המשטרה נראית חסרת תועלת בקהילה שלנו…

1555459_586343248118738_1865243186_nנוי איטו (21 בנואר 1895- 16 בספטמבר 1923). אנרכו-פמיניסטית, מראשונות התנועה הפמיניסטית היפנית. לפני נרצחה על ידי הצבא היפני ב23' בגיל 28, הספיקה איטו להיות העורכת הראשית של המגזין הפמיניסטי סייטו בו קידמה דיונים בנושאי הפלות, זנות ואמהות, לקדם התארגנויות עובדים ולתרגם את כתבי אמה גולדמן ליפנית. היא ידעה היטב שכל אלו כנראה יביאו לרציחתה בידי הצבא היפני, חשש שבו שיתפה את הלוגיקן המפורסם ברטראנד ראסל בפגישתם ביפן, אך עד יום מותה המשיכה לכתוב ולבקר את דיכוי המעמדות הכפריים ביפן ובמיוחד את זה של הנשים.

במאמר "מעשים אנרכיסטיים" מ-21' במגזין אותו ערכה "תנועת העובדים" היא כותבת:

"אנחנו שומעות כל הזמן כי האידאל של האנרכיזם הוא פנטזיה לא מציאותית. נדמה כי כולם נשמעים לאמונה התפלה שטוענת כי לא ניתן להשיג אוטונומיה ללא שלטון מרכזי. בפרט, יש סוציאליסטים, שאמורים היו להיות בעלי רעיונות בהירים יותר מאינטלקטואלים אחרים שמזלזים "בחולמים" האנרכיסטיים. אך למען האמתה הרעיונות הללו בדיוק הושגו בכפרים שירשנו מקודמינו. היכן שלא נמצא מה שנקרא "תרבות", גיליתי את העזרה ההדדית הטהורה והפשוטה וחיים המבוססים על הסכמה חברתית.

אני אספר על העובדות שלהן הייתי עדה אישית בכפר שבו נולדתי וכמה רעיונות שפיתחתי בעקבות הרשמים שלי ממנו. אני לא מתיימרת לומר כי כך מתנהלים החיים בכל המדינה, אבל אני יודעת שאנחנו לא דוגמא יוצאת דופן.

בכפר שלי יש 70 בתים שמחולקים לעמותות קטנות, ללא נציגים רשמיים. בהעדר קשיים לחברים בהתאגדויות אין מלאכה רבה. אך בעת הצורך, ההתאגדות נכנסת לפעולה.
בפגישות הכפר כולם מביעים בכנות את מחשבותיהם. אף אחד לא מקשיב בזרועות שלובות, וכולם מסבירים את טיעוניהם. אין אפליה, אין נעלות או מסכנות. אחנו מכבדות מסורות משפחתיות ומבוגרים, אך אין זה מפריע בהתכנסויות. איך אנחנו מחליטות דברים? ביחד.

כשאדם חולה וחייב לנוח חברי הקהילה הולכים לביתו, אחד קורא לרופא, אחר מודיע למשפחתו. חלק ממלאים את תפקידיו וחלק מטפלים בו באדיבות, לוקחים תורות בלילות. אם מישהו מת, הקהילה מטפלת בקבורה, בהלוויה וטיפול באבלים. בלידות מתכנסות נשות הקהילה, ומטפלו בכל מה שהאם צריכה עד שהיא יכולה לחזור לפעילות.

המשטרה נראית חסרת תועלת בקהילה שלנו, ומריבות מיושבות דרכה. אם מדובר בגניבות, אז לאחר שהנפגעים מפוצים, המבצעים מוזהרים מפני גירוש מהקהילה. אין ספק כי גניבה הוא דבר רע, אבל מה יעזור להם ולנו שישלחו לבית סוהר? איום ההוצאה מהקהילה והבושה בדרך כלל מונעים ממנה מלקרות שוב.

באופן כללי, בכל פעם שהקהילה או היחיד נזקקים לדבר כלשהו, לאחר שנפגשים ומחליטים על כך(פגישות שעשויות להמשך ימים, עד שמשיגים הסכמה) כולם מתגייסים כדי להשיגו. אנחנו לא כופים על החברים לבצעם אך זה נחשב ללא מכובד לא להשתתף בביצוע מה שהוחלט עליו.

גם אם החיים בכפר לא קלים, האמת היא שמי שעוזב בדרך כלל חוזר. החיים האגואיסטים באזורים אורבניים הם בלתי נסבלים למי שרגיל לחיי הכפר. גם אם הגורל היום מצווה לנו חיי עוני, ודאי שאלו טובים יותר במסגרת הסולידריות שמספרת הקהילה. "

תרגום מיפנית: יושיארו אשימוטו.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s