כיצד אי-אלימות מגנה על מדינה \ פיטר גלדרלואוס

Piter_Gelderloos
אם התנועה לא מהווה איום, היא לא יכולה לשנות את המערכת המבוססת על כפייה ריכוזית ואלימות, ואם התנועה לא מודעת לכוח שלה אשר הופך אותה לאיום ולא משתמשת בו, היא לא יכולה לחסל את המערכת הזאת. בעולם של היום לממשלות ותאגידים יש מונופול שלטוני כמעט מוחלט, ואחד המרכיבים החשובים שלו זה אלימות. אם לא נשנה את מערכת היחסים הבנויה על היררכיה (רצוי גם להרוס את התשתית והתרבות של שלטון ריכוזי על מנת להפוך את המרות של אחד על כמה לבלתי אפשרית), אז אלה שמרוויחים מאלימות מבנית החודרת לכל מקום, אלה ששולטים כעת בצבא, בבנקים, בביורוקרטיה ובתאגידים, ימשיכו להטיל מרות על שאר האנשים. אי אפשר לשכנע את האליטות באמצעות קריאה למצפונן. את האנשים הבודדים שמוכנים לחשוב להגיע למערכת ערכים טובה יותר יפטרו, ידיחו, יחליפו, יהרגו.

מדינה ופשיזם

26554_1258457983312_1285500998_30567381_296100_nלמדינה אין שום אינטרסים אמיתי להאבק בפשיזם, בדיוק ההפך, יש לה אינטרס להמשיך להזין אותו ולהגדיל אותו. הכהניסטים תמיד היו היד הארוכה של החוק, כשהם מסיתים עניים נגד עניים בדרום תל אביב ומפנים את תשומת הלב מההזנחה, הג'נטריפיקציה, וכל שאר הבעיות האחרות של השכונות, כשהם תוקפים ערבים במזרח ירושלים, עיר שכבר שנים מייהדת שכונות בראשות העיריה ורשויות החוק שהופכות את החיים של פלסטינים לגיהנום במטרה לדחוק אותם לעזוב, כשהם מטילים טרור על זוגות מעורבים ושומרים על טוהר הגזע, וכן הלאה. כל זה רצוי מבחינת המדינה. המדינה "נאבקת" בהם למראית עין, כשהם מוציאים את כל הכביסה המלוכלכת לכיכר העיר והופכים את כל מה שהמדינה מאמינה בו ומבצעת נאמנה אבל מנסה להצניע ולהחביא לבולט לכל: טיהור אתני, תורת גזע, גזענות אלימה, הפיכת חייהם של אוכלוסיות לא יהודיות לגהנום, וכן הלאה. את כל הדברים האלה המדינה עושה באופן יותר גדול וממוסד בגדה המערבית ורצועת עזה כבר עשורים, והכהניסטים הם ממלאי דבריה בצד האזרחי. יעידו על כך בג"ץ שמאפשר להם פעם אחר פעם לצעוד בערים מעורבות ולהפגין את העליונות היהודית שלהם באום אל-פאחם ויפו, הפגנות נגד כהניסטיות להפגנות שמאל בתל אביב שנגמרות באלימות והמשטרע לא עושה שום דבר (כמו בהפגנה האחרונה שבוע שעבר מול הקיריה כשאדם שתקף מפגינת שמאל באופן בוטה מול המשטרע ועוכב על ידם לכמה דקות ואז שוחרר כדי לתפוס מפגינים שחזרו מההפגנה ולשלוח אחד מהם למיון עם חבלות בפנים), הכשרת מאחזים על ידי המדינה ושתיקה לנוכח האלימות המתמשכת של החלאות האלה בחברון, וכן הלאה. ה"מאבק" נגדם ימשיך להיות מהוסס מצד המדינה, היא רוצה בהם.
המאבק האמיתי נגדם חייב לבוא מצד אזרחים, שצריכים להתחיל להתארגן נגד החלאות האלה. צריך ללכת לכל מקום שהם הולכים ולסתום להם את הפה, צריך לחסום צעדות שלהם, צריך להעיף אותם מהמרחב הציבורי. אי אפשר להמשיך להמשיך לשתוק ולסמוך על המשטרע ורשויות החוק שיעשו דברים בשבילנו, בטח שלא לתמוך במדינה שעושה דברים גרועים מזה ומטילה משטר צבאי וחוקי אפרטהייד שתילחם בשבילנו בפשיסטים.

