אלכסנדר ברקמן – האם אנרכיה אפשרית?

תרגם מאנגלית: רועי זיסקינדAlexander_Berkman_2

"זה יכול היה להיות אפשרי", אתה אומר, "אם היינו יכולים לחיות ללא הממשלה. אבל האם אנחנו באמת יכולות?"

הדרך הכי טובה, ככל הנראה, לענות לשאלתך היא באמצעות בחינת החיים שלך.

איזה תפקיד נוטלת הממשלה בחייך? האם היא עוזרת לך לחיות? האם היא מאכילה, מלבישה ומסוככת עלייך? האם את צריכה אותה כדי שתעזור לך לעבוד או לשחק? אם אתה חולה, האם אתה מתקשר לרופא, או לשוטר?  האם הממשלה יכולה להעניק לך יכולת גדולה יותר ממה שהטבע העניק לך? האם היא יכולה להציל אותך ממחלה, זקנה או מוות?

בחני את חיי היומיום שלך, ותגלי כי במציאות, הממשלה אינה משחקת תפקיד בהם כלל, למעט כאשר היא מתחילה להתערב בעניינים שלך, כאשר היא מכריחה אותך לעשות דברים מסוימים או אוסרת עלייך לעשות אחרים. היא מכריחה אותך, למשל, לשלם מיסים ולתמוך בה, בין אם אתה רוצה בכך או לא. היא מכריחה אותך ללבוש מדים ולהתגייס לצבא. היא פולשת לחייך האישיים, מצווה עלייך דברים, כופה עלייך, קובעת לך כללי התנהגות, ובאופן כללי מתייחסת אלייך כרצונה. היא אפילו אומרת לך במה את חייבת להאמין, ומענישה אותך על כך שאת חושבת או פועלת אחרת. היא מכתיבה לך מה לאכול ולשתות, וכולאת או יורה בך על אי-ציות. היא פוקדת עלייך, ושולטת בכל צעד בחייך. היא מתייחסת אלייך כילד רע או ילדה חסרת אחריות שצריכה את היד החזקה של האפוטרופוס, אבל אם את לא מצייתת לה – היא רואה בך אחראית, למרות הכל.

מאוחר יותר (הערת המתרגם: בפרק אחר) נדון לפרטים בחיים האנרכיים, ונראה אילו תנאים ומוסדות יתקיימו בצורה חברתית זו, איך הם יפעלו, ואיזו השפעה עשויה להיות להם על האיש והאישה.

נכון לעכשיו, אנחנו רוצים לוודא קודם כל שמצב כזה אפשרי, שהאנרכיה היא מעשית.

מהו קיומו של האיש והאישה הממוצעים נכון להיום? כמעט כל זמנך מוקדש לצורך הרווחת פרנסה. את כל כך עסוקה בפרנסתך, שבקושי נותר לך זמן פנוי כדי לחיות, להינות מהחיים. אין לך לא את הזמן ולא את הכסף כדי לעשות כן. אתה בר-מזל אם יש לך איזשהו מקור של תמיכה, איזו עבודה. מדי כמה זמן מגיעים המיתון והאבטלה, ואלפים נזרקים אל מחוץ למעגל העבודה, בכל שנה ובכל מדינה.

בזמן כזה אין הכנסה, אין משכורות. וזה מוביל לדאגה, למחסור, למחלה, לייאוש, ולהתאבדות. זה מייצר עוני ופשע. כדי להקל על העוני, אנחנו בונים מוסדות צדקה, מקומות שיכון לעניים, בתי חולים ללא תשלום, כשאת כולם את מממנת עם המיסים שאת משלמת. כדי למנוע פשע ולהעניש את הפושעים – זה שוב אתה, שבאמצעות כספי המיסים שלך, תומך במשטרה, בבילוש, בכוחות המדינה, בשופטים, בעורכי-דין, בבתי סוהר ובסוהרים. האם את יכולה לדמיין משהו יותר חסר היגיון ובלתי מעשי מזה? המחוקקים מחוקקים חוקים, השופטים מפרשים אותם, גורמי האכיפה השונים אוכפים אותם, המשטרה מאתרת ועוצרת את הפושעים, ולבסוף מנהל בית הסוהר מקבל אותם למאסר. מספר רב של אנשים ומוסדות עסוקים בלשמור על מחוסרי העבודה מלגנוב, ומענישים אותם אם הם מנסים. ואז, בכלא, ניתנים להם אמצעי הקיום, שהמחסור בהם הוא שגרם להם לעבור על החוק מלכתחילה. לאחר טווח זמן קצר או ארוך, הם משוחררים. ואם הם לא מצליחים לקבל עבודה, אז הם מתחילים מחדש באותו סבב של גניבה, מעצר, משפט וכליאה מחדש.

