נייר עמדה חדש: פמיניזם ושחרור הנשים

בשבועות האחרונות ניסחנו לעצמנו בקוים כלליים את הפרספקטיבה שלנו, כאנרכיסטיות וכארגון, על פמיניזם והמאבק לשחרור הנשים (כפרטים וכקבוצה!).

לפני שנתיים, כשעבדנו על נייר דומה בשאלה הפלסטינית, עברנו הרבה סבבים של שכתובים ודיונים, ויכוחים על איך להתייחס לגישות הלאומ(נ)יות השונות, ושאר חיכוכים. רק אחרי מספר חודשים הצלחנו להגיע לקונצנזוס. וזאת בתקופה בה הייתה לנו רק קבוצה ארצית אחת, ובלי הליך מסודר של אימוץ החלטות בין-קבוצתיות. הפעם הייתה לנו טיוטה אחת, ואחריה שכתוב אחד, בלי אף ויכוח בשאלה עקרונית

לקריאת העמדה

לצד החיוב שבהסכמה המיידית מקיר-לקיר, העמדה שלנו עדיין לא נתקלה בנקודות החיכוך עם המציאות. אמנם התמודדנו כארגון עם פעולות מסוימות של חברים, אשר פגעו בנשים – אבל לא היה בהן אתגר תודעתי משמעותי: כשמישהו ביצע פעולה כזו, הוא לא הציג טיעון משכנע להצדקת מעשיו; ולא הייתה המשכיות וחיבור אורגני בין הפעילות שלנו בכלל לבין המעשה הפוגעני או התוקפני.

יש לקוות שהמחויבות הערכית שלנו כארגון וכפרטים תעמוד לנו כאשר המילים היפות בנייר העמדה יגיעו לעמוד במבחן המציאות.

זכויות לא מקבלים – זכויות לוקחים / אלכסנדר וולודרסקי‬

אחד המלכודים של ״תנועת השמאל הלא‫-‬סמכותני״ הוא בכך שכמעט כל אדם שמגיע‫/‬ה לתוכה סובל‫/‬ת מאשליה של השתייכות למשהו מאוד חשוב ונחוץ‫.‬ היא מתחילה לדמיין את עצמה כסובייקט היסטורי‫, כזה‬ שיש משמעות לדעות ורצונות שלו‫.‬ למעשה ״המשמעות״ הזאת קיימת רק בסביבה די קטנה של שמאלנים‫,‬ שכל כך קטנה עד שבאמת שמחים בה לכל הצטרפות‫.‬ עקרון דומה מתקיים גם בתת‫-‬תרבויות נוער‫,‬ את‫/‬ה מקבל‫/‬ת בהם את המנה שלך של אהבה‫,‬ הכרה וחברות רק בזכות ההתשייכות‫.‬ אין בכך שום דבר רע‫.‬ תת‫-‬תרבויות עוזרות לרבים לרכוש בטחון עצמי ומיומנויות חברתיות‫.‬ אם לא לתקן אז לפחות אפשר לסכך בעזרתן טראומות פסיכולוגיות מהילדות‫.‬ בסופו של דבר תת‫-‬תרבות עדיפה על דת‫.

רכוש אינו יכול להתקיים מאחר שהוא מקור הרודנות ; מתוך קניין מהו, מאת פייר-ז'וזף פרודון

מהי ממשלה? ממשלה היא כלכלה ציבורית, הכוח הניהולי העליון של העבודה הציבורית והרכוש הלאומי.

