מרקסיזם בישראל / יגאל לוין

הערת הארגון: אף שטקסט זה מפורסם בידי אחד מחברי הארגון שלנו, הוא מייצג רק את כותבו. אין לראות בנאמר כאן ככתב מטעם כל חברי אחדות, או כטקסט המייצג את כלל הארגון.

m

 

אני, כפעיל אנרכו-קומוניסט, מסתובב כבר שנים רבות בתנועות חברתיות בארץ, ונשען על תפישותיהם של מיכאיל באקונין, אמה גולדמן ודייויד גרבר, ומחפש חברים אידיאולגיים מהמרקסיזם, קומראדים לשיתוף-פעולה במאבקים השונים. לצערי, כל מה שאני מוצא הוא לניניזם ארכאי שתומך ברודנים ברחבי-העולם וכן בציונות ובקיומה של מדינת ישראל, כלומר המשך דיכוי העם הפלסטיני הכבוש בשטחי 48'.
מדוע זאת? אחרי שבע שנות חקירה אני יכול לסכם מהו מצב המרקסיזם בישראל ומדוע אין המרקסיסטים הישראלים יכולים להיות חברים לכוח חירותני, סוציאליסטי ואנטי-ציוני.

להמשיך לקרוא

ציונות – אויב היהודים

d184d0bed182d0be1029יותר מאלפיים שנה לא ידע העם היהודי על מסגרת מלוכנית, ודווקא עכשיו, כאשר מוסד השלטון בעולם מושחת, תשוש וניתן לשימצה – נאחזים אצלנו בפולחן המדינה והשלטון. הניסיון היהודי ההיסטורי הלא מלמד אותנו את ההיפך: למעלה מאלפיים שנה חי העם היהודי בפיזורו, ללא מדינה, ללא שלטון. היו לו מוסדותיו החופשיים, עזרה עצמית, בתי ספר משלו ובתי חולים ולעתים בניגוד לרצון המדינות השליטות, לעתים תחת פעולות דיכוי, ניהל העם את השכלתו ופעולות החינוך. הוא הוציא לאור עתונים, ירחונים וספרים, הוציא מתוכו גאונים גדולים בתחומים שונים של המדע, הרפואה, הפילוסופיה והאמנות. ובזמן זה מדינות אדירות ומזוינות מכף הרגל ועד הראש, נרקבו ונמחקו מן ההיסטוריה…

יוסף לודן – אנרכיסט וסופר, נכתב בשנות ה50 של המאה ה20

מתוך הארכיון אנרכיסטי בגרמניה
עיבוד ותרגום מיידיש – יגאל לוין ומרטין הייגה

102_104_aa

המהפכה החברתית הגדולה ברוז'אבה / יגאל לוין

8358מאז שחיברתי את הסקירה הקודמת שלי ("האוטופיה הכורדית"), חלפה יותר משנה. כל כך הרבה השתנה מאז, קרבות נועזים עם הח'ליפות – דאע"ש – מאבק נגד ריאקציונרים פנימיים, מאבק מול המדינה הטורקית, ומה לא? אבל מה שכן, המהפכה צוברת תאוצה ברוז'אבה ויש לה כל הסיכויים להיקרא "המהפכה החברתית הגדולה". ומדוע? לא היו הרבה מהפכות שזכו להתקרא "גדולות". המהפכה הצרפתית הגדולה? נכון. גם המהפכה החברתית הגדולה הספרדית עולה בזכרוני. כן, לא היו הרבה. כדי להיקרא "גדולה", על מהפכה להיות לארק חברתית, לאמור אנטימדינית ואנטיקפיטליסטית, אלא לגעת בכל תחומיהחיים של האדם. המהפכה ברוז'אבה בהחלט מתקרבת למציאות שכזו. בסקירה הבאה אשתדל לגעת בכל התחומים, כמו הכלכלה או החברה, ולסכם בסופה מדוע האירועים המתרחשים ברוז'אבה הם מבין הדברים החשובים והמרתקים שעולמנו חווה בימים אלו של תחילת המאה ה21.

מקורות

לפני שאגיע לעיקר הדברים, אני רוצה לגעת בנושא המקורות. תמיד שואלים אותי מאין אני משיג את המידע? יש די חומר תיעודי ברשת. אני יכול להמליץ על אתרים כגון http://www.kurdishquestion.com. כמוכן ישנם גם לאמעט אנשים שביקרו שם, אקטיביסטים מאסכולות סוציאליסטיות שונות בכללן אנרכיסטים וגם מרקסיסטים. לאמעט מחבריישלי ביקרו שם, והייתה לי הזכות לשמוע עדויות ישירות מן השטח. אני גם נמצא בקשר עם הנציג הרשמי של ה PKK במוסקבה. וכמובן, ישנם גם הרבה דיווחים מהכורדים עצמם, בין אם הללו מהפכנים ובין אם תושבים רגילים מן השורה. אני מתחייב לכך שכל המידע והנתונים אמינים וניתנים לבדיקה.

