סוריה : ראיון עם אנרכיסט מחאלב

Syriaנכתב במקור ע"י ברנדון גריי, תורגם מאנגלית על ידי רועי זיסקינד

ההתקוממות בסוריה כנגד הדיקטטורה הטוטליטרית של בשאר אל-אסד נמצאת בשנתה הרביעית. מה שהחל במרץ 2011 בעיר הדרומית דרעא עם ילדי בית ספר שריססו בגרפיטי סלוגן ממצרים, "העם דורש את נפילתו של המשטר," הפך במהרה להפגנות המוניות מכל המגזרים שהתפשטו ברחבי הארץ כשדיכוי ברוטלי מצד המשטר פגש נחישות עיקשת מצד המפגינים. חיילים שסירבו לפקודות פתיחה באש לעבר המפגינים ערקו מן הצבא והקימו את "הצבא הסורי החופשי" כדי להגן על המפגינים מהדיכוי. מחאות המוניות על בסיס קבוע ומועצות עממיות הזינו את המרד התוסס.

מונרכיות סוניות אזוריות עודדו גורמים ריאקציונריים מקומיים שניסו להחדיר למרד שפה עדתית בעוד מערכת העינויים של משטר אסד עינתה אלפי פעילים. פונמנדליסטים סוניים שוחררו מבתי הסוהר של אסד והצטרפו לאחיהם העיראקים כדי ליצור את הבריגדות האולטרה-ריאקציונריות של המדינה האיסאלמית של עיראק וסוריה  (דאע"ש בעגה המקומית). אל-קאעידה דחתה אותם כקיצוניים מדי, והעדיפה במקום זאת לתמוך בשותפיהם הרשמיים, ג'בהת אל-נוסרה (חזית אל-נוסרה). דאע"ש תקפה רק לעיתים נדירות מטרות של המשטר של אסד, והעדיפה במקום זאת לקרוע לגזרים, מן העורף, את המיליציות של המרד, וכך הם ניצלו כמעט לחלוטין מהפצצות אוויריות כלשהן מצד כוחות הממשלה. פריבילגיה שכזו לא הוענקה מעולם לאזרחים במחוזות המשוחררים.

"הצבא הסורי החופשי" המבוזר והלא מאורגן צבר מוניטין של שחיתות כשחלק מלוחמיו מעוטי האספקה הואשמו בביזה ובפגיעות אחרות. ההפצצה הבלתי פוסקת של אזרחים והעוצמה של הצבא המודרני והמצויד היטב, המגובה בגוש האימפריאליסטי של רוסיה-איראן-סין, גבו את המחיר. חומס, עיר מרד גדולה, הפכה לעיר מורעבת ותחת מצור. אותו הדבר נכון גם לגבי הפרברים של הבירה דמשק. חאלב, הלב המסחרי של הארץ, הפכה למוקד של קונפליקט אינטנסיבי ומוקד לחסכים במשך שנתיים עכשיו. השנה "הצבא הסורי החופשי" וקואליציית החזית האיסלאמית יזמו צעדי ענישה כדי להעיף את דאע"ש, אחרי קמפיין פעיל ואמיץ שתייג את דאע"ש כאויבי המהפכה (קונטר-מהפכנים).

בשעת כתיבת דברים אלה, דאע"ש והמשטר של אסד מנצחים במלחמה שגבתה את חייהם של יותר מ-160 אלף בני אדם, הרסה נתחים עצומים מהארץ ועקרה מיליונים מבתיהם.

לאחר התקשרות בת כמעט שנתיים דרך הסקייפ והפייסבוק יצא לי סוף כל סוף לפגוש את אנרך, קומרד מסוריה איתו התכתבתי במשך זמן כה רב. הוא משכונת בוסתן אל באשה בחאלב.

ב: כשהחלו ההפגנות בדראע, מה חשבת כששמעת שמשהו מתרחש?

