אבא עני, ילד עני / גיא מור

breadline

אחת ההצדקות האידיאולוגיות המשמעותיות לקפיטליזם היא שלמרות חוסר השיוויון הגדול תחתיו, במסגרת השוק החופשי לכל אחד יש הזדמנות נאותה להצליח בגדול ולהיעשות עשיר – אם רק ירצה זאת באמת ואם "יש לו את זה", כלומר את הכישורים והיכולות הטבעיים שדרושים כדי להצליח.

אפילו על פי המיתוס עצמו, לא "כל אחד יכול" אלא רק מי שבורך בתכונות אופי המאפיינות אנשים עשירים – כושר המצאה, כושר ניהול, ניהול סיכונים מחושבים, קור רוח, וכיו"ב. (חלקכן אולי שמתן לב שהתכונות הללו לא באמת מאפיינות אנשים עשירים. מאפיינים נפוצים יותר הם היוולדות להורים עשירים, ניצול משאבים טבעיים ומינוף כספי ציבור.)

לחשוב כמו עשירים

על פי תפיסה רווחת, יש משהו חיובי שהעשירים עושים, שבזכותו הם נעשים עשירים וחשוב לא פחות, ממשיכים להישאר עשירים. ספרי עזרה עצמית בסגנון "אבא עשיר, אבא עני" מבטיחים ללמד את הקורא בהם את סודותיהם של אנשי העסקים המצליחים, כך שעם מעט התמדה ועבודה קשה, כל אחד יוכל להפוך בעצמו לעשיר.

כפי שג'ינה ריינהרט, האישה העשירה ביותר בעולם והאדם העשיר ביותר באוסטרליה, מייעצת לעניים באשר הם: "אין מונופול על להיות מיליונר. אם אתם מקנאים במי שיש לו יותר כסף, אל תשבו בחיבוק ידיים ותתלוננו. עשו משהו כדי להרוויח יותר כסף בעצמכם – בזבזו פחות זמן בשתייה או עישון ובילוי עם חברים, ויותר זמן בעבודה." ריינהרט, יש לציין, קיבלה את הונה בירושה.

בארה"ב העשירים אף מכונים "בוראי מקומות עבודה" (job creators), מעין נאו-אלילים של מיתולוגיה עסקית חדשה (גברים ולבנים על פי רוב). נכון שבישראל הערצת עשירים מעולם לא התבססה באותה המידה כמו בארה"ב, ונתקשה עוד יותר למצוא שרידים שלה לאחר לאחר מחאת קיץ 2011 (כעת אנשים כמו רני רהב טוענים שהבעיה בחברה היא דווקא "שנאת העשירים"), אך בכל זאת התפיסה לפיה מצב כלכלי משקף תכונות אופי של הפרט עודנה טבועה בחלק ניכר מהשיח אודות עוני, שיח המתווה את האופן בו אנו ניגשים לסוגיות כלכליות-חברתיות רבות.

תרבות העוני

אחד הרעיונות החשובים בשיח הציבורי והאקדמי על עוני הוא הרעיון על כך שקיימת בקרב אנשים החיים בעוני "תרבות עוני" ייחודית, עם מאפיינים ייחודיים משלה. (למעשה תפיסה שכזו מרומזת בעצם השימוש בביטוי "עניים" ולא "אנשים החיים בעוני" – ביטוי ממנו עולה תפיסה המתייחסת לאדם החי בעוני כמי שהעוני טבוע בו).

המונח "תרבות העוני" נטבע על ידי האנתרופולוג אוסקר לואיס (Oscar Lewis) בעקבות מחקרו על שכונות עוני באמריקה. במחקרו בשנות ה-60 בקרב אוכלוסיות החיות בעוני טען לואיס כי אוכלוסיות אלה מפתחות "תרבות עוני" שממשיכה להנציח את עצמה גם כאשר הגורמים המבניים שהביאו להיווצרותה השתנו. על פי לואיס תרבות זו מאופיינת בתחושת שוליות, חוסר אונים, תלות, נחיתות, חוסר שליטה על דחפים וחוסר יכולת תכנון. תרבות זו מוטבעת באישיותם של ילדים החיים בעוני כבר בגיל צעיר, כך שקשה לשנותה.

