שוטרים הם לא חברים

285285_555044527847926_2057467324_n.pngשוטרים הם לא חברים שלנו ולא מגנים עלינו. שוטרים הם אויבים שלנו כאזרחים ואזרחיות, כאנשים ללא מעמד פוליטי רשמי. המשטרה נועדה לאכוף את החוק – כל חוק. שיהיה טוב או רע, צודק או לא, השוטר משהה כל שיפוט מוסרי לגבי אכיפת החוק ואוכף אותו. עם השוטר אי אפשר להגיע להסדר דרך דברי טעם והיגיון כי השוטר יש לו תפקיד אחד – לבצע פקודות, לאכוף את החוק.

מצד שני השוטר שאנחנו פוגשים ברחוב הוא מקבל ההחלטות בשטח. הוא יכול להחליט לעצור אותך על זריקת בדל סיגריה ויכול שלא, הוא יכול להחליט להתייחס ברצינות לתלונה שלך על הטרדה מינית ברחוב ויכול להתעלם – השיקול והשיפוט נתונים לו לחלוטין. כמובן שאין לאף שוטר או כוח משטרה יכולת לעצור את כל מי שמלכלך ברחוב או מטריד מינית אבל זהו דיון אחר, על סדרי עדיפויות ברמה הארגונית והטקסט הזה מתייחס בעיקר ליחסי הכוח המתקיימים במפגש בין אזרח פשוט לשוטר שידגימו שהשוטר הוא לא דמות ראויה לאמון ובטח שלא כשזה נוגע להגנה עלינו האזרחיות והאזרחים.
לשוטר, מתוקף תפקידו, ניתנות סמכויות ע"י המדינה, הראשונה בהן היא הסמכות לעצור ולהפעיל כוח על מי שהוא מזהה כחשוד במעשה עבירה. אלא ששוטר לא צריך להוכיח או להצדיק בפני אף אחד בשום שלב את הסיבה לחשד שלו. הוא לא צריך לאמת ולא להוכיח את גרסתו. למעשה, שוטר יכול לעצור כל אדם ל-24 שעות מכל סיבה שהיא, אפילו שקרית ואין שום דבר שניתן לעשות נגד זה. השוטר למעשה, לא חייב בשום שלב להצדיק את האלימות שהוא מפעיל ולא צריך להוכיח שהיא חוקית. אדרבא, אם היא לא מוצדקת או לא חוקית, על הקורבן להוכיח זאת. משמעות הדבר היא שלא רק שלשוטר יש עמדת כוח חוקית על כל אזרח, הוא לא צריך להוכיח צידוק לשימוש בה.

השימוש באלימות עומד במהות תפקידו של השוטר. ההנחיה של השוטר לטיפול בחשוד היא "להפעיל כוח ברמה אחת מעל" מזו של החשוד משמע, בבסיס, התפקיד של השוטר הוא יצירת הסלמה ודרדור הסיטואציה לאלימות. לא רק זה אלא שלאדם אסור להתנגד לשוטר משמע לשוטר יש שליטה מלאה על כל סיטואציה דרך הפעלת כוח אלימה. שוטר יכול לנצל את הסמכות הזו בשביל כל דבר שירצה והיות והוא לא צריך להוכיח את הצידוק שבשימוש בכוח הכוח של השוטר בשטח הוא, למעשה, כמעט בלתי מוגבל.

שוטר שנמצא אשם בהפעלת אלימות לא מוצדקת עדיין יכול לצפות לעונש קל בהרבה מכל אזרח שיעשה זאת – ענישה או טיפול משמעתיים פנים משטרתיים ולא כתב אישום. למשטרה ולכל גוף מדיני אחר שאמור לפקח עליה, יש ניגוד אינטרסים בענישה של שוטרים אלימים: אלימות היא הכלי של השוטר וענישה של שוטרים על שימוש באלימות יתר פוגעת באמון השוטר בכלי שניתן לו וביכולת של המשטרה כגוף אכיפה לתפקד באופן שוטף. יותר מכך, הפחד מפני ענישה של שוטרים על אלימות יתר מעודדת שיקול דעת אצל השוטר מהי מידה ראויה של אלימות, עד כמה ראוי להפעיל אלימות על אזרח לא-אלים והאם הפעלת אלימות כלפי מבצע/ת עבירה זניחה כמו עישון ג'וינט או התערטלות בציבור, היא מידתית או מוגזמת. אלו אמנם שאלות שישאלו מתוך חשש לענישה ולא מתוך התבוננות ביקורתית אך האחד מוביל באופן כמעט בלתי נמנע לשני וכאמור שוטר שחושב בביקורתיות הוא לא פקוד טוב.
שלוש הנקודות הללו מסתכמות בכך שהמפגש שלנו עם השוטר ברחוב הוא מפגש עם כוח כמעט בלתי מוגבל שכמעט ואין עליו עול נשיאת אחריות. מפגש כזה הוא לא מפגש שמקנה ביטחון ולא מפגש בו אנחנו מוגנות אלא נתונות לחלוטין לחסדיו של הצד השני וצד כזה הוא לא צד שכדאי לתת בו יותר מדי אמון.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s