א: ובכן לפני שהחלו ההפגנות בדראע, יצרנו קבוצות מחאה בסוריה, אך תרשה לי לומר שלאחר המהפכה המצרית והמהפכה התוניסאית "כוחות הביטחון" הסוריים יצאו לרחובות כל הזמן. אז כאשר החלה המהפכה בדראע, כוחות הביטחון היו לנו בכל מקום. הדבר היחידי שעלה לראשי הוא שאנחנו צריכים לעשות כמוהם, אנחנו צריכים לצאת לרחובות, לכבוש את חאלב, אך זה לא קרה משום שבפעם הראשונה שלי ברחובות חאלב סוג של נעצרתי רק מכיוון שהיינו קבוצה של ארבעה אנשים שהלכה לכיכר בחאלב. אז הם לקחו אותנו, ואז חקרו אותנו ברחוב: "מה אתם עושים כאן? למה אתם פה? אתם הולכים למחות נגד אסד?" וענינו "לא, אנחנו כאן כדי לאכול פלאפל." (צחוק) אחרי הכל, זה התחיל. כשראינו את התמונות של המפגינים בדראע כולנו ידענו שזה ימשיך, זה לא ייפסק כי המעשים האכזריים של כוחות המשטר הסורי נגד המפגינים היו כמו סימן עבורנו שזה לא ייגמר שם. זה לא ייגמר בדראע.

אף אחד לא היה מתאר לעצמו שמה שקורה עכשיו יקרה. אבל אתה יודע, אחרי הכל, אני לא יכול להגיד שהאנשים טועים עכשיו. אחרי הכל כשאתה מול דיקטטורה של ארבעה עשורים, כשהדיקטטור משתמש בכלי נשק כנגד אזרחים לא חמושים, אני לא יכול להאשים את האנשים שלקחו נשק ויצאו לרחובות בשם החירות. כרגע אין ממש חירות, אך אני לא יכול להאשים אותם.   

היית די צעיר כשזה התחיל, בן כמה היית?

אני בן 22 עכשיו, אז הייתי בן 19.

איך זה היה להיות נער לפני המהפכה, תחת הדיקטטורה? מתי התחלת לראשונה לחשוב בצורה פוליטית, או לא להסכים עם המשטר, או להיות נגדו?

המשפחה שלי הייתה נגד המשטר, אז גדלתי נגד המשטר, אך הרשה לי לומר שהקרב הראשון שלי נגד המשטר היה כשהייתי בן 17. היה לנו מחזה תיאטרלי בבית הספר, אך הוא עבר תחת ידיה של המפלגה השלטת. הם מחקו כמה סצינות שהם רצו. זה היה הקרב הראשון, והם ניצחו בפעם הזו

אתה יודע בסוריה כשאתה בן 18 אתה צריך ללכת לצבא – אתה מוכרח ללכת לצבא. אז ללכת ברחובות כשאתה בן 18 ואינך בצבא, זה מסוכן עבורך. כמעט נעצרתי פעמיים רק בגלל זה, ואמרתי שאני סטודנט, אני לא יכול להיכנס לצבא כשאני לומד באוניברסיטה. הם אמרו "תראה לנו את התעודה שמוכיחה שאתה באוניברסיטה", ולא הייתה לי את התעודה, אז הם לקחו אותי למעצר, ונשארתי שם במשך משהו כמו 12 שעות, אז הם הוציאו אותי החוצה כי הם השתכנעו שלמדתי באוניברסיטה אז אתה יכול לראות את הדיקטטורה כל יום מילדותך ועד שאתה הופך לגבר מבוגר.

