חמש שנים של פעילות לארגון "אחדות"!

אנו שמחות להודיע שמאז הקמתו של הארגון האנרכו-קומוניסטי "אחדות" עברו כבר חמש שנים. ארגוננו הוא הארגון האנרכיסטי הראשון בפלסטין הכבושה (לפחות בשטחי 67) ועד היום ממשיך להיות היחיד מזרם האנרכיזם החברתי בארץ. בתקופה הזו הצלחנו להתגבש למספר קבוצות ברחבי הארץ ולהטמיע שיח אנטי-מדינתי וחירותני בקרב הציבור, ובמיוחד אצל אנשי השמאל. אך עוד דרך ארוקה יש לפנינו, ואנו נמשיך לצעוד בה עד ליעד הסופי – הפלת המשטר הציוני והשתתפות במהפכה החברתית הכלל-פלסטינית והכלל-מזרח-תיכונית לשם כינון חברה חדשה, חירותנית ושיתופית! כן למלחמת מעמדות! כן למאבק נגד הכיבוש! כן לשוויון, חירות וסולידריות!

3

קריאה להצטרפות – גלעד גרובמן\גיא מור

קריאה להצטרפות. להכשיל את השלטון מלשלוט, משמע ליטול את השליטה על עצמינו היכן שרק ניתן.

המדינה הליברלית מדברת על חופש פוליטי לאזרחיה, אך באיזה מין חופש מדובר כאשר ההחלטות שנוגעות לנו מתקבלות עבורנו על ידי אחרים, ונכפית עלינו לאחר מכן בכוח, מבלי שתינתן לנו כל הזדמנות להיות שותפים אמיתיים לתהליך ולהחלטה. המדינה, בהיותה מנגנון כוח ביורוקרטי המנותק מהחברה, מונעת מאיתנו שליטה אפקטיבית על חיינו, ומקדמת את האינטרסים של האליטות הכלכליות והאחרות שמנצלות אותנו, מזהמות את כדור הארץ, מייצרות גזענות, שוביניזם, ולהטבא"קופוביה.

כדי להכשיל את הניסיון האובססיבי של האליטות לשלוט בכל תחומי חיינו, יש צורך בפעולה – אך לא עוד מחאות נחמדות! הפעולה המחאתית מעניקה ייצוג, אך קולה לא נשמע. הגישה הרדיקלית אינה אומרת שנותר לנו רק לחכות לאחרית הימים. בפוליטיקה הרדיקלית כרוכים יחד לא רק פעולה ישירה והתנגדות בלתי פוסקת לשיטה, אלא גם יצירת מרחבים חופשיים ואלטרנטיביים, בגדר נצחונות בקרב אך (עדיין) לא במערכה.

אלטרנטיבה של חברה משתפת פעולה ומנוהלת על ידי החברים בה, נראית מוזרה מתוך ההקשר הפוליטי\חברתי שבו רמת ניוון האחריות החברתית היא המצב המוכר וה"טבעי". אך לא ניתן לאתגר את השיטה, ואת התלות שלנו באליטות בעלות השליטה בחיינו, מבלי לספק אלטרנטיבה זו, מוזרה ככל שתהיה לתנאי החיים המנכרים תחת הקפיטליזם והמדינה.

ביטחון ביכולת שלנו להתקיים ללא תלות בקפיטליזם ובמדינה מצריך תשובות לבעיות מרכזיות כמו: התגוננות נגד אלימות, בריאות, מזון, תעסוקה – אלו הן רק חלק מהם. כדי לתת חיים לרצון הזה, לאוטונומיה ולחיים טובים יותר, יש צורך בהתארגנות והתארגנות חזקה מבוססת על מספרים רבים של חברים ופעילים מסורים, שמאפשרים יוזמות גדולות יותר שאינן אפשריות עבור ארגון קטן. דרך חשובה בנטרול הסמכות השלטונית על החברה, היא שרבים יפעלו בהתנגדותם בזמן אמת, אך כל אחת ואחד שמתנגדים, עליהם גם מוטלת החובה לבנות את האלטרנטיבה. רק באמצעות התארגנות, תהיה לנו חברה אייתנה להישען עליה בה נהיה חברים שווים ונוכל להשפיע על מה שהולך בה. ההתרחבות הארגונית והצטרפותם של חברים חדשים ל"אחדות" נותנת לנו תקווה גדולה לעתיד. זו הזדמנות טובה להזכיר שהדוגמאות בשבילינו מתבססת על התארגנויות גדולות שקיימות היום באירופה ומקומות נוספים, שם עשרות אלפי אנרכיסטיות ואנרכיסטים מקיימים בהצלחה קואופרציה מפותחת, איגודי עובדים, קומונות, הצברה של מבנים נטושים, ואף במדינות מסוימות השתלטות על מפעלים ואזורים גדולים שכפופים לחברה דמוקרטית וצודקת יותר כבר היום. יש הרבה מה לעשות, אז בואו להיות חלק מהשינוי ונעשה את זה ביחד, בדרך לשינוי חברתי עמוק יותר.

