הצהרת החזית בנוגע לבחירות הקרובות (חובר על ידי ישראל חינטייב)

בשליש הראשון של חודש אוקטובר הודיע בנימין נתניהו כי ב – 22 בינואר יתקיימו בחירות לכנסת ה- 19. התקשורת הממסדית הקדישה עמודים שלמים לכבוד היום המתקרא "יום חג לדמוקרטיה" ומפלגות מכל קצוות הקשת הפוליטית החלו בתעמולת בחירות באמצעות רשתות חברתיות.

אבל האם אכן מדובר  יום חג או שמא בתודעה כוזבת בה עדיין שבוי רוב רובו של הציבור?

לפני שעונים לשאלה זו כדי לקחת שתי נקודות מרכזיות:

א) השיטה הקיימת היא שיטה היררכית בה יש שליטים ונשלטות, מנהיגות ומונהגים, מייצגים ומיוצגות וכיו"ב, לפיכך תמיד יש מי שנמצאות במעלה ההיררכיה, בתחתיתה ובין לבין כשכל קבוצה מדוכאת ע"י הקבוצות מעל. בחירות ותוצאותיהן (שנניח ויהיו כפי שהייתן רוצות שהיינה) לא באמת משחררות קבוצות מדוכאות אלא פשוט עושות רוטציה ביניהן במקרה הטוב ומשמרות ואף מגדילות את יחסי הכוחות בחברה במקרים היותר ריאליים.

ב) אנשים ואנשות המגיעות לעמדות כוח נוטות להשתמש בכוח הזה לשימור המעמד שלהן יהיה המחיר אשר יהיה.

או כפי שאמרה אמה גולדמן: "אם הבחירות היו משנות משהו, הם היו מוציאים אותן מחוץ לחוק".

קחו את זה, תחשבו, עכלו וענו על השאלה הנשאלת ביום הבחירות.

פרוקורטור

הורידו את הצלב מגבכם,

פילאטוס חלש.

עלו לקיסריה, בזזו הארמון  –

פרוקורטור הוא עול.

השתלטו על אוצר,

שחררו עבדים

כי בכוח נקנית חרות.