זוהי המחשה גסה, אך טיפוסית, של האופי המטופש של המערכת שלנו; טיפשי ולא יעיל. החוק והממשלה תומכים בשיטה הזו.

האין זה מוזר שרוב האנשים מניחים שאיננו יכולים להסתדר ללא הממשלה, כשלמעשה, לחיינו האמיתיים והיומיומיים אין קשר איתה כלל, אין לנו צורך בה, והיא מתערבת בחיינו רק במקום בו החוק והממשלה משתלבים יחדיו?

"אבל ביטחון וסדר ציבורי" את מתנגדת, "אפשר שיהיו לנו ללא חוק וממשלה? מי יגן עלינו מפני הפושעים?"

למען האמת, מה שמכונה "חוק וסדר" הוא למעשה אי הסדר הגרוע ביותר. מעט הסדר והשלום שיש לנו נובע מהשכל הישר והטוב, ומהמאמץ המשותף של האנשים, לרוב על אף הממשלה, ולא בזכותה. האם אתה צריך שהממשלה תאמר לך לא לקפוץ לפני מכונית נוסעת? האם את צריכה אותה כדי להורות לך לא לקפוץ מגשר ברוקלין או ממגדל אייפל?

האדם הוא יצור חברתי, הוא אינו מסוגל להתקיים לבדו; הוא חי בקהילות או בהתאגדויות. צרכים הדדיים ואינטרסים משותפים מובילים להסדרים מסוימים שמעניקים לנו ביטחון ונוחות. שיתוף פעולה כזה הוא חופשי, וולונטרי; הוא לא זקוק לשום כפייה משום ממשלה. אתה מצטרף למועדון ספורט, או לקהילת שירה, מכיוון שהנטיות שלך מובילות אותך לשם. ואת משתפת פעולה עם שאר החברות מבלי שאף אחד כופה עלייך לעשות כן. אשת המדע, הסופר, האמנית והממציא, מחפשים אחר השראה ושיתוף פעולה משל עצמם. הדחפים והצרכים שלהם הם המדרבנים הטובים ביותר שלהם: ההתערבות של כל ממשלה או סמכות, יכולה רק לעכב את המאמצים שלהם.

בכל מהלך החיים, את תמצאי כי הצרכים והנטיות של אנשים, הם המייצרים התאגדויות, הגנה ועזרה הדדית. זהו ההבדל בין ניהול הדברים, לשליטה בהם; בין לעשות משהו מבחירה חופשית לבין לעשות משהו מאילוץ. זהו ההבדל בין חירות לכפייה, בין אנרכיזם לממשלה, מכיוון שאנרכיזם משמעותו שיתוף פעולה מרצון במקום השתתפות בכפייה. זה אומר הרמוניה וסדר במקום התערבות ואי-סדר.

"אבל מי יגן עלינו מפני פשע ופושעים?" אתה דורש.

במקום זאת, שאל את עצמך האם הממשלה באמת מגינה עלינו מפניהם. האם אין הממשלה בעצמה מייצרת ומקיימת תנאים המייצרים פשע? האין הפולשנות והאלימות הקיימות בכל ממשלה מטפחות את הרוח של חוסר הסובלנות ותחושת הרדיפה, של שנאה ושל עוד אלימות?  האין הפשע גדל עם צמיחתו של העוני וחוסר הצדק המטופחים על ידי הממשלה?  האין הממשלה עצמה היא חוסר הצדק והפשע הגדול מכולם?

