הגיגים – אילן שליף

גלגלי ההיסטוריה סובבים לאט… ואנשים חסרי מנוח רוצים לזרז את מהלכם. הפעילות למען הרעיון על חברה מסוג אחר בה יחליפו שוויון , חופש, ואחווה את הניצול, השעבוד, והניכור השוררים בסדר החברתי הקפיטליסטי. פעילות כזאת מקלה את הסבל האישי הנגרם לפעילים וגם מקדם את השינוי. כמו כל פעילות אנושית אנחנו יכולים לעשות זאת באופן יעיל יותר ואפילו מהנה. מניסיון של פעילות רב שנים ורכישת ידע בתחומים הנוגעים לעיניין ניראה לי שנוכל לעשות זאת טוב יותר אם נשים לב לדברים הבאים:

כיום, כמעט כל אדם שאינו משוחד ואינו שטוף מוח (שזה רוב האוכלוסייה העובדת ושאינה עובדת) יודע שהשיטה הקפיטליסטית מבוססת על ניצול, דיכוי, וניכור. אבל הרוב הגדול גם אם מתמרמר, נירתע מלהתקומם נגד השיטה גם אפילו שמדי פעם לא הולכים בתלם ואפילו עושים משהוא בנידון – בדיבור או אף במעשה.

הגורם העיקרי המשמר את המערכת הנוכחית של חוסר שוויון, חופש, ואחווה/סולידריות הוא הנטייה לקבל את הסמכות של העילית השלטת ושולחיה והפעילות השוטפת של שולחיה לשמר את הסמכותנות.

הפעילות המרכזית של כל מי שרוצה להחליף את השיטה הקיימת בחלופה אנושית יותר היא בהחלשתה עד דעיכתה של הסמכותנות והנטייה להיכנע לה.

מספר גורמים מרתיעים מפני פעילות כוללת נגד השיטה הקיימת

הגורם העיקרי המרתיע מליפול בזמנים רגילים הוא כמובן הלחץ והפחד מרשויות המערכת שממש לא אוהבים את המתנגדים לשיטה ועוד יותר מכך את המציעים ופועלים למען חלופה לה.

הגורם השני בחשיבותו הוא תיקווה מעטה מדי או אף נעדרת לגבי האפשרות להילחם נגד השיטה הקיימת ועוד פחות מכך התקווה שאפשר להביא להבסתה ולהחלפתה במשהו טוב יותר.

מאחר ועל אף המאמצים והכוח של העילית השלטת ועושי דברה הנטייה להתנגד למערכת וחוקיה ואף למרוד בה די נפוצים לא צריך להמציא מחדש את הגלגל ולהתחיל מאפס.

רבים פעלו בעבר ואף פועלים בהווה כנגד השיטה הקיימת. חלקם אף "ראו את האור" ובפועלם קידמו את המהלך ההיסטורי אבל, היכולת של בודדים ואף חוגים לא מאורגנים דיים לקדם את השינוי המהותי באירגון החברתי האנושי מוגבלת.

קבוצות של פעילים – גם אם קטנות מאוד, הראו בעבר ומראים בהווה שאפשר גם אפשר לנצל "סדקים של חופש" במשטר הקפיטליסטי המודרני כדי להתנגד למערכת, כדי להשפיע לצמצום הרתיעה של רבים נוספים מליפול נגד היבטים שונים של המערכת, וכדי לטפח את התקווה שאכן אפשר להביס את העילית השלטת ואת השיטה בכללותה ואפשר להחליפה במשהו יציב אחר.

היתרון העיקרי של קבוצות פעילים על פעילים מאורגנים פחות הם בשני גורמים עיקריים:

היתרון האחד הוא שבהתנהלותם הם יכולים להדגים את החלופה לסמכותנות חסרת החופש, השוויון, והאחווה, בדמוקרטיה ישירה שיכולה לשמש דוגמית חינוכית למערכת לא סמכותנית של חופש, שוויון, ואחווה.

היתרון השני בחשיבותו הוא שפעילות שוטפת נעשית ברמה משמעותית של אי וודאות. בתווך פעילות מתמשך יכולתם של קולקטיבים וארגון של קולקטיבים להגיע להחלטות טובות ויצירתיות יותר, לפעול במציאות החברתית, ולתקן שגיאות עולים לעין ערוך על זה שלהם אם היו פועלים כאינדיבידואלים בלבד. גם "האשראי" הציבורי שצוברים קולקטיבים משמעותי יותר.

בעבר, שוחרי השינוי החברתי סברו ברובם שהדרך לשינוי היא לשכנע את המועמדים לפעילות השינוי בכך שהרעיון של שוחרי השינוי הוא ראוי וההצטרפות של רוב המנוצלים היא הדרך לכך. ניסיון העבר ומחקר שיטתי על הדרך בה מתפתחות ומשתנות הדעות/עמדות/השקפות של בני אדם הרבה יותר מורכבת.

אפשר להרחיב על כך רבות אך בצמצום לפסקה אחת כבר ידוע שלאדם יש בראשו לא רק את "השוטר" שמונע ממנו למרוד אלא גם מערכת מורכבת של דעות/עמדות/השקפות שחלקן שונות זו מזו גם לגבי דברים דומים, חלקן דומיננטיות יותר וחלקן נידחות במצבים רגילים מפני הדעות האחרות. כמו שבדרך כלל לא מצליחים לשכנע בר פלוגתא במהלך וויכוח שהוא תועה ובמקרה הטוב מערערים את הביטחון בדעה הקיימת וגורמים לחשיבה מחודשת בהמשך, כך גם פעילות פוליטית והפצת הרעיונות על עולם חדש מחלחלת בהדרגה ומתבטאת במצבים מיוחדים בשינוי מערך העמדות של הפרט ושל ציבורים שלמים (לפעמים זה אלה של שוטר בשולי הפגנה שמשנה באופן זמני או אף לגמרי את הפרט. לפעמים זה מעשה לא אנושי של רשויות החוק שמביא כעס שמבלגן את הסדר בראש של רבים. לפעמים זה מאבק בתחום מצומצם של כמה אלפי פעילים כמו במאבק נגד העלאת דמי הנסיעה בברזיל לאחרונה שהצית מאבק רחב יותר וסחף מיליון וחצי נוספים).