גלעד גרובמן\גיא מור

דוגמאות לחברות שנוצרו על פי ערכים אנרכיסטים

10204_4879623026995_1495912878_n

בריגדת "מרכז" ביום כיף ולמידה באתר טבע במרכז הארץ

המחנה נמCIMG0026שך מספר ימים וכלל למידה תיאורטית וספורט בסיסי (שחיה ואימוני השרדות).
ספורט – שחיה וריצות
תיאוריה – הדמיית "ויכוח" בין פאשיסט (ציוני) לאנרכיסט, בין ליברל לאנרכיסט, בין "אנרכו" קאפיטליסט לאנרכיסט.
הישרדות – טרור צלפים, מה עושים?, דילוג והתקדמות תחת ירי האויב, התחמקות מרימון שנפל בקרבה, השגת מי שתיה במדבר.

להמשיך לקרוא

דורוטי על תפקידו כמפקד ומנהיג

אני הייתי אנרכיסט כל חיי. אני מקווה שנשארתי כזה. אני חושב שזה היה יכול להיות ממש מעציב אם הייתי הופך לגנרל השולט בצורה רודנית. הם כולם היו מתנדבים, והם כולם היו מוכנים להקריב את חייהם במאבק האנטיפשיסטי שלנו. אני, מאז ומעולם, מאמין בחירות. חירות המתבססת על אחראיות. המשמעת היא הכרחית, אך הינה חייבת להיות משמעת עצמית ופנימית שמונעת על ידי מטרה משותפת וחוש הדדיות חזק.

דורוטי על תפקידו כמפקד ומנהיג. מזיכרונותיה של אמה גולדמן

2833784697_d708af9e57_z

האם צה"ל הינו צבא עממי?

האם צה"ל הינו צבא עממי?

צבא שבו יש גיוס חובה שלא משאיר בחירה

צבא שחייליו הורגים נשים וילדים

צבא שחייליו נהרגים בקרבות ושטח בזמן שהמפקדיהם המושחטים מתעשרים

צבא שמשעבד ומדכא עמים שלמים

צה"ל אינו צבא עממי!

צה"ל הינו צבא שמציית לרצון של פוליטיקאים ועשירים. האם פוליטיקאים מעוניינים בהשגת שלום? האם פוליטיקאים הם חלק מעם? ילדיהם לא משרתים בצבא. והם בעצמם לא נהרגים בפיגועי טרור, קרבות או תחת נפילות טילי קסמים. צהל בידי פוליטיקאים הינו כלי להשגת רווחתם ועריכת מלחמה אימפריאליסטית. הם משקרים לנו, כאשר אומרים שרוצים שלום. הם לא רוצים שלום אלא רק המשך של מלחמה. מלחמה בשבילם זה רווח וכסף ששוקע בכיסים שלהם. ובנוסף זה מקור ליציבות מצב פוליטי של מדינת ישראל. מלחמה לעשירים זה רק עסק.

לצבא כזה אין זכות להיקרא "צבא עממי".

אם העם יחליט להפיל את עול העשירים ונצלנים אז הוא יוכל להקים צבא עממי.
האם זה אפשרי? האם העם יוכל להקים צבא שאינו מציית לשלטון המדינה?

כן, זה אפשרי!

הנה דוגמא של צבא עממי אמיתי:

צבא ההתקוממות האוקראיני המהפכני בפיקודו של נסטור מכנו (אנרכו-קומוניסט אוקראיני), שנקרא גם "הצבא השחור" או "המשמר השחור" (מכיוון ששחור הוא צבע המסמל לרוב את האנרכיסטים). צבאותיו הגיעו לשיאם בשנת 1920 עם 65,000-80,000 חיילים. התמיכה העממית בו כונתה בפי רוב "מאכנוביזם" , וחייליו נקראו "מאכנוביסטים ".המאכנוביסטים ניצחו מספר פעמים צבאות שהיו גדולים מהם פי כמה, והיו בעלי מורל גבוה. הצבא השחור ניצח בקרב את הגרמנים, האוסטרים, לאומנים אוקראינים ומספר חטיבות של הצבא הלבן.
הצבא אורגן על פי 3 עקרונות עיקריים:

