אנטישמיות-במרחב-האקטיביסטי / יסמין חוסרי

865786879

עם התגברות התודעה הפוליטית והמידע הרב שאפשר לקבל בצורה הרבה יותר מהירה ופשוטה בימינו, בין אם זה באינטרנט ובין אם זה בחדשות בטלוויזיה, יותר ויותר אנשים מבינים את ומודעים לכיבוש הישראלי. אנשים משתפים תמונות בפייסבוק, תמונות המנציחות את זוועות המלחמה שלא נגמרת, כתבות חדשות נכתבות מדי יום על המתרחש בשטחים והשנאה הממוסדת שהפלסטינים חווים מן הממשלה הישראלית. סרטונים משותפים בקצב מרשים ברחבי הרשת, מה שתורם להכרה במאבק הפלסטיני וגורר תמיכה רבה מפעילים ברחבי העולם. מתחת למעטה של תמיכה והכרה בעם הפלסטיני ובסבלו, מצליחים להסתתר מוטיבים אנטישמיים ברורים, שנעלמים לרוב תחת כותרות במסווה של זכויות אדם.

במאי האחרון התפרצו שני צעירים לבית כנסת בארה"ב במחאה כלפי צה"ל. במהלך הפגנת תמיכה בחרם על ישראל באוניברסיטת סידני שבאוסטרליה, נופף פרופסור שעובד במרכז לשלום באוניברסיטה בשטר של חמישה דולרים מול אישה מבוגרת שכעסה עליו ולפי עדותו גם בעטה בו. הוא ניסה להסביר זאת כפעולה שהייתה אמורה להראות כי הוא מתכוון לתבוע אותה, אבל אי אפשר להתעלם מהמוטיב המוכר ש"יהודים צמאים לכסף", ונפנוף בשטר הוא אינו מעשה תמים בהקשר הזה, במיוחד לא במהלך אירוע מחאה שאמור לעורר מודעות לבעייתיות של מדינת ישראל. בפריז, הפגנה שהחלה כפעולה נגד הכיבוש ובעד עצמאות פלסטינית הגיעה בקלות יחסית למחוזות מכוערים של אנטישמיות, לאחר שמספר מפגינים הגיעו לשני בתי כנסת כדי לריב עם פעילים ציונים, ובנוסף ניפצו חלונות של חנויות שבעליהם נחשדו כיהודים. בהפגנה עצמה צוטטו אנשים שאמרו דברים בנוסח "היהודים שולטים במדיה" ו"המשטרה ציונית". לאחר כמה ימים התארגנה עוד הפגנה באזור מגורים של חרדים ספרדים רבים, שוב נופצו חלונות של חנויות שבעליהן נחשדו כיהודים. בשנת 2013, בארה"ב לבדה, 737 א/נשים הותקפו בשל יהדותם, לפי דו"ח של ה– FBI. המספר עולה על שאר התקיפות נגד בני יתר הדתות גם יחד (311 מקרים יותר).

ברוב הכתבות המופיעות כיום במדיה המיינסטרימית, באלה שנוגעות בסכסוך הישראליפלסטיני, ניתן למצוא תגובות בנוסח "על היהודים להיות יותר חכמים מזה" או "יחסית לעם שעבר שואה… (השלם את החסר)”. אל לנו להתעלם מן המאפיינים האנטישמיים המובהקים שבהן. אלו משפטים שמצמצמים את השואה היהודית ל"לקח" ששכחנו לקחת או ל"חוויה" שעברנו ושעלינו להסיק ממנה הלאה. השוואות בין השואה היהודית לכיבוש האדמה הפלסטינית הוא דבר שאסור שיהיה לו מקום בשיח הפוליטיאקטיביסטי. השאלה של איזה עם סובל/סבל יותר היא מקום רעיל שאל לנו להכנס אליו. כאשר אנחנו מקטינות את סבלו של עם שלם ולמודסבל, אנחנו מאפשרות לזוועות כאלה להמשיך. כשאנחנו משוות בין הזוועות האלה, אנחנו גם מקטינות מסבלו של העם הפלסטינאי, בכך שאנחנו מתארות את הסבל שהם עוברים בצורה שנועדה לעורר פרובוקציה לרוב אנחנו משכיחות מהעולם שיש בעיות קונקרטיות שאותן אנחנו בוחרות שלא להאיר בצורה האמיתית שלהן.

