סיכום למאמר "הסחר בנשים" מאת אמה גולדמן

white-slave-israel-women-to-goהקדמה קצרה:
זהו סיכום למאמר "הסחר בנשים" מאת אמה גולדמן, אשר פורסם בעברית כחלק מהאסופה "חמישה מאמרים פמיניסטיים". הוא אמנם נכתב בשנת 1897, אך כל הכתוב בו תקף גם עבור ימינו-אנו.
_______________

הכול יודעים על קיומם של הזנות, של ההימורים, של האלכוהוליזם, ובכל זאת, פעם בכמה שנים יוצא תחקיר חדש אשר חושף את אותם עיסוקים לעיני-כול. כיצד ייתכן הדבר?

רק משעה שמצוקות אנושיות הופכות לצעצוע מבהיק וצבעוני פונה התינוק המגודל, ששמו המין האנושי, להתעניין בהן – לפחות למשך זמן-מה. אותם הצעצועים, אשר העיסוק בהם לבטח לא יפתור את שורש הבעיות בחברתנו, יספקו, מלבד שעשוע הציבור והוצאתו משגרתו המשמימה, תיקים פוליטיים לפרזיטים שמנים.

להמשיך לקרוא

האל והמדינה, חלק שני / מיכאיל באקונין

bakunin_michail_1843ציינתי את הסיבה העיקרית לריבונות שהמוסדות הדתיים ורעיונותיהם מפגינים אףכיום כלפי ההמונים. נטיות מיסטיות אלו לא מציינות באדם איזו סטייה של המחשבה כמו שהן מציינות חוסר סיפוק תהומי. הן המחאה האינסנקטיבית ומלאת התשוקה של האדם כנגד הנדושות, האומללות והצרות של החיים האומללים. לחולי הזה, וכבר אמרתי את זה, יש רק תרופה אחת מהפכה חברתית.

בינתיים, התאמצתי להראות את הסיבות האחראיות לתולדה והתפחות ההיסטורית של ההזיות הדתיות בתודעה האנושית. כאן מטרתי לטפל בשאלה של קיום האל, או של המקור האלוהי של העולם ושל האדם, רק מהגישה של התפקיד המוסרי והחברתי שלה, ואומר רק מספר מילים כדי להסביר טוב יותר את דרך החשיבה שלי, בנוגע לבסיס התאורטי של האמונה הזו.

כל הדתות, והאלוהויות שלהן, חצאי האלים, הנביאים, המשיחים והקדושים שלהן, נוצרו על ידי הדמיון התמים של האנושות, שלא השיגו את ההתפתחות והבעלות המלאות על כישוריהם. כתוצאה מכך, גן העדן הדתי אינו אלא אשליה בה האדם, מרומם בידי הבורות והאמונה, מגלה את בבואתו, אך מוגדלת והפוכה כלומר, מקודשת. ההיסטוריה של הדת, של הלידה וההיחלשות של אלים שבאו אלו אחר אלו באמונה האנושית, היא שום דבר מלבד ההתפתחות של התודעה והאינטיליגנציה הקולקטיבית של המין האנושי. להמשיך לקרוא

יום האישה הבינלאומי! \ לנה פסינקובה

lwasmהיום הוא 8 במרץ, יום המאבק הבינלאומי של נשים למען השחרור מדיכוי כלכלי, חברתי ומגדרי. בשבילינו הוא אינו יום-חג שבו על גברים "חזקים" לתת מתנות לנשים "חלשות". זהו יום שמעלה על נס את חשיבות השוויון בין האישה לגבר. המאבק הנשי לשחרור נמשך כבר מעל למאתיים שנה, אך גם כיום מרבית הנשים בעולמנו עדיין משועבדות ומשניות לגברים ולתרבות הפטריארכלית. אנחנו רואות את זה ברור יותר במדינות העולם השלישי, אך גם באירופה, או במה שנהוג לכנות מדינות העולם הראשון. הנסיון המהפכני של העבר מעיד על כך שהמאבק לשחרור האנושות אינו יכול להתקיים בלא שחרור האישה! תנועות של נשים חייבות להיות חלק דומיננטי ומשפיע במסגרות מהפכניות ובתנועות חברתיות. אנו עדים היום להתפתחות המאבק למען זכויות נשים בכורדיסטאן הסורי והטורקי, היכן שנשים התקוממו הן נגד השלטון במדינה הטורקית והן נגד הפטריארכיה הכורדית. הצלחה של פמניזם המשולב עם סדר יום מעמדי מהווה מרכיב מפתח בשחרורה של כלל האנושות.

הדגש על תפקיד האישה בחברה מקבל תהודה רבה יותר בכל המזרח התיכון, בכלל זה גם בפלסטין, היכן ששכבות משכילות בחברה מבינות שלאומיות פרימיטיבית של המדוכאים לא מסוגלת לפתור את בעיות הדיכוי והניצול של נשים וגברים. חירותם של כלל התושבים במזרח התיכון תלויה היום במידה רבה במידת חירותן של נשים ערביות. למרות שאזרחיות בישראל הקטנה נהנות מחירות נדירה באזור, הן לא תוכלנה לשנות כלום עד שלא תתאחדנה עם הרוב המוחלט של הנשים הערביות במזרח התיכון. אותן תנועות נשים ולהט״ב אשר מנסות להתנער מנשים ערביות ומחברה מוסלמית ונוצרית, לא מודעות לתמיכה בפועל שלהן בקפיטליסטים ופוליטיקאים (וכולנו יודעות מהו הרוב המגדרי אצלהם) אשר מרוויחים ממלחמה מתמדת. באופן כזה הנשים מורמות ובמקום חירות ושוויון בוחרות בפטריוטיות ולאומנות.

