המהפכה החברתית הגדולה ברוז'אבה / יגאל לוין

8358מאז שחיברתי את הסקירה הקודמת שלי ("האוטופיה הכורדית"), חלפה יותר משנה. כל כך הרבה השתנה מאז, קרבות נועזים עם הח'ליפות – דאע"ש – מאבק נגד ריאקציונרים פנימיים, מאבק מול המדינה הטורקית, ומה לא? אבל מה שכן, המהפכה צוברת תאוצה ברוז'אבה ויש לה כל הסיכויים להיקרא "המהפכה החברתית הגדולה". ומדוע? לא היו הרבה מהפכות שזכו להתקרא "גדולות". המהפכה הצרפתית הגדולה? נכון. גם המהפכה החברתית הגדולה הספרדית עולה בזכרוני. כן, לא היו הרבה. כדי להיקרא "גדולה", על מהפכה להיות לארק חברתית, לאמור אנטימדינית ואנטיקפיטליסטית, אלא לגעת בכל תחומיהחיים של האדם. המהפכה ברוז'אבה בהחלט מתקרבת למציאות שכזו. בסקירה הבאה אשתדל לגעת בכל התחומים, כמו הכלכלה או החברה, ולסכם בסופה מדוע האירועים המתרחשים ברוז'אבה הם מבין הדברים החשובים והמרתקים שעולמנו חווה בימים אלו של תחילת המאה ה21.

מקורות

לפני שאגיע לעיקר הדברים, אני רוצה לגעת בנושא המקורות. תמיד שואלים אותי מאין אני משיג את המידע? יש די חומר תיעודי ברשת. אני יכול להמליץ על אתרים כגון http://www.kurdishquestion.com. כמוכן ישנם גם לאמעט אנשים שביקרו שם, אקטיביסטים מאסכולות סוציאליסטיות שונות בכללן אנרכיסטים וגם מרקסיסטים. לאמעט מחבריישלי ביקרו שם, והייתה לי הזכות לשמוע עדויות ישירות מן השטח. אני גם נמצא בקשר עם הנציג הרשמי של ה PKK במוסקבה. וכמובן, ישנם גם הרבה דיווחים מהכורדים עצמם, בין אם הללו מהפכנים ובין אם תושבים רגילים מן השורה. אני מתחייב לכך שכל המידע והנתונים אמינים וניתנים לבדיקה.

איפה נמצאת רוז'אבה בכלל?

רוז'אבה (או "מערב" בכורדית) היא ארץ השוכנת בצפון המדינה הסורית השסועה ממלחמת האזרחים שמתחוללת שם בימינו. תחת השפעה חזקה מדעותיו של עבדוללה אוג'לאן ומפלגת הפועלים הכורדית, הPKK, התנתקה ארץ זו באופן חדצדדי מן המדינה הסורית בשנת 2012, והתארגנה לכדי רשת של מועצות בעלות מבנה חברתידמוקרטי, עם מאבק ניכר במוסד המדינה, הקפיטליזם והפטריארכיה. זה כבר שלוש שנים ויותר שמתרחשים שם מהפCO24znhWsAA26Xq.png largeכה וניסוי חברתי מבין המרתקים שאפשר למצוא בימינו. מספר האנשים שגרים שם נע בין 2.5 ל4 מיליון איש. בגלל מלחמת האזרחים ותנועת מסות גדולות של בני אדם, קשה מאוד לעקוב ולהביא מספר שיהיה אמין ומדויק. הארץ מחולקת לשלושה מחוזות, או קנטונים, כפי שהכורדים קוראים להם – אפרין, קובני וג'זירה. אין חיבור טריטוריאלי בין קנטון אפרין ושאר חבלי הארץ, והוא מנותק ומכותר מכל הכיוונים. צפונית לרוז'אבה שוכנת טורקיה העוינת למהפכה, ודרומית לה שוכנת הח'ליפות האלימה והקטלנית של דאע"ש, העוינת את רוז'אבה גםכן, לאפחות מן הטורקים. ישנם גם גבולות טריטוריאליים עם אזורים שנשלטים בידי צבא אסד או בידי המורדים. עם הצבא הסורי יש הסכם איהתערבות משני הצדדים. אסד, שמנסה לשרוד במלחמת האזרחים הזאת, כלל לא רואה לנכון לעצבן ולצאת נגד המהפכה, גם אם היא מתרחשת בשטח מדינתו.