מעבר לבעיות הברורות האלה, זה גם מפשט את הקונפליקט. כאשר מטיחים ביהודים כי הם גרועים כמו הנאצים, המורכבות של הסכסוך נעלמת מן השיח. הסכסוך לא מתרחש מפני שיהודים לא כל כך מחבבים פלסטינים ורואים בעצמם הגזע השולט (ולכן עליהם לרצוח את כל אלה המתנגדים להם), ואסור לנו לשכוח את זה.

32332

הפגנה פרו-פלסטינאית בספרד, 2014

אי אפשר להתעלם מהטרנד הזה, ואי אפשר לתת לו מקום במרחב האקטיבסטי העולמי והמקומי. כתומכות בזכויות אדם שמנו לעצמנו כדגל לדאוג ולכעוס בשביל כל מי שפוגעים בו, וכשם שנצא נגד תקיפות כלפי קבוצות אחרות, אסור לנו לשכוח גם מהיהודים/ישראלים. כשאנחנו קוראים ומצקצקים בלשון אבל מדפדפים הלאה, אנחנו מאפשרים לזה להמשיך. כשאנחנו שומעות על מקרים כאלה ואנחנו מתייגות אותם תחת "נו מילא, הרי הכול מאוד לחוץ כרגע ותראו בכלל מה קורה בעזה", אנחנו מקטינות את הסבל והכאב של הנשים והאנשים שתוקפים אותם, של אלה שמפחדים לצאת מהבית, של אלה שלא נותנים להן לגיטמציה לפתוח את הפה כי הן משתייכות "לצד הלא נכון", דבר שאנחנו כל כך נאבקות בו כאשר הוא מוטח כלפי א/נשים אחרים.

אחד במאי 2015

אתמול יזם, ארגן והוביל הארגון האנרכיסטי-קומוניסטי "אחדות" את המצעד הלא-סמכותני הראשון של האחד במאי בחיפה. בלוק של כחמישים אנרכיסטיות, קומוניסטיות ופמיניסטיות צעדו לאורך רחובות חיפה בקריאות לסולידריות עם מעמד העמלים ונגד הכיבוש, נגד ההומופוביה ונגד הסקסיזם! כל פועל הוא מדוכא, אך פועלת אישה מדוכאת שבעתיים, כמו גם פועל להטבא"ק או פועל פלסטיני. חשוב להיות סולידריים עם כול אחת ואחד. רק אחדות מעמדית יכולה להביא לנו שחרור מעוולות המדינה, הכיבוש והקפיטליזם! תודה לכל אחת ואחד שהיו עימנו במצעד! לאחד במאי הבא בפלסטין החופשיה!

124 36

הרצאה על המהפכה הספרדית

לרגל המהפכה הספרדית ב-19 ביולי, התקיימה הרצאה ודיון על מסקנות ולקחים מהתנהלות המהפכנים בחצי האי האיבירי. ללימוד מההיסטוריה יש ערך פרקטי ורלוונטי בחשיבותו לימיינו בסוגיות מוסריות ובציפייה בהתמודדות עתידית מול הראקצייה.
האנרכיסטים עמדו בפני מספר דילמות עקרוניות, יש להעלות אחת חשובה אשר הועלתה בדיון. הבחירה שהייתה לאנרכיסטים הספרדים הייתה בין המהפכה לבין הצטרפותה לקואליציה האנטי פשיסטית ברשות – UGT, PSUE, CPS (הרפובליקנים – סוציאליסטים וקומוניסטים בראשות שלטון פרלמנטארי). התנאים לשיתוף הפעולה בקואליציה זו, העמידו סטירה ערכית עמוקה שלא ניתן היה לגשר עליה:
הצטרפותם והשתתפותם של האנרכיסטים (שחדלו להיות כאלו בכניסתם) בשלטון הפרלמנטארי, הכינו את הקרקע לשחזור הכפייה. אותם אמצעים, כמו כוח וכפייה, בפקודת סמכות ריכוזית שהאנרכיסטים עצמם התנגדו לה, הפכו לכלי בידי מהפכנים אנרכיסטים שהצטרפו לממשלה כנגד המהפכה עצמה. דוגמה לכך הייתה בכהונתו של המהפכן אנרכיסט גרסיה אוליבר (חבר CNT – FAI ואנרכיסט רדיקלי מאוד) כשר המשפטים בממשלה הרפובליקנית. אחת הרפורמות על שמו, להקמתם של מחנות ריכוז לטיפול בעריקים, שימשו כנשק פוליטי כנגד הכוחות המהפכנים שהצטרפו בהתנדבות והוקצו למלחמה תחת מנגנון הצבא הרפובליקני (אחרי שעברו מליטריזציה בכוח). כאשר אחוזי העזיבה של אותם מתנדבים ביחידות מיליציה לשעבר נסקו בעקבות הכפייה, הפכו האנרכיסטים רבים לעריקים שיש לתפוס ונכלאו אלפים.
הערך האישי והייחודי של אנשים בעלי רקע אנרכיסטי שהפכו לשרים בממשלה, לא עמד ככלי אפקטיבי כנגד שיחזור עריצות והכפייה, כי זאת מאפיינת את התנהלות המערכת. כאשר אדם עושה במערכת מדינית שימוש, הוא יכול רק לשחזר את אותם התנאים שמאפיינים את השיטה. המפתח לשינוי לא רק טמון באישיות האדם, לכן אין להתפשר על מבנה חברתי\פוליטי שלא מפריד בין האמצעים למטרות שרוצים להשיג.