כשאתה תלמיד בבית הספר, לכל ילד, בכל כיתה, יש תמונה של חאפז אל-אסד [אביו של בשאר] שאומרת לך שהאח הגדול צופה בך בכל מעשה שאתה עושה. אז אחרי הכל, אתה בן אדם, כשאתה רואה את התמונה נועצת בך מבטים, אתה יודע שיש מישהו שמסתכל עלייך. אתה תחת לחץ כל הזמן. אז התחלתי לבצע מעשים נגד המשטר ולמען המהפכה. זה לא היה הרבה, אבל אתה יודע, הייתי נער.

האם צפית את הדיכוי, ההרג, שהם ימחצו את המהפכה בכל דרך שהם יוכלו?

כן. לא הייתי עד ל-1982, אבל המשפחה שלי הייתה עדה. ב-1982 חאמה (חמאת) נחרבה כמו חאלב עכשיו, רק משום שהיו שם אנשים שדרשו את זכויותיהם. הם אמרו זאת כמו עכשיו, חאפז אל-אסד אמר שהם טרוריסטים, שהם איסלאמיסטים, אמר "בואו נשרוף את העיר" והוא שרף אותה. אז היו לנו באותה פעם 200,000 איש שמתו בחאמה רק מכיוון שהם דרשו את זכויותיהם.

ודברים אחרים כמו מוזיקה הוצאו מחוץ לחוק בסוריה. אתה לא יכול להיות מטאל-הד, אתה לא יכול להיות ראפר, אתה לא יכול להיות שום דבר, כי האח הגדול לא רוצה שתהיה. אז לאחר שהם הטילו איסור על מוזיקה, אתה צריך לצפות לסוג כזה של דיכוי. כשאתה מוציא מוזיקה מחוץ לחוק באמצעות מעצר של אנשים למשך שלושה או ארבעה חודשים רק כי הם ניגנו מוזיקה, אז אם הם דורשים ממך [המשטר] לעזוב, אתה יכול להרוג אותם כמובן. זו הסיבה שבגינה ציפיתי לדיכוי הזה.

אז כשההפגנות החלו בחאלב, נעצרת. האם היו אלה הפגנות גדולות?

ההפגנות לא היו גדולות כמו בכיכר תאחריר, אך הן היו גדולות. היינו באוניברסיטה. באוניברסיטה יש לך חלק שני של האוניברסיטה, יש לך מעונות, והיו משהו כמו 40 אלף איש שם. כולם היו נגד המשטר. אז כל יום וכל לילה המשטרה לפיזור מהומות ערכה מסיבה בתוך האוניברסיטה.  רבים נורו בתוך שטח האוניברסיטה. הרבה רציחות קרו שם, דקירות, גז מדמיע. כמובן שכל סוג של דיכוי שראית בכל חלק אחר של סוריה, בדראע, במזרח ע'וטה – בכל מקום בסוריה – יכולת לראות אותו באוניברסיטת חאלב, מכיוון שכשהמוחים הראשונים יצאו לרחובות זה לא היה כ"כ גדול. היו אלה קבוצות קטנות שם ושם ושם, אך קבוצת האוניברסיטה הייתה הגדולה מכולן, אני לא יודע, הם "מלומדים" (צחוק) – הם יודעים איזה סוג של דיכוי מתקיים בסוריה. אז כשהפגנו היינו אלפיים איש במשך משהו כמו 10 דקות במקסימום, משום שאחרי 10 דקות הגיעו 4,000 שוטרים לפיזור מהומות ושאביחה [בריונים של המשטר], והשאביחה לא מכירים שום חוק. 100 מאיתנו נעצרו בהפגנה הזו בלבד. אז לאוניברסיטת חאלב יש מספר עצום של אסירים עד עצם היום הזה, אך אני לא נשארתי הרבה זמן בכלא, לא רשמתי את שמי על הקירות, וזה סוג של עניין.

שוחררת מהר יותר?

כן, תוך שלושה ימים.

ואחרים שנעצרו איתך לא היו ברי מזל באותה מידה?