איפה נמצאת רוז'אבה בכלל?

רוז'אבה (או "מערב" בכורדית) היא ארץ השוכנת בצפון המדינה הסורית השסועה ממלחמת האזרחים שמתחוללת שם בימינו. תחת השפעה חזקה מדעותיו של עבדוללה אוג'לאן ומפלגת הפועלים הכורדית, הPKK, התנתקה ארץ זו באופן חדצדדי מן המדינה הסורית בשנת 2012, והתארגנה לכדי רשת של מועצות בעלות מבנה חברתידמוקרטי, עם מאבק ניכר במוסד המדינה, הקפיטליזם והפטריארכיה. זה כבר שלוש שנים ויותר שמתרחשים שם מהפCO24znhWsAA26Xq.png largeכה וניסוי חברתי מבין המרתקים שאפשר למצוא בימינו. מספר האנשים שגרים שם נע בין 2.5 ל4 מיליון איש. בגלל מלחמת האזרחים ותנועת מסות גדולות של בני אדם, קשה מאוד לעקוב ולהביא מספר שיהיה אמין ומדויק. הארץ מחולקת לשלושה מחוזות, או קנטונים, כפי שהכורדים קוראים להם – אפרין, קובני וג'זירה. אין חיבור טריטוריאלי בין קנטון אפרין ושאר חבלי הארץ, והוא מנותק ומכותר מכל הכיוונים. צפונית לרוז'אבה שוכנת טורקיה העוינת למהפכה, ודרומית לה שוכנת הח'ליפות האלימה והקטלנית של דאע"ש, העוינת את רוז'אבה גםכן, לאפחות מן הטורקים. ישנם גם גבולות טריטוריאליים עם אזורים שנשלטים בידי צבא אסד או בידי המורדים. עם הצבא הסורי יש הסכם איהתערבות משני הצדדים. אסד, שמנסה לשרוד במלחמת האזרחים הזאת, כלל לא רואה לנכון לעצבן ולצאת נגד המהפכה, גם אם היא מתרחשת בשטח מדינתו.

עבדוללה אוג'לאן

אוג'לאן, המכונה "אפו" בקרב תומכיו, החל את דרכו בשנות ה70 כמרקסיסטלניניסט דוגמטי, וכך גם המפלגה שהקים. אך בשנות ה90, בד בבד עם קריסת ברית המועצות והתפרקות הגוש הסובייטי, מאסה המפלגה ברעיונות המרקסיזם והחלה לחפש דרך חדשה לשינוי חברתי. בשנת 1999 נתפס אוג'לאן בידי הממשלה הטורקית, ונידון למאסר עולם. בזמן כליאתו נחשף המרקסיסט הדוגמטי להוגידעות אחרים

LEBANON-TURKEY-KURDS-UNREST-PEACE-FILES

מהאסכולות הסוציאליסטיות, ובכללם אנרכיסטים. אוג'לאן אף החל להתכתב אישית עם מוריי בוקצ'ין, אנרכיסט יהודי ממוצא אמריקאי, ולאחר שנה של התכתבות עמו נטש את הרעיונות המיושנים של המרקסיזם והחל לטפח תיאוריה סוציאליסטית חדשה בהשראת האנרכיזם החברתי, אך גם בהשראת הוגידעות כמישל פוקו או פרידריך ניצשה. בסופו של דבר, אוג'לאן אף התחיל לבקר את המרקסיזם מנקודתראות אנרכיסטית. למשל, ב"מניפסט החברה הדמוקרטית" הוא כותב «חשוב מאוד לבקר את הקפיטליזם המודרני דווקא מעמדות האנרכיזם, הפמיניזם והאקולוגיה» או «תפישותיהם של האנרכיסטים כלפי המדינה והשלטון הם עמוקים ורציניים יותר מאשר אלו של המרקסיסטים». אני, בתור אנרכיסט ותיק, יכול אך רק להסכים עמו. ואמנם, בצד כל הטוב שהמרקסיזם תרם לחשיבה הסוציאליסטית, הוא תמיד היה חלש בביקורתו את יחסיהכוח והמנגנונים האוטוריטריים כמו המדינה. בסופו של דבר, "אפו" מצליח לפתח תיאוריה חדשה, והוא מכנה אותה "הקונפדרליזם הדמוקרטי". מפלגתו גם עברה את השינוי הזה, מפלג השואף להשתלטות פוליטית בתוך הקורפוס המדיני (תוך שאיפה למדינה סוציאליסטית), והפכה לארגון אופקי ורחב הקרוי כיום "ברית הקומונות הכורדיות". המפלגה עצמה נהפכה לנטו גוף גרילה של מהפכנים. אם כך, מדוע הם ממשיכים לכנות עצמם "מפלגה"? מאחר שכך הם ידועים ברחבי העולם. זהו שם שכבר הפך היסטורי ומוכר, ולטענתם אין טעם לבצע "מיתוג מחדש" לזהות הקיימת.