הלקח שיש ללמוד ממנו הוא שאין לאנרכיסטים חברים בין הקומוניסטים האוטוריטרים והסוציאליסטים הממלכתיים. האנרכיסטים צריכים לסמוך רק על הכוח והיכולות שלהם.

– מזכיר הארגון

OtE0uMQBf78

19 בינואר – סולידריות עם מאבקם של אנטיפאשיסטים יוונים

אנו, קבוצת נוער אנרכיסטית – "הכוכב השחור", סולידרים עם מאבקם של אנטיפאשיסטים יוונים. כל עוד אתם לא מפסיקים את ההתנגדות שלכם יוון תישאר ארץ נקיה מהחלאות הנאצים.
כבוד, סולידריות, אנטיפאשיזם!

CIMG0005CIMG0006

אנרכיזם, הגנה עצמית וקואופרטיב לאומנויות לחימה


אנו מציגים כתבה מאת אחד האוהדים שלנו המתגורר באנגליה ועוסק באומנויות לחימה במסגרת קואופרטיב אנרכיסטי

הגנה עצמית

רציתי לשתף אתכם בפרויקט מוצלח בלונדון שאני חלק ממנו – 'הוורד השחורקואופרטיב לאומנויות לחימה' (אין קשר לפאנזין של 'אחדות', זה רק מעיד על חוסר דמיון בסצנה האנרכיסטית..). אבל לפני .שאספר על הפרויקט הנה כמה מילים על אנרכיזם והגנה עצמית.

אתחיל בסיפור שקרה לפני שנים רבות, כאשר קבוצות של אנרכיסטים עוד נהגו ללכת לעצרת הזיכרון של יצחק רבין בתל אביב, לחלק פלאיירים ש"בשר הוא הרצח הפוליטי" האמיתי, לשבת בהפגנתיות בזמן ששרים את התקווה ולהחזיק שלטים של 'צה"ל הוא ארגון טרור'. משום מה, משהו בהתנהגות הזאת לא ישב טוב עם באיי העצרת, אשר הייתה מורכבת מהמרכז הפוליטי בזמנו עם נטייה לשמאל הציוני. ויכוחים החלו להתלהט, ההמון הקיף את האנרכיסטים, אאוטנאמברד כרגיל, ועם שנים של ניסיון במצבים מהסוג הזה. ונחשו מי בא לעזרתנו? כוחות של מג"ב יצרו חוצץ בנינו לבין שאר באי העצרת. למשקיף מהצד היה נגלה המחזה האבסורדי הבא – חיילי מג"ב מגנים על האנרכיסטים, חלקם בכאפיות כיאה לאופנה דאז אשר מחזיקים מעל ראשי החיילים שלטים שבעצם אומרים שמג"ב הוא ארגון טרור מההמון השמאלני צמא הדם. התמונה הזאת החזיקה כמה רגעים עד שאחד מהמתלהמים הצליח לחטוף כאפייה לאנרכיסט במהלך שהביא לתחילת האלימות. בהמולה שנוצרה המג"בניקים הצטרפו לצד הטבעי להם והפנו את מכותיהם כלפינו ואולי אף עצרו כמה אנשים.

מה אפשר ללמוד מהסיפור הזה?

א) שיש דרכים יעילות יותר להעביר את המסרים שלנו, אם אנחנו לא מעוניינים רק לעצבן אנשים ולהרגיש טוב עם עצמנו מול 'הפשיסטים'. כמובן שאין שום דבר נוראי בלריב עם אנשים וליצור פרובוקציות אם זה מה שאנחנו רוצים במודע.