הדברים נכתבו כתגובה לכתבה "להחזיר את הכהניזם לממדים הטבעיים שלו" על ידי מאט יניקוב

אנרכיזם ושאלת האלימות (פטר קרופוטקין)

file32423731_ce9af84dהננו אנרכיסטים. ואנו מצהירים שמבקשים אנו שהאחרים יתנהגו אתנו כמו שאגו מתנהגים עמהם. היוצא מדברינו, ברצוננו להתנהג עם זולתנו כמו שאנו חפצים שהזולת יתנהג עמנו לבל ישתמש כנגדנו במעשי כפייה ואונס, באלימות, בשקר, במרמה, במזימות, ברמאות, כמו שאנו לא נשתמש נגד אחרים בנוכלות, בערמה ובשקר. שיוויון וצדק – זהו אנרכיזם אגו קוראים למלחמה לא רק נגד השילוש, חוק, דת וסמכות-שלטון אלא כנגד כל השקר והזיוף, העוול, כנגד כל המשחת והנפסד; כנגד הכל שאינו בקו השיוויון.

יש שישאלונו: אם ברצונכם שאחרים יתנהגו עמכם כמו שהם חפצים שאתם תתנהגו עמהם, אם כן למה אתם משתמשים במעשי- אלימות? למה אתם משתמשים בחומר-אלימות? למה אתם משתמשים בחומר מפוצץ ובפצצות? מדוע הרגתם את אלכסנדר השני? כלום רוצים אתם שככה יתנהגו אתכם?

תשובתנו היא פשוטה. כן! יהרגו הם אותנו כשאנו נהיה למנצלים ומדכאים. אנו אומרים לבנינו: ביום ההוא שאני אהיה למנצל, לרמאי, הרגני נא הרוג ואל תחוס ואל תרחם! כן, הרגו אותנו, ירו בנו, תלו אותנו אם נלך לעשוק את הזולת, את האינדיינים האמריקאים. השמידו אותנו עלידי פצצות, על- ידי חומר מפוצץ בשעה שנעשוק ונדכא פועלים מרודים.

לרופא פולני, מלומד גדול ובעל אופי מצויין שנשלח לאירקוטסק בגזירת ממשלת העריצים הרוסית, קרה מקרהו שנשכו כלב שוטה. הוא צרב את הפצע וקווה שיתרפא. אחרי שבועות מספר הרגיש שהמקום סביב הנשיכה מתחיל טופח. כרופא מומחה הוא הבין דבר מתוך דבר. הוא נא בריצה אל ידידו הרופא ואמר לה תן לי רעל, מהר! הרואה אתה איך צבתה ידי? דמי מורעל, אחרי שעות אחדןת תיסרף עלי דעתי ואני אשך, אזיק בני-אדם, מוטב שתיתן לי מעט רעל-הנימה ואני אמות מיד.

הוא חש שבעוד זמן מה יהפך לנחש והוא ביקש שימיתוהו.

אבל הרופא ההוא דימה שעוד יש תקווה לרפואותו והוא השקאהו סמי-רפואה שונים. אבל הם לא הועילו ולא כלום. הנשוך יצא מדעתו שוכרחים היו לאסרו, ברגעים שהינה לו, הוא שוב הפציר בהם שיגישו לו רעל, אבל חפצו לא נעשה לו והוא מת ביסורים נוראים.

יכולים אנו להביא אלפי עובדות המראות שהאדם הישר-דרך חפץ יותר במיתתו מהיותו בבחינת מזיק ומסכן חיי- אחרים.

מתוך אותו הטעם אנו הורגים את המושל העריץ ואנו בטוחים שגם אחרים רצו להרגו משום שהיה עוכר הציבור.

סופיה סירובסקיה וחבריה הרגו את אלכסנדר השני. האנושות בדרך כלל מתנגדת לשפיכת דמים. האנושות אפילו ספדה לצר ששחרר הצמיתים הרוסיים, אבל אחר זה הביעה האנושות אהדתה לאיננים.