עבדוללה אוג'לאן

אוג'לאן, המכונה "אפו" בקרב תומכיו, החל את דרכו בשנות ה70 כמרקסיסטלניניסט דוגמטי, וכך גם המפלגה שהקים. אך בשנות ה90, בד בבד עם קריסת ברית המועצות והתפרקות הגוש הסובייטי, מאסה המפלגה ברעיונות המרקסיזם והחלה לחפש דרך חדשה לשינוי חברתי. בשנת 1999 נתפס אוג'לאן בידי הממשלה הטורקית, ונידון למאסר עולם. בזמן כליאתו נחשף המרקסיסט הדוגמטי להוגידעות אחרים

LEBANON-TURKEY-KURDS-UNREST-PEACE-FILES

מהאסכולות הסוציאליסטיות, ובכללם אנרכיסטים. אוג'לאן אף החל להתכתב אישית עם מוריי בוקצ'ין, אנרכיסט יהודי ממוצא אמריקאי, ולאחר שנה של התכתבות עמו נטש את הרעיונות המיושנים של המרקסיזם והחל לטפח תיאוריה סוציאליסטית חדשה בהשראת האנרכיזם החברתי, אך גם בהשראת הוגידעות כמישל פוקו או פרידריך ניצשה. בסופו של דבר, אוג'לאן אף התחיל לבקר את המרקסיזם מנקודתראות אנרכיסטית. למשל, ב"מניפסט החברה הדמוקרטית" הוא כותב «חשוב מאוד לבקר את הקפיטליזם המודרני דווקא מעמדות האנרכיזם, הפמיניזם והאקולוגיה» או «תפישותיהם של האנרכיסטים כלפי המדינה והשלטון הם עמוקים ורציניים יותר מאשר אלו של המרקסיסטים». אני, בתור אנרכיסט ותיק, יכול אך רק להסכים עמו. ואמנם, בצד כל הטוב שהמרקסיזם תרם לחשיבה הסוציאליסטית, הוא תמיד היה חלש בביקורתו את יחסיהכוח והמנגנונים האוטוריטריים כמו המדינה. בסופו של דבר, "אפו" מצליח לפתח תיאוריה חדשה, והוא מכנה אותה "הקונפדרליזם הדמוקרטי". מפלגתו גם עברה את השינוי הזה, מפלג השואף להשתלטות פוליטית בתוך הקורפוס המדיני (תוך שאיפה למדינה סוציאליסטית), והפכה לארגון אופקי ורחב הקרוי כיום "ברית הקומונות הכורדיות". המפלגה עצמה נהפכה לנטו גוף גרילה של מהפכנים. אם כך, מדוע הם ממשיכים לכנות עצמם "מפלגה"? מאחר שכך הם ידועים ברחבי העולם. זהו שם שכבר הפך היסטורי ומוכר, ולטענתם אין טעם לבצע "מיתוג מחדש" לזהות הקיימת.

עקב השפעתו הגדולה של אוג'לאן, שמוכר בכורדיסטן כגיבור עממי ומנהיג ישר, רעיון הקונפדרליזם הדמוקרטי נעשה לאחת מן התפישות הפופולריות בכורדיסטן הגדולה, ובמיוחד בחלקים הסורי והטורקי. גם המחתרת הכורדית שנמצאת באיראן נאחזת בדעות של הקונפדרליזם הדמוקרטי ושואפת לבנות ארץ בדומה לרוז'אבה.

הקונפדרליזם הדמוקרטי

מהו בכלל הקונפדרליזם הדמוקרטי? ראשית חשוב לציין כי המילה "דמוקרטיה", פירושה כאן הוא סוציאליזם. המילה "סוציאליזם" נתפשת כביטוי ריאקציונרי, מאחר שמשטרו של אסד נקרא רשמית סוציאליסטי, וכן גם מפלגתו, מפלגת הבעת'. כתוצאה מכך, המילה "סוציאליזם" איננה פופולרית בכורדיסטן הסורית ויש לה שיוך למשטר הרודני והמדכא של אסד.

לפי תפישתו של "אפו", על האנשים להתארגן לקבוצות בניהול דמוקרטי ישיר, תוך מתן זכויות לנשים, מאבק בקפיטליזם ושאיפה לחיים הרמוניים עם הטבע. המאבק בקפיטליזם חייב תמיד להיות גם מאבק אקולוגי ומאבק מגדרי. הקבוצות הדמוקרטיות הללו מאורגנות במועצות ובאספותעם, ועליהן לדרוש או ליצור אזורים עם אוטונומיה מוחלטת, כולל ממשל דמוקרטי עצמאי וכוחות מזוינים לצורכי הגנה עצמית