ב) אי אפשר וגם לא רצוי בתור אנרכיסטים לסמוך על המשטרה שתגן עלינו. אי אפשר לסמוך על טוב לבם של יריבנו הפוליטיים שידעו מתי להפסיק, כאמור זה היה קהל עוין שהורכב בעיקר משמאלנים, התמונה הייתה נראית אחרת לגמרי עם זו הייתה הפגנת ימין. בקיצור אין לנו על מי לסמוך חוץ מעל עצמינו. עכשיו רובינו יודעים את זה אבל אנחנו לא מתנהגים ככה. שוטרים באים מוכנים למהומות עם אלות, מגנים, טיזרים, שנים של אימונים וגישה אגרסיבית. אנחנו באים במקרה הטוב עם מצלמה וגישה של יהיה מה שיהיה.

בלי קשר לאנרכיזם ופעילות פוליטית, האמת הזאת נוגעת לכל אחד – אם מישהו יתקוף אותך פיזית או יטריד מינית, ישדוד אותך או סתם יציק ברוב המקרים לא יהיה שם שוטר לעזור לך. המשטרה אולי מונעת מחלק מהאוכלוסייה לפעול בצורה אלימה בגלל פחד מהעונש, אבל ברגע שמישהו כן בחר להפעיל אלימות כלפיך אין (כאמור ברוב המקרים) מי שיעצור אותו אלא רק מי שיעניש אותו לאחר מעשה ובהתאם לחוק.

בן אדם בלי יכולות פיזית ומנטלית להגן על עצמו יכול לצאת ממצבים עוינים בעיקר בעזרת דיבורים. אם זה עובד זה מצוין, ומהרבה מצבים לא נעימים אפשר, עדיף ורצוי לצאת ככה. אי אפשר לדעת מה יהיו ההשלכות של עימות אלים בין אם זו פציעה קשה, מוות, מאסר או קנס. עדיף להימנע מזה, אבל כאמור זה לא תלוי רק בך ואם הצד השני החליט שהוא הולך לתקוף אותך ויהי מה, אתה לא יכול לסמוך על האביר על הסוס הלבן או השוטר שיבואו לעזור לך.

לאדם שמאמין ביכולות שלו להגן על עצמו במידה מסוימת, יש יותר אופציות לבחור מתוכן. הוא יותר עצמאי ופחות תלוי בשלטונות שכאמור כנראה לא יהיו שם ברגע שהוא יצטרך אותם. בחברה אנרכיסטית לפי הבנתי, השאיפה היא שאנשים יהיו כמה שיותר עצמאיים ומסוגלים לדאוג לצרכים שלהם בעצמם או בקבוצות בלי שלטון מרכזי. בימינו השלטון מנצל את העובדה שהמשטרה לא מסוגלת, לא נועדה ולא רוצה לספק הגנה אמיתית, על מנת להחדיר לחיינו עוד ועוד כלים טוטליטריים שכביכול נועדו לספק לנו ביטחון אבל למעשה מחמשים את החזקים בחברה באמצעי שליטה חסרי תקדים בהיסטוריה האנושית – ממצלמות אבטחה עד מאגרים ביומטריים למיניהם.

הוורד השחור קואופרטיב לאומנויות לחימה

עוד לפני שהגעתי ללונדון שמעתי מחבר על קבוצת אנרכיסטים שמתאמנת באומנויות לחימה במרכז חברתי פעם בשבוע. הלכתי לבדוק את זה ומאז נשארתי אתם. הפרויקט החל להבנתי בהשראת מועדוני הקרב של אנטיפה במזרח אירופה. למי שלא יודע החברים במזרח אירופה מתמודדים עם מצב קשה של ניאונאצים אלימים ורצחניים שלא מהססים לתקוף ולהרוג את יריביהם, יהיו אלו מהגרים, יהודים או אנטיפשיסטים. בשביל לקדם את ההישרדות המוחשית שלהם ולהעיף את הנאצים מהרחובות, החלו החברים לפתוח מועדוני קרב ולהתאמן ביחד באומנויות לחימה. כיום אפילו יש טורניר אנטי פשיסטי שמתקיים פעם בשנה בין הקבוצות השונות. סיבה שנייה לפתיחת הקבוצה בלונדון הייתה סיבה מוחשית יותר. מארגני הקבוצה הראשונים חובבי אומנויות לחימה למיניהם שמו לב לעובדה שפעמים רבות הם עושים מנוי חודשי למועדון אומנויות לחימה וכשהוא נגמר אין להם יותר כסף לשלם על עוד חודש מה שיצר מצב של חודש אימונים כמה חודשי הפסקה וכך הלאה. יוקר המועדונים והמצב הכלכלי של רובם לא אפשר להם להתאמן ברצף. הם יצרו את הקבוצה על מנת ליצור לעצמם פלטפורמה שתאפשר להם להתאמן פעם בשבוע ולשמור על כושר. המרכז החברתי בשכונה שלהם נתן להם חלל להשתמש בו בחינם.