עקב השפעתו הגדולה של אוג'לאן, שמוכר בכורדיסטן כגיבור עממי ומנהיג ישר, רעיון הקונפדרליזם הדמוקרטי נעשה לאחת מן התפישות הפופולריות בכורדיסטן הגדולה, ובמיוחד בחלקים הסורי והטורקי. גם המחתרת הכורדית שנמצאת באיראן נאחזת בדעות של הקונפדרליזם הדמוקרטי ושואפת לבנות ארץ בדומה לרוז'אבה.

הקונפדרליזם הדמוקרטי

מהו בכלל הקונפדרליזם הדמוקרטי? ראשית חשוב לציין כי המילה "דמוקרטיה", פירושה כאן הוא סוציאליזם. המילה "סוציאליזם" נתפשת כביטוי ריאקציונרי, מאחר שמשטרו של אסד נקרא רשמית סוציאליסטי, וכן גם מפלגתו, מפלגת הבעת'. כתוצאה מכך, המילה "סוציאליזם" איננה פופולרית בכורדיסטן הסורית ויש לה שיוך למשטר הרודני והמדכא של אסד.

לפי תפישתו של "אפו", על האנשים להתארגן לקבוצות בניהול דמוקרטי ישיר, תוך מתן זכויות לנשים, מאבק בקפיטליזם ושאיפה לחיים הרמוניים עם הטבע. המאבק בקפיטליזם חייב תמיד להיות גם מאבק אקולוגי ומאבק מגדרי. הקבוצות הדמוקרטיות הללו מאורגנות במועצות ובאספותעם, ועליהן לדרוש או ליצור אזורים עם אוטונומיה מוחלטת, כולל ממשל דמוקרטי עצמאי וכוחות מזוינים לצורכי הגנה עצמית

Kurds00002

– המיליציות – ללא גוף מדיני, וכן התארגנות כלכלית על בסיס קואופרטיבים וקומונות תוך שאיפה להצברה של הנכסים אשר בבעלותם. כך, על כל קבוצה של אנשים, וכן על כל ארץ וארץ, לחבור יחדיו לברית של קונפדרציות דמוקרטיות הנמצאות בקשר עם ארצות אחרות בעלות אג'נדה דומה, ולהתפשט ברחבי העולם עד שלמדינות ולקפיטליזם לא ייוותר מקום והם ייעלמו. האם הדבר נשמע אוטופי? ובכן, לא בשונה מן האוטופיות הדוגמטיות של הטרוצקיסטים, הסטליניסטים או שאר הסוציאליסטים הדוגמטיים בתקופתנו. בסופו של דבר רוז'אבה קיימת ומוכיחה לנו שהתארגנות מעין זו היא אכן ריאלית. זאת ועוד, ניתן לראות השפעה חזקה מאוד של האנרכיזם החברתי על התפישה הרווחת שם. אף אם קיים פה ושם שוני קטן בין התפישות, שתי אלה קרובות מאוד זו לזו ברוחן.

החברה

החברה ברוז'אבה מאורגנת לקומונות (או "קמין" בכורדית). חברי הקומונה יכולים להיות משפחה אחת, כמה משפחות או קבוצה של אנשים שחיים ביחד בבית אחד או בכמה בתים שכנים. אין שום הגדרה שרירותית לאופן שבו הקומונה צריכה להיראות. הדבר תלוי אך ורק בהחלטה של חברי הקומונה. גם

Yazidi Refugees In Syria Celebrate Liberation Of Sinjar From ISI

מספר הקומונות אינו מוגבל. יכולות אלה להיות 10 או 100 קומונות, תלוי בגודל המושבה או העיר. קומונות ברמת המושבה או העיר מאורגנות לבתיעם (או "מלה גלים" בכורדית). בתיהעם האלה מורכבים מצירים שבאים מכל קומונה וקומונה ואשר יוצרים יחדיו מועצה אזורית. ברמת הקומונות ישנן קבוצות הנקראות "קבוצות השירות", וכן ישנן "קבוצת השלום" או "קבוצת האחזקה". כל קבוצה כזאת אחראית לתחום הניהולי ברמת הקומונה. קבוצת השלום, לדוגמה, אחראית לפתרון סכסוכים בין חברי הקומונה, וקבוצת האחזקה אחראית לשיפוצים ובנייה. חברי הקומונה בוחרים לבדם את השותפים בקבוצות, בלא כל מנגנון מנהלי מלמעלה. ברמת ביתהעם ישנו ביתדין אזורי שאחראי לטפל בעבירות חמורות, כמו אונס. הביזור המשמעותי שהחברה הכורדית עברה תוך כדי יישום של מבנה פדרטיבי קומונלי מאפשר גמישות וחופש רחב יחסית לחברה קפיטליסטית, בעלת מבנה מדיניהיררכי ולא גמיש.

