עקרונות הארגון ומטרותיו

אנו ארגון אנרכיסטי קומוניסטי הפועל בשטח פלסטין/ישראל. מה פירוש הדבר, עבורנו?

אנרכיזם    הוא ההיבט הארגוני־הפוליטי של תפיסתנו אודות אופיה הרצוי של החברה האנושית. אנרכיסטיות מתנגדות למנגנונים סמכותניים והירארכיים בחברה, ובראשם מוסד המדינה. מנגנונים כאלו – בין אם הם רשמיים או בלתי־רשמיים – מפקיעים מפרטים ומקבוצות את כוח־ההשפעה החברתי. הסמכות, השלטון והמשמעת מדכאות אותנו במחשבה ובגוף; ומונעות מאיתנו הגשמה העצמית בפעילות חברתית רצונית, מתוך אחווה במעגלי חיינו וסולידריות אנושית כללית.

במקום מבנים אלו אנו מבקשות לכונן חברה המתאפיינת בניהול־עצמי, בריבוי קבוצות וארגונים בתחומי החיים השונים, להן גישה נאותה למשאבים החברתיים־הכלכליים. אנו מאמינות כי המבנים החברתיים הרחבים – אשר חשיבותם מכרעת – יכולים וצריכים להתנהל באופן פדרטיבי, מבוזר. זאת, החל ברמת הקהילות המקומיות ועד לרמת הפדרציה העולמית, תוך תיאום ושיתוף־פעולה ברמות השונות. הכוח לקבל ולבצע החלטות החלות על פרטים וקבוצות – לא יופקע מידיהם לידי מנגנון ייצוג של נבחרים או ממונים, המחליטים וקובעים מדיניות בשם שולחיהם. בכל החלטה וביצועה ישתתפו אלו המושפעים ממנה.

לעומת זאת, אנו שוללות את הריבונות – את ניהול החברה באמצעות שליטה מרכזית ומנגנוני אכיפה כוחנית של החלטות וחוקים; אנו שוללות את כלי הריבונות: צבאות, משטרות ובתי־כלא; ואנו שוללות את עקרונות הצדק והמוסר של מדינות, כגון שלטון החוק והציות לסמכות. אלו סותרים ערכי־יסוד אנרכיסטיים – חירות, שוויון, סולידריות וניהול־עצמי – אשר ראוי שינחו את החברה.

קומוניזם       הוא ההיבט הכלכלי בהתארגנות החברה הרצויה בעינינו. הדפוסים החברתיים היסודיים והחזקים ביותר נטועים ב'תחום הכלכלי', ביחסי הייצור ההפצה והצריכה בחברה. החברות האנושיות ברובן המכריע מחולקות חלוקה מעמדית לפי התפקיד ביחסים אלו; ובחברה הקפיטלסטית המודרנית, החלוקה העיקרית הינה, בניסוח גס, בין ההון (ובעלי ההון) לעבודה השכירה (והעובדות השכירות). הראשונים מנכסים לעצמם את עיקר עושר העולם, אך גרוע מכך – מונעים מן האחרונים, ומכלל החברה כמעט, להבטיח לעצמם קיום מספק ועשיר ברווחה חומרית, רגשית וגופנית. להמוני העובדות/ים (והמובטלות, ובחברות מסוימות גם האיכרות) לא מתאפשרת הפעלת יכולות הייצור, התכנון, ההפצה והארגון האדירות בחברה המתועשת, הממוכנת והדיגיטלית לספק את צרכיהם הקבוצתיים והאישיים. בלב עושר זה נמצאות רובנו במאבק להתפרנס, להבטיח את עצם הקיום הבסיסי.

תחת זאת, אנו דוגלות בהפקעת אמצעי הייצור וההפצה על־ידי החברה בכלל, והעובדות בכל מקום עבודה בפרט. המערכות הכלכליות המחוברתות צריכות להיות מופעלות שלא באמצעות כסף, ללא שכר, רווח או הפסד; מוצרים ושירותים לא יימכרו או ייקנו בשווקים; ומיזמים כלכליים יאוישו, יופעלו וינוהלו בשיתוף פעולה בין העובדים, צרכני התפוקות, יצרני התשומות והקהילות הסובבות. בחברה הקומוניסטית יסופקו צרכיהן הבסיסים של הכל בלא תלות בתרומתן או בהערכת הסביבה כלפיהן – שכן המציאות החומרית מאפשרת זאת, והמבנים החברתיים לא יסכלו זאת. באשר לעדפי המשאבים, הזמן והיכולת – אלו יוקצו באמצעות מנגנוני התיאום המבוזרים, לשם סיפוק הרצונות וההעדפות של הפרטים, הקבוצות החברתיות והחברה כולה.

עבורנו, גישה קומוניסטית זו מהווה מימוש בתחום הכלכלי של עקרונותינו הארגוניים האנרכיסטיים. למעשה, הכיוון הנסיבתי הוא גם הפוך: מתוך הבנת יחסי־הכוח בינינו לבין החברוֹת בהן רובנו עובדות ובעליהן; מתוך המאבק המעמדי האישי והמאורגן שלנו; ומתוך הניסיון ההיסטורי של תנועות העובדים בעולם – מתפתחים בנו עקרונות האנרכיסטיים גם כעקרונות ארגוניים לחיים החברתיים בכלל.