Kurds00002

– המיליציות – ללא גוף מדיני, וכן התארגנות כלכלית על בסיס קואופרטיבים וקומונות תוך שאיפה להצברה של הנכסים אשר בבעלותם. כך, על כל קבוצה של אנשים, וכן על כל ארץ וארץ, לחבור יחדיו לברית של קונפדרציות דמוקרטיות הנמצאות בקשר עם ארצות אחרות בעלות אג'נדה דומה, ולהתפשט ברחבי העולם עד שלמדינות ולקפיטליזם לא ייוותר מקום והם ייעלמו. האם הדבר נשמע אוטופי? ובכן, לא בשונה מן האוטופיות הדוגמטיות של הטרוצקיסטים, הסטליניסטים או שאר הסוציאליסטים הדוגמטיים בתקופתנו. בסופו של דבר רוז'אבה קיימת ומוכיחה לנו שהתארגנות מעין זו היא אכן ריאלית. זאת ועוד, ניתן לראות השפעה חזקה מאוד של האנרכיזם החברתי על התפישה הרווחת שם. אף אם קיים פה ושם שוני קטן בין התפישות, שתי אלה קרובות מאוד זו לזו ברוחן.

החברה

החברה ברוז'אבה מאורגנת לקומונות (או "קמין" בכורדית). חברי הקומונה יכולים להיות משפחה אחת, כמה משפחות או קבוצה של אנשים שחיים ביחד בבית אחד או בכמה בתים שכנים. אין שום הגדרה שרירותית לאופן שבו הקומונה צריכה להיראות. הדבר תלוי אך ורק בהחלטה של חברי הקומונה. גם

Yazidi Refugees In Syria Celebrate Liberation Of Sinjar From ISI

מספר הקומונות אינו מוגבל. יכולות אלה להיות 10 או 100 קומונות, תלוי בגודל המושבה או העיר. קומונות ברמת המושבה או העיר מאורגנות לבתיעם (או "מלה גלים" בכורדית). בתיהעם האלה מורכבים מצירים שבאים מכל קומונה וקומונה ואשר יוצרים יחדיו מועצה אזורית. ברמת הקומונות ישנן קבוצות הנקראות "קבוצות השירות", וכן ישנן "קבוצת השלום" או "קבוצת האחזקה". כל קבוצה כזאת אחראית לתחום הניהולי ברמת הקומונה. קבוצת השלום, לדוגמה, אחראית לפתרון סכסוכים בין חברי הקומונה, וקבוצת האחזקה אחראית לשיפוצים ובנייה. חברי הקומונה בוחרים לבדם את השותפים בקבוצות, בלא כל מנגנון מנהלי מלמעלה. ברמת ביתהעם ישנו ביתדין אזורי שאחראי לטפל בעבירות חמורות, כמו אונס. הביזור המשמעותי שהחברה הכורדית עברה תוך כדי יישום של מבנה פדרטיבי קומונלי מאפשר גמישות וחופש רחב יחסית לחברה קפיטליסטית, בעלת מבנה מדיניהיררכי ולא גמיש.

התנועה הנשית

נושא שחרור האישה ברוז'אבה הוא אחד מן המעניינים שבסיפור. בסקירתי הקודמת כבר ציינתי כי ישנם הישגים משמעותיים ביותר לתנועה, אך אין זה הכול. מלבד איסורים על פרקטיקות ברבריות כמילת נשים או נישואיחובה נגד רצון הבחורה, ברוז'אבה הוקם אף כוח לוחם המורכב מנשים בלבד. וגוף זה אינו מזכיר במעשה את צה"ל בכלל. אם בצה"ל ישנם במסגרת כל הצבא רק שני גדודים המורכבים מגברים ונשים, לוחמות ברוז'אבה הקימו מיליציה שלמה וייחודית שהיא נשית לחלוטין, הYPJ. הכוח הלוחםRojava-women הזה כולל כ15 אלף לוחמות, ואין אפשרות ללוחמים גברים לשרת בו. גם במיליציה הרחבה יותר, המגינה על המהפכה (הYPG), יש לוחמות, אך היא מורכבת בעיקר מגברים. בשתי המיליציות האלה יש כ– 50 אלף לוחמים ולוחמות. ביחידות אלה אישה יכולה להיות מפקדת על גברים, אך גבר לא יכול להיות מפקד על נשים, וזהו שוני משמעותי ממה שמתקיים בצה"ל. והרי, אפליה מתקנת היא חשובה במסגרת המלחמה בפטריארכיה. מלבד המסגרת הלוחמת, גם השינויים בניהול החברתי הם לטובת האישה. למשל, כל בעיה נשית יכולה להיפתר בידי נשים בלבד. והיה אם נאנסת פונה לשירות הביטחון המקומי, היא מופנית לנציגה ממחלקת החקירות של מקרי האונס, וזאת מורכבת מנשים בלבד. כל ההישגים המשמעותיים הללו רק מחזקים את החברה והופכים את שחרור הנשים לחלק אינטגרלי משחרור כלל האוכלוסיה ברוז'אבה.