התנועה הנשית

נושא שחרור האישה ברוז'אבה הוא אחד מן המעניינים שבסיפור. בסקירתי הקודמת כבר ציינתי כי ישנם הישגים משמעותיים ביותר לתנועה, אך אין זה הכול. מלבד איסורים על פרקטיקות ברבריות כמילת נשים או נישואיחובה נגד רצון הבחורה, ברוז'אבה הוקם אף כוח לוחם המורכב מנשים בלבד. וגוף זה אינו מזכיר במעשה את צה"ל בכלל. אם בצה"ל ישנם במסגרת כל הצבא רק שני גדודים המורכבים מגברים ונשים, לוחמות ברוז'אבה הקימו מיליציה שלמה וייחודית שהיא נשית לחלוטין, הYPJ. הכוח הלוחםRojava-women הזה כולל כ15 אלף לוחמות, ואין אפשרות ללוחמים גברים לשרת בו. גם במיליציה הרחבה יותר, המגינה על המהפכה (הYPG), יש לוחמות, אך היא מורכבת בעיקר מגברים. בשתי המיליציות האלה יש כ– 50 אלף לוחמים ולוחמות. ביחידות אלה אישה יכולה להיות מפקדת על גברים, אך גבר לא יכול להיות מפקד על נשים, וזהו שוני משמעותי ממה שמתקיים בצה"ל. והרי, אפליה מתקנת היא חשובה במסגרת המלחמה בפטריארכיה. מלבד המסגרת הלוחמת, גם השינויים בניהול החברתי הם לטובת האישה. למשל, כל בעיה נשית יכולה להיפתר בידי נשים בלבד. והיה אם נאנסת פונה לשירות הביטחון המקומי, היא מופנית לנציגה ממחלקת החקירות של מקרי האונס, וזאת מורכבת מנשים בלבד. כל ההישגים המשמעותיים הללו רק מחזקים את החברה והופכים את שחרור הנשים לחלק אינטגרלי משחרור כלל האוכלוסיה ברוז'אבה.

הכלכלה

בתחום הכלכלה אני יכול לציין שברוז'אבה אין קפיטליזם במובן הקלאסי של המילה. לאנשים יש אפשרות להחזיק בקניין, במקefrineconomyרה שמדובר בדירה, בית, סדנה או שדה קטן, אך יש איסור על בעלות וניהול עסקים, וכן גם על ניצול עובדים ושעבודם. כל המשק מאורגן בקואופרטיבים במסגרת הקומונות, בין אם אלו קואופרטיבים משפחתיים או של קבוצות חברים. אין תעשיה כבדה ברוז'אבה, וכ80% משיעור התעסוקה הם בחקלאות. אין מסים, והאנשים לא משלמים לא שכרדירה ולא מסמים או חשמל. הכסף שנע בשוק הוא המטבע הסורי של משטר אסד, והמחירים נקבעים בכל עיר או קומונה לפי כוחהקנייה של תושבי האזור. כלומר, המוכרים לבדם מחליטים על מחיר המוצרים. ביזור כלכלי שכזה אף תרם רבות לשיפור רמת החיים ברוז'אבה, ומזכיר מאוד את המודל של האנרכיסט פיירז'וזף פרודון, המוטואליזם.

המיליציות

המיליציות גם הן מאורגנות בצורה דמוקרטית, ואולי אף אנרכיסטית. יחידה קטנה נקראת "צוות", והיא מורכבת משלושה עד חמישה אנשים. הרמה השניה נקראת "טקסים" והיא מורכבת משני "צוותים". הרמה השלישית היא "בלוק" והיא מורכבת מ 3 "טקסימים". הרמה הרביעית היא "תאבור", שהוא סוג של גדוד, אף שזה כולל בין 100 ל150 איש. "תאבורים" מרכיבים את המחוז או את הקנטון. בסךהכול יש שלושה מחוזות ברוז'אבה. אין חטיבות או אוגדות, ולכל יחידה יש אוטונומיה רחבה מאוד. הלוחמיםTcCg4JxF-KU בוחרים את מפקדם למן הרמה הקטנה ועד לרמת המחוז. מעל לכול, ברוז'אבה ישנה המועצה הצבאית, וזו מורכבת מעשרות המפקדים המוכשרים ביותר, אך אין כל יכולתפיקוד למועצה זו אלא רק יכולת תכנון כללי למשך ימות השנה. המועצה מתכנסת פעמיים בשנה ובונה תוכנית לחימה עבור חודשיםקדימה. בכל רמתיחידות ישנה גם מועצת לוחמים. המועצות דנות בפעילות הצבאית ובמפקדים, ואם ישנו מפקד שאינו מצליח בתפקידו, המועצה מדיחה אותו ובוחרת תחתיו מפקד חדש. כך מתרחש בכל רמה ובכל קרב. ישנה גם הוועידה הכללית הצבאית, שהיא זו הנותנת שירותי דוברות וייצוג ברמה הארצית. גיוס למיליציות הוא אך ורק בהתנדבות. אין גיוסחובה לכוחות המזוינים.