כן, הם לא היו ברי מזל כמו שאני הייתי. אני יודע שאחד מהם בכלא גם עכשיו. כאילו עכשיו הוא עצור כבר יותר משנה וחצי, ולהיות עצור זה הרבה יותר גרוע מאשר להיות בכלא. כשהם לוקחים אותנו ממרכז המעצר לכלא אתה יכול לראות את החיוכים על פניהם של העצורים מכיוון שבמעצר, קודם כל, כל פעם שאתה שומע את שמך אתה חוטף מכות, חוטף מכות ממה? זו השאלה הגדולה.על זה אנשים משחקים – אתה תחטוף מכות מכבל, אתה תחטוף מכות מחשמל. אז בכלא החיים הרבה יותר קלים, יש לך את המיטה שלך, אין לך חבר הקרוי מקק [צחוק].

אז מחיתם נגד אסד, אך מה אנשים כמוך רוצים במקום? כולנו יכולים להיות 'אנטי' אך בעבור מה אתה נאבק, מה אתה רוצה בשביל סוריה?

אצלי זה לא כמו אצל האחרים. אני נגד אסד לא [רק] כי אני נגד אסד, אני נגד כולם. אז אני לא הולך להצביע עבור אף אחד נגדו. אני לא רוצה אף אחד שיהיה אסד. אני לא רוצה מדינה דמוקרטית, אני לא רוצה מדינה דיקטטורית. אני לא רוצה מדינה כלל. אתה יודע, אנרכיזם.

אנרכיזם יכול לומר הרבה לאנשים שונים, איך ייראו החיים בסוריה אנרכיסטית?

יש לך את עצמך. אתה הבעלים של עצמך ושום דבר מלבד עצמך. יש לך חיים. ארצך אינה צריכה אותך ואתה צריך את ארצך אולי [צחוק] אך ארצך אינה צריכה אותך. כמובן שאין עשירים ועניים. עד עכשיו, אם מישהו הולך לחאלב, או לכל מקום אחר בסוריה, אתה עדיין יכול לראות את המדינה ההיררכית שנמצאת בכל מקום בעולם. אתה יודע, כש"הצבא הסורי החופשי" הגיע לראשונה לחאלב, חייתי את מספר הימים הראשונים בחירות, חירות אנרכיסטית, אני לא מדבר על חירות אמריקאית. מכיוון שיש לך את האנשים האלה שמחזיקים רובים בשבילך, לא בשביל הבריגדה, לא בשביל אלוהים, לא בשביל אף אחד, לא בשביל אמריקה, לא בשביל אף אחד. הם מגינים עלייך. ממה? מכולם. בחברה אנרכיסטית אתה לא צריך אותם, אתה לא צריך הגנה. הגנה ממי? כרגע, לאן שלא תלך בעולם ההגנה הגדולה ביותר שאתה צריך היא מהממשלה. אז לממשלה יש את הצבא, יש כוחות שמגנים עלייך מהם. [צחוק] אז אם אתה מדבר עליי, אני לא חלמתי על סוריה טובה יותר, כי לחלום על סוריה טובה יותר משמע לחלום על דיקטטורה חדשה. אני מתכוון שאני לא רוצה כלא חדש וגדול יותר, עם אנשים נחמדים יותר, שבו אתה עוזב את ביתך מחויך. זה מזויף.

אז אני כרגע כאן בגזיאנטפ (דרום-מזרח טורקיה), אני יודע שאין לי את הזכות לומר זאת, כשאתה לא נלחם אתה לא יכול להאשים את האנשים שעושים כך. אני יודע שלחימה היא קשה. אני יודע ש"הצבא הסורי החופשי", אפילו ג'בהת אל-נוסרה, כל מי שנלחם בתוך סוריה חווה זמנים קשים. להיות בחזית זה מאד קשה אז אני לא מאשים אותם, אבל אני אומר שכשכיש מלחמה שני הצדדים לא עושים דבר. שני הצדדים נלחמים אך האנשים מתים. זו הסיבה – אני לא אומר "שלום ואהבה" – אבל שלום ואהבה! [צחוק] תפסיקו את המלחמה! מכיוון שכרגע בסוריה יש לנו דיקטטורה במזרח ויש לנו דיקטטורה במערב. זו הסיבה שאיני יכול לבחור. זה כמו הרפובליקנים נגד הדמוקרטים באמריקה, אך שניהם חמושים, שניהם קטלניים. הם יכולים להרוג אותך אם אינך בוחר בהם. זה למה זו דמוקרטיה : [צחוק] אתה יכול לבחור.

