מוטיבציה וצורך בהתארגנות/גלעד גרובמן

1616559_287829028036195_1936776824_n

תא חדש של הארגון "אחדות" בבאר שבע

ב-6.2.2014 התקיים מפגש היכרות ראשון בבאר שבע, על מנת לחבר בין האנרכיסטיות המקומיות ולהקים תא מקומי בפדרציה של הארגון האנרכיסטי "אחדות".

אנו שמחות לראות כי בכל רחבי הארץ ישנן פעילות ופעילים המעוניינים לארגן פעילות אנרכיסטית מקומית בעריהם – בחיפה, קרית שמונה, ירושלים וגם באר שבע.

לאט לאט הרעיון של פעולה אנרכיסטית משותפת ורחבה, שאינה מתביישת בשם זה, תופס תאוצה. התשתית הבסיסית להתפתחותו של כוח פוליטי אנרכיסטי מוצהר ובולט, שפועל  בתחומים שונים של מאבק במטרה להפוך לכוח חברתי משמעותי, מונחת על ידו.

אני רוצה להזכיר נשכחות לקוראים: בשנת 2004 פרסם אייל רוזנברג (כיום חבר "אחדות")  מאמר בשם  "אנרכיזם בעליית-הגג", בו הוא תיאר מצב כזה:

"אך כאשר אני מסתכל סביב ואף מפשפש בכליי שלי, הרושם המצטייר זה זמן רב הוא שאנו משאירות את ההשקפה הזו (האנרכיסטית) בגדר סיסמה או אמצעי להגדרת זהות; עוטפות אותה מכל הצדדים בניירות עיתון ומאפסנות את החבילה המביכה בעליית-הגג… ונפוצות לערב- רב של תחליפים לפעילות אנארכיסטית של-ממש. כך נוצר מין מעגל-קסמים המשבש את אפשרות ההתפתחות של אנארכיזם בארץ"

"אך בהיעדר כל מסגרת אירגונית שהינה אנארכיסטית במוצהר, ומזמינה הצטרפות במוצהר, לכל אלו אין רק בעייה לפעול בעצמם, אלא אפילו לשמש כמוקד שאיבה וגיוס של אותה אנארכיסטית גנרית בדוגמה שלי: היא תחלוף על פנינו ברחוב, או תבוא פעם לפעילות של האירגון האקטיביסטי שאנו חברים בו, או אפילו תעסוק באירגון פעילות עליה לא שמענו מעולם, עם יותר או פחות פרספקטיבה. היא תוקף כל הזמן במסרים לא מאוד מרנינים ממי ש-'בצד שלה', היא תרגיש מתוסכלת-משהו, תשאל את עצמה האם אין משהו יותר טוב, או אפילו תרגיש שבא לה לצעוק על אנשים ש- "מה אתם דפוקים, צריך מהפכה עכשיו, מה זו כל ההתחנחנות הזו?" – והיא לא תשים לב, לא תוכל לדעת, שהנערה או האיש מימינה או משמאלה מסכים איתה לגמרי ומרגיש את אותו 'לבד' אירגוני כמוה."

"אבל המסר שאני רוצה להעביר כאן אינו שכולם דפוקים; נהפוך הוא. אנחנו דווקא צריכות לקחת את עצמנו ואת הפעילות שלנו יותר ברצינות, ולחשוב על איך נוכל בכל- זאת להציב לעצמנו את משימת יצירת תשתית אירגונית לאנארכיזם בארץ. מדוע לא ייתרגמו חוסר- האמון הרחב (והמוצדק) במדינת ישראל, והחוויה הכושלת למדי של פרוייקט הלאומיות הערבית בארצות סביבנו, לכדי קיום של אירגון אנארכיסטי גדול, ערבי-עברי אפילו? אני מצליח להעלות בדימיוני מצב, בו מעגל הקסמים שבין היעדר עשייה אנארכיסטית לבין השקעת הזמן שלנו בפעילות בלתי-אנארכיסטית, להסתובב גם בכיוון ההפוך: נוכחות, ביטוי, אירגון – שיימשכו עוד אנשים לפעילות וירחיבו את בסיס התמיכה, וכך יזינו חזרה את המסגרת האירגונית. מי ייתן ויימצא בינינו המתכון לכך."

