אנרכיסט אמיתי…

kwUdJPhPBh4אני זוכר את פגישתי עם דורוטי ברגעים האחרונים של חיי שלווה ושלום באביב של 1936. עד אז לקחתי חלק בקורידות בדרום צרפת ודרכי למדריד ביקרתי בברסלונה, כדי לבקר את גיבור הילדות שלי. התקופה הזאת הייתה קשה עבור דורוטי. השם שלו הופיע ברשימה שחורה כבר הרבה זמן, הוא לא הצליח למצוא מקום עבודה והאיגוד היה עני מדי כדי לעזור למנהיגיו של עצמו. הוא התגורר בבקתה צנוע עם בת זוגתו אמיליינה ובתיהם קודטה בת הארבע. אמיליינה מדי פעם עבדה כסדרנית בבית הקולנוע וכסף שהרוויחה החזיק את משפחתם בחיים. אני הגעתי אליהם יחד עם ידידי ג'רמינל מברסלונה שגם הוא היה אנרכיסט. כשנכנסנו, דורוטי לבש סינר והיה עסוק בשטיפת כלים והכנת ארוחת הערב לבתו ובת זוגתו שעוד איננה חזרה מעבודה. ג'רמינל ציחקק: "מה לך ולתלבושת נשים הזאת?.." ובהחלט, דורוטי נראה די מגוחך לבוש בסינר מעוטר וקטן מדי לחזה שור שלו. דורוטי התיישר, פניו האפירו ובעיניו נראה ברק. הוא כבר לא נראה משעשע, אלה, בהחלט מאיים ומסוכן. ג'רמינל עשה צעד אחורה, ואף אני, למרות שאהבתי את דורוטי כאבי, זזתי באי נחת על הכסא. "תלמד! – רעם קולו של דורוטי, והוא כיוון אצבע לעבר ג'רמינל המבוהל, – בזמן שאשתי עובדת, אני מנקה בבית, מסדר מיטות ומבשל. בנוסף אני רוחץ את בתינו הקטנה ומלביש אותה. אם הינך חושב, שאנרכיסט אמיתי אמור להעביר את זמנו במזללות ובתי קפה, בזמן שבת זוגתו עובדת, אז אינך מבין דבר".

רוזה מונטרו "בת הקניבל" (מבוסס על זכרונותיו של עבל פס, לוחם בטור "דורוטי")

דורוטי על תפקידו כמפקד ומנהיג

אני הייתי אנרכיסט כל חיי. אני מקווה שנשארתי כזה. אני חושב שזה היה יכול להיות ממש מעציב אם הייתי הופך לגנרל השולט בצורה רודנית. הם כולם היו מתנדבים, והם כולם היו מוכנים להקריב את חייהם במאבק האנטיפשיסטי שלנו. אני, מאז ומעולם, מאמין בחירות. חירות המתבססת על אחראיות. המשמעת היא הכרחית, אך הינה חייבת להיות משמעת עצמית ופנימית שמונעת על ידי מטרה משותפת וחוש הדדיות חזק.

דורוטי על תפקידו כמפקד ומנהיג. מזיכרונותיה של אמה גולדמן

2833784697_d708af9e57_z