מוטיבציה וצורך בהתארגנות/גלעד גרובמן

1616559_287829028036195_1936776824_n

תא חדש של הארגון "אחדות" בבאר שבע

ב-6.2.2014 התקיים מפגש היכרות ראשון בבאר שבע, על מנת לחבר בין האנרכיסטיות המקומיות ולהקים תא מקומי בפדרציה של הארגון האנרכיסטי "אחדות".

אנו שמחות לראות כי בכל רחבי הארץ ישנן פעילות ופעילים המעוניינים לארגן פעילות אנרכיסטית מקומית בעריהם – בחיפה, קרית שמונה, ירושלים וגם באר שבע.

לאט לאט הרעיון של פעולה אנרכיסטית משותפת ורחבה, שאינה מתביישת בשם זה, תופס תאוצה. התשתית הבסיסית להתפתחותו של כוח פוליטי אנרכיסטי מוצהר ובולט, שפועל  בתחומים שונים של מאבק במטרה להפוך לכוח חברתי משמעותי, מונחת על ידו.

אני רוצה להזכיר נשכחות לקוראים: בשנת 2004 פרסם אייל רוזנברג (כיום חבר "אחדות")  מאמר בשם  "אנרכיזם בעליית-הגג", בו הוא תיאר מצב כזה:

"אך כאשר אני מסתכל סביב ואף מפשפש בכליי שלי, הרושם המצטייר זה זמן רב הוא שאנו משאירות את ההשקפה הזו (האנרכיסטית) בגדר סיסמה או אמצעי להגדרת זהות; עוטפות אותה מכל הצדדים בניירות עיתון ומאפסנות את החבילה המביכה בעליית-הגג… ונפוצות לערב- רב של תחליפים לפעילות אנארכיסטית של-ממש. כך נוצר מין מעגל-קסמים המשבש את אפשרות ההתפתחות של אנארכיזם בארץ"

"אך בהיעדר כל מסגרת אירגונית שהינה אנארכיסטית במוצהר, ומזמינה הצטרפות במוצהר, לכל אלו אין רק בעייה לפעול בעצמם, אלא אפילו לשמש כמוקד שאיבה וגיוס של אותה אנארכיסטית גנרית בדוגמה שלי: היא תחלוף על פנינו ברחוב, או תבוא פעם לפעילות של האירגון האקטיביסטי שאנו חברים בו, או אפילו תעסוק באירגון פעילות עליה לא שמענו מעולם, עם יותר או פחות פרספקטיבה. היא תוקף כל הזמן במסרים לא מאוד מרנינים ממי ש-'בצד שלה', היא תרגיש מתוסכלת-משהו, תשאל את עצמה האם אין משהו יותר טוב, או אפילו תרגיש שבא לה לצעוק על אנשים ש- "מה אתם דפוקים, צריך מהפכה עכשיו, מה זו כל ההתחנחנות הזו?" – והיא לא תשים לב, לא תוכל לדעת, שהנערה או האיש מימינה או משמאלה מסכים איתה לגמרי ומרגיש את אותו 'לבד' אירגוני כמוה."

"אבל המסר שאני רוצה להעביר כאן אינו שכולם דפוקים; נהפוך הוא. אנחנו דווקא צריכות לקחת את עצמנו ואת הפעילות שלנו יותר ברצינות, ולחשוב על איך נוכל בכל- זאת להציב לעצמנו את משימת יצירת תשתית אירגונית לאנארכיזם בארץ. מדוע לא ייתרגמו חוסר- האמון הרחב (והמוצדק) במדינת ישראל, והחוויה הכושלת למדי של פרוייקט הלאומיות הערבית בארצות סביבנו, לכדי קיום של אירגון אנארכיסטי גדול, ערבי-עברי אפילו? אני מצליח להעלות בדימיוני מצב, בו מעגל הקסמים שבין היעדר עשייה אנארכיסטית לבין השקעת הזמן שלנו בפעילות בלתי-אנארכיסטית, להסתובב גם בכיוון ההפוך: נוכחות, ביטוי, אירגון – שיימשכו עוד אנשים לפעילות וירחיבו את בסיס התמיכה, וכך יזינו חזרה את המסגרת האירגונית. מי ייתן ויימצא בינינו המתכון לכך."

אז זהו, המתכון מתבשל. את הצורך בהתארגנות שכזו יודעות גם חברותינו האנרכיסטיות במזרח התיכון – בסוריה, לבנון, מצרים ותוניס – שראו את הצורך בהתארגנות אנרכיסטית פוליטית מוצהרת בעקבות ההתעוררות הכללית באביב הערבי, והחלו לפעול כדי להגשימו.אכן, כל עוד אנרכיסטיות ימשיכו להסתגר בבדלנותן האישית, המשמעות של רעיונותיהן תישאר מעוקרת ומרוחקת ממימושם כצל חיוור – והאנרכיזם כתפיסה אנטי-סמכותנית בעלת שורשים ועקרונות מובהקים לא יוכל לזכות לקול בפוליטיקה האזורית.

 גלעד גרובמן (מזכיר הארגון)

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s