  1. התגייסות מרצון – הצבא הורכב רק מלוחמים מהפכניים שהתגייסו מרצונם החופשי.
  2. העקרון האלקטורלי – מפקדי כל היחידות, כולל הסגל וכל האנשים שהחזיקו בתפקידים שונים בצבא, נבחרו או קיבלו את הסכמתם של הלוחמים של כל יחידה רלוונטית, או של כל הצבא.
  3. משמעת עצמית – כל כללי המשמעת נוסחו בוועדות של לוחמים פשוטים, לאחר מכן קיבלו את אישורם על ידי אסיפות כלליות של מגוון יחידות. ברגע שאושרו, הם נשמרו בקפידה בעזרת האחריות האישית של כל חייל וכל מפקד.

מבחינה טקטית נקט צבא מאכנו בשיטות גרילה, כשהוא נע במהירות ומסתייע בתמיכתה של אוכלוסיית האיכרים המקומית שסיפקה לו אספקה וסוסים. נעשה שימוש נרחב בטאצ'נקה – כרכרה פתוחה (דופנית) רתומה לשני סוסים ומזוּודת במכונת ירייה. מאכנו עצמו נלחם בקו הראשון ונפצע לא אחת.
על אף שהיו תנועה אוקראינית, המאכנוביסטים לא שאפו ליצור ישות לאומית אוקראינית אלא ליצור דגם שיורחב למערכת עולמית. לדוגמא האנטישמאית הייתה נפוצה באוקראינה, ורוב הצדדים התייחסו ליהודים כאל נציגי האויב, התייחסו אליהם המאכנוביסטים כאל שווים ואף שילבו אותם בצבאם.

האם זה אפשרי בימינו?

כן, הצבא הזאפאטיסטאס הוא דוגמא טובה לצבא עממי בימינו

אנרכיזם, הגנה עצמית וקואופרטיב לאומנויות לחימה


אנו מציגים כתבה מאת אחד האוהדים שלנו המתגורר באנגליה ועוסק באומנויות לחימה במסגרת קואופרטיב אנרכיסטי

הגנה עצמית

רציתי לשתף אתכם בפרויקט מוצלח בלונדון שאני חלק ממנו – 'הוורד השחורקואופרטיב לאומנויות לחימה' (אין קשר לפאנזין של 'אחדות', זה רק מעיד על חוסר דמיון בסצנה האנרכיסטית..). אבל לפני .שאספר על הפרויקט הנה כמה מילים על אנרכיזם והגנה עצמית.

אתחיל בסיפור שקרה לפני שנים רבות, כאשר קבוצות של אנרכיסטים עוד נהגו ללכת לעצרת הזיכרון של יצחק רבין בתל אביב, לחלק פלאיירים ש"בשר הוא הרצח הפוליטי" האמיתי, לשבת בהפגנתיות בזמן ששרים את התקווה ולהחזיק שלטים של 'צה"ל הוא ארגון טרור'. משום מה, משהו בהתנהגות הזאת לא ישב טוב עם באיי העצרת, אשר הייתה מורכבת מהמרכז הפוליטי בזמנו עם נטייה לשמאל הציוני. ויכוחים החלו להתלהט, ההמון הקיף את האנרכיסטים, אאוטנאמברד כרגיל, ועם שנים של ניסיון במצבים מהסוג הזה. ונחשו מי בא לעזרתנו? כוחות של מג"ב יצרו חוצץ בנינו לבין שאר באי העצרת. למשקיף מהצד היה נגלה המחזה האבסורדי הבא – חיילי מג"ב מגנים על האנרכיסטים, חלקם בכאפיות כיאה לאופנה דאז אשר מחזיקים מעל ראשי החיילים שלטים שבעצם אומרים שמג"ב הוא ארגון טרור מההמון השמאלני צמא הדם. התמונה הזאת החזיקה כמה רגעים עד שאחד מהמתלהמים הצליח לחטוף כאפייה לאנרכיסט במהלך שהביא לתחילת האלימות. בהמולה שנוצרה המג"בניקים הצטרפו לצד הטבעי להם והפנו את מכותיהם כלפינו ואולי אף עצרו כמה אנשים.

מה אפשר ללמוד מהסיפור הזה?