מדוע? לא מפני שנוכחה לדעת שמיתתו של אלכסנדר הביאה תועלת, אלא משום שמצאה, שסופיה וחבריה להתנקשות הזו, הרגו את הצר לא לשם התעשרות ממעשה הרצח; לא לשם תפיסת מקומו בשלטון וממשל – לא! סופיה וחבריה לא היו נהפכים לעריצים בשום אופן וענין, – הם עשו מה שעשו מתוך שנאת מוות לעריצות ולעריץ, מדכא אנשים, מתוך מאיסה בחיים תחת ממשלת העריץ.

להם היתה הרשות להרוג, – נאמר עליהם מה שנאמר על לואיזה מישל; מותר היה לה לבוז בז. מה נאמר על האיננים שחיו על לחם- ניקודים לבדו, סבלו יסורים ועוני בשעה שחתרו חתירה תחת בית- האוצר בקישיניוב כדי להשיג כסף לצורך הנהלת תעמולתם.

להם היתה הרשות לגנוב. במקרים כאלה מעשה האלימות הוא צדק יושר. בתנאים כאלה השימוש בחומר מפוצץ ובפצצות – הוא מעשה מוסרי, דבר מצווה.

קטע מתוך "המוסר של אנרכיה" של פטר קרופוטקין
לחצו על הלינק כדי לקרוא את העבודה המלאה

האם צה"ל הינו צבא עממי?

האם צה"ל הינו צבא עממי?

צבא שבו יש גיוס חובה שלא משאיר בחירה

צבא שחייליו הורגים נשים וילדים

צבא שחייליו נהרגים בקרבות ושטח בזמן שהמפקדיהם המושחטים מתעשרים

צבא שמשעבד ומדכא עמים שלמים

צה"ל אינו צבא עממי!

צה"ל הינו צבא שמציית לרצון של פוליטיקאים ועשירים. האם פוליטיקאים מעוניינים בהשגת שלום? האם פוליטיקאים הם חלק מעם? ילדיהם לא משרתים בצבא. והם בעצמם לא נהרגים בפיגועי טרור, קרבות או תחת נפילות טילי קסמים. צהל בידי פוליטיקאים הינו כלי להשגת רווחתם ועריכת מלחמה אימפריאליסטית. הם משקרים לנו, כאשר אומרים שרוצים שלום. הם לא רוצים שלום אלא רק המשך של מלחמה. מלחמה בשבילם זה רווח וכסף ששוקע בכיסים שלהם. ובנוסף זה מקור ליציבות מצב פוליטי של מדינת ישראל. מלחמה לעשירים זה רק עסק.

לצבא כזה אין זכות להיקרא "צבא עממי".

אם העם יחליט להפיל את עול העשירים ונצלנים אז הוא יוכל להקים צבא עממי.
האם זה אפשרי? האם העם יוכל להקים צבא שאינו מציית לשלטון המדינה?

כן, זה אפשרי!

הנה דוגמא של צבא עממי אמיתי:

צבא ההתקוממות האוקראיני המהפכני בפיקודו של נסטור מכנו (אנרכו-קומוניסט אוקראיני), שנקרא גם "הצבא השחור" או "המשמר השחור" (מכיוון ששחור הוא צבע המסמל לרוב את האנרכיסטים). צבאותיו הגיעו לשיאם בשנת 1920 עם 65,000-80,000 חיילים. התמיכה העממית בו כונתה בפי רוב "מאכנוביזם" , וחייליו נקראו "מאכנוביסטים ".המאכנוביסטים ניצחו מספר פעמים צבאות שהיו גדולים מהם פי כמה, והיו בעלי מורל גבוה. הצבא השחור ניצח בקרב את הגרמנים, האוסטרים, לאומנים אוקראינים ומספר חטיבות של הצבא הלבן.
הצבא אורגן על פי 3 עקרונות עיקריים:

  1. התגייסות מרצון – הצבא הורכב רק מלוחמים מהפכניים שהתגייסו מרצונם החופשי.
  2. העקרון האלקטורלי – מפקדי כל היחידות, כולל הסגל וכל האנשים שהחזיקו בתפקידים שונים בצבא, נבחרו או קיבלו את הסכמתם של הלוחמים של כל יחידה רלוונטית, או של כל הצבא.
  3. משמעת עצמית – כל כללי המשמעת נוסחו בוועדות של לוחמים פשוטים, לאחר מכן קיבלו את אישורם על ידי אסיפות כלליות של מגוון יחידות. ברגע שאושרו, הם נשמרו בקפידה בעזרת האחריות האישית של כל חייל וכל מפקד.