פשע הוא תוצר של התנאים הכלכליים, של אי השיוויון החברתי, של העוולות והרעות החולות שמיוצרות על ידי הממשלה והמונופול. הממשלה והחוק יכולים רק להעניש את הפושעים, הם לא מרפאים ולא מונעים פשע. התרופה האמיתית היחידה לפשע היא לבטל את הגורמים לו, וזאת הממשלה לעולם לא תוכל לעשות, מכיוון שהיא קיימת בכדי לשמר את אותם הגורמים. הפשע יכול להיות מחוסל רק על ידי חיסול התנאים שמייצרים אותו. וזאת, הממשלה לא יכולה לעשות.

אנרכיזם פירושו לבטל את אותם התנאים. פשע נובע מהממשלה, מהדיכוי וחוסר הצדק שהיא מייצרת, מחוסר שיוויון ומעוני, ותנאים אלה ממש יימחו תחת אנרכיה. אלה התנאים המובילים לאחוז הגדול ביותר מבין מעשי הפשע.

פשעים מסוימים, אחרים, ימשיכו להתקיים במשך זמן מה, כגון אלה הנובעים מקנאה, תשוקה, ומן הרוח של הכפייה והאלימות השולטת בעולם היום. אבל אלו, צאצאי הסמכות והשליטה, ייעלמו אט אט גם כן, תחת התנאים הבריאים יותר, עם היעלמות האווירה שטיפחה אותם.

על כן אנרכיה לא תטפח פשע, ולא תציע מצע גידול לשגשוגו. מעשים אנטי-חברתיים מזדמנים ייתפסו כשרידים של תנאים והתנהגויות חולות של העולם הישן, ויטופלו כהלכי רוח לא בריאים, ולא כפשע.

אנרכיה תתחיל בהאכלת ה"פושע" ובמתן עבודה סדירה לאותו "פושע", במקום, קודם לצפות בו, אח"כ לעצור, לשפוט ולכלוא אותו, ולבסוף לסיים בהאכלתו ובהאכלת רבים אחרים שתפקידם להשגיח עליו ולהאכילו. אין ספק שאפילו דוגמה זו, מראה כמה החיים תחת אנרכיזם הם חיים הרבה יותר הגיוניים ופשוטים מהחיים כיום.

האמת היא, שהחיים כיום הם בלתי מעשים, מסובכים ומבלבלים, ולא משביעי רצון משום נקודת מבט. זו הסיבה שישנם כל כך הרבה סבל ואי שביעות רצון. העובד אינו מרוצה; וגם האדון לא שמח, כאשר הוא חי בחרדה מתמדת, בציפייה ל"זמנים רעים", שיהיו כרוכים באיבוד רכוש וכוח. רוח הרפאים של הפחד, משלחת כלבי תקיפה למדרגותיהם של עניים ועשירים כאחד.

אין ספק שלעובד אין מה להפסיד בסיטואציה של החלפת הממשלה והקפיטליזם במצב של שום-ממשלה, של אנרכיה.

אנשי מעמד הביניים, אינם בטוחים בקיומם כמעט כמו העובדים. הם תלויים ברצונם הטוב של היצרן ושל המוכר הסיטונאי, ובקומביינים הגדולים של התעשייה וההון, והם תמיד נמצאים בסכנה של פשיטת רגל או חורבן.

אפילו לקפיטליסט הגדול יש מעט מה להפסיד משינוי השיטה הקיימת והחלפתה בשיטה אנרכית, שכן תחתיה כל אחד יכול לחיות חיים בטוחים ונוחים; הפחד מתחרות יחוסל עם ביטול הבעלות הפרטית. לכל תהיה את ההזדמנות המלאה לחיות את חייהם וליהנות מהם עד קצה גבול היכולת.

תוסיף לזה את התודעה של ההרמוניה והשלום, את התחושה שמגיעה עם החופש מדאגות כספיות או חומריות; ההבנה שאתה נמצא בעולם ידידותי, ללא קנאה או יריבות עסקית שיפריעו לשלוותך; בעולם של אחים, באווירה של חירות ורווחה כלכלית.