אנו בטוחים שלמרות כל ההבדלים בין התרבויות אפשר ונחוץ לשתף פעולה במאבק למען שוויון בין כל בני האדם. אם יש לכן רעיונות לפרוייקטים משותפים או שאלות, תכתבו לנו. בואו נתמוך אחת בשני. אנחנו נשמח לשיתוף פעולה עם כל תנועה של נשים בעלת אג׳נדה מעמדית, אנטי-לאומית ואנטי-אימפריאליסטית.
unspecified

האל והמדינה, חלק ראשון / מיכאיל באקונין

5397_542431422490298_39899212_nמי צודק? האידיאליסטים או המטריאליסטים? משהוצגה השאלה בצורה זו – תשובתה ברורה. אכן, עובדות קודמות לאידיאלים; אכן, האידיאל, כפי שציין פרודון, הוא כמו פרח, ששורשיו מצויים בתנאים החומריים של הקיום. אכן, כל ההיסטוריה האנושית, האינטלקטואלית והמוסרית, הפוליטית והחברתית היא לא יותר משיקוף של ההיסטוריה הכלכלית.

כל הענפים של המדע המודרני, האמיתי וחסר הפניות, מנצחים ע"י הכרזת אמת גדולה, בסיסית והחלטית זו: העולם החברתי, ז"א, העולם האנושי – או בקצרה, האנושיות – אינה אלא ההתפתחות הנעלה האחרונה, לפחות על הכוכב הזה וככל הידוע לנו, היא (האנושיות) הביטוי הגבוה ביותר של עולם החי. כמו שלכל התפתחות בהכרח יש תגובת נגד, כך בו זמנית ובאופן בלתי נמנע האנושות היא מיסודה הכוח המכוּון וההדרגתי שסותר את האלמנט החייתי באנושות; וזה בדיוק בעקבות תגובת נגד זו, שהגיונית כמו שהיא טבעית, והגיונית רק בגלל שהיא טבעית – לוגית והיסטורית כאחת, בלתי ניתנת למניעה כמו ההתפתחות וההבנה של כל חוקי הטבע – שמכוננת ויוצרת את האידיאל, העולם של האמונות האינטלקטואליות והמוסריות, רעיונות.
אכן, ההורים הקדמונים הראשונים שלנו, האדמים והחוות שלנו, היו, אם לא גורילות, מאוד קרובים לגורילות, אומניבורים1, חיות אינטלגנטיות ופראיות, ניחנו ברמה גבוהה יותר (משאר המינים) של שתי יכולות בעלות ערך – הכוח לחשוב והרצון למרוד.
להמשיך לקרוא

ציונות – אויב היהודים

d184d0bed182d0be1029יותר מאלפיים שנה לא ידע העם היהודי על מסגרת מלוכנית, ודווקא עכשיו, כאשר מוסד השלטון בעולם מושחת, תשוש וניתן לשימצה – נאחזים אצלנו בפולחן המדינה והשלטון. הניסיון היהודי ההיסטורי הלא מלמד אותנו את ההיפך: למעלה מאלפיים שנה חי העם היהודי בפיזורו, ללא מדינה, ללא שלטון. היו לו מוסדותיו החופשיים, עזרה עצמית, בתי ספר משלו ובתי חולים ולעתים בניגוד לרצון המדינות השליטות, לעתים תחת פעולות דיכוי, ניהל העם את השכלתו ופעולות החינוך. הוא הוציא לאור עתונים, ירחונים וספרים, הוציא מתוכו גאונים גדולים בתחומים שונים של המדע, הרפואה, הפילוסופיה והאמנות. ובזמן זה מדינות אדירות ומזוינות מכף הרגל ועד הראש, נרקבו ונמחקו מן ההיסטוריה…

יוסף לודן – אנרכיסט וסופר, נכתב בשנות ה50 של המאה ה20

מתוך הארכיון אנרכיסטי בגרמניה
עיבוד ותרגום מיידיש – יגאל לוין ומרטין הייגה

102_104_aa

המהפכה החברתית הגדולה ברוז'אבה / יגאל לוין

8358מאז שחיברתי את הסקירה הקודמת שלי ("האוטופיה הכורדית"), חלפה יותר משנה. כל כך הרבה השתנה מאז, קרבות נועזים עם הח'ליפות – דאע"ש – מאבק נגד ריאקציונרים פנימיים, מאבק מול המדינה הטורקית, ומה לא? אבל מה שכן, המהפכה צוברת תאוצה ברוז'אבה ויש לה כל הסיכויים להיקרא "המהפכה החברתית הגדולה". ומדוע? לא היו הרבה מהפכות שזכו להתקרא "גדולות". המהפכה הצרפתית הגדולה? נכון. גם המהפכה החברתית הגדולה הספרדית עולה בזכרוני. כן, לא היו הרבה. כדי להיקרא "גדולה", על מהפכה להיות לארק חברתית, לאמור אנטימדינית ואנטיקפיטליסטית, אלא לגעת בכל תחומיהחיים של האדם. המהפכה ברוז'אבה בהחלט מתקרבת למציאות שכזו. בסקירה הבאה אשתדל לגעת בכל התחומים, כמו הכלכלה או החברה, ולסכם בסופה מדוע האירועים המתרחשים ברוז'אבה הם מבין הדברים החשובים והמרתקים שעולמנו חווה בימים אלו של תחילת המאה ה21.

מקורות

לפני שאגיע לעיקר הדברים, אני רוצה לגעת בנושא המקורות. תמיד שואלים אותי מאין אני משיג את המידע? יש די חומר תיעודי ברשת. אני יכול להמליץ על אתרים כגון http://www.kurdishquestion.com. כמוכן ישנם גם לאמעט אנשים שביקרו שם, אקטיביסטים מאסכולות סוציאליסטיות שונות בכללן אנרכיסטים וגם מרקסיסטים. לאמעט מחבריישלי ביקרו שם, והייתה לי הזכות לשמוע עדויות ישירות מן השטח. אני גם נמצא בקשר עם הנציג הרשמי של ה PKK במוסקבה. וכמובן, ישנם גם הרבה דיווחים מהכורדים עצמם, בין אם הללו מהפכנים ובין אם תושבים רגילים מן השורה. אני מתחייב לכך שכל המידע והנתונים אמינים וניתנים לבדיקה.

