על בתי הכלא (מתוך דוסטויבסקי – על הכומר והשטן)

prison-fistבשנת 1849, כתב הסופר הרוסי פיודור דוסטויבסקי בתא כלאו את הסיפור  על הכומר והשטן:

"שלום לך, אב!", אמר השטן לכומר. "מה גרם לך לשקר כך לאותם אנשים מסכנים שהולכו שולל?
אילו עינויי גיהנום תיארת להם?
לא תדע כי הם כבר סובלים את עינויי הגיהנום בחייהם הארציים?
לא תדע כי אתה וסמכויות המדינה הם המייצגים שלי על הארץ?
זה אתה שגורם להם לסבול את סבל הגיהנום באמצעותו אתה מאיים עליהם.
לא תדע זאת? אם כך, בוא איתי!"

תפס השטן בצווארון הכומר, הרימו גבוה באוויר, ולקח אותו אל בית חרושת. אל בית יציקת הברזל.

הוא ראה את הפועלים רצים ונחפזים משם ובחזרה, ועמלים תחת החום הצורב.
חיש מהר האוויר הסמיך, הכבד, והחום, היו יותר מדי עבור הכומר.
עם דמעות בעיניו התחנן אל השטן: "תן לי ללכת! תן לי לעזוב את הגיהנום הזה!"

"הו, חברי היקר, אני חייב להראות לך עוד מקומות רבים."
השטן החזיק בו שוב ולקח אותו אל חווה, שם הוא ראה עובדים שדשים את התבואה.
האבק והחום בלתי נסבלים. המפקח אוחז בשוט, ומכה ללא רחם בכל מי שנופל אל הארץ, נכנע מהעמל והרעב.

לאחר מכן, הכומר נלקח אל הבקתות בהן אותם עובדים חיים עם משפחותיהם – חורים מלוכלכים, קרים, מעושנים, ומסריחים ממחלות.
השטן מגחך. הוא מצביע על העוני והמצוקה אשר בבית.

"נו, האין זה מספיק?", הוא שואל. ונראה היה זה שאפילו הוא, השטן, מרחם על האנשים.
משרתו האדוק של אלוהים בקושי יכול לסבול זאת. עם ידיים מורמות הוא מתחנן: "תן לי ללכת מכאן. כן, כן! זהו גיהנום עלי אדמות!"

"אם כך, אתה רואה. ועדיין אתה מבטיח להם גיהנום נוסף. אתה מייסר אותם, מענה אותם למוות נפשי בזמן שכולם כבר מתים פיזית! בוא! אראה לך גיהנום אחד נוסף, הגרוע מכולם."

הוא לקח אותו לבית כלא והראה לו צינוק, עם האוויר הדוחה ודמויות האדם הרבות, שדודים מבריאות ואנרגיה, שוכבים על הרצפה, מכוסים בטפילים שאכלו את גופם הדל, העירום והכחוש.

"הסר את בגדיך המשיים", אמר השטן לכומר, "שים על קרסולך שלשלאות כבדות כמו חסרי המזל האלה. שכב על הרצפה הקרה והמזוהמת – ודבר איתם על גיהנום שעודנו מחכה להם!"

"לא, לא!", השיב הכומר, "אינני מסוגל להעלות בדעתי דבר נורא מזה. אני מפציר בך, תן לי ללכת מכאן!"

"כן, זהו גיהנום. לא יכול להיות גיהנום נורא מזה. הידעת זאת? האם ידעת שהאנשים והנשים האלה, אותם אתה מפחיד עם תמונה של גיהנום אשר בעולם הבא, האם ידעת כי הם כבר בגיהנום, כאן ועכשיו, עוד בטרם מותם?"

(הערה: הסיפור לקוח מחיבור של אמה גולדמן בשם בתי כלא: כשלון ופשע חברתיhttp://dwardmac.pitzer.edu/Anarchist_Archives/goldman/aando/prisons.html)

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s