הריאקציה

לא כל דבר מושלם ברוז'אבה. ארץ שנמצאת במצב מלחמה דורשת מנגנונים שקשהעדמאוד לבנותם ולבקרם בצורה דמוקרטית. לדוגמה, היו לאמעט תלונות על הכוח השיטורי (Asayish), כמו "העלמת" אנשים או מעצרם וכליאתם מחשש שהם חברים או פעילים בדאע"ש. ישנם גם גורמים פרואמריקניים קפיטליסטיים המעוניינים להחדיר יחסישוק לרוז'אבה – למשל, כורדים לאומניים התומכים בממשלת הKRG של כורדיסטן העירקית.

הביקורת

ישנה לאמעט ביקורת על רוז'אבה, במיוחד מצד שמאל. הרבה מהביקורת נובעת כתוצאה מחוסרידיעה או מתוך אמונה לערוצים ולמקורות השואבים מידע מגורמים עוינים, כמו הטורקים או דאע"ש. גם הכורדים העירקים רואים ברוז'אבה במה לחיזוק האינטרסים שלהם וחשוב להם לפגוע בתדמיתם של המהפכנים האמיצים. היו אף פרסומים באמנסטי הבינלאומית, שהיו מבוססים על מידע שקרי ולאבדוק. אנו שומעים כל הזמן על כך שחל גיוסחובה ברוז'אבה. שמועה זו נובעת בעיקר מעצם קיומו של גיוס pkkבכפיה המופעל לעתים במיליציה האשורית, שהיא כוח קטן במסגרת המיליציות הפועלות רוז'אבה. מאחר שאנשי המיליציה האשורית לובשים את אותם המדים כמו כל היתר, המתבוננים מן הצד עשויים לחשוב שהמהפכנים הכורדים הם אלו שמגייסים אנשים בכוח. הסיבה השניה לשמועה הזאת היא חימוש כלל העם ברוז'אבה. אין שום משפחה שאיננה חמושה. ליברלים ללא שמץ של מושג בתיאוריות של השמאל הרדיקלי אינם מבינים שפירוש הדבר אינו גיוסחובה כמו זה שקיים במדינותלאום בורגניות.

אמנם, חלק מהביקורות הוא אכן במקום. לדוגמה, המרקסיסטים מבקרים לרוב את העובדה שהשוק לא חוסל ברוז'אבה בצורה מוחלטת ושקיים שימוש בכסף, נוסףעל סוגים מסוימים של קניין, כגון הזכות לחזקה על אדמות. מרקסיסטים דורשים להלאים את הנכסים ולחסל את הבורגנות שעודנה קיימת ברוז'אבה. לא יותר מדי ממנה, מאחר שרוב הבורגנים ואנשי העסקים (במיוחד אלו של משטר אסד) נמלטו מהמהפכה עוד בשנת 2012, עם תחילתה. האנרכיסטים מבקרים לרוב את העובדה שישנו חוסר בביזור בחלק מן המוסדות (כמו השיטור, למשל) ושאין התארגנות מלמטה על בסיס מעמדי לסינדיקטים של פועלים. אך עם כל הצדק שקיים בביקורות אלה, גם למרקסיסטים וגם לאנרכיסטים יש הרבה דברים ללמוד מן המהפכה הזאת, ולתמוך בה. לתמוך מפני שזהו המאורע המרתק והמדהים שמתרחש בימינו, בסדרגודל של המהפכה הספרדית הגדולה במאה ה20.

סיכום

לאחר שרבים מחבריי ביקרו ברוז'אבה, גם אני מתכוון להגיע לשם. לא לבדי כמובן, אלא ביחד עם החברים שלי למאבק. המקום הזה דורש את עזרתנו. על כל איש שמאל רדיקלי שבאמת מאמין בשינוי חברתי לטובת חברה שוויונית וצודקת יותר להושיט סיוע לרוז'אבה ולמהפכנים והמהפכניות האמיצות. העולם שלנו מתדרדר אלעבר פיתהום, הודות לקפיטליזם ואנשי השררה רודפיהבצע. אם לא נתאחד ביחד לחזית רחבה שמתנגדת לפולחן המנגנון המדיני והקפיטליזם, אנו נגיע לתהום הזאת במהרה. חברינו ברוז'אבה רומזים לנו, וליתרדיוק צועקים לנו, שקיימת דרך אחרת להתנהלות חברתית. צודקת, שוויונית וחירותנית יותר. השאלה היא האם נקשיב להם ונתמוך בהם.