איפה נמצאת רוז'אבה בכלל?

רוז'אבה (או "מערב" בכורדית) היא ארץ השוכנת בצפון המדינה הסורית השסועה ממלחמת האזרחים שמתחוללת שם בימינו. תחת השפעה חזקה מדעותיו של עבדוללה אוג'לאן ומפלגת הפועלים הכורדית, הPKK, התנתקה ארץ זו באופן חדצדדי מן המדינה הסורית בשנת 2012, והתארגנה לכדי רשת של מועצות בעלות מבנה חברתידמוקרטי, עם מאבק ניכר במוסד המדינה, הקפיטליזם והפטריארכיה. זה כבר שלוש שנים ויותר שמתרחשים שם מהפCO24znhWsAA26Xq.png largeכה וניסוי חברתי מבין המרתקים שאפשר למצוא בימינו. מספר האנשים שגרים שם נע בין 2.5 ל4 מיליון איש. בגלל מלחמת האזרחים ותנועת מסות גדולות של בני אדם, קשה מאוד לעקוב ולהביא מספר שיהיה אמין ומדויק. הארץ מחולקת לשלושה מחוזות, או קנטונים, כפי שהכורדים קוראים להם – אפרין, קובני וג'זירה. אין חיבור טריטוריאלי בין קנטון אפרין ושאר חבלי הארץ, והוא מנותק ומכותר מכל הכיוונים. צפונית לרוז'אבה שוכנת טורקיה העוינת למהפכה, ודרומית לה שוכנת הח'ליפות האלימה והקטלנית של דאע"ש, העוינת את רוז'אבה גםכן, לאפחות מן הטורקים. ישנם גם גבולות טריטוריאליים עם אזורים שנשלטים בידי צבא אסד או בידי המורדים. עם הצבא הסורי יש הסכם איהתערבות משני הצדדים. אסד, שמנסה לשרוד במלחמת האזרחים הזאת, כלל לא רואה לנכון לעצבן ולצאת נגד המהפכה, גם אם היא מתרחשת בשטח מדינתו.

עבדוללה אוג'לאן

אוג'לאן, המכונה "אפו" בקרב תומכיו, החל את דרכו בשנות ה70 כמרקסיסטלניניסט דוגמטי, וכך גם המפלגה שהקים. אך בשנות ה90, בד בבד עם קריסת ברית המועצות והתפרקות הגוש הסובייטי, מאסה המפלגה ברעיונות המרקסיזם והחלה לחפש דרך חדשה לשינוי חברתי. בשנת 1999 נתפס אוג'לאן בידי הממשלה הטורקית, ונידון למאסר עולם. בזמן כליאתו נחשף המרקסיסט הדוגמטי להוגידעות אחרים

LEBANON-TURKEY-KURDS-UNREST-PEACE-FILES

מהאסכולות הסוציאליסטיות, ובכללם אנרכיסטים. אוג'לאן אף החל להתכתב אישית עם מוריי בוקצ'ין, אנרכיסט יהודי ממוצא אמריקאי, ולאחר שנה של התכתבות עמו נטש את הרעיונות המיושנים של המרקסיזם והחל לטפח תיאוריה סוציאליסטית חדשה בהשראת האנרכיזם החברתי, אך גם בהשראת הוגידעות כמישל פוקו או פרידריך ניצשה. בסופו של דבר, אוג'לאן אף התחיל לבקר את המרקסיזם מנקודתראות אנרכיסטית. למשל, ב"מניפסט החברה הדמוקרטית" הוא כותב «חשוב מאוד לבקר את הקפיטליזם המודרני דווקא מעמדות האנרכיזם, הפמיניזם והאקולוגיה» או «תפישותיהם של האנרכיסטים כלפי המדינה והשלטון הם עמוקים ורציניים יותר מאשר אלו של המרקסיסטים». אני, בתור אנרכיסט ותיק, יכול אך רק להסכים עמו. ואמנם, בצד כל הטוב שהמרקסיזם תרם לחשיבה הסוציאליסטית, הוא תמיד היה חלש בביקורתו את יחסיהכוח והמנגנונים האוטוריטריים כמו המדינה. בסופו של דבר, "אפו" מצליח לפתח תיאוריה חדשה, והוא מכנה אותה "הקונפדרליזם הדמוקרטי". מפלגתו גם עברה את השינוי הזה, מפלג השואף להשתלטות פוליטית בתוך הקורפוס המדיני (תוך שאיפה למדינה סוציאליסטית), והפכה לארגון אופקי ורחב הקרוי כיום "ברית הקומונות הכורדיות". המפלגה עצמה נהפכה לנטו גוף גרילה של מהפכנים. אם כך, מדוע הם ממשיכים לכנות עצמם "מפלגה"? מאחר שכך הם ידועים ברחבי העולם. זהו שם שכבר הפך היסטורי ומוכר, ולטענתם אין טעם לבצע "מיתוג מחדש" לזהות הקיימת.

עקב השפעתו הגדולה של אוג'לאן, שמוכר בכורדיסטן כגיבור עממי ומנהיג ישר, רעיון הקונפדרליזם הדמוקרטי נעשה לאחת מן התפישות הפופולריות בכורדיסטן הגדולה, ובמיוחד בחלקים הסורי והטורקי. גם המחתרת הכורדית שנמצאת באיראן נאחזת בדעות של הקונפדרליזם הדמוקרטי ושואפת לבנות ארץ בדומה לרוז'אבה.