הכלכלה

בתחום הכלכלה אני יכול לציין שברוז'אבה אין קפיטליזם במובן הקלאסי של המילה. לאנשים יש אפשרות להחזיק בקניין, במקefrineconomyרה שמדובר בדירה, בית, סדנה או שדה קטן, אך יש איסור על בעלות וניהול עסקים, וכן גם על ניצול עובדים ושעבודם. כל המשק מאורגן בקואופרטיבים במסגרת הקומונות, בין אם אלו קואופרטיבים משפחתיים או של קבוצות חברים. אין תעשיה כבדה ברוז'אבה, וכ80% משיעור התעסוקה הם בחקלאות. אין מסים, והאנשים לא משלמים לא שכרדירה ולא מסמים או חשמל. הכסף שנע בשוק הוא המטבע הסורי של משטר אסד, והמחירים נקבעים בכל עיר או קומונה לפי כוחהקנייה של תושבי האזור. כלומר, המוכרים לבדם מחליטים על מחיר המוצרים. ביזור כלכלי שכזה אף תרם רבות לשיפור רמת החיים ברוז'אבה, ומזכיר מאוד את המודל של האנרכיסט פיירז'וזף פרודון, המוטואליזם.

המיליציות

המיליציות גם הן מאורגנות בצורה דמוקרטית, ואולי אף אנרכיסטית. יחידה קטנה נקראת "צוות", והיא מורכבת משלושה עד חמישה אנשים. הרמה השניה נקראת "טקסים" והיא מורכבת משני "צוותים". הרמה השלישית היא "בלוק" והיא מורכבת מ 3 "טקסימים". הרמה הרביעית היא "תאבור", שהוא סוג של גדוד, אף שזה כולל בין 100 ל150 איש. "תאבורים" מרכיבים את המחוז או את הקנטון. בסךהכול יש שלושה מחוזות ברוז'אבה. אין חטיבות או אוגדות, ולכל יחידה יש אוטונומיה רחבה מאוד. הלוחמיםTcCg4JxF-KU בוחרים את מפקדם למן הרמה הקטנה ועד לרמת המחוז. מעל לכול, ברוז'אבה ישנה המועצה הצבאית, וזו מורכבת מעשרות המפקדים המוכשרים ביותר, אך אין כל יכולתפיקוד למועצה זו אלא רק יכולת תכנון כללי למשך ימות השנה. המועצה מתכנסת פעמיים בשנה ובונה תוכנית לחימה עבור חודשיםקדימה. בכל רמתיחידות ישנה גם מועצת לוחמים. המועצות דנות בפעילות הצבאית ובמפקדים, ואם ישנו מפקד שאינו מצליח בתפקידו, המועצה מדיחה אותו ובוחרת תחתיו מפקד חדש. כך מתרחש בכל רמה ובכל קרב. ישנה גם הוועידה הכללית הצבאית, שהיא זו הנותנת שירותי דוברות וייצוג ברמה הארצית. גיוס למיליציות הוא אך ורק בהתנדבות. אין גיוסחובה לכוחות המזוינים.

הריאקציה

לא כל דבר מושלם ברוז'אבה. ארץ שנמצאת במצב מלחמה דורשת מנגנונים שקשהעדמאוד לבנותם ולבקרם בצורה דמוקרטית. לדוגמה, היו לאמעט תלונות על הכוח השיטורי (Asayish), כמו "העלמת" אנשים או מעצרם וכליאתם מחשש שהם חברים או פעילים בדאע"ש. ישנם גם גורמים פרואמריקניים קפיטליסטיים המעוניינים להחדיר יחסישוק לרוז'אבה – למשל, כורדים לאומניים התומכים בממשלת הKRG של כורדיסטן העירקית.