על אף שליבו של לואיס, שבעצמו גדל בתנאי עוני ומחסור, היה מאז ומעולם עם האנשים החיים בעוני, ומטרתו העיקרית הייתה להפנות אצבע מאשימה כלפי החברה שבה מתקיים העוני, התאוריה שפיתח אומצה בחום על ידי אלו שביקשו להאשים את העניים במצבם. שכן מתפיסת "תרבות העוני" משתמע שהעניים יחדלו להיות עניים אילו רק ישנו את תרבותם. מעבר לכך, תפיסה זו קובעת שלאנשים החיים בעוני יש אמונות, ערכים והתנהגויות די אחידים וצפויים. במילים אחרות, העני אינו נתפס כסובייקט המשפיע על המציאות אלא כבסך-הכל-עני. כפי שמציינת מיכל קרומר-נבו, תפיסה זו גוזרת מביטויים התנהגותיים של אנשים החיים בעוני תכונות אופי אינהרנטיות, מבלי לבחון את הנסיבות ואת ההקשר הרחב של אותן התנהגויות:

"אם נתבונן במחקריו של לואיס, כמו גם במחקריהם של חוקרים רבים אחרים, נמצא שהוא מתחקה אחר חוסר ההצלחה ברמה התפקודית של האנשים שהוא כותב עליהם, ואז יוצר זיהוי בין חוסר ההצלחה לבין תכונותיהם של אותם אנשים. כך, לדוגמה, מתפרש הקושי לא לחרוג מתקציב מצומק (ביטוי התנהגותי) כהוכחה חותכת לחוסר יכולת לארגן ולתכנן תקציב, בלי התייחסות לשאלה אם גודלו של התקציב המצומק אמנם מאפשר תכנון או ארגון יעילים יותר; הקושי להתמיד בעבודה נתפש כביטוי למחסור בהרגלי עבודה ולא נבחן בתוך ההקשר הרחב, שבו הרגלי העבודה הנדרשים בתחומי העיסוק הפתוחים בפני אנשים שאינם משכילים הם לרוב נכונות לעסוק שעות ארוכות בעבודה חדגונית ומשעממת, צייתנות אינסופית והסתפקות במועט."1

תפיסת "תרבות העוני" של לואיס התקבלה בברכה על ידי קובעי מדיניות, כדוגמת דניאל פטריק מויניהאן, עוזר שר העבודה בממשלת לינדון ג'ונסון. הדו"ח המפורסם שחיבר מויניהאן בשנת 1965 על העוני בקרב משפחות שחורות בארה"ב נתפס ככתב אישום על המבנה הרעוע של המשפחה השחורה כגורם האחראי לעוני בקרב משפחות שחורות וכמכניס מימד גזעי חדש לתפיסת "תרבות העוני".

התיאוריה של לואיס העניקה כסות אקדמית ומדעית להאשמת העני, כלי אידיאולוגי חשוב בשירות השיטה הכלכלית הקפיטליסטית, שהרי אם העניים אינם אשמים במצבם… אולי זו השיטה שאשמה?

קבלת החלטות בתנאי עוני

עוני הוא מצב שנוטה להנציח את עצמו. עוני עובר בירושה. בדומה למבנים חברתיים-כלכליים אחרים עוני נוטה לשעתק את עצמו, לא מחמת תרבות עוני שמסרבת לעבור מן העולם אלא בשל יחסי הכוח בחברה המקבעים את התנאים לשימורו.

אחת מהדרכים שבהם נראה כי עוני מנציח את עצמו, ייתכן ותפתיע דווקא את אלה שמבקרים את תפיסת "תרבות העוני" ואת הרעיון לפיו עניים הם עניים מאחר שהם מקבלים החלטות גרועות. שורה של מחקרים בפסיכולוגיה ובכלכלה התנהגותית מצאו כי קיים קשר הדוק בין עוני לבין החלטות "גרועות". אלא שהסיבתיות היא הפוכה: עניים אינם עניים כיוון שהם מקבלים החלטות גרועות – הם נוטים לקבל החלטות גרועות בדיוק מאחר שהם חיים בעוני.

החוקרים סנדהיל מולאינתן ואלדר שפיר מצאו כי הימצאות במצבי מחסור (כגון מחסור בכסף או בזמן) מקשה על התהליך הקוגנטיבי של קבלת החלטות. שפיר ומולאינתן מבקרים את אחת הדעות הרווחות במחקר בנוגע לעוני אשר "מייחסת לעניים מגוון כשלים וגרעונות פסיכולוגיים וגישתיים אנדמיים שהופכים את ראייתם את הדברים למוטעת, את התנהגויותיהם ללוקות בחסר ואת בחירותיהם לרוויות שגיאות, ושמים אותם במצב בו הם זקוקים הנחייה פטרנליסטית.”2
עמדה נוספת אותה הם מבקרים היא זו לפיה אנשים הם רציונליים ביותר ופועלים בצורה מחושבת להשגת יעדים ללא צורך בעזרה וללא עשיית שגיאות רבות.