הבה נראה: המדינה היא מעין חברה נרחבת שבה לכל אחד מהאזרחים יש מניה. לכל אזרח קול בדיוני האספה; ואם המניות שוות, כל אחד הוא רק קול אחד. אך תחת משטר-הקניין מתקיים חוסר-שוויון עז בין מניות-האזרחים; וכך, לאחד יש כוח-הצבעה של מאות קולות. ואילו לאחר, רק קול אחד. אם לדוגמה ההכנסה שלי מונה מיליון; ואם, לצורך ההנחה, אני בעל-הון המונה שלושים או ארבעים מיליון המושקעים כהלכה, ואם הון זה מהווה 1 חלקי 30,000 מסך ההון הלאומי – ברור מאליו שהניהול הציבורי של רכושי יהווה 1 חלקי 30,000 מסך חובות המדינה; ואם במדינה חיים 34 מיליון אזרחים, כוח-ההצבעה שלי יהיה שקול לכוחם של 1,133 אזרחים פשוטים.

כשחג לאומי חופף לאסון…

כשחג לאומי חופף לאסון, דעו שמדובר בפלסטין. החודש ציונים חוגגים את יום העצמאות, או אם לדייק במונח, את כיבוש האדמה הפלסטינית. מנגד, הפלסטינים מציינים את זכר גירושם של קרוב ל750 אלף פלסטינים מאדמתם וממולדתם, את זכר עקירתם והפיכתם לפליטים, והרעבתם מרגע העקירה עד עצם היום הזה. ישראל עודנה מתעלמת מהחלטת 194 של העצרת הכללית של האו"ם, הפוסקת שלפליטים יש את הזכות לשוב לאדמתם ולחיות בשלום עם שכניהם, מקרה שמדגים את התעלמותם של כוחות אימפריאליסטים מחוקים ותקנים בינלאומיים.

כוחות אימפריאליסטים חתרו להרחיב את הסמכות והנוכחות שלהם דרך הקולוניאליזציה. במקרה של פלסטין, הם המשיכו לצייד את כנופיות הטיהור האתני בכסף ובנשק כדי שאלו ימשיכו במלאכת גירוש הילידים מאדמתם בכוח הזרוע, וככל ישות שניתנה לה הסמכות ושסופק לה נשק, היא ביצעה את הטבח ואת הפשעים הנתעבים ביותר כנגד הפלסטינים, ביניהם טבח דיר יאסין, בו 360 פלסטינים נרצחו ובתיהם הוחרבו. מלבד זאת היא השתמשה בסמכות המוחלטת שלה בכדי לעקור פלסטינים ולהחליף אותם בישות סמכותנית וכובשת שבנויה להשיג מטרות פוליטיות. היא לא מסתירה את פעולותיה השערוריתיות מעיני הקהילה הבינלאומית, דבר שמדגים את זיוף האירגונים והסוכנויות להגנה על זכויות אדם שנוצרו בידי האימפריאליזם עצמו. תפקידם היה ועודנו מוגבל בהגנה על האינטרסים של כוחות האימפריאליזם הגדולים תחת פסאודו-דמוקרטיה וכיסוי של זכויות אדם.

התנועה האנרכיסטית עומדת לצד המדוכאים, ומפגינה אמפתיה ותמיכה טהורה בכל מהפכה כנגד כל צורה של דיכוי, ובמפגיע מתנגדת לקולוניאליזם, מפני שכוח כובש, ללא קשר לעוצמתו ויהירותו, לא יצליח למחוק את הכמיהה של הא.נשים לחופש ושיחרור, ולשבירת שלשלאות העבדות, אך יהיה זה מצער להשתחרר מהרוע של זרים כובשים כדי ליפול לידי העבדות הפוליטית והדתית. מהפכה לאומית תתפוגג באופן ספונטני אם אינה קשורה במהפכה חברתית אמיתית; הצלחת מהפכה לאומית בניתוק ממהפכה חברתית היא בלתי אפשרית.

כל מהפכה ששואפת להשיג עצמאות לאומית ולא רותמת אליה מהפכה חברתית, תנוצל ע"י שיכבה מסוימת שתשלוט במהפכה ותשתמש בה כדי לשרת את האינטרסים המפלגתיים שלה, כך, היא לא תהיה פועל יוצא של רצון הא.נשים ולא תגשים את משאלות המדוכאים להגיע לשיחרור, וזה מה שהופך מהפכה כזו לאחת שנוגדת את טובת הא.נשים, משמע החלפה של כוחות כובשים זרים בכוחות של רודנים לאומנים.