הביקורת

ישנה לאמעט ביקורת על רוז'אבה, במיוחד מצד שמאל. הרבה מהביקורת נובעת כתוצאה מחוסרידיעה או מתוך אמונה לערוצים ולמקורות השואבים מידע מגורמים עוינים, כמו הטורקים או דאע"ש. גם הכורדים העירקים רואים ברוז'אבה במה לחיזוק האינטרסים שלהם וחשוב להם לפגוע בתדמיתם של המהפכנים האמיצים. היו אף פרסומים באמנסטי הבינלאומית, שהיו מבוססים על מידע שקרי ולאבדוק. אנו שומעים כל הזמן על כך שחל גיוסחובה ברוז'אבה. שמועה זו נובעת בעיקר מעצם קיומו של גיוס pkkבכפיה המופעל לעתים במיליציה האשורית, שהיא כוח קטן במסגרת המיליציות הפועלות רוז'אבה. מאחר שאנשי המיליציה האשורית לובשים את אותם המדים כמו כל היתר, המתבוננים מן הצד עשויים לחשוב שהמהפכנים הכורדים הם אלו שמגייסים אנשים בכוח. הסיבה השניה לשמועה הזאת היא חימוש כלל העם ברוז'אבה. אין שום משפחה שאיננה חמושה. ליברלים ללא שמץ של מושג בתיאוריות של השמאל הרדיקלי אינם מבינים שפירוש הדבר אינו גיוסחובה כמו זה שקיים במדינותלאום בורגניות.

אמנם, חלק מהביקורות הוא אכן במקום. לדוגמה, המרקסיסטים מבקרים לרוב את העובדה שהשוק לא חוסל ברוז'אבה בצורה מוחלטת ושקיים שימוש בכסף, נוסףעל סוגים מסוימים של קניין, כגון הזכות לחזקה על אדמות. מרקסיסטים דורשים להלאים את הנכסים ולחסל את הבורגנות שעודנה קיימת ברוז'אבה. לא יותר מדי ממנה, מאחר שרוב הבורגנים ואנשי העסקים (במיוחד אלו של משטר אסד) נמלטו מהמהפכה עוד בשנת 2012, עם תחילתה. האנרכיסטים מבקרים לרוב את העובדה שישנו חוסר בביזור בחלק מן המוסדות (כמו השיטור, למשל) ושאין התארגנות מלמטה על בסיס מעמדי לסינדיקטים של פועלים. אך עם כל הצדק שקיים בביקורות אלה, גם למרקסיסטים וגם לאנרכיסטים יש הרבה דברים ללמוד מן המהפכה הזאת, ולתמוך בה. לתמוך מפני שזהו המאורע המרתק והמדהים שמתרחש בימינו, בסדרגודל של המהפכה הספרדית הגדולה במאה ה20.

סיכום

לאחר שרבים מחבריי ביקרו ברוז'אבה, גם אני מתכוון להגיע לשם. לא לבדי כמובן, אלא ביחד עם החברים שלי למאבק. המקום הזה דורש את עזרתנו. על כל איש שמאל רדיקלי שבאמת מאמין בשינוי חברתי לטובת חברה שוויונית וצודקת יותר להושיט סיוע לרוז'אבה ולמהפכנים והמהפכניות האמיצות. העולם שלנו מתדרדר אלעבר פיתהום, הודות לקפיטליזם ואנשי השררה רודפיהבצע. אם לא נתאחד ביחד לחזית רחבה שמתנגדת לפולחן המנגנון המדיני והקפיטליזם, אנו נגיע לתהום הזאת במהרה. חברינו ברוז'אבה רומזים לנו, וליתרדיוק צועקים לנו, שקיימת דרך אחרת להתנהלות חברתית. צודקת, שוויונית וחירותנית יותר. השאלה היא האם נקשיב להם ונתמוך בהם.

יגאל לוין

האוטופיה הכורדית / יגאל לוין

הרוז’בה - הכורדיסטן הסורי (בצהוב)

הרוז’בה – הכורדיסטן הסורי (בצהוב)

אי-שם, לא הרחק מארצנו, שוכנת בצפון סוריה ארץ הרוז’בה (Rojava) או המערב, בתרגום מכורדית. בזמן שסוריה נקרעת ומשוסעת במלחמת האזרחים הנוראית וההרסנית, התארגנו תושבי הרוז’בה, הכורדים הסורים, לפדרציה עממית נטולת גוף מדיני, מאורגנת בצורה מבוזרת והדוגלת בניהול עצמי ובדמוקרטיה ישירה. במסע הקרבות גם נגד הממשל הסורי האסאדיסטי וגם נגד תנועות אסלאמיסטיות אחרות, אין הם מצפים לעזרה או חפצים בעזרה מאף אחד בעולם, והם ממשיכים לבנות את ארצם הלאה.