אז למה עזבת את חאלב?

אין הרבה מה לעשות שם, זה למה. היה לי חבר בתוך חאלב שנלחם עם "הצבא הסורי החופשי". אמרתי לו שהוא כלי משחק עכשיו, "אתה כלי משחק של מי שנותן לך כסף, אם הוא אומר לך לעזוב את החזית אתה תעזוב את החזית רק משום שהוא זה שיש לו את הכסף. אז אם הוא יתעצבן עלייך, אתה לא תקבל כסף וכך לא תהיה חמוש. אז אתה מפסיד, זה למה אתה כלי משחק." אמרתי לו לעזוב, הוא לא עזב. אני לא אומר לעזוב את הארץ, אני אומר לא לציית לחוקים. לא לציית למה שהמרשל אומר לך. הוא לא המרה את פי החוקים. אז לאחר שלושה חודשים מהזמן בו עזבתי את חאלב הוא נהרג על ידי צלף באל-אשרפייה. שם [בחאלב] הרגשתי ככלי משחק, שאיני חי את חיי, אני חי איך שאחרים אומרים לי לחיות. אם דאע"ש באים, אל תלבש מכנסיים קצרים. אם הם עוזבים, תלבש מכנסיים קצרים. אל תשתה אלכוהול לפני "הצבא הסורי החופשי". שתה אלכוהול לפני הצבא הסורי, שכן אם לא תשתה אתה תעצר. הרגשתי שאין הרבה שאני יכול לעשות. אני לא יודע, יכול להיות שזה היה אנוכי, אבל אני לא רוצה להיהרג על ידי חבית [נפץ] מבלי לעשות דבר. אוקיי, תהרגו אותי, אך בזמן שאני עושה את העבודה שלי.

אפילו האקטיביסטים שם אמרו לי, אל תצלם את החזית, אל תיקח את המצלמה שלך לחזית, כי בחזית יש מעשי ביזה. אתה לא יכול לצלם את החזית כי תיהרג על ידי "הצבא הסורי החופשי" בעצמו. הם אמרו לי שהפרויקטים האלה שאתה עושה כאן, עוזרים לאנשים עם זה. הם אמרו לי שאחרי הכל אנחנו גוססים עם האנשים אז בוא נסיים את המלחמה, ואז כשהמלחמה תסתיים, נסתכל על הדברים האלה.

אז אלה לא חיים. אתה גוסס בזמן שאתה חי.

האם מצאת מקום מחוץ לסוריה לו אתה יכול לקרוא בית?

לא. גם לא בתוך סוריה. אחרי הכל, אני לא אדם לאומי; בית הוא המקום שאתה מחליט שהוא הבית. אני לא אומר שטורקיה היא מקום הרבה יותר טוב, כמובן שלא. כל ממשלה, הם מצביעים על זה, אבל הם יכולים להרוג אותך עם החוק, עם חוקה. אז אני לא הולך להגיד שזה "בית", אבל אני חי כאן. יש לי עבודה, ויש לי את בת/בן הזוג שלי יחד איתי. אז זה טוב.

האם אתה מרגיש שאתה יכול לעבוד למען המהפכה כאן?