מבחינה טקטית נקט צבא מאכנו בשיטות גרילה, כשהוא נע במהירות ומסתייע בתמיכתה של אוכלוסיית האיכרים המקומית שסיפקה לו אספקה וסוסים. נעשה שימוש נרחב בטאצ'נקה – כרכרה פתוחה (דופנית) רתומה לשני סוסים ומזוּודת במכונת ירייה. מאכנו עצמו נלחם בקו הראשון ונפצע לא אחת.
על אף שהיו תנועה אוקראינית, המאכנוביסטים לא שאפו ליצור ישות לאומית אוקראינית אלא ליצור דגם שיורחב למערכת עולמית. לדוגמא האנטישמאית הייתה נפוצה באוקראינה, ורוב הצדדים התייחסו ליהודים כאל נציגי האויב, התייחסו אליהם המאכנוביסטים כאל שווים ואף שילבו אותם בצבאם.

האם זה אפשרי בימינו?

כן, הצבא הזאפאטיסטאס הוא דוגמא טובה לצבא עממי בימינו

אנרכיזם, הגנה עצמית וקואופרטיב לאומנויות לחימה


אנו מציגים כתבה מאת אחד האוהדים שלנו המתגורר באנגליה ועוסק באומנויות לחימה במסגרת קואופרטיב אנרכיסטי

הגנה עצמית

רציתי לשתף אתכם בפרויקט מוצלח בלונדון שאני חלק ממנו – 'הוורד השחורקואופרטיב לאומנויות לחימה' (אין קשר לפאנזין של 'אחדות', זה רק מעיד על חוסר דמיון בסצנה האנרכיסטית..). אבל לפני .שאספר על הפרויקט הנה כמה מילים על אנרכיזם והגנה עצמית.

אתחיל בסיפור שקרה לפני שנים רבות, כאשר קבוצות של אנרכיסטים עוד נהגו ללכת לעצרת הזיכרון של יצחק רבין בתל אביב, לחלק פלאיירים ש"בשר הוא הרצח הפוליטי" האמיתי, לשבת בהפגנתיות בזמן ששרים את התקווה ולהחזיק שלטים של 'צה"ל הוא ארגון טרור'. משום מה, משהו בהתנהגות הזאת לא ישב טוב עם באיי העצרת, אשר הייתה מורכבת מהמרכז הפוליטי בזמנו עם נטייה לשמאל הציוני. ויכוחים החלו להתלהט, ההמון הקיף את האנרכיסטים, אאוטנאמברד כרגיל, ועם שנים של ניסיון במצבים מהסוג הזה. ונחשו מי בא לעזרתנו? כוחות של מג"ב יצרו חוצץ בנינו לבין שאר באי העצרת. למשקיף מהצד היה נגלה המחזה האבסורדי הבא – חיילי מג"ב מגנים על האנרכיסטים, חלקם בכאפיות כיאה לאופנה דאז אשר מחזיקים מעל ראשי החיילים שלטים שבעצם אומרים שמג"ב הוא ארגון טרור מההמון השמאלני צמא הדם. התמונה הזאת החזיקה כמה רגעים עד שאחד מהמתלהמים הצליח לחטוף כאפייה לאנרכיסט במהלך שהביא לתחילת האלימות. בהמולה שנוצרה המג"בניקים הצטרפו לצד הטבעי להם והפנו את מכותיהם כלפינו ואולי אף עצרו כמה אנשים.

מה אפשר ללמוד מהסיפור הזה?

א) שיש דרכים יעילות יותר להעביר את המסרים שלנו, אם אנחנו לא מעוניינים רק לעצבן אנשים ולהרגיש טוב עם עצמנו מול 'הפשיסטים'. כמובן שאין שום דבר נוראי בלריב עם אנשים וליצור פרובוקציות אם זה מה שאנחנו רוצים במודע.