המאכנו הכורדי

הכל התחיל כאשר עבדוללה אג'לאן (המכונה "אפו"), מנהיג הכורדים האגדי, נחשף במהלך היכלאו בצינוק (הוא כלוא גם כיום) הטורקי לכתביו של מארי בוקצ'ין, אנרכו-קומוניסט אמרקני, אדם אגדי לא-פחות. אג'לאן, שהיה מרקסיסט משכיל, שינה אט-אט את תפיסתו ואימץ רעיונות חדשים, לא אוטוריטריים, הקרובים מאוד לתפיסות האנרכיסטיות. את התפיסה החדשה שלו אפשר לראות ב- "קונפדרליזם הדמוקרטי" (Democratic Confederalism), שמבוסס על עבודתו של בוקצ'ין "משמעותו של הקונפדרליזם" (The Meaning of Confederalism).

עבדוללה אג'לאן (המכונה "אפו")

עבדוללה אג'לאן (המכונה "אפו")

כתביו ותפיסתו החדשה של אג'לאן השפיעו רבות על הכורדים הטורקים (מפלגת הפועלים של כורדיסטן – PKK) והכורדים הסורים (המפלגה הדמוקרטית המאוחדת – PYD), שגם נטשו את התפיסות המרקסיסטיות ועברו לתפיסת "הקונפדרליזם הדמוקרטי". ואם מפלגת הפועלים של כורדיסטן נמצאת במחתרת ובלחימה נגד המשטר הטורקי, למפלגה הדמוקרטית המאוחדת היתה הזדמנות פז לממש את תפיסותיו של "אפו" במציאות.

התנועה למען חברה דמוקרטית – TEV-DEM

לאחר התמוטטות משטר אסאד בכורדיסטן הסורית, התארגנה רשת אופקית המנוהלת באופן עצמי. המפלגה הדמוקרטית המאוחדת – PYD לא נמצאת בשלטון באופן המקובל במדינה עם שלטון ריכוזי, אלא משחקת תפקיד של נציגה פוליטית ברשת רחבה הנקראת "התנועה למען חברה דמוקרטית" (או בכורדיתTevgera Civaka Demokratîk – TEV-DEM), האחראית לניהול מוחלט של האזור.

רשת TEV-DEM כוללת גם ארגונים פוליטים וגם ארגונים תרבותיים וכלכליים, איגודי עובדים, בתי ספר, תנועות נשים ועוד. הניהול העצמי מאורגן דרך קומונות עירוניות, ובראש כל קומונה ישנה מועצה עממית (או בכורדית mala gel – בתי עם), המורכבת מנציגי המועצות שנבחרו בהצבעת תושבי הקומונות. מועצות אלה משמשות גם כבתי דין ובוררות. כל מועצה בוחרת גם ציר לגוף המאחד של הקומונות – "הקונגרס העממי של כורדיסטן המערבית". אף שרשת

המפלגה הדמוקרטית המאוחדת

המפלגה הדמוקרטית המאוחדת

TEV-DEM מזכירה למדי את האלטרנטיבות שמציע הרעיון האנרכיסטי, היא עדיין אינה נעדרת שלטון בצורה מוחלטת.

אחת הלוחמות מציינת: "איננו מעוניינים במדינה כורדית, אף שהכול חושבים כך. אנו מאמינים כי רעיון מדינת הלאום אינו אלא דרישה אנטי-דמוקרטית בימינו ובזמננו, וההיסטוריה של העת האחרונה מעידה על כך", כך אמרה. "לחלופין, אנו קוראים לאוטונומיה דמוקרטית, בה העם הכורדי מנהל את ענייניו בעצמו, באופן דמוקרטי וקולקטיבי, בלי כל קשר למדינה הסורית או לכל מי שיתפוס את עמדות הכוח שלה בעתיד הקרוב".

אנו יכולים לראות עקרונות מרכזיים של רשת זו בחלקו השני של המסמך «The Project for Democratic Self-Governance in Western Kurdistan», המבוסס על רעיונותיו של עבדוללה אג'לאן (ומארי בוקצ'ין אשר ממנו הושפע). החלק הראשון של המסמך מבקר בחריפות את הלאומנות הערבית בפרט ואת רעיון מדינת הלאום בכלל. לטענת ה-PYD הרעיון הזה כבר נכשל אפילו ביבשת שבה נהגה במקור – אירופה, ואילו בסוריה אין כל אפשרות להקים מדינה לאומית. לכן זונחת ה- PYD אפשרות של הקמת מדינה לאומית כורדית לטובת הרעיון של פדרציה עממית רחבה המבוססת על "הקונפדרליזם הדמוקרטי" של אג'לאן. מעניין גם לציין שלמרות הגישה הדיאלקטית כלפי ההיסטוריה (סעיף 8), אנשי ה- PYD אינם מטריאליסטים או פוזיטיביסטים (סעיף 7).

