זכויות לא מקבלים – זכויות לוקחים / אלכסנדר וולודרסקי‬

1512693_10202123897192672_1637340917_nאחד המלכודים של ״תנועת השמאל הלא‫-‬סמכותני״ הוא בכך שכמעט כל אדם שמגיע‫/‬ה לתוכה סובל‫/‬ת מאשליה של השתייכות למשהו מאוד חשוב ונחוץ‫.‬ היא מתחילה לדמיין את עצמה כסובייקט היסטורי‫, כזה‬ שיש משמעות לדעות ורצונות שלו‫.‬ למעשה ״המשמעות״ הזאת קיימת רק בסביבה די קטנה של שמאלנים‫,‬ שכל כך קטנה עד שבאמת שמחים בה לכל הצטרפות‫.‬ עקרון דומה מתקיים גם בתת‫-‬תרבויות נוער‫,‬ את‫/‬ה מקבל‫/‬ת בהם את המנה שלך של אהבה‫,‬ הכרה וחברות רק בזכות ההתשייכות‫.‬ אין בכך שום דבר רע‫.‬ תת‫-‬תרבויות עוזרות לרבים לרכוש בטחון עצמי ומיומנויות חברתיות‫.‬ אם לא לתקן אז לפחות אפשר לסכך בעזרתן טראומות פסיכולוגיות מהילדות‫.‬ בסופו של דבר תת‫-‬תרבות עדיפה על דת‫.

הבעיה היא שפוליטיקה מתפקדת על פי כללים אחרים‫. היא אינה מכוונת פנימה אלא החוצה. פוליטיקה היא תמיד התנגשות, לא רק של רעיונות (שעליהם אפשר להתווכח על כוס בירה), אלא של אינטרסים, כולל אינטרסים לגמרי חומריים.‬ פוליטיקה היא מאבק‫.‬ היא מלחמה שבה החזק אוכל את החלש והחלשים מתאגדים על מנת לאכול את החזק ולהמשיך לאכול אחד את השני‫.‬ בשום אופן זהו איננו ״מרחב בטוח״‫.‬ תת‫-‬תרבות אנטי‫-‬סמכותנית‫,‬ לעומת זאת‫,‬ מלמדת את האקטיביסטים שפוליטיקה זה סוג של משחק מעניין ומשמח ושהעיקר בו זה להנות מהתהליך‫.‬ אמנם המשחק יכול להיות מסוכן לעיתים‫,‬ אבל בדומה יותר לספורט אתגרי מאשר לסמטה חשוכה‫.‬ השחקנים אינם יריבים אלא שותפים אשר צריכים לכבד אחד את השני‫,‬ להעריך אחת את השניה ולעזור‫.

רק שמחוץ לתת‫-‬תרבות שמאלית ‫(‬ונצטרך לצאת החוצה אם הכוונה שלנו היא שינוי חברתי ולא טקסים עבור מי ש״איתנו״‫)‬ אף אחד לא יודע שצריך לכבד אותך‫,‬ להעריך ולעזור רק בגלל שאתם קיים‫.‬ לא‫.‬ יאכלו אותך‫,‬ ינצלו אותך‫,‬ ירמו אותך וישפילו אותך‫.‬ לא מרוע אלא כי פשוט אפשר‫.‬ כל ברית של שמאל חירותני עם סמכותנים‫,‬ ליברלים‫ או‬ ״אנשי המרכז״ ‫(‬שלא לדבר על נסיונות אינטרקציה עם הימנים‫)‬ נגמרת בכך שהכוחות הלא‫-‬סמכותניים תחילה מנוצלים ואחר כך נזרקים כשאין בהם יותר צורך‫.‬

זה לא עניין של חוסר הגינותם של בעלי‫-‬הברית‫/‬יריבים‫.‬ פשוט כך נהוג כאן ולא קורה אחרת‫.‬ רק בין בעלי דעות דומות אשר חולקים עקרונות וערכים אתיים משותפים ניתן ליישם את הדיון כאמצעי אפקטיבי לפתרון מחלוקות‫.‬ בויכוח עם בעלי עמדות אחרות יתנגשו כוחות ולא דעות‫.‬ זה לא מעניין את אף אחד מה אתם חושבים‫,‬ כולם מתעניינם לדעת מה אתם יכולים לעשות‫.‬ קונצנזוס הוא מאוד נדיר בקבוצות גדולות ‫(‬אפילו אם הן הומוגניות לכאורה‫),‬ מאחר והמטרות והעקרונות מתלכדים לעיתים רחוקות יותר מאשר רבים היו רוצים לחשוב‫.‬ יותר סביר למצוא פשרות אשר נולדות מתוך עימות וקונפליקט בין כוחות ועמדות שונות‫.‬ אם מעמידים פנים לאורך זמן ומציגים את הפשרה כהסכמה ‫(‬קונצנזוס‫)‬ זה לא יפתור את הבעיות הפנימיות אלא רק יעמיק אותן ויחסל כל אפשרות לעימות פתוח והוגן‫,‬ באותו זמן תווצר סביבה נוחה לתככים זולים ברמה של כיתה ו׳‫.‬

על מנת להפוך מתתתרבות לסובייקט פוליטי אפקטיבי יש צורך לנטוש את הטקטיקה של יצירת ״מרחבים בטוחים״ שבהם כל אחד מוגן מויכוח וביקורת.‬ כלומר,‬ ״מרחבים בטוחים״ צריכים להתקיים(כל מיני קבוצות תמיכה פסיכולוגית),‬ אבל לא צריך לבלבל אותם עם ארגונים פוליטיים שפעילותם צריכה להיות מכוונת להשגת מטרות ברורות‫.‬ פוליטיקה ‫-‬ זוהו קודם כל עימות מכאיב שבו‫,‬ לעיתים קרובות‫,‬ ״אנשים שלנו״ מתבררים כ״זרים״‫. זוהי לא העברת זמן עם חברים שמטרתם היחידה היא לדאוג אחד לשני.

 

 

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s