תפיסה חלופית, בה מחזיקים שפיר ומולאינתן, טוענת כי אנשים החיים בעוני אינם פועלים בחישוביות רציונלית מושלמת אך גם לא באיזו פזרנות טבעית מולדת. הם טוענים כי אנשים החיים בעונים מבצעים את אותן השגיאות שכל האנשים מבצעים בתחומי חיים אחרים, אלא שמרחב השגיאה (margin of error) שלהם צר הרבה יותר, וההשלכות של "טעויות פיננסיות" חמורות הרבה יותר בהיעדר רשתות בטחון חברתיות.

בנוסף לכך הם טוענים כי מצב של דלות ומחסור יוצר פסיכולוגיה משלו. עוני גורם להכבדה מנטלית וריקון המשאבים הקוגנטיביים המוגבלים שלנו. “רוחב הפס המנטלי" מועמס באינספור דאגות.

על אף שממצאיהם של שפיר ומולאינתן עלולים להתפרש כביטוי נוסף של "האשמת העני במצבו", לא מדובר כאן על מציאתם של כשלי אופי בקרב אנשים החיים בעוני. מדובר על החסמים והגורמים האובייקטיביים איתם מתמודדים האנשים החיים בעוני, ועל השפעותיה של ההימצאות בעוני – השפעות שיחולו על כל אדם במצב דומה. כפי שמציין החוקר דין ספירס שערך מחקר דומה, שיבוץ אקראי של נבדקים לתנאי "עוני" ו"עושר" בהקשר של הניסויים שנערכו הוביל באופן עקבי לקשיים בקבלת החלטות בקרב ה"עניים".3

פתרונות סימפטומטיים, בעיה שורשית

כיום רבים יסכימו, יש לקוות, כי אנשים החיים בעוני זקוקים לשינוי מערכתי, ולא לספרי עזרה-עצמית. אך לאיזה שינוי מייחלים, ומה מכנים שינוי מערכתי – בנקודה זו רבה המחלוקת. השיח החברתי המקובל כיום כלל אינו מדבר על חיסול העוני אחת ולתמיד, אלא לכל היותר על הפיכתו לנסבל יותר באמצעות מדיניות רווחה וחלוקה מחדש של הכנסות, המשתלבים במסגרת הסדר הכלכלי הקיים מבלי לאיים בערעור יסודותיו.

בניגוד לכך, קוראת הגישה האנרכיסטית למבט ביקורתי על מבני הכוח בחברה המייצרים הבדלים מעמדיים. מבני הכוח הללו הם המייצרים עוני, שהוא תופעה חברתית ולא קללה שאיתה האנושות מוכרחה להתמודד ללא כל ברירה. התפיסה האנרכיסטית קוראת להתמודדות עם שורש הבעיה ולא עם הסימפטומים הנראים שלה.

בד בבד עם שחיקתה של מדיניות הרווחה בשל חוסר הסבלנות הנאו-ליברלי לכל 'ויתור' כלפי העובדים והעניים, מתעצמת התפיסה לפיה הבדלי מעמדות הם דבר בלתי נמנע ועלינו לזנוח את העיסוק בשיוויון ולהתמקד ב"הגדלת העוגה" – כך שפרוסת העוגה של כל אחד ואחת, כולל האנשים שחיים בעוני, תהיה גדולה יותר. כך השאלות אודות מי משרתת הגדלת העוגה, איך בדיוק גידול בצמיחה כשלעצמו משפר את איכות חיינו, והאם השיטה הכלכלית אכן פועלת בהתאם לצרכים ולרצונות האוכלוסייה, מטואטאות מתחת לשטיח.

מטרתו של שיח ביקורתי אודות עוני אינה רק להבין את הדינמיקה של העוני בחברה הקפיטליסטית. כדבריו של הסוציאליסט החירותני אוסקר ויילד, המטרה היא אף להרהיב עוז ו"לבנות מחדש את החברה כך שעוני יהיה לבלתי אפשרי".

___________________________________

1. מיכל קרומר-נבו, “להביט בעיני אנשים החיים בעוני"
http://acheret.co.il/?cmd=articles.156&act=read&id=715

2. Marianne Bertrand, Sendhil Mullainathan & Eldar Shafir, “Behavioral Economics and Marketing in Aid of Decision-Making among the Poor”

http://web.mit.edu/idi/pdf%20downloads/Decision%20Making.pdf

3. Dean Spears, “Economic decision-making in poverty depletes cognitive control”

http://www.princeton.edu/chw/events_archive/repository/Spears120110/Spears120110.pdf

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s