אחת הפסקאות של המסמך אומרת, "אנו, האנשים מהאזורים הדמוקרטיים המנוהלים-עצמאית, כורדים, ערבים, אשורים, טורקמנים, ארמנים וצ'צ'נים, מכריזים מרצוננו החופשי, על הבטחת צדק, חירות, דמוקרטיה וזכויות נשים וילדים, בהתאם לעקרונות האיזון האקולוגי, חירות הדת והאמונה, ושוויון ללא אפליה על רקע גזע, דת, אמונה או מגדר, מתוך מטרה להכשיר את הקרקע הפוליטית והמוסרית לחברה דמוקרטית, כדי לתפקד תוך הבנה וקיום הדדיים מתוך הגיוון הקהילתי, וכיבוד עקרון ההגדרה העצמית והזכות להגנה עצמית של כולם." בהמשכה, "האזורים האוטונומיים שנמצאים תחת הניהול העצמי הדמוקרטי אינם מכירים ברעיון מדינת הלאום או המדינה המבססת מרותה על סמך כוחות צבאיים, דתות ושלטון ריכוזי".

מבין העקרונות ש TEV-DEM מכריז אנו רואים:

  1. הפרדת החברה מהדת.
  2. איסור על נישואין מתחת לגיל 18.
  3. זכויות נשים וילדים חייבים להיות מוכרים, מוגנים ומוחלים.
  4. איסור על מילת נשים.
  5. איסור על ריבוי נישואין (פוליגמיה).
  6. על המהפכה להתחיל מלמטה, ולהיות בת-קיימא.
  7. חופש, שוויון, שוויון הזדמנויות ואי-אפליה.
  8. שוויון בין גברים לנשים.
  9. כל השפות המדוברות בידי העם צריכות להיות מוכרות, וערבית, כורדית וסורית הן השפות הרשמיות.
  10. להעניק תנאים הוגנים לאסירים ולהסב את בתי הכלא למוסד שמטרתו שיקום ושינוי.
  11. לכל אדם יש הזכות לחפש מקלט, ופליטים לא יושבו בלא הסכמתם.
על הבאנר רשום, "כורדים לא מכירים שום גבולות" - התנועה למען חברה דמוקרטית - TEV-DEM

על הבאנר רשום, "כורדים לא מכירים שום גבולות" – התנועה למען חברה דמוקרטית – TEV-DEM

ניתן לציין שכל העקרונות הללו הם האידיאלים של האנרכיסטים, ואפשר למצוא אותם במהפכות הגדולות שבהן התנועה האנרכיסטית הייתה מעורבת. עקרונות אלו פרוגרסיביים מאוד ללא ספק.

סעיף 10 של המסמך מכריז על זכותן של הקומונות להגנה עצמית כחלק מחברה שוויונית ודמוקרטית. לפי סעיף זה, מוסדות ושיטות כמו מדינה או קפיטליזם מהווים סכנה ממשית לקיום חברה אזרחית חופשית. אך בסעיף 6 מצוין שזכויות אינדיבידואליות אינן נוגדות זכויות הקולקטיב, ולכן אנשים שמכבדים את עצמם חייבים להגן על זכויותיהם באופן קולקטיבי. מימושן במציאות של עקרונות אלו הם המיליציות של YPG ו- Asayish.

הגנת המהפכה – YPG ו- Asayish

יחידות ההגנה העממיות (בכורדית: Yekîneyên Parastina Gel, מוכרת בקצרה כ-YPG ) הן מיליציה עממית רחבה הכוללת כ- 60,000 לוחמים ולוחמות (מתוך כארבעה מיליון תושבי כורדיסטן הסורית). חשוב להדגיש שגיוס למיליציה נעשה רק בהתנדבות ואין שום חוק הכופה גיוס חובה. גם את המפקדים הלוחמים בוחרים בצורה דמוקרטית על ידי הצבעה. במיליציה ישנן גם הרבה לוחמות, ויחידות שלמות מורכבות רק מנשים. ה-YPG נלחם נגד כוחות

יחידות ההגנה העממיות

יחידות ההגנה העממיות

המשטר הסורי וגם נגד האופוזיציה, וכעת גם נגד אסלאמיסטים מארגון דאע"ש. על האפקטיביות של המיליציה מצביעה העובדה שדאע"ש, שהצליח להביס צבאות סדירים של עירק (המצויד בנשק חדיש מארה"ב) ושל סוריה (המצויד בנשק חדיש מרוסיה), לא מצליח להשתלט על כורדיסטן הסורית וחווה רק הפסדים בקרבות עם YPG. והדבר מזכיר מאוד את הצבא השחור של האנרכיסטים באוקראינה – המאכנוביסטים שנלחמו בשנים 1917-22 בכל צורות המשטר, בין אם היו אלו הלבנים, הבולשביקים או הלאומנים האוקראינים.