כן, מכיוון שהקו הראשון של המהפכה הוא חוסר גבולות. אז בתוך סוריה, מחוץ לסוריה, אנשים מדוכאים בכל מקום בעולם. אז אולי לחיות כאן בגזיאנטפ זה קצת משעמם מכיוון שהם לא דורשים את זכויותיהם, אבל אני עשוי לדבר טורקית מתישהו, ואני אדרוש את הזכויות שלנו [צחוק] כשאלמד טורקית.

למה אתה לא עובר לאירופה או לקנדה, "העולם הראשון" כפי שהם קוראים לזה?

זין על העולם הראשון. [שנינו צוחקים]

לחיי זה. אבל זה לא מעניין אותך? כי דיברתי עם כמה סורים ומאיזשהן סיבות הם רוצים לעבור לאירופה או לקנדה.

כשאתה עובר לאירופה או לקנדה או לכל מקום אחר כמהגר, כפליט, אתה חי תחת חוקי הממשלה. אז אם אני בסדר עם חיים תחת חוקי הממשלה, למה מלכתחילה הייתי נגד אסד? הייתי צריך לחיות בסוריה, להיות בעד אסד, וסוריה תהפוך לעולם ראשון בסופו של דבר. אז אם זהו החלום שלי, בסדר, לעולם הראשון יש את הבעיות שלו כמו לעולם השלישי. בסדר, בעולם הראשון אתה יכול להתלבש איך שאתה רוצה וללכת ברחובות, אבל בבית שלך אתה לא יכול לצבוע את הקירות איך שאתה רוצה איפה שהם שמו אותך. אוקיי, אני יכול לעבוד כקופאי בטורקיה ולקבל 500 דולר, ולחיות במקום שהוא הרבה יותר טוב מהמחנה אותו הם מציעים. אם הייתי הולך לעולם הראשון, הייתי מעדיף ללכת למטרות תיירותיות. תן לי לראות את שוודיה במשך חודש, לא במשך כל החיים.

כדי ללכת לשם (כפליט) אתה צריך לוותר על כל מה שיקר לך, מה שנלחמת בשבילו?

כמובן, ולשווא. "היי שוודיה, תעזרי לי. אבל אל תסתפקי רק בלעזור לי, תלמדי אותי איך לחיות את חיי." זוהי טיפשות. אוקיי, יכול להיות שיש דיכוי בארצי, אחרי הכל, אני לא אדם לאומי, אז עבורי קיים דיכוי בכל מקום בעולם. אפילו שוודיה מדכאת אנשים שחיים שם. אז, אני לא יודע, אם הייתי בשוודיה והייתי רואה הפגנה הייתי משתתף בה. אז הייתי נבעט החוצה משוודיה. ואז לאן הייתי הולך? למה להטריח את עצמי וללכת לשם רק כדי להיבעט החוצה? אני יכול להישאר כאן בטורקיה ולהיבעט החוצה.

אז היית במצרים לתקופה קצרה ואז חזרת לחאלב למשך שישה חודשים. איך היו החיים שם?

כשעזבתי את חאלב המלחמה לא הייתה כפי שהיא עכשיו. כשעזבתי את חאלב לא היו חביות [נפץ]. כלי הנשק הכבדים היחידים שעבדו בשטח היו ההוביצר, אבל עכשיו יש לנו הכל. ברלין לא פגעה בפריז עם זה. כשחייתי בחאלב גרתי בצד המערבי וכשחזרתי גרתי בצד המזרחי, באזורים המשוחררים, מכיוון שאם הייתי חוזר לצד המערבי הייתי מוכרח להתגייס לצבא הסורי. הייתי צריך להשתתף בכך אם הייתי הייתי חוזר לשם. אז נשארתי באזורים המשוחררים, חייתי שם, אוקיי, יש הפצצות אבל אתה חי את חייך. כולם חיים את חייהם.