הקונפדרליזם הדמוקרטי

מהו בכלל הקונפדרליזם הדמוקרטי? ראשית חשוב לציין כי המילה "דמוקרטיה", פירושה כאן הוא סוציאליזם. המילה "סוציאליזם" נתפשת כביטוי ריאקציונרי, מאחר שמשטרו של אסד נקרא רשמית סוציאליסטי, וכן גם מפלגתו, מפלגת הבעת'. כתוצאה מכך, המילה "סוציאליזם" איננה פופולרית בכורדיסטן הסורית ויש לה שיוך למשטר הרודני והמדכא של אסד.

לפי תפישתו של "אפו", על האנשים להתארגן לקבוצות בניהול דמוקרטי ישיר, תוך מתן זכויות לנשים, מאבק בקפיטליזם ושאיפה לחיים הרמוניים עם הטבע. המאבק בקפיטליזם חייב תמיד להיות גם מאבק אקולוגי ומאבק מגדרי. הקבוצות הדמוקרטיות הללו מאורגנות במועצות ובאספותעם, ועליהן לדרוש או ליצור אזורים עם אוטונומיה מוחלטת, כולל ממשל דמוקרטי עצמאי וכוחות מזוינים לצורכי הגנה עצמית

Kurds00002

– המיליציות – ללא גוף מדיני, וכן התארגנות כלכלית על בסיס קואופרטיבים וקומונות תוך שאיפה להצברה של הנכסים אשר בבעלותם. כך, על כל קבוצה של אנשים, וכן על כל ארץ וארץ, לחבור יחדיו לברית של קונפדרציות דמוקרטיות הנמצאות בקשר עם ארצות אחרות בעלות אג'נדה דומה, ולהתפשט ברחבי העולם עד שלמדינות ולקפיטליזם לא ייוותר מקום והם ייעלמו. האם הדבר נשמע אוטופי? ובכן, לא בשונה מן האוטופיות הדוגמטיות של הטרוצקיסטים, הסטליניסטים או שאר הסוציאליסטים הדוגמטיים בתקופתנו. בסופו של דבר רוז'אבה קיימת ומוכיחה לנו שהתארגנות מעין זו היא אכן ריאלית. זאת ועוד, ניתן לראות השפעה חזקה מאוד של האנרכיזם החברתי על התפישה הרווחת שם. אף אם קיים פה ושם שוני קטן בין התפישות, שתי אלה קרובות מאוד זו לזו ברוחן.

החברה

החברה ברוז'אבה מאורגנת לקומונות (או "קמין" בכורדית). חברי הקומונה יכולים להיות משפחה אחת, כמה משפחות או קבוצה של אנשים שחיים ביחד בבית אחד או בכמה בתים שכנים. אין שום הגדרה שרירותית לאופן שבו הקומונה צריכה להיראות. הדבר תלוי אך ורק בהחלטה של חברי הקומונה. גם

Yazidi Refugees In Syria Celebrate Liberation Of Sinjar From ISI

מספר הקומונות אינו מוגבל. יכולות אלה להיות 10 או 100 קומונות, תלוי בגודל המושבה או העיר. קומונות ברמת המושבה או העיר מאורגנות לבתיעם (או "מלה גלים" בכורדית). בתיהעם האלה מורכבים מצירים שבאים מכל קומונה וקומונה ואשר יוצרים יחדיו מועצה אזורית. ברמת הקומונות ישנן קבוצות הנקראות "קבוצות השירות", וכן ישנן "קבוצת השלום" או "קבוצת האחזקה". כל קבוצה כזאת אחראית לתחום הניהולי ברמת הקומונה. קבוצת השלום, לדוגמה, אחראית לפתרון סכסוכים בין חברי הקומונה, וקבוצת האחזקה אחראית לשיפוצים ובנייה. חברי הקומונה בוחרים לבדם את השותפים בקבוצות, בלא כל מנגנון מנהלי מלמעלה. ברמת ביתהעם ישנו ביתדין אזורי שאחראי לטפל בעבירות חמורות, כמו אונס. הביזור המשמעותי שהחברה הכורדית עברה תוך כדי יישום של מבנה פדרטיבי קומונלי מאפשר גמישות וחופש רחב יחסית לחברה קפיטליסטית, בעלת מבנה מדיניהיררכי ולא גמיש.

התנועה הנשית

נושא שחרור האישה ברוז'אבה הוא אחד מן המעניינים שבסיפור. בסקירתי הקודמת כבר ציינתי כי ישנם הישגים משמעותיים ביותר לתנועה, אך אין זה הכול. מלבד איסורים על פרקטיקות ברבריות כמילת נשים או נישואיחובה נגד רצון הבחורה, ברוז'אבה הוקם אף כוח לוחם המורכב מנשים בלבד. וגוף זה אינו מזכיר במעשה את צה"ל בכלל. אם בצה"ל ישנם במסגרת כל הצבא רק שני גדודים המורכבים מגברים ונשים, לוחמות ברוז'אבה הקימו מיליציה שלמה וייחודית שהיא נשית לחלוטין, הYPJ. הכוח הלוחםRojava-women הזה כולל כ15 אלף לוחמות, ואין אפשרות ללוחמים גברים לשרת בו. גם במיליציה הרחבה יותר, המגינה על המהפכה (הYPG), יש לוחמות, אך היא מורכבת בעיקר מגברים. בשתי המיליציות האלה יש כ– 50 אלף לוחמים ולוחמות. ביחידות אלה אישה יכולה להיות מפקדת על גברים, אך גבר לא יכול להיות מפקד על נשים, וזהו שוני משמעותי ממה שמתקיים בצה"ל. והרי, אפליה מתקנת היא חשובה במסגרת המלחמה בפטריארכיה. מלבד המסגרת הלוחמת, גם השינויים בניהול החברתי הם לטובת האישה. למשל, כל בעיה נשית יכולה להיפתר בידי נשים בלבד. והיה אם נאנסת פונה לשירות הביטחון המקומי, היא מופנית לנציגה ממחלקת החקירות של מקרי האונס, וזאת מורכבת מנשים בלבד. כל ההישגים המשמעותיים הללו רק מחזקים את החברה והופכים את שחרור הנשים לחלק אינטגרלי משחרור כלל האוכלוסיה ברוז'אבה.