האישה והכלכלה / עבדוללה אג'לאן

כלכלה נהפכה לנושא שאנשים מן השורה אינם אמורים להבינו. בכוונת–מכוון הפכוה למסובכת על מנת שיוכלו להסוות את המציאות הפשוטה. זהו הכוח השלישי, לאחר אידיאולוגיה ואלימות, שנשים, ולמעשה החברה בכללותה, נלכדו בתוכו ואולצו להסכין להיות תלויים בו. משמעות המונח (הלועזי, Economy) באופן מילולי היא "משק בית", שבמקור היה תחת ניהול האישה, בצד שאר התחומים היסודיים של החברה אשר אתייחס אליהם בהמשך.

במקומות שהיו נתונים בידי האישה הייתה גם–כן צבירה, אך זו לא נועדה למסחר או לשוק. היא נועדה עבור צורכי המשפחה. זוהי דוגמה למהי כלכלה אנושית ואמיתית. צבירה לא היוותה גורם מסכן, מאחר שהחברה עשתה שימוש רב בתרבות הנתינה. תרבות נתינה (או תרבות מתנה) היא חלק חשוב בפעילות הכלכלית, והיא גם משתלבת יד–ביד עם קצב הפיתוח האנושי. כיוון שנשים נושלו לרוב מן ההיסטוריה האנושית, ובייחוד מן המודרנה הקפיטליסטית, ל"גבר הגדול" הייתה ההזדמנות לעוות את שימושי הכלכלה ובזאת להופכן לערימה של בעיות. הדבר נעשה בידי אנשים שלא היה להם כל קשר אורגני לכלכלה, מאחר שהמניע שלהם לא היה אלא תשוקה עזה לרווח ולעוצמה. כיוון שכך, שמו הם את כל הכוחות הכלכליים, ובמיוחד את הנשים, תחת עין–שלטונם. התוצאה הייתה שכוחות השלטון והמדינה גדלו בהדרגה, כמו גידול ממאיר על החברה, עד לרמה שבה כבר אין כל אפשרות לרסנם ולשמרם מפני התפשטות.

נודיזם מהפכני / אמיל ארמנד

ישנם אלו המחשיבים נודיזם כ"סוג של ספורט שבו אינדיבידואלים מתפשטים ביחד בשביל להשתזף באור השמש או בשביל לטבול בים" (ד"ר טולסו). השקפה זו יוצאת מנקודת–מבט טיפולית בלבד; ניתן להחשיב נודיזם באופן שרואים אותו הג'ימנסטים (ג'ימנוס משמעו ביוונית עירום), כפרקטיקה שמחזירה את האדם למצב שבו נמצא בגן–העדן, מצב פרימיטיבי ו"טבעי" המלא בתמימות. בניגוד לשתי תפישות אלה, ישנה אחת שלישית, זו שאנו מחזיקים בה: נודיזם, בין אם זה הקולקטיבי ובין אם זה האינדיבידואלי, הוא בין האמצעים החזקים לשחרור. בשבילנו זהו משהו שונה לגמרי מאשר תרגיל לכושר גופני או חזרה למצב הטבעי. בשבילנו, נודיזם הוא דרישה מהפכנית.

אחד במאי 2016

וידאו מהפגנת אחד במאי בחיפה! אנו מזכירים שארגוננו "אחדות" היה הכוח היחידי שיזם ואירגן את אירוע אחד במאי השנה. תודה גם לפעילים סוציאליסטים ואנטי-פאשיסטים שהצטרפו אלינו! ביחד אנחנו כוח! ביחד נבנה מרחב סוציאליסטי! ביחד ניאבק נגד הכיבוש ונגד הציונות! למען שחרור פלסטין! למען מעמד הפועלים! במצעד דרשנו יום עבודה של 6 שעות. נמשיך לדרוש זאת ונמשיך במאבק!
כבוד למעמד הפועלים!
חירות לכל המדוכאים!