אז זהו, המתכון מתבשל. את הצורך בהתארגנות שכזו יודעות גם חברותינו האנרכיסטיות במזרח התיכון – בסוריה, לבנון, מצרים ותוניס – שראו את הצורך בהתארגנות אנרכיסטית פוליטית מוצהרת בעקבות ההתעוררות הכללית באביב הערבי, והחלו לפעול כדי להגשימו.אכן, כל עוד אנרכיסטיות ימשיכו להסתגר בבדלנותן האישית, המשמעות של רעיונותיהן תישאר מעוקרת ומרוחקת ממימושם כצל חיוור – והאנרכיזם כתפיסה אנטי-סמכותנית בעלת שורשים ועקרונות מובהקים לא יוכל לזכות לקול בפוליטיקה האזורית.

 גלעד גרובמן (מזכיר הארגון)

קריאה להצטרפות – גלעד גרובמן\גיא מור

קריאה להצטרפות. להכשיל את השלטון מלשלוט, משמע ליטול את השליטה על עצמינו היכן שרק ניתן.

המדינה הליברלית מדברת על חופש פוליטי לאזרחיה, אך באיזה מין חופש מדובר כאשר ההחלטות שנוגעות לנו מתקבלות עבורנו על ידי אחרים, ונכפית עלינו לאחר מכן בכוח, מבלי שתינתן לנו כל הזדמנות להיות שותפים אמיתיים לתהליך ולהחלטה. המדינה, בהיותה מנגנון כוח ביורוקרטי המנותק מהחברה, מונעת מאיתנו שליטה אפקטיבית על חיינו, ומקדמת את האינטרסים של האליטות הכלכליות והאחרות שמנצלות אותנו, מזהמות את כדור הארץ, מייצרות גזענות, שוביניזם, ולהטבא"קופוביה.

כדי להכשיל את הניסיון האובססיבי של האליטות לשלוט בכל תחומי חיינו, יש צורך בפעולה – אך לא עוד מחאות נחמדות! הפעולה המחאתית מעניקה ייצוג, אך קולה לא נשמע. הגישה הרדיקלית אינה אומרת שנותר לנו רק לחכות לאחרית הימים. בפוליטיקה הרדיקלית כרוכים יחד לא רק פעולה ישירה והתנגדות בלתי פוסקת לשיטה, אלא גם יצירת מרחבים חופשיים ואלטרנטיביים, בגדר נצחונות בקרב אך (עדיין) לא במערכה.

אלטרנטיבה של חברה משתפת פעולה ומנוהלת על ידי החברים בה, נראית מוזרה מתוך ההקשר הפוליטי\חברתי שבו רמת ניוון האחריות החברתית היא המצב המוכר וה"טבעי". אך לא ניתן לאתגר את השיטה, ואת התלות שלנו באליטות בעלות השליטה בחיינו, מבלי לספק אלטרנטיבה זו, מוזרה ככל שתהיה לתנאי החיים המנכרים תחת הקפיטליזם והמדינה.

ביטחון ביכולת שלנו להתקיים ללא תלות בקפיטליזם ובמדינה מצריך תשובות לבעיות מרכזיות כמו: התגוננות נגד אלימות, בריאות, מזון, תעסוקה – אלו הן רק חלק מהם. כדי לתת חיים לרצון הזה, לאוטונומיה ולחיים טובים יותר, יש צורך בהתארגנות והתארגנות חזקה מבוססת על מספרים רבים של חברים ופעילים מסורים, שמאפשרים יוזמות גדולות יותר שאינן אפשריות עבור ארגון קטן. דרך חשובה בנטרול הסמכות השלטונית על החברה, היא שרבים יפעלו בהתנגדותם בזמן אמת, אך כל אחת ואחד שמתנגדים, עליהם גם מוטלת החובה לבנות את האלטרנטיבה. רק באמצעות התארגנות, תהיה לנו חברה אייתנה להישען עליה בה נהיה חברים שווים ונוכל להשפיע על מה שהולך בה. ההתרחבות הארגונית והצטרפותם של חברים חדשים ל"אחדות" נותנת לנו תקווה גדולה לעתיד. זו הזדמנות טובה להזכיר שהדוגמאות בשבילינו מתבססת על התארגנויות גדולות שקיימות היום באירופה ומקומות נוספים, שם עשרות אלפי אנרכיסטיות ואנרכיסטים מקיימים בהצלחה קואופרציה מפותחת, איגודי עובדים, קומונות, הצברה של מבנים נטושים, ואף במדינות מסוימות השתלטות על מפעלים ואזורים גדולים שכפופים לחברה דמוקרטית וצודקת יותר כבר היום. יש הרבה מה לעשות, אז בואו להיות חלק מהשינוי ונעשה את זה ביחד, בדרך לשינוי חברתי עמוק יותר.

גלעד גרובמן\גיא מור

דוגמאות לחברות שנוצרו על פי ערכים אנרכיסטים

10204_4879623026995_1495912878_n