כמעט בלתי אפשרי להעלות על הדעת את כמות ההזדמנויות הנפלאות שייפתחו בפני האיש והאישה בחברה אנרכו-קומוניסטית. המדען יוכל להקדיש את עצמו באופן מלא לעיסוקיו האהובים, מבלי להיות מוטרד באשר ללחם היומי שלו. הממציאה תוכל למצוא בכל המסגרת שלרשותה את היכולת להטיב לאנושות, עם גילוייה והמצאותיה. הסופר, המשוררת, האמן – כולם יעלו על כנפי החירות וההרמוניה החברתית לגבהים חדשים של הגשמה.

רק אז, יבואו הצדק והזכות לכדי הגשמה. אל תמעיטי בתפקיד של רגשות אלו בחיים של איש, אישה או קהילה. אנחנו לא חיים על הלחם לבדו. אמת היא כי קיומנו איננו אפשרי ללא האפשרות לספק את הצרכים הפיזיים שלנו. אך הסיפוק של אלה בשום אופן אינו מהווה את כל החיים האנושיים. שיטת הציוויליזציה הנוכחית שלנו, באמצעות נישולם של מיליונים, הפכה את הבטן למרכז היקום. אבל בחברה הגיונית,  עם שפע לכולם, עניין עצם קיומנו, הביטחון שבכלכלתנו, ייתפסו כמובנים מאליהם וכחופשיים, כפי שהאוויר הוא לכולם. לרגשות של סימפתיה אנושית, של צדק ושל זכות, תהיה את האפשרות להתפתח, תהיה אפשרות לקיימן, להרחיבן ולהגדילן. אפילו היום, תחושות הצדק וההגינות עדיין קיימות בליבותיהם של אנשים, על אף מאות שנים של דיכוי והשחתה. הן לא הושמדו, והן לא יכולות להיות מושמדות, מכיוון שהן טבועות ומולדות באיש ובאישה, כאינסינקט חזק, כמו יצר ההישרדות שלנו, וחיוניות באותה מידה לאושר שלנו. שכן לא כל הסבל ששורר בעולמנו היום מגיע ממחסור ברווחה חומרית. איש ואישה יכולים לעמוד טוב יותר בפני רעב מאשר בפני הידיעה באשר לקיומו של חוסר צדק. המודעות שמתייחסים אליך באופן בלתי צודק, יעורר אותך למחאה ולמרד באותה המהירות כמו רעב,ואולי אפילו מהר יותר. רעב עשוי להיות הגורם המיידי לכל מרד או התקוממות, אך מתחתיו קיימים האנטגוניזם הרדום והשנאה של ההמונים כלפי אלה שמידיהם סובלים הם מעוול ומאי-צדק. האמת היא שזכות וצדק משחקים תפקיד חשוב הרבה יותר בחיינו מאשר רוב האנשים מודעים לכך.  מי שישלול זאת, יודע מעט מאוד הן על הטבע האנושי, והן על ההיסטוריה. בחיי היומיום אתה רואה באופן תדיר אנשים המתמרמרים ממה שהם מחשיבים כעוול. "זה לא צודק", היא המחאה האינסטינקטיבית של איש ואישה כאשר הם מרגישים שאי-צדק נעשה. כמובן שהתפיסה של כל אינדיבידואל אודות צדק ואי-צדק תלויה במסורות שלה, בסביבתה ובצורה בה גדלה. אך לא משנה מהי תפיסתו אודות צדק ואי-צדק, הדחף הטבעי שלו הוא למחות כנגד מה שהוא רואה כלא נכון וכלא צודק.

מבחינה היסטורית, הדבר שריר וקיים. יותר מרידות ומלחמות נלחמו בעבור אידיאלים של צדק ואי-צדק מאשר בשל סיבות חומריות. מרקסיסטים עשויים להתנגד לכך , ולטעון כי תפיסותינו אודות צדק ואי-צדק בעצמן נוצרות מתנאים כלכליים, אך זה בשום פנים ואופן לא משנה את העובדה שתחושת הצדק והזכות עוררה השראה בקרב אנשים במשך כל מהלך ההיסטוריה לגבורה והקרבה עצמית בשם אידאלים.