ב) אי אפשר וגם לא רצוי בתור אנרכיסטים לסמוך על המשטרה שתגן עלינו. אי אפשר לסמוך על טוב לבם של יריבנו הפוליטיים שידעו מתי להפסיק, כאמור זה היה קהל עוין שהורכב בעיקר משמאלנים, התמונה הייתה נראית אחרת לגמרי עם זו הייתה הפגנת ימין. בקיצור אין לנו על מי לסמוך חוץ מעל עצמינו. עכשיו רובינו יודעים את זה אבל אנחנו לא מתנהגים ככה. שוטרים באים מוכנים למהומות עם אלות, מגנים, טיזרים, שנים של אימונים וגישה אגרסיבית. אנחנו באים במקרה הטוב עם מצלמה וגישה של יהיה מה שיהיה.

בלי קשר לאנרכיזם ופעילות פוליטית, האמת הזאת נוגעת לכל אחד – אם מישהו יתקוף אותך פיזית או יטריד מינית, ישדוד אותך או סתם יציק ברוב המקרים לא יהיה שם שוטר לעזור לך. המשטרה אולי מונעת מחלק מהאוכלוסייה לפעול בצורה אלימה בגלל פחד מהעונש, אבל ברגע שמישהו כן בחר להפעיל אלימות כלפיך אין (כאמור ברוב המקרים) מי שיעצור אותו אלא רק מי שיעניש אותו לאחר מעשה ובהתאם לחוק.

בן אדם בלי יכולות פיזית ומנטלית להגן על עצמו יכול לצאת ממצבים עוינים בעיקר בעזרת דיבורים. אם זה עובד זה מצוין, ומהרבה מצבים לא נעימים אפשר, עדיף ורצוי לצאת ככה. אי אפשר לדעת מה יהיו ההשלכות של עימות אלים בין אם זו פציעה קשה, מוות, מאסר או קנס. עדיף להימנע מזה, אבל כאמור זה לא תלוי רק בך ואם הצד השני החליט שהוא הולך לתקוף אותך ויהי מה, אתה לא יכול לסמוך על האביר על הסוס הלבן או השוטר שיבואו לעזור לך.

לאדם שמאמין ביכולות שלו להגן על עצמו במידה מסוימת, יש יותר אופציות לבחור מתוכן. הוא יותר עצמאי ופחות תלוי בשלטונות שכאמור כנראה לא יהיו שם ברגע שהוא יצטרך אותם. בחברה אנרכיסטית לפי הבנתי, השאיפה היא שאנשים יהיו כמה שיותר עצמאיים ומסוגלים לדאוג לצרכים שלהם בעצמם או בקבוצות בלי שלטון מרכזי. בימינו השלטון מנצל את העובדה שהמשטרה לא מסוגלת, לא נועדה ולא רוצה לספק הגנה אמיתית, על מנת להחדיר לחיינו עוד ועוד כלים טוטליטריים שכביכול נועדו לספק לנו ביטחון אבל למעשה מחמשים את החזקים בחברה באמצעי שליטה חסרי תקדים בהיסטוריה האנושית – ממצלמות אבטחה עד מאגרים ביומטריים למיניהם.

הוורד השחור קואופרטיב לאומנויות לחימה

עוד לפני שהגעתי ללונדון שמעתי מחבר על קבוצת אנרכיסטים שמתאמנת באומנויות לחימה במרכז חברתי פעם בשבוע. הלכתי לבדוק את זה ומאז נשארתי אתם. הפרויקט החל להבנתי בהשראת מועדוני הקרב של אנטיפה במזרח אירופה. למי שלא יודע החברים במזרח אירופה מתמודדים עם מצב קשה של ניאונאצים אלימים ורצחניים שלא מהססים לתקוף ולהרוג את יריביהם, יהיו אלו מהגרים, יהודים או אנטיפשיסטים. בשביל לקדם את ההישרדות המוחשית שלהם ולהעיף את הנאצים מהרחובות, החלו החברים לפתוח מועדוני קרב ולהתאמן ביחד באומנויות לחימה. כיום אפילו יש טורניר אנטי פשיסטי שמתקיים פעם בשנה בין הקבוצות השונות. סיבה שנייה לפתיחת הקבוצה בלונדון הייתה סיבה מוחשית יותר. מארגני הקבוצה הראשונים חובבי אומנויות לחימה למיניהם שמו לב לעובדה שפעמים רבות הם עושים מנוי חודשי למועדון אומנויות לחימה וכשהוא נגמר אין להם יותר כסף לשלם על עוד חודש מה שיצר מצב של חודש אימונים כמה חודשי הפסקה וכך הלאה. יוקר המועדונים והמצב הכלכלי של רובם לא אפשר להם להתאמן ברצף. הם יצרו את הקבוצה על מנת ליצור לעצמם פלטפורמה שתאפשר להם להתאמן פעם בשבוע ולשמור על כושר. המרכז החברתי בשכונה שלהם נתן להם חלל להשתמש בו בחינם.