הכלכלה

בתחום הכלכלה אני יכול לציין שברוז'אבה אין קפיטליזם במובן הקלאסי של המילה. לאנשים יש אפשרות להחזיק בקניין, במקefrineconomyרה שמדובר בדירה, בית, סדנה או שדה קטן, אך יש איסור על בעלות וניהול עסקים, וכן גם על ניצול עובדים ושעבודם. כל המשק מאורגן בקואופרטיבים במסגרת הקומונות, בין אם אלו קואופרטיבים משפחתיים או של קבוצות חברים. אין תעשיה כבדה ברוז'אבה, וכ80% משיעור התעסוקה הם בחקלאות. אין מסים, והאנשים לא משלמים לא שכרדירה ולא מסמים או חשמל. הכסף שנע בשוק הוא המטבע הסורי של משטר אסד, והמחירים נקבעים בכל עיר או קומונה לפי כוחהקנייה של תושבי האזור. כלומר, המוכרים לבדם מחליטים על מחיר המוצרים. ביזור כלכלי שכזה אף תרם רבות לשיפור רמת החיים ברוז'אבה, ומזכיר מאוד את המודל של האנרכיסט פיירז'וזף פרודון, המוטואליזם.

המיליציות

המיליציות גם הן מאורגנות בצורה דמוקרטית, ואולי אף אנרכיסטית. יחידה קטנה נקראת "צוות", והיא מורכבת משלושה עד חמישה אנשים. הרמה השניה נקראת "טקסים" והיא מורכבת משני "צוותים". הרמה השלישית היא "בלוק" והיא מורכבת מ 3 "טקסימים". הרמה הרביעית היא "תאבור", שהוא סוג של גדוד, אף שזה כולל בין 100 ל150 איש. "תאבורים" מרכיבים את המחוז או את הקנטון. בסךהכול יש שלושה מחוזות ברוז'אבה. אין חטיבות או אוגדות, ולכל יחידה יש אוטונומיה רחבה מאוד. הלוחמיםTcCg4JxF-KU בוחרים את מפקדם למן הרמה הקטנה ועד לרמת המחוז. מעל לכול, ברוז'אבה ישנה המועצה הצבאית, וזו מורכבת מעשרות המפקדים המוכשרים ביותר, אך אין כל יכולתפיקוד למועצה זו אלא רק יכולת תכנון כללי למשך ימות השנה. המועצה מתכנסת פעמיים בשנה ובונה תוכנית לחימה עבור חודשיםקדימה. בכל רמתיחידות ישנה גם מועצת לוחמים. המועצות דנות בפעילות הצבאית ובמפקדים, ואם ישנו מפקד שאינו מצליח בתפקידו, המועצה מדיחה אותו ובוחרת תחתיו מפקד חדש. כך מתרחש בכל רמה ובכל קרב. ישנה גם הוועידה הכללית הצבאית, שהיא זו הנותנת שירותי דוברות וייצוג ברמה הארצית. גיוס למיליציות הוא אך ורק בהתנדבות. אין גיוסחובה לכוחות המזוינים.

הריאקציה

לא כל דבר מושלם ברוז'אבה. ארץ שנמצאת במצב מלחמה דורשת מנגנונים שקשהעדמאוד לבנותם ולבקרם בצורה דמוקרטית. לדוגמה, היו לאמעט תלונות על הכוח השיטורי (Asayish), כמו "העלמת" אנשים או מעצרם וכליאתם מחשש שהם חברים או פעילים בדאע"ש. ישנם גם גורמים פרואמריקניים קפיטליסטיים המעוניינים להחדיר יחסישוק לרוז'אבה – למשל, כורדים לאומניים התומכים בממשלת הKRG של כורדיסטן העירקית.

הביקורת

ישנה לאמעט ביקורת על רוז'אבה, במיוחד מצד שמאל. הרבה מהביקורת נובעת כתוצאה מחוסרידיעה או מתוך אמונה לערוצים ולמקורות השואבים מידע מגורמים עוינים, כמו הטורקים או דאע"ש. גם הכורדים העירקים רואים ברוז'אבה במה לחיזוק האינטרסים שלהם וחשוב להם לפגוע בתדמיתם של המהפכנים האמיצים. היו אף פרסומים באמנסטי הבינלאומית, שהיו מבוססים על מידע שקרי ולאבדוק. אנו שומעים כל הזמן על כך שחל גיוסחובה ברוז'אבה. שמועה זו נובעת בעיקר מעצם קיומו של גיוס pkkבכפיה המופעל לעתים במיליציה האשורית, שהיא כוח קטן במסגרת המיליציות הפועלות רוז'אבה. מאחר שאנשי המיליציה האשורית לובשים את אותם המדים כמו כל היתר, המתבוננים מן הצד עשויים לחשוב שהמהפכנים הכורדים הם אלו שמגייסים אנשים בכוח. הסיבה השניה לשמועה הזאת היא חימוש כלל העם ברוז'אבה. אין שום משפחה שאיננה חמושה. ליברלים ללא שמץ של מושג בתיאוריות של השמאל הרדיקלי אינם מבינים שפירוש הדבר אינו גיוסחובה כמו זה שקיים במדינותלאום בורגניות.