יגאל לוין

לא בגלל שאתם יהודים אלא בגלל שאתם כובשים \ יגאל לוין

SDcqgowZJTM״הפלסטינים שונאים אתכם לא בגלל שאתם יהודים, אלא בגלל שאתם כובשים״ – כך פירש את מה שהתרחש במהלך אוקטובר חבר הכנסת אחמד טיבי. זה די ממצה, אין מה להוסיף או להחסיר, אפילו שזה נאמר מפי ליברל-לאומי-בורגני כמו טיבי. זה מפחיד כאשר שונאים אותך. שונאים מפני שכמעט שני מליון איש ואישה סובלים מענישה קולקטיבית וכלואים בגטו הגדול ביותר בעולם רק בגלל שבאזור שלהם ניצחה התארגנות ״לא נכונה״. שונאים מפני שכל יום נאלצים לסבול השפלות מחיילים בגדה המערבית. שונאים מפני שבזמן החגים היהודים השלטון הישראלי מטיל עוצר ונסגרים המחסומים רק כדי שהאדונים יוכלו לקיים בנוחות את הפולחן הדתי שלהם. שונאים מפני שפשיסטים צעירים מהתנחלויות יהודיות יכולים לשרוף משפחה שלמה בביתה ולחמוק מעונש. שונאים מפני שאת רוב מקורות המים בגדה המערבית מובילים להתנחלויות יהודיות למרות שאלה מהווים מיעוט קטן יחסית לאוכלסיה הילידית בת שני מליון אנשים. שונאים מפני שכמעט מליון אבותיהם גורשן ה1948ב מהאדמה עליה חיו ועבדו במשך דורות.

אפשר להמשיך עוד הרבה, בכל אופן המאורעות של אוקטובר 2015, שהתקשורת הישראלית מכנה ״אינתיפדת סכינים״, הכריעו את הוויכוחים לגבי ה״דו-קיום״. לא יהיה שום דו-קיום כל עוד מתקיים אי-שוויון בוטה כל כך בין הישראלים לפלסטינים. כל עוד אין שוויון לפחות בחופש התנועה. למרות העובדה הלכאורה ברורה הזאת לאנשי שמאל, השמאל בישראל (קודם כל תומכי מפלגות חד״ש, מרצ ועבודה וגם אינלקטואלים שמאליים רבים בישראל ובחו״ל) מגנה במקהלה את שיטות ההתנגדות של הפלסטינים ולא את הגורמים שהביאו לכך. מרצ, אשר אפילו אימצו ברצון את המונח ״איניתיפדה״ שהשלטון הישראלי משתשמש כהפחדה, ממש כינו את את קמפיין המחאה שלהם: ״ממשלת אינתיפדה, נכשלת״. כנראה שאם את הפלסטינים הייתה ממשיכה לנצל ממשלה נכונה של מפלגת מרצ אז לא הייתה מתרחשת אינתיפדה. מכל מקום נשמעות הוראות להתקוממות/אי-התקוממות נכונה, ביקורת על שיטות ההתנגדות יוצאת מתל-אביב יחד עם עצות רבות: לדקור, לזרוק אבנים או בקבוקי מולוטוב – זה לא אתי. להביא את האנשים ליאוש – זה אתי?

כפי שכותב ברכט באופרה בגרוש:

אתם המתחסדים בשם שמיים
אתם המטיפים תמיד מוסר
ראשית חכמה תנו לחם למעיים
כי זהו כן רק זהו העיקר

לא על הלחם לבדו יחיה אדם
אבל הרי ברור לכל בשר
כי סוף כל סוף אנחנו רק בשר ודם
על כן הלחם – קודם למוסר
ראשית יוכלו גם הם כל בני העוני
מפת הלחם את פרוסתם לקחת

במקרה של פלסטינים הנושא הוא יותר הגישה למים מאשר הלחם (במקרה של עזה אפשר לדבר גם על הלחם)

כי איך יחיה אדם?
הרי בלי פחד
יגזול יחמוס יגנוב ישדוד בלי הרף יטרוף
על כן יחיה אדם
כי מסוגל הוא
לשכוח כלל שהוא אדם סוף סוף

גיבורו של ברכט השר את השורות האלה גם דקר אנשים וקיבל את הכינוי מקי-סכין. אינטלקטואלים שמאליים אוהבים לקרוא את ברכט אבל לא אוהבים מקי-סכין אמיתיים.