כיום האימונים נראים כך – אנשי הקבוצה עם הניסיון, ולמרבה המזל יש כמה כאלו עם הרבה שנים בתחום, מעבירים את השיעור. השיעורים לא מתמקדים בהגנה עצמית גרידא אלא יותר בצד הספורטיבי בעיקר איגרוף, איגרוף תאילנדי היאבקות וג'וג'יטסו ברזילאי. האנשים החדשים או חסרי הניסיון לומדים איך לתת אגרוף, בעיטות, מרפקים, ברכיות ואיך להתאבק. בסוף השיעור מי שרוצה עושה קרבות אימון.

למזלנו אנשים תרמו לקבוצה או קנו מכספם מגנים, כפפות איגרוף, פדים ומזרונים.

הקבוצה היא קואופרטיב כי כל מי שיש לו ניסיון וידע בתחום מוזמן לתרום ולהעביר חלק מהשיעור. יש גרעין קבוע של אנשים שמעבירים את השיעורים אבל מידי פעם באים לבקר חברים מערים אחרות ומעבירים שיעור או אנשים חדשים עם ידע שהצטרפו לקבוצה. האימונים כאמור הם בחינם ומספר המשתתפים/ות משתנה משיעור לשיעור. כיום יש גם קבוצת ילדים בגילאי 5 – 11 שמתאמנת פעם בשבוע. לא כל חברי הקבוצה הם אנרכיסטים ואף אחד לא שואל אותך למשנתך הפוליטית לפני השיעור. אבל רוב המשתתפים קשורים רעיונית, בין אם הם אנטי פשיסטים, סקוואטרים או חברים של חברים..

מטרת הקבוצה היא לא להתאמן לקראת התקפה על השוטרים (אומרים שהם באו לברר), אלא קבוצה של חברים שמתאמנת ביחד, לומדת ומשתפרת. המוטו באתר הקבוצה מסכם את זה טוב – בלי מנצחים, בלי אגו, בלי פשיסטים.

כרגע יש כמה תכנונים לעתיד, לפני כמה חודשים ג'ף מונסון מליגת הלוחם האולטימטיבי ואנרכיסט היה אמור להעביר לנו סמינר בחינם ולקיים שיחה במרכז החברתי על חייו כלוחם מקצועי ואנרכיסט. לצערנו האירוע נדחה ומקווים שהוא יקרה בחודשים הקרובים. לקראת הסמינר חלק מאנשי הקבוצה הוציאו פאנזין עם כתבות על אומניות לחימה, אנטי פשיזם וקומיקס שאחד הילדים הכין. כל שנה מתקיים בלונדון יריד ספרים אנרכיסטי והקבוצה מתכננת להעביר בו סדנה, ובנוסף כמה מחברי הקבוצה מתכננים לארגן טורניר אנטי פשיסטי בו ישתתפו קבוצות מאנגליה, סקוטלנד ואירלנד.

קואופרטיב הורד השחור הוא ללא ספק אחד הפרויקטים הכי טובים שיצא לי לקחת בהם חלק.

שמעתי על עוד קבוצות שקיימות באיטליה וספרד ואני מקווה שהתופעה תתרחב. אומנויות לחימה נותנות מענה ליחידים שנהנים לתרגל אותם, שומרות עלינו חדים, מחזקות אותנו מנטלית ופיזית ואולי אולי אף יצילו אותנו יום אחד כאשר נצטרך אותם. הן לא הפתרון הרחב להתמודדות עם האלימות האנטיחברתית או העלייה של הפשיזם בישראל. הבעיות האלו הן בעיות חברתיות, ואם בכלל יש להן פתרון אז אני מקווה שהוא יהיה במסגרת המאבק במערכת שיוצרת אותן.