כיום האימונים נראים כך – אנשי הקבוצה עם הניסיון, ולמרבה המזל יש כמה כאלו עם הרבה שנים בתחום, מעבירים את השיעור. השיעורים לא מתמקדים בהגנה עצמית גרידא אלא יותר בצד הספורטיבי בעיקר איגרוף, איגרוף תאילנדי היאבקות וג'וג'יטסו ברזילאי. האנשים החדשים או חסרי הניסיון לומדים איך לתת אגרוף, בעיטות, מרפקים, ברכיות ואיך להתאבק. בסוף השיעור מי שרוצה עושה קרבות אימון.

למזלנו אנשים תרמו לקבוצה או קנו מכספם מגנים, כפפות איגרוף, פדים ומזרונים.

הקבוצה היא קואופרטיב כי כל מי שיש לו ניסיון וידע בתחום מוזמן לתרום ולהעביר חלק מהשיעור. יש גרעין קבוע של אנשים שמעבירים את השיעורים אבל מידי פעם באים לבקר חברים מערים אחרות ומעבירים שיעור או אנשים חדשים עם ידע שהצטרפו לקבוצה. האימונים כאמור הם בחינם ומספר המשתתפים/ות משתנה משיעור לשיעור. כיום יש גם קבוצת ילדים בגילאי 5 – 11 שמתאמנת פעם בשבוע. לא כל חברי הקבוצה הם אנרכיסטים ואף אחד לא שואל אותך למשנתך הפוליטית לפני השיעור. אבל רוב המשתתפים קשורים רעיונית, בין אם הם אנטי פשיסטים, סקוואטרים או חברים של חברים..

מטרת הקבוצה היא לא להתאמן לקראת התקפה על השוטרים (אומרים שהם באו לברר), אלא קבוצה של חברים שמתאמנת ביחד, לומדת ומשתפרת. המוטו באתר הקבוצה מסכם את זה טוב – בלי מנצחים, בלי אגו, בלי פשיסטים.

כרגע יש כמה תכנונים לעתיד, לפני כמה חודשים ג'ף מונסון מליגת הלוחם האולטימטיבי ואנרכיסט היה אמור להעביר לנו סמינר בחינם ולקיים שיחה במרכז החברתי על חייו כלוחם מקצועי ואנרכיסט. לצערנו האירוע נדחה ומקווים שהוא יקרה בחודשים הקרובים. לקראת הסמינר חלק מאנשי הקבוצה הוציאו פאנזין עם כתבות על אומניות לחימה, אנטי פשיזם וקומיקס שאחד הילדים הכין. כל שנה מתקיים בלונדון יריד ספרים אנרכיסטי והקבוצה מתכננת להעביר בו סדנה, ובנוסף כמה מחברי הקבוצה מתכננים לארגן טורניר אנטי פשיסטי בו ישתתפו קבוצות מאנגליה, סקוטלנד ואירלנד.

קואופרטיב הורד השחור הוא ללא ספק אחד הפרויקטים הכי טובים שיצא לי לקחת בהם חלק.

שמעתי על עוד קבוצות שקיימות באיטליה וספרד ואני מקווה שהתופעה תתרחב. אומנויות לחימה נותנות מענה ליחידים שנהנים לתרגל אותם, שומרות עלינו חדים, מחזקות אותנו מנטלית ופיזית ואולי אולי אף יצילו אותנו יום אחד כאשר נצטרך אותם. הן לא הפתרון הרחב להתמודדות עם האלימות האנטיחברתית או העלייה של הפשיזם בישראל. הבעיות האלו הן בעיות חברתיות, ואם בכלל יש להן פתרון אז אני מקווה שהוא יהיה במסגרת המאבק במערכת שיוצרת אותן.