אגב, מדוע התקשורת המגוייסת מתעקשת כל כך על המילה ״אינתיפדה״, ועוד עם תוספת המפחידה ״סכינים״, בזמן שפלסטינים רבים לא מחשיבים את זה לאינתיפדה? כנראה שלממשלה הישראלית ולאליטות אותן היא מייצגת דרוש דימוי כמה שיותר מפחיד של המחאה. צריך להצדיק את הסיסמאות אשר איתם מפלגת השלטון של נתניהו הלכה לבחירות (קודם כל בטחון ומלחמה בטרור). דרושה מטחנת בשר שבה נקטלים הפלסטינים המובילים ואשר תפחיד ותלכד את החברה הישראלית. הרי חוץ מהפחד אין לחברה הזאת על מה להתבסס.

השלטון בישראל עשה הכל על מנת להתגרות בפלסטינים. נשרפה משפחה? לא נעניש את המציתים. נערים זורקים אבנים (והם זורקים כבר עשרות שנים)? נכניס אותם לעשר שנים לכלא! לא עוזר? נתן פקודה לצלפים לירות על מנת להרוג! החיילים הרגו בחורה לא חמושה במחסום? נשתוק ולא נעניש את החיילים. נמלא את הר הבית הנפיץ בפרובוקטורים – שוטרים, חיילים ומתנחלים. בכל הכח נראה שלבעלי הבית מותר הכל! ועדיין האנתיפדה לא צוברת תנופה. הארגונים האיסלמיים הקיצוניים (חמאס, הג׳יהאד האיסלמי) מוסיפים שמן למדורה – ועדיין אין תנופה. הפלסטינים לא רוצים למות. פלסטינים לעולם לא היו לוחמים, זהו עם של איכרים – פלאחים. עבודת האדמה זה מה שקיים את הפלסטינים עד הפרוייקט הציוני הקולוניאליסטי במאה ה-19. התקיימו, ואפילו לא נגעו במיעוט היהודי שהיה כאן – הרי זה עם הספר או לפחות שמיים. אז הם נלחמים ככה ככה, כל התקוממות פלסטינית (אפילו מוצדקת) מסתיימת בטבח וקורבנות רבים מקרב הפלסטינים. אנשים רוצים פשוט לחיות, לחיות בכבוד.

המרד הזה אשר מורכב בעיקר מפעולות טרור של יחידים ימשך עד שיכתש בלי להשאיר לו שום סיכוי להשיג את מטרותיו. מטרות אשר במקרים רבים משניות מאחר וזהו מרד של יאוש. איך שלא נתייחס אליו אבל אנחנו לא יכולים ואין לנו זכות מוסרית להתערב בו. אנחנו זה אותו חלק מאזרחי ישראל אשר לא אדישים לגבי העתיד. עתיד בו העם בפלסטין סוף סוף יזכה לחירות. בעת הזו אנחנו צריכים להשפיע על דעת הקהל בישראל ובחו״ל וגם להשתתף בפרוייקטים חברתיים ותקשורתיים במטרה למנוע קורבנות חפים מפשע מהצד ההוא והזה של הבריקדות.

תרגום מרוסית – גבי ויינרוט

מקור:
http://ukraine.politicalcritique.org/2015/10/ne-za-to-chto-evrei-a-potomu-chto-okkupanty/

הגווארדיה השחורה – מאבק באימפריאליזם הרוסי

"הגווארדיה השחורה האוקראינית"

"הגווארדיה השחורה האוקראינית"

בעקבות המהפכה הבורגנית שהתרחשה באוקראינה (על השתתפות האנרכיסטים בשינויים המהפכניים כתבנו בסיקור הזה). מתחילת 2014 ועד היום סובלת אוקראינה מפלישה של כוחות צבא רוסיה. הכוחות הרוסים והפרו-רוסים שהצליחו להשתלט על אזורים במזרח אוקראינה (לוגנסק ודונייצק) ממשיכים לנסות לפרוץ את קווי ההגנה ולהתקדם לכיוון הערים חרקוב ומריופול.

ישנו מגוון רחב של יחידות המשתתפות בחזית הלחימה כנגד הפלישה הרוסית, אך ישנה גם יחידה עצמאית אחת שהיא די ייחודית – "הגווארדיה השחורה האוקראינית" בשמה המלא, או הגווארדיה השחורה. היחידה הזאת עצמאית ברוחה ולא מצייתת לא לממשלה האוקראינית ולא לצבא האוקראיני. לוחמי היחידה הם אנרכיסטים או פעילי שמאל רדיקלים, רובם מהפכנים שנטלו חלק משמעותי במהפכה האוקראינית בתחילת 2014. כיום הם רואים את תפקיד הראשי שלהם כלעצור ולהדוף את הפלישה הרוסית ולשחרר את השטחים הכבושים של מזרח אוקראינה – אך זה לא הכול. המהפכנים אינם מכירים בתוצאות המהפכה הבורגנית ובממשלה החדשה, ותוך כדי השתתפות בלחימה חותרים לבנות תשתית מהפכנית חדשה לסבב הבא של המהפכה שתפרוץ בזמן הקרוב באוקראינה. לטענתם, הסבב השני של המפכה חייב להיות חברתי ומעמדי יותר לעומת המהפכה הבורגנית שהייתה.