מלבד יחידות ההגנה העממיות, ישנה גם מיליציה קטנה יותר הנקראת Asayish, ותפקידה הוא לשמור על הסדר. יש להדגיש שבניגוד למשטרה (גוף מקצועי הכפוף למעמד השולט במדינה), Asayish הוא גוף התנדבותי שמורכב מהתושבים עצמם. משמרת התנדבות אורכת 12 שעות. לאחר ייסוד המיליציה, מידת הפשעים באזור נעשתה לאחת מהנמוכות בסוריה בתקופה זו

מתנדבים ב Asayish

מתנדבים ב Asayish

.

היחידות האלה אינטרנציונליסטיות לכל דבר, אינך חייב להיות כורדי על מנת להתנדב. יש גם הרבה ערבים, טורקים, עירקים ויזידים (שנמלטו מהדיכוי של האסלאמיסטים מדאע"ש) שנלחמים בשורות YPG ו- Asayish.

תנועות נשים ו- TEV-DEM

אחד מן ההישגים המשמעותיים שיש לציין במהפכה הכורדית הוא המאבק והשחרור של הנשים. הנשים מכורדיסטן הסורית מאוגדות בארגון Union Star הדואג לשמירה על מעמד שווה בין גברים לנשים. במועצות של TEV-DEM ובקומונות, אחוז הנשים חייב להיות 40% מול 40% גברים (והיתר של אלו שנותרו, נשים או גברים). מנהיגת הארגון אסיה עבדולה מציינת שלאחר המהפכה ושחרור האזור משליטתה של

 נשים ב YPG

נשים ב YPG

המדינה הסורית, מידת החופש ויכולת ההתבטאות של הנשים הכורדיות עלתה. חשוב גם לציין שזהו האזור היחיד שבו אישה שווה לגבר, בניגוד לתנועות ואזורים אסלאמיסטיים אחרים או מדינות שמרניות אחרות במרחב. התנועה הנשית נלחמת גם בתופעת ריבוי הנישואין, מילת הנשים, נישואי קטינות וקטינים, וזוועות נוספות שרווחות בשטח. לפי מילותיו של אלדר חליל (חבר ב-PYD ), כל אלו הם הישגים של המהפכה, והאיום המרכזי נובע מאסלאמיסטים בארגונים כמו דאע"ש (שמנסה להשתלט על האזור). הוא גם ציין שהמיליציות לא יתנו לשום כוח, בין אם כוח מדיני, דתי או אחר, להשתלט על האזור ולשלול את חירותם של האזרחים.

לבד מול כל העולם

האם יש עתיד למהפכה הכורדית? מצד אחד אנו רואים מוסדות מדיניים או דתיים כמו הצבא הסורי או דאע"ש, המנסים להשתלט על הרוז’בה ולכובשה. מצד שני ישנן גם תנועות כורדיות אוטוריטריות שגם היו שמחות לראות את המהפכה נכשלת, כמו הכורדים העירקים והצבא הפרו-אמריקני שלהם – הפשמרגה (בכורדית: Pêşmerge) ששואפים להקים מדינה כורדית באזור. האם לא תבוא ריאקציה מבפנים? הרי ביורוקרטיה של איגודי עובדים, תנועות נשים ומפלגות יכולה בקלות לחסל ביום אחד את האוטופיה הכורדית ולהקים מדינה באזור, יחד עם כל הכרוך בה – דיכוי, שעבוד, חלוקה מעמדית, סקסיזם ודיכוי כלפי נשים.

לוחמות כורדיות אחרי ניצחון על פולשים מדאע"ש

לוחמות כורדיות אחרי ניצחון על פולשים מדאע"ש

לא קל לחזות מה יקרה. מה שכן בטוח, הוא שהנסיון המהפכני הכורדי הוא דוגמה למופת של נסיון לממש עקרונות ואידיאלים אנרכיסטיים במציאות, ויש לנו עוד לא מעט ללמוד מהם. במיוחד באזורנו, בפלסטין הכבושה (וכוונתי היא לאזור הגיאוגרפי), יחד עם טירוף הפולחן הלאומי והפתרונות בסגנון מדינה אחת או שתי מדינות. האם הכורדים לא מנסים לרמוז לנו משהו? לא צריך מדינות בכלל! צאו מן המבוי הסתום הזה! השאלה היא האם נקשיב להם או לא.

נ.ב. ארגון "אחדות" נמצא בקשר עם האנרכיסטים הכורדים שמשתתפים במהפכה זו. מדובר בפורום האנרכיסטי הכורדי (KAF)