אמנם, חלק מהביקורות הוא אכן במקום. לדוגמה, המרקסיסטים מבקרים לרוב את העובדה שהשוק לא חוסל ברוז'אבה בצורה מוחלטת ושקיים שימוש בכסף, נוסףעל סוגים מסוימים של קניין, כגון הזכות לחזקה על אדמות. מרקסיסטים דורשים להלאים את הנכסים ולחסל את הבורגנות שעודנה קיימת ברוז'אבה. לא יותר מדי ממנה, מאחר שרוב הבורגנים ואנשי העסקים (במיוחד אלו של משטר אסד) נמלטו מהמהפכה עוד בשנת 2012, עם תחילתה. האנרכיסטים מבקרים לרוב את העובדה שישנו חוסר בביזור בחלק מן המוסדות (כמו השיטור, למשל) ושאין התארגנות מלמטה על בסיס מעמדי לסינדיקטים של פועלים. אך עם כל הצדק שקיים בביקורות אלה, גם למרקסיסטים וגם לאנרכיסטים יש הרבה דברים ללמוד מן המהפכה הזאת, ולתמוך בה. לתמוך מפני שזהו המאורע המרתק והמדהים שמתרחש בימינו, בסדרגודל של המהפכה הספרדית הגדולה במאה ה20.

סיכום

לאחר שרבים מחבריי ביקרו ברוז'אבה, גם אני מתכוון להגיע לשם. לא לבדי כמובן, אלא ביחד עם החברים שלי למאבק. המקום הזה דורש את עזרתנו. על כל איש שמאל רדיקלי שבאמת מאמין בשינוי חברתי לטובת חברה שוויונית וצודקת יותר להושיט סיוע לרוז'אבה ולמהפכנים והמהפכניות האמיצות. העולם שלנו מתדרדר אלעבר פיתהום, הודות לקפיטליזם ואנשי השררה רודפיהבצע. אם לא נתאחד ביחד לחזית רחבה שמתנגדת לפולחן המנגנון המדיני והקפיטליזם, אנו נגיע לתהום הזאת במהרה. חברינו ברוז'אבה רומזים לנו, וליתרדיוק צועקים לנו, שקיימת דרך אחרת להתנהלות חברתית. צודקת, שוויונית וחירותנית יותר. השאלה היא האם נקשיב להם ונתמוך בהם.

יגאל לוין

Tania Golan's statement refusing military service

גרסה עברית | نسخة عربية | versión en castellano

11024625_869465369758972_5788404817686122315_n

Tania Golan is an anarchist, a vegan, an activist in ecological struggles and a member of Ahdut-Wihdeh-Unity. C refuses to take part in the Zionist army. We publish her Declaration of refusal, which includes her reasoning and her social criticism.

Deciding to join or not to join the army is a political decision which everyone should be able to make on their own. I protest the law that threatens young teenagers into joining the army.
I have no trust in authoritarian hierarchy. The army is a hand of the bourgeoisie, the government and weapon manufactures. There are those who profit from Israeli-Palestinian conflict and will never let go of economic control over the West Bank. These powers have created racism and division. Government spending on the IDF (which also comes from the USA) tends to grow from year to year at the expense of education, healthcare and welfare; yet there is no security – there are many threats in Israel. I presume, our fear is exploited as a distraction and prevention of profound thought.

One can not build a just society based on injustice. I refuse to take part in a racist, fascist, discriminatory and oppressive organization. I refuse to take part in an organization which, for decades, holds millions without civilian rights.
On the other hand, there are people like us, with the same needs as us, who only want to live their lives. Arrests, administrative detentions, harassment by the army and Jewish settlers, wage slavery, no welfare — we cannot be safe if we give good reasons to fight us.

The army, just like school, is an institute that performs socialization. As the main objective of public school is to stitch together the society into a monolithic entity, so the main objective of the IDF is not to protect the people, but to be a melting pot (Israeli slang for the army as the institution which makes people the same) that keeps the ethos alive and makes people adore itself, while it actually protects only the hierarchy.
It is an institution with clumsy bureaucracy, sectors that deal only with each other and have no bearing on the real world, and other sectors dealing with civilian affairs. This kind of structure is educating fresh youth into a dogmatic way of thinking that perpetuates the hierarchic relationship between the oppressor and the oppressed. This part of life is the final stage in entering adulthood in this part of the earth, between the river and the sea.
I think that joining an organization should be motivated by personal desire and thought. It works, we can take as an example the Democratic Federation of Rojava, not so far away; perhaps we can learn a thing or two from them. They have no conscription laws, but, nonetheless, they have similar percentage of recruitment to the YPG and YPJ as Israel have to the IDF. If there is no desire to protect something, it probably should not be protected.

I reject the reasoning in favor of joining the army: companionship, direction in life, experience, helping the community. I choose not to sacrifice myself to two whole years of rattles, humiliation, and oppression for nothing. I will not wear military uniform, so I will not contribute to the public pressure to join the army. Refusing the conscription is not a simple thing, but neither is joining the army.
Last but not least, there is the social issue of justice. The army endangers the environment by spilling oil and sewage, getting rid of equipment by throwing it into the sea and ongoing activity which endangers the balance of flora and fauna. All of the above happens without the least amount of accountability, exactly as the army does with government spending.
Using your voice, in any situation, is great help, and I invite everyone who has a voice to use it.
Plainly, bad things happen when good people do nothing.