א) שיש דרכים יעילות יותר להעביר את המסרים שלנו, אם אנחנו לא מעוניינים רק לעצבן אנשים ולהרגיש טוב עם עצמנו מול 'הפשיסטים'. כמובן שאין שום דבר נוראי בלריב עם אנשים וליצור פרובוקציות אם זה מה שאנחנו רוצים במודע.

ב) אי אפשר וגם לא רצוי בתור אנרכיסטים לסמוך על המשטרה שתגן עלינו. אי אפשר לסמוך על טוב לבם של יריבנו הפוליטיים שידעו מתי להפסיק, כאמור זה היה קהל עוין שהורכב בעיקר משמאלנים, התמונה הייתה נראית אחרת לגמרי עם זו הייתה הפגנת ימין. בקיצור אין לנו על מי לסמוך חוץ מעל עצמינו. עכשיו רובינו יודעים את זה אבל אנחנו לא מתנהגים ככה. שוטרים באים מוכנים למהומות עם אלות, מגנים, טיזרים, שנים של אימונים וגישה אגרסיבית. אנחנו באים במקרה הטוב עם מצלמה וגישה של יהיה מה שיהיה.

בלי קשר לאנרכיזם ופעילות פוליטית, האמת הזאת נוגעת לכל אחד – אם מישהו יתקוף אותך פיזית או יטריד מינית, ישדוד אותך או סתם יציק ברוב המקרים לא יהיה שם שוטר לעזור לך. המשטרה אולי מונעת מחלק מהאוכלוסייה לפעול בצורה אלימה בגלל פחד מהעונש, אבל ברגע שמישהו כן בחר להפעיל אלימות כלפיך אין (כאמור ברוב המקרים) מי שיעצור אותו אלא רק מי שיעניש אותו לאחר מעשה ובהתאם לחוק.

בן אדם בלי יכולות פיזית ומנטלית להגן על עצמו יכול לצאת ממצבים עוינים בעיקר בעזרת דיבורים. אם זה עובד זה מצוין, ומהרבה מצבים לא נעימים אפשר, עדיף ורצוי לצאת ככה. אי אפשר לדעת מה יהיו ההשלכות של עימות אלים בין אם זו פציעה קשה, מוות, מאסר או קנס. עדיף להימנע מזה, אבל כאמור זה לא תלוי רק בך ואם הצד השני החליט שהוא הולך לתקוף אותך ויהי מה, אתה לא יכול לסמוך על האביר על הסוס הלבן או השוטר שיבואו לעזור לך.

לאדם שמאמין ביכולות שלו להגן על עצמו במידה מסוימת, יש יותר אופציות לבחור מתוכן. הוא יותר עצמאי ופחות תלוי בשלטונות שכאמור כנראה לא יהיו שם ברגע שהוא יצטרך אותם. בחברה אנרכיסטית לפי הבנתי, השאיפה היא שאנשים יהיו כמה שיותר עצמאיים ומסוגלים לדאוג לצרכים שלהם בעצמם או בקבוצות בלי שלטון מרכזי. בימינו השלטון מנצל את העובדה שהמשטרה לא מסוגלת, לא נועדה ולא רוצה לספק הגנה אמיתית, על מנת להחדיר לחיינו עוד ועוד כלים טוטליטריים שכביכול נועדו לספק לנו ביטחון אבל למעשה מחמשים את החזקים בחברה באמצעי שליטה חסרי תקדים בהיסטוריה האנושית – ממצלמות אבטחה עד מאגרים ביומטריים למיניהם.

הוורד השחור קואופרטיב לאומנויות לחימה

עוד לפני שהגעתי ללונדון שמעתי מחבר על קבוצת אנרכיסטים שמתאמנת באומנויות לחימה במרכז חברתי פעם בשבוע. הלכתי לבדוק את זה ומאז נשארתי אתם. הפרויקט החל להבנתי בהשראת מועדוני הקרב של אנטיפה במזרח אירופה. למי שלא יודע החברים במזרח אירופה מתמודדים עם מצב קשה של ניאונאצים אלימים ורצחניים שלא מהססים לתקוף ולהרוג את יריביהם, יהיו אלו מהגרים, יהודים או אנטיפשיסטים. בשביל לקדם את ההישרדות המוחשית שלהם ולהעיף את הנאצים מהרחובות, החלו החברים לפתוח מועדוני קרב ולהתאמן ביחד באומנויות לחימה. כיום אפילו יש טורניר אנטי פשיסטי שמתקיים פעם בשנה בין הקבוצות השונות. סיבה שנייה לפתיחת הקבוצה בלונדון הייתה סיבה מוחשית יותר. מארגני הקבוצה הראשונים חובבי אומנויות לחימה למיניהם שמו לב לעובדה שפעמים רבות הם עושים מנוי חודשי למועדון אומנויות לחימה וכשהוא נגמר אין להם יותר כסף לשלם על עוד חודש מה שיצר מצב של חודש אימונים כמה חודשי הפסקה וכך הלאה. יוקר המועדונים והמצב הכלכלי של רובם לא אפשר להם להתאמן ברצף. הם יצרו את הקבוצה על מנת ליצור לעצמם פלטפורמה שתאפשר להם להתאמן פעם בשבוע ולשמור על כושר. המרכז החברתי בשכונה שלהם נתן להם חלל להשתמש בו בחינם.