כוח נגד תרבות – מתוך לאומנות ותרבות / רודולף רוקר

כל שלטון הוא מעין סוג של עבדות אנושית, מאחר שחלוקת החברה למעמדות גבוהים ונמוכים היא אחד התנאים הבסיסיים לקיומה (של העבדות האנושית). חלוקת האנשים לקאסטות ולמעמדות, אשר מתרחשת בכל מבנה–כוח, נובעת מצורך קמאי להפרדה של בעלי–הפריבילגיות מהעם. האגדות והמסורות מספקות את האמצעים להעמקת ולחיזוק הרעיון אצל האדם כי הפרדה זו היא אינה מן הנמנע. כוח עולה חדש עשוי לשים קץ לשלטון המעמדות הישנים, אך הוא יוכל לעשות זאת רק אם באופן מיידי הוא יקים מעמד פריבילגי חדש שיותאם לביצוע תוכניותיו. לפיכך, על מייסדי "הדיקטטורה של הפרולטריון" לכאורה, ברוסיה, היה ליצור את האריסטוקרטיה של מנהלי העבודה, אשר נבדלה מהמוני הפועלים בדומה למעמדות הפריבילגיים במדינות האחרות.

צעדת האחד במאי בחיפה

להיות עובד או עובדת במדינת ישראל זה מצב די עלוב. השכר של רובנו נמוך, וההוצאות יקרות. השכירות גבוהה, אפילו עם שותפים; גידול ילדים מרוקן את הכסף שאין לך. והתענוג הזה מותנה כמובן בכך שהצלחת למצוא עבודה… רוצה דירה? תצטרך להשתעבד בשבילה לבנקים לעשרות שנים ותמיד לפחד מפיטורים. במקום העבודה שלנו אנחנו חיים/ות תחת הדיקטטורה של מנהלים ובעלי מניות, אשר מקדמים את עצמם והאינטרסים שלהם על חשבון העובדים ועל חשבון החברה כולה. אפילו את ההגנות החלשות והמינימליות שבחוקי העבודה רובם לא מקיימים. ואם אנחנו נשים, או ערבים, או מזרחים, או מבקשי מקלט אפריקאים – אז נסבול גם מאפליה מובנית בשכר ובקבלה לעבודה.

לעומת זאת, בוילות ובמגדלי היוקרה החיים טובים; העסקים פורחים; הרווחים נאים. והפוליטיקאים מן הקואליציה וגם מן "האופוזיציה" עושים את העבודה שלהם עבור בעלי ההון.

ומה עם ארגוני העובדים? אלו נמנעים מיציאה למאבקים רציניים מול המעסיקים והמדינה. הפחדנות שלהם והפאסיביות שלנו יוצרות מעגל קסמים של חוסר-אונים מעמדי מול הממסד הקפיטליסטי. חלק מן הבכירים ממילא משולבים בתוך המפלגות והממסד הפוליטי הארצי.

בשטחי כיבוש 1967 בארץ המצב עוד גרוע בהרבה: אחוזי אבטלה עצומים (בעזה – אגדתיים); אפילו להגיע לעבודה וחזרה – זה לפעמים מסע מפרך ומסוכן; הצבא עלול לעצור אותך, לירות בך, לפלוש לך לבית או להפציץ אותו ומה לא. והשכר – בדיחה עצובה.

ואם נרחיב את המבט שלנו עוד קצת, נראה את העובדים המצרים, שנאנקים תחת דיקטטורה צבאית; ואת הטרגדיה הנוראה בסוריה המדממת, בה נהרגים אלף אזרחים מדי חודש – עובדים, חקלאים, מובטלים – ומיליונים נאלצו לברוח מבתיהם, מעריהם ומארצם מאימת המלחמה.