Tanya Golan

868676767

بيان تانيا جولان برفض الخدمة في الجيش الإسرائيلي

English Version | גרסה עברית | Versión en Castellano

11024625_869465369758972_5788404817686122315_n

تانيا جولان، أحد أعضاء منظمة ( الوحدة)- الوحدة (אחדות/Unity ) هي منظمة إشتراكية لا سلطوية في إسرائيل/فلسطين المحتلة ، تانيا هي مقاومة للسلطة الاسرائيلية و ناشطة في مجال البيئة كما انها نباتية ، رفضت الانضمام في صفوف الجيش الصهيوني.
ننشر هنا اعلان تانيا الرافض للخدمة في الجيش والذي يشمل على حججها و انتقاداتها لمؤسسة الجيش.

 

اسمي تانيا جولان، عمري 20 سنة، قررت رفض التجنيد الاجباري في الجيش، وأرى أن نشر ذلك علنا و بشكل مباشر له اهمية كبيرة.
خيار الالتحاق او عدم الالتحاق في الجيش الاسرائيلي هو خيار سياسي والذي يجب ان يكون كل شخص قادر على اتخاذه بحرية، وأنا أحتج ضد القانون الذي يهدد الشبان و الشابات للالتحاق في العسكرية.

لا يوجد لدي ثقة في منظومة الحكومة، والجيش هو اليد المنفذة للرأسمالية و الحكومة وتجار السلاح وهناك بعض الذين يستفيدون من الصراع الاسرائيلي –الفلسطيني و لا يريدون أن يتخلوا عن سيطرتهم الاقتصادية على الضفة الغربية.هذه القوى خلقت العنصرية والتفرقة، و ميزانية الدفاع للدولة تزداد عام بعد عام على حساب التعليم و الصحة و الشؤون الاجتماعية، ولهذه اللحظة لايوجد أي شعور بالأمن مع زيادة التهديدات على اسرائيل، وأعتقد أن خوفنا يستغل لالهائنا و ابعادنا عن التفكير العميق.
لا أحد يمكن أن يبنى مجتمع سليم على اساس الظلم ، وانا أرفض ان اكون جزء من هذه المؤسسة التي تمارس سياسات العنصرية و الفاشية و تقوم بالتمييز و القمع. أنا ارفض ان أكون جزءا من هذا الجيش الذي سيطر لعشرات السنين على ملايين الناس بدون منحهم حقوقهم المدنية.

على الجانب الآخر هناك شعب مثلنا له احتياجاته الأساسية، ويريد فقط أن يعيش حياته. اما مع استمرار الاغلاقات والتفتيشات الامنية و الاعتقال الاداري و الاعتداءات من قبل المستوطنين المتطرفين و الجنود، و خلق ظروف حياة متدنية و بطالة ، فان ذلك لن يجلب لنا الأمن طالما اننا نعطي الاسباب لمهاجمتنا.

الجيش مثل المدرسة يؤدي مهمة التربية الاجتماعية، كما ان الهدف الاساسي للمدارس الحكومية هو نقل المعرفة و تربية افراد المجتمع ليكونو متجانسين و موحدين، ولكن دور الجيش ليس حماية جميع الناس ولكنه ( وعاء انصهار) يحافظ على روح الشعب و يجعل الناس تحب بعضها البعض، بينما في الحقيقة الجيش الاسرائيلي يحمي فقط النخبة في الحكومة. وهي مؤسسة تتغلغل فيها البيروقراطية المتخلفة، حيث تعمل فيها أجهزة تتعامل مع بعضها فقط وليس لها أي صلة في العالم الحقيقي، وأجهزة أخرى تتعامل مع القضايا المدنية، و هذا النوع من الهيكل المؤسساتي يعمل على تربية الشباب اليافعين بطريقة متزمتة في التفكير والتي تعمل على ادامة العلاقة التسلطية للظالم و التبعية للمظلوم.
فترة المراهقة تعتبر المرحلة النهائية في الحياة، في هذا الجزء من العالم الذي يقع بين البحر الأبيض المتوسط و الأردن.

أعتقد أن الإنضمام لأي مؤسسة يجب أن يكون بدافع و رغبة و قناعة شخصية، مثلا، لو أخذنا حزب الاتحاد الديمقراطي الكردي في شمال سوريا، ليس ببعيد عنا، ربما نتعلم شيء أو شيئين منهم، حيث لايوجد لديهم قانون التجنيد الإلزامي ، ولكن مع ذلك، فإن نسبة التجنيد في الاتحاد الديمقراطي الكردي و وحدات الحماية النسائية الكردية مشابهة لنسبة في الجيش الإسرائيلي، ويمكن القول أنه عندما لا توجد الرغبة في حماية شيء ما فانه بالضرورة لن يتم حمايته.

انا أرفض الحجج التي تدعو الى الإنضمام للجيش: اقامة الصداقة و تحديد اتجاه الحياة واكتساب الخبرات، ومساعدة المجتمع. انا اخترت ان لا أجازف بحياتي طوال عامين كاملين اقضيهم في فعل الظلم و الاذلال و القلق بدون أي هدف، لن ارتدي الزي العسكري ولذلك لن اساهم في ازدياد الضغط المجتمعي من خلال التحاقي بالجيش، رفض التجنيد الاجباري ليس بالشيء الهين، وكذلك الانضمام الى الجيش ليس شيئا بسيطا.

أخيرا وليس اخرا، الموضوع الذي يوجع قلبي هو انه يوجد قضية البيئة و الطبيعة فالجيش و صناعاته العسكرية تشكل خطورة على البيئة من خلال تسرب النفط و مياه الصرف الصحي والتخلص من المعدات بإلقائها بالبحر و الانشطة المستمرة التي تشكل خطرا على التوازن بين النباتات و الحيوانات وكل ذلك يحدث بدون أدنى محاسبة . بالضبط مثلما يفعل الجيش بالميزانية الحكومية.

أدعوكم أن ترفعوا اصواتكم في كل مكان ومناسبة وان تقفوا في كل مكان فيه صعوبات .

من المؤلم جدا ان يبقى الناس الجيدين صامتين بدون فعل أي شيء.