הישויים והבודהות של כל הזמנים לא הונעו משיקולים חומריים, אלא מהתמסרותם לצדק ולזכות. החלוצים בכל מאמץ אנושי סבלו מהשמצות, רדיפות, ואפילו מוות, לא ממניעים של האדרה עצמית אלא בשל אמונתם בצדקת דרכם ומטרתם. היאן הוסים, המרטין לותרים, הג'ורדנו ברונוים, הג'ירולמו סבונרולהים, הגלילאו גלילאיים ואידאליסטיים דתיים וחברתיים רבים אחרים נלחמו ומתו תוך התגייסותם למטרה הצודקת, כפי שהם ראו אותה. כך גם בנתיבי המדע, הפילוסופיה, האומנות, השירה והחינוך, אישים ונשים מהזמנים של סוקרטס ועד ימינו אנו הקדישו את חייהם לשירות האמת והצדק. בשדה הקידום הפוליטי והחברתי, החל במשה ובספרטקוס, האצילים שבבני האדם קידשו את עצמם למען אידאלים. של חירות ושיוויון. הכוח המניע הזה של האידאליזם לא הוגבל רק לאינדיבידואלים יוצאי דופן. ההמונים תמיד הושראו מכוח זה. "מלחמת העצמאות האמריקנית", לדוגמה, החלה בהתמרמרות עממית של תושבי הקולוניות הבריטיות כנגד אי הצדק שבמיסוי ללא ייצוג פרלמנטרי. מסעי הצלב נמשכו במשך מאתיים שנים, במאמץ לשמור על ארץ הקודש בבעלות נוצרית.  אידאל דתי זה עורר השראה בקרב שישה מיליונים בני אדם, ואפילו צבאות של ילדים, והוביל אותם להתמודד עם קשיים עצומים, מגיפות ומוות, בשם זכות וצדק. אפילו מלחמת העולם הראשונה, עם כמה שהיא הייתה קפיטליסטית בסיבתה ובתוצאתה, נלחמה על ידי מיליוני אנשי באמונה החביבה שהמלחמה התנהלה למען מטרה צודקת,  למען דמוקרטיה, ולסיום כל המלחמות.

אז לכל אורך ההיסטוריה, העתיקה והמודרנית, תחושת הזכות והצדק עוררה השראה בקרב אנשים, בצורה אינדיבידואלית ובצורה קולקטיבית, למעשים של הקרבה עצמית ומסירות, והעלתה אותם הרחק אל מעל לאפרוריות הממוצעת של הקיום היומיומי. זה טרגי, כמובן, שאידיאליזם זה בא לידי ביטוי גם במעשי רדיפה, אלימות וטבח. היו אלה האכזריות, החיפוש העצמי אחר מלך, כומר, ואדון, בערות וקנאות שיצרו צורות אלו. אבל הרוח שמילאה אותם הייתה זו של זכות וצדק. כל ניסיונות העבר מוכיחים כי רוח זו חיה תמיד וכי היא גורם רב עצמה ודומיננטי בכל קנה מידה של חיי האדם.

תנאי הקיום העכשוויים שלנו מחלישים ומקלקלים תכונה אצילית זו, מעוותים את ביטוייה, ומנתבים אותה לערוצים של חוסר סובלנות, רדיפה, שנאה וסכסוכים. אך ברגע שהאיש והאישה יהיו משוחררים מההשפעות המשחיתות של אינטרסים חומריים, יתרוממו מהבורות ומהאנטגוניזם המעמדי, הרוח המוטבעת בהם, רוח הזכות והצדק, תמצא צורות ביטוי חדשות, צורות שייטו לכיוון של אחווה גדולה יותר ורצון טוב, לכיוון שלווה פרטית והרמוניה חברתית.