פלסטין/ישראל       הוא חבל־הארץ בו אנו חיות. איננו מכירות בתוקף גבולותיו, אשר שירטט האימפריאליזם האירופאי, ועדכנה לאחר־מכן התוקפנות הציונית. אנו שוללות את קיום מדינת ישראל ואת הציונות מקימתה: תנועת התנחלות נשלנית המבקשת לקיים 'מדינה יהודית'. אנו מגנות ומבכות את כיבוש העם הפלסטיני בשטחי 1948 ו־1967, ודיכויו רב־הפנים מאז. עם זאת, אנו משוכנעים כי החלפת מדינה התנחלותית ומנשלת במדינה משותפת בפלסטין, בהסדר משטרי כזה או אחר – לא תטמון בחובה פתרון לרוב בעיות החברה העברית-והערבית בארץ. אנו תומכות בתהליך דה־קולוניזציה עמוק יותר, רדיקלי יותר, לעבר חברה אנרכיסטית קומוניסטית ערבית־עברית בלתי־לאומית.

ארגוננו               דוגל במהפכה חברתית, אך איננו מתיימר להביא אותה בעצמו או להובילה. אנו פועלות בארץ בה מסורות אנרכיסטיות, פועליות, אנטי־סמכותניות, הינן מצומצמות. גם הקשר וההיכרות עם תנועות אנרכיסטיות לאורך השנים והגות אנרכיסטית מארצות אחרות – מוגבל. זאת, הן בציבור הפלסטיני, הן בציבור העברי. כמו־כן, אין ארגונים אנרכיסטיים מבוססים הפועלים בארץ זו – בשטחי 1948 ובשטחי 1967.

לפיכך, מטרתינו הראשיות הן:

  • העלאת מודעות והפצת מידע אודות האנרכיזם כזרם חברתי־פוליטי.
  • פיתוח, פרסום והנכחה של מבט אנרכיסטי ביקורתי על המציאות החברתית־הפוליטית בארץ ובעולם.
  • חידוד האלטרנטיבה הרעיונית והמעשית לנטיה המדינתנית במסגרת ההתנגדות לסדר החברתי הקיים. בפרט נבקש להעמיד אלטרנטיבה לזרמי התנועה הלאומית הפלסטינית הרואים בהקמת מדינה את חזות השחרור, וכן לתנועות סוציאליסטיות־מדינתניות שונות.
  • שימוש כמסגרת, בסיס, במה, זרז ומשענת ליוזמות אנרכיסטיות של פרטים וקבוצות.
  • שיתוף־פעולה עם ארגונים ויוזמות בלתי־אנרכיסטיים, במאבקים המתיישבים עם עקרונותינו.
  • פיתוח קשרים ושיתופי־פעולה עם ארגונים אנרכיסטיים במזרח הערבי ובעולם.

חלק ניכר מפעילותנו כארגון הינו פנימי. רובנו הגדול עובדות שכירות, בעלות ניסיון מוגבל בפעילות פוליטית וארגונית, והכרה מצומצת של הגות פוליטית והיסטוריה חברתית. לכן עוד ממטרותינו הן:

  • קיום מסגרת תומכת ללימוד־עצמי, אישי וקבוצתי, על אנרכיזם וברוח אנרכיסטית.
  • מתן מרחב להתנסות ולהתפתחות בפעילות פוליטית־ארגונית, ללא הצורך לקבל הנחות יסוד ומבני יסוד ריכוזיים וסמכותניים – או למצער, הזדמנות להתמודד איתם במודע בתוך הארגון.

אנו דוגלות גם בעקרון ה'פרה־פיגורציה' בעשייה הפוליטית; ואנו יודעות כי כפרטים וכקבוצה אנו מביאות עימנו ומתחזקות אפילו בתוכינו היבטים של ניכור, פריבילגיה, ודיכוי. לכן, מטרות נוספות שלנו כארגון היא:

  • שבירת גבולות ההפרדה האתנית והלשונית, והתגלגלותנו לכדי ארגון ערבי־עברי (וכן רוסי וכך הלאה) הנוכח ופעיל בחלקים שונים של פלסטין.
  • חתירה לקיים בארגוננו, 'אחדות', מופת נאמן ככל הניתן של העקרונות אותם אנו מבקשות לקדם בחברה בכלל – בידיעה כי הדבר אינו ניתן להשגה באופן מנותק משינוי חברתי רחב.

נתקבל על-ידי הארגון בהליך החלטה בין-קבוצתי אשר נשלם בתאריך 2015-06-04
מודעות פרסומת

5 מחשבות על “עקרונות הארגון ומטרותיו

  1. it is very interesting your programa. the problem is that it look like it was writen in the xx century. even than, it has litle succes. the days of capitalism are counted. on a limited planet an unlimited economic growth is a material imposibilidad. what we need is to build the free zones.

    • taz אזורים אוטונומים עצמאיים. לא קומוניזם. לא דמוקרטיה. רוח חופשית. רוח מוסרית. הבנה אתית וחברתית שיש משהו הרבה יותר גדול מכולנו שמכוון אותנו לסולידריות ולצאת לחרות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s