تانيا جولان

868676767

הצהרת הסירוב של חברת "אחדות" טניה גולן.

English version | نسخة عربية | Versión en Castellano

11024625_869465369758972_5788404817686122315_n

טניה גולן, חברת ארגון "אחדות", פעילה חברתית מחיפה, אנרכיסטית, טבעונית, ופעילה במאבקים אקולוגיים – מסרבת להתגייס לשורות הצבא הציוני. אנו מפרסמים את הצהרתה של טניה, הכוללת גם את נימוקיה וכן ביקורת על החברה שלנו.

 

שמי טניה גולן, אני בת 20. החלטתי לסרב להתגייס לצה"ל וראיתי חשיבות בעשיית הדבר בגלוי ובישירות.

הבחירה להתגייס או שלא להתגייס לצה"ל היא בחירה פוליטית וראוי שכל אחד ואחת יוכלו לעשות אותה בחופשיות. אני מוחה כנגד החוק שמאיים על נערות ונערים להצטרף לצבא.

אין לי אמון בראשי ההיררכיה השלטונית. הצבא הוא יד ביצועית של בעלי ההון, של הממשל ושל סוחרי הנשק. יש מי שמרוויחים מהסכסוך הישראלי-פלסטיני ולעולם לא יוותרו מרצונם על השליטה הכלכלית בשטחים. הגזענות והפילוג הם תוצאת לוואי להשפעת הכוחות הללו. תקציב הביטחון של מדינת ישראל גדל משנה לשנה על חשבון החינוך, הבריאות, הרווחה, ובכל זאת אין תחושה של ביטחון – יש רצף של איומים תורנים שצצים מכאן ומשם. אני סבורה שהפחד שלנו מנוצל להסחת הדעת ממחשבה מעמיקה. אי אפשר לבנות חברה צודקת על בסיס חוסר צדק. אני מסרבת לקחת חלק בגוף שמוציא לפועל מדיניות גזענית ופאשיסטית, מפלה ודכאנית. אני מסרבת לשתף פעולה עם צבא שמחזיק כבר עשרות שנים מיליוני אנשים ללא זכויות אזרחיות. בצד השני יש אנשים כמונו, עם צרכים בסיסיים דומים לשלנו, שבסך הכל רוצים לחיות את חייהם. עוצר, בידוקים בטחוניים, מעצרים ללא משפט, התנכלויות ע"י חיילים או מתנחלים קיצוניים, ניצול תעסוקתי, תנאי מחיה נחותים ואפשרויות מוגבלות – אי אפשר להיות בטוחים כל עוד אנחנו מספקים סיבות מאוד טובות לצאת כנגדנו.

גם הצבא, כמו בית הספר, הוא מוסד שמבצע חיברות. כמו שתפקידו העיקרי של בית הספר אינו להעביר ידע אלא לאחות את החברה לכדי גוש אחיד, להקנות הנחות בסיס והתנהגויות, כך תפקידו העיקרי של הצבא הוא לא להגן על כלל האנשים, אלא להוות "כור היתוך" סביב אותו האתוס ולשמר את הדעה החיובית עליו, בזמן שהוא מגן על האליטות. זה גוף עם בירוקרטיה מסורבלת, עם אגפים שמתעסקים האחד בשני ובתחומי חיים אזרחיים, מה שמאפשר להקנות לנוער הבוגר שרק סיים את תהליך ההתגבשות בבית-הספר ראיית עולם היררכית, של מדכא-מדוכא. נכון יותר לומר – להשלים את ההקניה הזו, על רקע המסרים הלאומניים שצהל מעביר בפירוש. השלב הזה הוא פי-הטבעת של הצינור שמוביל לחיים בחברה הבוגרת, על חלקת האדמה הזו בין הים לירדן.

אני חושבת שהתגייסות למען משהו אמורה להיעשות בהתאם לצורך ולפי שיפוט עצמי. זה עובד, אפשר לקחת כדוגמה את הקונפדרציה הדמוקרטית ברוג'אבה (צפון סוריה), לא הרחק מאיתנו, אולי נוכל ללמוד מהם דבר או שניים. אין להם חוק הכופה גיוס לכוח ההגנה שלהם, ובכל זאת ישנו אחוז מגויסים דומה לשל ישראל ביחס לגודל האוכלוסיה. אם אין רצון להגן על סדר קיים הוא כנראה לא שווה הגנה.

אני פוסלת את הסיבות שאני שומעת בעד גיוס: חברים, כיוון, ניסיון, תרומה למערכת. אני בוחרת לא לתת את עצמי מרצון לטירטורים, השפלות ודיכוי לשווא במשך שנתיים. לא אלבש מדים כדי לא להגביר את הלחץ החברתי להתגייס ע"י השתתפותי בדבר. המחיר של אי שיתוף הפעולה הוא לא פשוט, אך הגיוס מבחינתי הוא לא עניין של מה בכך, לא דבר פעוט.

הדבר האחרון, הקרוב לליבי לא פחות, הוא נושא הרס הסביבה-הטבעית שהמפעל הצבאי גורם ע"י דליפות דלק ושפכים, היפטרות מציוד באמצעות השלכתו לים ופעילות-שוטפת שפוגעת באיזון הצמחיה ובעלי-החיים. כל זאת בלי שיצטרך לספק דוחות מפורטים או לתת דין וחשבון, בדיוק כמו לגבי התקציב המדיני שהוא נוגס בו בגדול.

בכל מצב שלא יהיה, השמעת קול ונקיטת עמדה במקומות שבהם קשה לעשות את זה היא תרומה אדירה, ואני קוראת לכל מי שיש לה
קול לבטא אותו. בצורה פשטנית: דברים רעים קורים כשאנשים טובים שותקים.

טניה גולן

868676767