רק תחת אנרכיה תוכל רוח זו להתפתח באופן מלא. כשנהיה משוחררים מהמאבק האכזרי והמשפיל ללחם היומיומי שלנו, כשכולנו נשתתף בעבודה וברווחה, לתכונות הטובות ביותר בליבותיהם ובמוחותיהם של האנשים תהיינה האפשרויות להתפתח ולהיות מיושמות באופן מועיל. האיש והאישה יהפכו בהחלט ליצור האציל של הטבע, שעד לאותה עת הם רק דמיינו את עצמם ככאלה בחלומותיהם.

מסיבות אלה האנרכיה היא אידיאלית לא רק לפלג או מעמד כלשהו בחברה, אלא לחברה האנושית כולה, מכיוון שהיא תטיב, במובן הרחב ביותר, עם כולנו. שכן אנרכיזם הוא מימוש הרצון האוניברסלי והנצחי של האנושות.

לכן, כל אישה ואיש צריכים להיות מעוניינים לעזור להגשמתה של האנרכיה. הם בוודאי היו עושים כן אם היו הם מבינים את היופי והצדק שבחיים שכאלה. כל איש ואישה שאינם חסרי רגש ושכל ישר נוטים לאנרכיזם. כל מי שסובל מעוול וחוסר צדק, מהרוע, השחיתות והזוהמה של חיינו היום, הוא באופן אינסטינקטיבי אוהד את האנרכיזם. כל אחד שליבו לא מת בפני חסד, חמלה, וסימפתיה הדדית חייב להיות מעוניין בקידומו של האנרכיזם. כל אחד שסובל מעוני ואומללות, עריצות ודיכוי צריך לברך על בואה של האנרכיה. כל שוחרת צדק וחירות צריכה לעזור להגשים את האנרכיזם.

כל הנתינים בעולם חייבים להיות מעוניינים בהתגשמותה. אלה שבונים ארמונות וחיים בנדודים; שעורכים את כבלי החיים, אך לא מורשים לקחת חלק בסעודה; אלה שמייצרים את העושר של העולם ומנושלים; שממלאים את העולם בשמחה ובאור שמש, בזמן שהם בעצמם נותרים במעמקי החשכה; שמשון החיים שכוחו נגזז בידיהם של הפחד והבורות; הענק חסר האונים של העבודה, הפרולטריון, ההמונים התעשייתיים והחקלאיים, הם צריכים לאמץ את האנרכיה בשמחה הרבה ביותר.

בשבילם האנרכיזם מביע את התרעומת הגדולה ביותר שלו; הן אלו, שבראש ובראשונה, צריכות לעבוד למען היום החדש, שיחזיר להן בחזרה את ירושתן, ויביא לחייהן חירות ורווחה,  שמחה ואור שמש לאנושות כולה.

אלכסנדר ברקמן – מהו אנרכיזם

1010619_1380024028926776_1731616686_nתרגמה מאנגלית: רועי זיסקינד

"האם אתה יכול להסביר לנו בקצרה", שואל חברך, "מהו אנרכיזם באמת?"

אני אנסה. במילים המועטות ביותר, אנרכיזם מלמד אותנו שאנחנו יכולים לחיות בחברה שבה אין כפייה משום סוג. חיים בלי כפייה, באופן טבעי, פירושם חיים בחירות; זה אומר חופש מכפייה, הזדמנות לחיות את החיים המתאימים לך ביותר. אינך יכול לחיות חיים כאלה, אלא אם אתה מחסל את המוסדות שמצמצמים את החירות שלך ומפריע לחיים שלך, התנאים שמחייבים אותך לפעול באופן שונה מהדרך בה באמת היית רוצה לפעול.

מהם אותם מוסדות ותנאים? בואו ונראה מה אנחנו צריכים לחסל על מנת להבטיח חיים חופשיים והרמוניים. ברגע שנדע מה צריך לבטל ומה צריך לאמץ במקום, נוכל גם למצוא את הדרך לעשות זאת.

מה יש לבטל, אם כן, כדי להבטיח חירות?