כיום האימונים נראים כך – אנשי הקבוצה עם הניסיון, ולמרבה המזל יש כמה כאלו עם הרבה שנים בתחום, מעבירים את השיעור. השיעורים לא מתמקדים בהגנה עצמית גרידא אלא יותר בצד הספורטיבי בעיקר איגרוף, איגרוף תאילנדי היאבקות וג'וג'יטסו ברזילאי. האנשים החדשים או חסרי הניסיון לומדים איך לתת אגרוף, בעיטות, מרפקים, ברכיות ואיך להתאבק. בסוף השיעור מי שרוצה עושה קרבות אימון.

למזלנו אנשים תרמו לקבוצה או קנו מכספם מגנים, כפפות איגרוף, פדים ומזרונים.

הקבוצה היא קואופרטיב כי כל מי שיש לו ניסיון וידע בתחום מוזמן לתרום ולהעביר חלק מהשיעור. יש גרעין קבוע של אנשים שמעבירים את השיעורים אבל מידי פעם באים לבקר חברים מערים אחרות ומעבירים שיעור או אנשים חדשים עם ידע שהצטרפו לקבוצה. האימונים כאמור הם בחינם ומספר המשתתפים/ות משתנה משיעור לשיעור. כיום יש גם קבוצת ילדים בגילאי 5 – 11 שמתאמנת פעם בשבוע. לא כל חברי הקבוצה הם אנרכיסטים ואף אחד לא שואל אותך למשנתך הפוליטית לפני השיעור. אבל רוב המשתתפים קשורים רעיונית, בין אם הם אנטי פשיסטים, סקוואטרים או חברים של חברים..

מטרת הקבוצה היא לא להתאמן לקראת התקפה על השוטרים (אומרים שהם באו לברר), אלא קבוצה של חברים שמתאמנת ביחד, לומדת ומשתפרת. המוטו באתר הקבוצה מסכם את זה טוב – בלי מנצחים, בלי אגו, בלי פשיסטים.

כרגע יש כמה תכנונים לעתיד, לפני כמה חודשים ג'ף מונסון מליגת הלוחם האולטימטיבי ואנרכיסט היה אמור להעביר לנו סמינר בחינם ולקיים שיחה במרכז החברתי על חייו כלוחם מקצועי ואנרכיסט. לצערנו האירוע נדחה ומקווים שהוא יקרה בחודשים הקרובים. לקראת הסמינר חלק מאנשי הקבוצה הוציאו פאנזין עם כתבות על אומניות לחימה, אנטי פשיזם וקומיקס שאחד הילדים הכין. כל שנה מתקיים בלונדון יריד ספרים אנרכיסטי והקבוצה מתכננת להעביר בו סדנה, ובנוסף כמה מחברי הקבוצה מתכננים לארגן טורניר אנטי פשיסטי בו ישתתפו קבוצות מאנגליה, סקוטלנד ואירלנד.

קואופרטיב הורד השחור הוא ללא ספק אחד הפרויקטים הכי טובים שיצא לי לקחת בהם חלק.

שמעתי על עוד קבוצות שקיימות באיטליה וספרד ואני מקווה שהתופעה תתרחב. אומנויות לחימה נותנות מענה ליחידים שנהנים לתרגל אותם, שומרות עלינו חדים, מחזקות אותנו מנטלית ופיזית ואולי אולי אף יצילו אותנו יום אחד כאשר נצטרך אותם. הן לא הפתרון הרחב להתמודדות עם האלימות האנטיחברתית או העלייה של הפשיזם בישראל. הבעיות האלו הן בעיות חברתיות, ואם בכלל יש להן פתרון אז אני מקווה שהוא יהיה במסגרת המאבק במערכת שיוצרת אותן.