אוקיי, זה לא הולך לשמח אנשים מה שאני עומד להגיד. אבל כשדאע"ש הגיעו לראשונה לחאלב, האנשים אהבו את זה, כי הם ניקו את הדרכים מ"הצבא הסורי החופשי". "הצבא הסורי החופשי" דיכא את האנשים כמו הצבא הסורי. אז כשדאע"ש הגיעו הם לקחו את כל האנשים מ"הצבא הסורי החופשי" ושמו אותם בכלא. אז אתה יוצא לדרכים ורואה אזרחים כמוך וכמוני. אתה לא רואה מישהו שמחזיק קלצ'ניקוב ומכוון אותו אלייך ללא סיבה, משום שהוא יכול. אז האנשים שם לא רוצים הרבה – אוקיי הם נגד אסד מבפנים – אך מבחוץ הם לא נגד אף אחד. הם עם עצמם. הם מצביעים לעצמם. כי כשאתה חי על הקצה, כל שנייה של חיים היא קריטית כי בכל רגע אתה עלול להיפגע על ידי הפצצה. יש מטוס שטס מעלייך שעלול להפציץ אותך. אז אנשים חיים את חייהם בצורה קיצונית. זה למה, אוקיי, הדבר היחידי שהשתנה בחאלב אחרי המלחמה הוא שהרסת שכונות והרסת אנשים מבפנים.

אבל בסדר, הם שמחים ברחובות, הם מחייכים, כשרמדאן נגמר בשנה שעברה הייתי שם, אז אנשים שמחו על העיד (עיד אל פיטר). אבל הם הרוסים מבפנים. כשאתה הולך אליהם ואומר להם "אתם יכולים לחיות ללא אוטוריטה/סמכות" הם מסתכלים ימינה ושמאלה ואומרים "על מה לעזאזל אתה מדבר, אתה משוגע? לא ראית את אסד. לא ראית את "הצבא הסורי החופשי", דאע"ש, ג'בהאת אל-נוסרה?" הם יאמרו לך את זה. אתה צריך שיהיה לך מישהו שילחם נגד אסד. אז אתה צריך שדאע"ש יהיו כדי להילחם בו. ואז עם דאע"ש, אתה צריך מישהו שילחם נגדם. זה למה זה מטריקס והם לא מאמינים שאפשר לחיות ללא סמכות. מנקודת ראותי, זהו הרס הנשמה. אני לא מאמין בנשמה, אבל זהו הרס מבפנים.

אז דיברת עם דאע"ש?

כן.

מה הייתה התרשמותך מהאנשים האלה ככל שהזמן עבר, האם הם חשפו את פרצופיהם האמיתיים?

כן, שהיתי בשכונה בשם "מאסאכן חננו" ואז שני חברים שלי, שהכרתי לפני המלחמה, יצרתי איתם קשר מכיוון שהייתי במצרים ורציתי שיבואו אליי ויאמרו שלום. הם מדאע"ש עכשיו. הם נשארו אצלי במשך שבוע. בהתחלה אמרתי להם, "מה לעזאזל אתם עושים? בשביל מי אתם נלחמים?" הם אמרו לי את זה – כמובן שהם סורים, לא בריטים, לא קנדים, [צחוק] הם סורים – הם אמרו לי "הצבא הסורי החופשי שדד אותנו, הצבא הסורי הרג אותנו, וג'בהאת אל-נוסרה לא עושים שום דבר בנידון. אז הצטרפנו לדאע"ש כדי שנוכל לעשות את מה שאף אחד אחר לא עשה." שאלתי אותם על איסלאם, הכרתי אותם, הם היו אתאיסטים, אז מה לעזאזל קרה? הם אמרו לי, "אנחנו לא משוכנעים שיש אלוהים וכשאתה משוכנע שיש אלוהים ואלוהים אומר 'אם אתם רוצים לרצות אותי אז תילחמו עבורי' אנחנו נלחמים עבור אלוהים." זה למה בכל מקום שמישהו מדבר על דאע"ש, הוא אומר לך את זה, ש"המנהיגים מושחתים אך כלי המשחק אינם.", הם באמת מאמינים שכל דבר שהם עושים הוא צודק בהחלט. ולעיתים הם עשויים לשכנע אותך, אז אל תלך לשם. אמרתי לו "אני עדיין לא דתי, אז מה תעשה לי?", הוא אמר לי "מה שאני לא יודע לא פוגע בי. אם אתה הולך לשתות בירה אז תשתה בירה בביתך, ואז תצא לרחוב בלעדיה. אם זה רמאדן, אל תאכל בזמן שאתה הולך ברחוב כי אהרוג אותך. בסדר?"

