את עבודת הייצוג בנוסף למטלות הרגילות של כל חקלאי בכפר, ואף קיבלו תגמול נמוך יותר. על אף שכוח העבודה המובחר ביותר נשלח להילחם בחזית, נרשם בכפרים שעברו קולקטיביזציה גידול של כ-20% בייצור, בזמן שבשאר הארץ חוו ירידה ניכרת.

ברור אם כן כי אין ניתוק בין המעשה והתיאוריה – מדובר בשני צדדים של אותו המטבע. המאבק המהפכני זקוק לתיאוריה מהפכנית שתלווה אותו, ואילו התיאוריה כשלעצמה חסרת משמעות ללא המאבק.

פיוטר קרופוטקין, מיכאיל באקונין, פייר-ז'וזף פרודון. ביקרו בחריפות את השיטה הקפיטליסטית והציעו אלטרנטיבות.

Nuesra Obra העבודה שלנו – התעשיה בספרד בזמן המהפכה העממית עברה תהליך של סוציאליזציה (העברת אמצעי ייצור לבעלות של העובדים). סוציאליזציה זו האלטרנטיבה שאנרכיסטים מציעים לטובת הפרטה או הלאמה.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “הפרטה או הלאמה?… לא ולא! כי יש אלטרנטיבה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s