קודם כל, כמובן, את הדבר שפולש לחייך בתדירות הגבוהה ביותר, שמגביל אותך ומונע ממך פעילות חופשית, הדבר שמפריע לחירותך ומכריח אותך לחיות בצורה שונה מהצורה בה היית בוחר לחיות. הדבר הזה הוא ממשלה.

תסתכל עליה טוב וטוב, ותראה שממשלה היא הפולש הגדול ביותר, יתרה מזאת, הממשלה היא איש הפשע הגרוע ביותר שידעה האנושות. היא ממלאת את העולם עם אלימות, עם הונאה ורמייה, עם דיכוי ואומללות. כפי שהוגה גדול פעם אמר: "הנשימה שלה היא רעל", היא משחיתה את כל מה שהיא נוגעת בה.

"כן, ממשלה משמע אלימות, וזה רע," את מודה; "אבל האם אנחנו יכולות להסתדר בלעדיה?"

זה בדיוק מה שאנחנו רוצות לדבר עליו. ובכן, אם אשאל אותך האם את צריכה את הממשלה, אני בטוח שתשיבי שאת לא צריכה, אבל היא הכרחית לריסונם של אחרים. אבל אם תשאלי כל אחת מאותן "אחרים", היא תשיב בדיוק כמוך: היא תגיד שהיא לא צריכה אותה, אבל שהיא הכרחית "בשביל האחרות".

למה כל אחת חושבת שהיא יכולה להיות הגונה מספיק ללא המשטרה, אבל שהיא נחוצה בשביל "האחרים"?

"אנשים ישדדו וירצחו אחת את השנייה אם לא הייתה ממשלה וחוק," את אומרת.

למה שירצו לעשות זאת? האם יעשו זאת רק לשם ההנאה או בשל סיבות מסוימות? אולי אם נבחן את הסיבות שלהן, נגלה את התרופה בשבילן.

נניח שאת, אני וחבורה של אנשים היינו נוסעות על ספינה, ספינתו הייתה נטרפת, והיינו מוצאות את עצמנו על אי עשיר בפירות מכל הסוגים. כמובן שהיינו יוצאות ומתחילות באסיפתם, אבל נניח שאחת מאיתנו הייתה מצהירה שכל הפירות שייכים לה, ושאף אחת לא תקבל אפילו פירור אחד, אלא אם קודם נשלם לה בעבור כך. היינו מתרעמות, לא כך? היינו צוחקות על יומרותה. אם היא הייתה עושה לנו בעיות לגבי זה, אולי אפילו היינו זורקות אותה לים, וזה היה מגיע לה, לא כך?

נניח עוד, כי אנחנו בעצמנו, אמהותינו ואבותינו, היינו מטפחות את האי , ומציידות אותו עם כל מה שנחוץ לחיים ולנוחות, ופתאום מישהו היה מגיע וטוען לבעלות על כולו. מה היינו אומרות? היינו מתעלמות ממנו, לא כן? היינו עשויות לומר לו  שהוא יכול להתחלק איתנו ולהצטרף לעבודתנו. אבל נניח והוא היה מתעקש על בעלותו, והיה מייצר חתיכת נייר, ואומר שהיא ההוכחה לכך שהכל שייך לו? היינו אומרות לו שהוא משוגע והיינו הולכות לענייננו. אבל אם הייתה לו ממשלה מאחוריו, הוא היה מערער אליה, בשם הגנה על זכויותיו, והממשלה הייתה שולחת משטרה וצבא, שהיו מפנים אותנו ומפקידים את האי בידי "בעליו החוקיים".

זהו תפקידה של הממשלה, זו הסיבה לקיומה של הממשלה, ומה שהיא עושה כל הזמן.

עכשיו, את עדיין חושבת שבלי הדבר הזה שנקרא ממשלה היינו שודדים ורוצחים אחד את השני?

האם אין זה נכון שעם הממשלה אנחנו, המין האנושי, שודדים ורוצחים? זאת מכיוון שהממשלה לא מגינה עלינו ועל הדברים שלנו, אלא להיפך, היא לוקחת אותם ומעבירה אותם לידי מי שאין להם כל זכות עליהם.