כך נצעד גם השנה באחד במאי,
בקריאה למאבק נגד הדיכוי והניצול המעמדי בחברה;
בעד מהפכה חברתית אנטי-קפיטליסטית;
ובסולידריות עם אחינו ואחיותנו העובדים
בארץ, באזור ובעולם.

זו תהיה השנה ה-130 לציון האחד במאי, בעקבות אירועי כיכר 'היימרקט' בשיקגו ב-1886. במסגרת המאבק ההמוני אז לקיצור יום העבודה מ-10 ל-8 שעות, נידונו למוות שמונה פעילים אנרכיסטיים במשפט ראווה, ומאז הפך האחד במאי ליום זיכרון למי שנפל/ה במאבק וקריאה להמשכו.

ההזמנה פתוחה
לכל עובד/ת, סטודנט/ית, או גמלא/י
בין אם אתם מאוגדים ובין אם לאו
להצטרף אלינו לצעדה ב 1 במאי ב 17.00
אשר תתחיל מן הכיכר מתחת לגנים הבאיים (על רח' הגפן)
תרד לאורך המושבה הגרמנית
ותמשיך לכיכר פריז

אנחנו דורשים מכלל המעסיקים:
יום עבודה בן שש שעות, ללא הרעת תנאים. נכלל בכך: אותה המשכורת כמו ליום עבודה בן שמונה שעות. חוסר אפשרות של המעביד לאיים בפיטורין, או כל איום אחר, בעקבות דרישה של העובד/ת ליום עבודה בן שש שעות. תשלום שעות נוספות מעל לשש שעות עבודה.

בנוסף לכך, אנו דורשים מהמשטרה:
1. לא להפר את הסדר הדמוקרטי, וכחלק מכך:
2. לא להפריע לזכות ההפגנה, אשר גלומה בעיקרי הדמוקרטיה.
3. לא להתערב במסרי ההפגנה. לא נהיה מוכנים להתפשר עליהם.
4. לא לחטוף אף מפגין/ה. נכלל בכך לעצור מפגינים/ות על השתתפות בפעילות פוליטית לגיטימית (שהינה הצעדה), לעכבם/ן או לחקורם/ן.

אנחנו מזמינות ומזמינים את כל הפועלות והפועלים, את כל העמלים והעמלות, את כל אלו שברוחם חזון הוגן וצודק להצטרף אלינו לצעדת האחד במאי בחיפה ולקרוא:
סוף לדיכוי!
סוף לניצול!
חירות!
שיוויון!
מהפכה!

גושים מפלגתיים לא יתקבלו בברכה.

האם אנו טובים מספיק? / פיטר קרופוטקין

אחת מההתנגדויות הבולטות לקומוניזם היא שהאדם אינו טוב מספיק כדי לחיות בחברה קומוניסטית. אנשים לא יסכימו לחיות תחת שלטון קומוניסטי, אך לצערנו הם גם אינם בשלים לקומוניזם חירותני. מאות בשנים של חינוך אינדיוידואליסטי השאירו את האנשים אגואיסטים מדי. עבדות, היררכיה ועבודה תחת כורח הנסיבות גרמו לכך שהאנשים לא ידעו לחיות בחברה חופשית בה אין כפייה מלבד זו אשר נובעת מהתעסקויות אשר נבחרו מרצון, וחוסר הסיפוק של האחר אם לא נעמוד בהתחיבויות אלו. לפיכך נאמר לנו, שישנו איזה שלב מעבר הכרחי בדרך לקומוניזם.

אותה גברת בשינוי אדרת; אותן מילים נאמרו משחר ההיסטוריה כתגובה לכל רפורמה חברתית, כלכלית או פוליטית. מילים אשר נאמרו לפני סיום העבדות; מילים אשר נאמרות כבר עשרים או ארבעים מאות על-ידי אלו שאוהבים את נוחותם יותר מדי מכדי להתאים עצמם לשינויים, על-ידי אלו שלא סבלו מספיק מהשיטה הנוכחית כדי להרגיש את הצורך בחברה חדשה!