אז במידה ומסתירים את זה, לא אכפת להם?

לא אכפת להם כי זה מה שאללה אומר. אללה אומר בקוראן שאם אתה עושה משהו לא בסדר אז כדאי שתסתיר את זה. אז הם משוכנעים. פגשתי אנשים מדאע"ש. פגשתי אנשים מנוסרה. דיברתי איתם ככה, כמו שאני מדבר איתך, ואני חי עד עכשיו. האנשים היחידים שאני יודע שאם אפגוש אותם אני איהרג הם אנשי הצבא הסורי.

לאן אתה רואה את חאלב הולכת? יש לך מושג מה הולך לקרות בעתיד?

אולי אחרי משהו כמו עשר שנים תצטרך דרכון כדי לעבור מהצד המזרחי לצד המערבי. אתה עשוי לראות את חומת ברלין, אך ייקראו לה חומת חאלב. עד עכשיו, תן לי להגיד על סוריה, [מורדים ב]דמשק הבירה חתמו על הסכמי הפסקת אש עם המשטר. אל-רקה תחת ח'ליפות, יש להם ח'ליפות, אבו בכר אל בגדאדי (מנהיג דאע"ש). בחאלב, יש את המלחמה. המהפכה הסורית נראית עכשיו כמו שני דברים: המהפכה הספרדית ומלחמת האזרחים האמריקאית. אז זה עשוי ללכת לכל אחד מהכיוונים הללו. אני רק אומר שאתה עשוי לראות אחרי עשר שנים, עשרה אנשים, אחד מהם עשוי להיות בנג'מין פרנקלין שיגיד "הנה החוקה שלכם, הביאו לי את פסל החירות", ואתה עשוי לראות משהו כמו ספרד. אבל אחרי הכל, אל-אסד בעוד 6 שנים מעכשיו,הוא לא יוכל להיות הנשיא שלנו יותר.

זה לא ייאוש, אך אינך יכול למצוא תקווה כשאתה מחפש אחר אלטרנטיבה לדיקטטורה. אין תקווה. זו אלטרנטיבה אחרי הכל. אז אתה עובר מדרך אחת לאחרת, אבל אתה הולך להיהרג בשתי הדרכים. אז אם אין פעולה קהילתית למיגור ההיררכיה, אתה הולך להישאר ככה. לא אכפת לי מהשמות, אכפת לי מהמצב. אז אם הוא ייקרא בשאר אל-אסד או בנג'מין פרנקלין, בשתי הדרכים הם דופקים אותי. ושניהם עושים את המרחיאונה לבלתי חוקית. [צחוק]

מה חשבת כשיצרתי קשר איתך כאנרכיסט מקנדה שרוצה לדבר איתך? חשבת, "מה זה לעזאזל"? האם זה היה הגיוני שאנרכיסטים ירצו ליצור קשר?

כמובן, כמו שאמרתי לך, אין גבולות, והמאבק הוא אחד בכל מקום אליו תלך. יש לך מאבק והוא אחד. אז אנרכיסט מקנדה הוא בדיוק כמוני, אנחנו חברים שמדברים. זה הכל – אחים.

*פורסם במקור באנרקיזמו.נט:

http://www.anarkismo.net/article/27224

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s