אם תתעוררי מחר בבוקר ותגלי שאין יותר ממשלה, האם מחשבתך הראשונה תהיה לרוץ במהירות לרחוב ולרצוח מישהו? לא, את יודעת שאלה שטויות. אנחנו מדברות על אנשים שפויים ונורמליים. האנשים הלא שפויים שרוצים להרוג לא שואלים קודם לכן האם יש או אין ממשלה כלשהי. אנשים כאלה הם לטיפולם של רופאים ומומחים להפרעות נפש, הם צריכים להיות מטופלים במחלתם.

הסיכויים הם שאם את, וכל אדם אחר כלשהו, תקומו ותגלו שאין יותר ממשלה, אתם תתחילו לעסוק בארגון החיים שלכם תחת התנאים החדשים.

מאוד סביר להניח, כמובן, שאם תראי אז אנשים שמפטמים את עצמם באוכל בזמן שאת רעבה, את תדרשי הזדמנות לאכול גם כן, ודרישתך תהיה מוצדקת לחלוטין. וגם דרישה כזו מצד כל אחד אחר, מה שאומר שאנשים לא יעמדו עוד מנגד כשמישהו ישתלט על כל הטובין שבחיים: הם ירצו להשתתף בהם. זה אומר שהעניות יסרבו להישאר עניות בזמן שאחרות מתפלשות ביוקרה. זה אומר שהפועל יסרב לתת את פרי עמלו לבוס שטוען לבעלות על המפעל ועל כל מה שמיוצר בו.זה אומר שהחקלאית לא תאפשר שאלפי דונמים של אדמה יישארו ריקים בזמן שאין לה מספיק אדמה כדי לכלכל את עצמה ואת משפחתה. זה אומר שאף אחד לא יורשה להחזיק במונופול על האדמה או על אמצעי הייצור. זה אומר שבעלות פרטית על משאבי החיים לא תהיה נסבלת עוד. זה ייחשב הפשע הגדול ביותר לאנשים להחזיק בבעלות יותר ממה שהן יכולות להשתמש בו בתריסר תקופות חיים, בזמן שלשכן שלהן אין מספיק לחם לילדיו. זה אומר שכל האנושות תתחלק בעושר החברתי, ושכולן תעזורנה לייצר את העושר. זה אומר, בקיצור, שבפעם הראשונה בהיסטוריה, צדק ושיוויון ימשלו במקום החוק.

אתה רואה, אפוא, שחיסול הממשלה מסמל גם את ביטול המונופול והבעלות האישית על אמצעי הייצור וההפצה.

מכאן, כאשר הממשלה תבוטל, עבדות השכר והקפיטליזם יימחו יחד איתה, מכיוון שהן אינן יכולות להקיים ללא התמיכה וההגנה של הממשלה. בדיוק כמו האדם שיתבע בעלות על האי, עליו דיברנו קודם לכן, לא יוכל להביא לקיומה את תביעתו ההזויה ללא עזרת הממשלה.

מצב עניינים בו מתקיימת חירות במקום ממשלה הוא אנרכיה. ומצב עניינים בו שימוש משותף מחליף את הבעלות הפרטית הוא קומוניזם. זה יהיה קומוניזם אנרכיסטי (אנרכו-קומוניזם).

"או, קומוניזם", חברתך תקרא, "אבל אמרת שאת לא בולשביקית!"

לא, אני לא בולשביקית, מכיוון שהבולשביקיות רוצות ממשל ומדינה חזקים, בזמן שאנרכיזם קורא לחיסול המדינה והממשלה לגמרי.

"אבל האין הבולשביקיות קומוניסטיות?" את דורשת

כן, הבולשביקיות הן קומוניסטיות, אבל הן רוצות את הדיקטטורה שלהן, הממשלה שלהן, לכפות על האנשים לחיות בקומוניזם. אנרכו-קומוניזם, מנגד, משמעותו קומוניזם וולונטרי, קומוניזם של בחירה חופשית.