הגווארדיה סובלת מקשיים רבים ואחד מהם הוא מחסור באנשים הבקיאים באמנות הלחימה. יגאל לוין, אחד מפעילי ארגון "אחדות", שהיה בעברו קצין בצה"ל וכיום אנרכיסט ופעיל חברתי אנטי-ציוני, יצא לכמה שבועות לאוקראינה בשביל לתמוך, לעזור וללמד לוחמים מהגווארדיה אמנות לחימה, ולהכין אנשים לקרבות עם האימפריאליזם הרוסי והאוליגרכיה האוקראינית. הראיון המלא עם יגאל על המתרחש באוקראינה ועל הגווארדיה השחורה יעלה במהלך החודשיים הקרובים.

יגאל לוין עם הלוחמים

יגאל לוין עם הלוחמים

22 שנות שלילת חירות בגלל קיום יחסי מין

11124429_1456535151308307_379302847_n

ג'ניפר פיטצ'ר

מורה בת 30 מפלורידה (ג'ניפר פיטצ'ר) נשלחה ל- 22 שנים בכלא בגלל קיום יחסי מין עם שלושה תלמידים שלה, בני 17 כל אחד. אני חוזר על זה, 22 שנות מאסר!!! רק להזכירכם שאנדרס בריוויק, הרוצח מנורבגיה שטבח בכמעט מאה איש, מרביתם בני נוער, קיבל 21 שנות מאסר.

כן, זה קורה בארצות הברית "הדמוקרטית" למופת. וזה מטריף עוד יותר לאור העובדה שזה מתרחש בשעה שהממשלה מאשרת נישואים חד מיניים לקהילת הלהטב"ק (האם שמתם לב, אגב, לזמן הרב שהתקשורת בארץ מקדישה לעניין אישור הנישואים הגאים, בשעה שלא פורסמה כאן אף ידיעה אחת על המקרה הזוועתי הזה?). הממשלה לא נתנה שום "אישור" או שום טיפה של חירות, אלא מזכירה לך שהיא שולטת בך. היא שולטת בשלטון טוטאלי וכלל-עוצמתי. שלטון ביולוגי, אם אפשר לומר, כי היא זאת שקובעת את המיניות שלך, את רמת הפתיחות שלך לזולת, את היכולת והרצון שלך לחיים פרטיים ואינטימיים. היא יכולה בשניה אחת לתת וגם בתוך שניה אחת ליטול בחזרה.

גוף האדם (ובמקרה הזה, גוף האישה) הוא גופו של האדם ורק הוא יחליט מה הוא עושה איתו. כך גם עם המיניות והיחסים בין בני האדם. בני 17? הם ילדים מסכנים? ילדים? מה "כבוד" השופט מחרטט לעזאזל? בעולם המערבי כיום, נוער בגיל 17 מנהל חיי מין וחוויות מיניות אינן זרות לו. ואם הם בני 18 זה כן בסדר? הביורוקרטיה הקרה של מפלצת ה"מדינה" יודעת היטב כיצד לנשל את חירותם של בני האדם, וגם נכנסת לתחתונים שלהם לפני זה.

חירות לג'ניפר פיטצ'ר! מוות למפלצת המדינית!

יגאל לוין

מדוע חשוב לדרוש מֵעֵבֶר? / יגאל לוין

ראשית אני חייב לציין שזהו אחד הנושאים הכאובים אצלי. אני יכול להתמודד עם בגידה של חברים או עם חוסר מוטיבציה אצל השותפים שלי למאבק, עם מה לא? אבל קונפורמיזם פוליטי מטריף את דעתי. חוסר היכולת לחלום מעצבן אותי. ומה הדבר הכי גרוע? איהחתירה למשהו גדול יותר ומרשים יותר ממה שהריאלפוליטיק מציע לך. כה עצוב שמבין הדברים היחידים שעוד נותרו לנו תחת השלטון הטוטאלי (לפי הגדרתו של מישל פוקו), היכולת לחלום ולקוות למשהו טוב יותר ממה שמציעים לך, במסגרת אותו שלטון, נפסלת גם אצל הפעילים הרדיקליים. אנחנו, האנרכיסטים, כבר התרגלנו לשמוע אמירות בסגנון: "מה, כיצד אתם מתנגדים ללאומיות הפלסטינית? מי אתם בכלל? זה פריביליגיוני מדי להראות להם מהי הדרך! יש להם זכות להגדרה עצמית! אם הם רוצים מדינה, אז שתהיה להם מדינה! מגוחך לדבר על אוטופיה אנרכיסטית שאולי לא תתממש בכלל!". או לחילופין: "האוטופיה שלכם היא רעיון נחמד אך היא לא תתקיים בזמן הקרוב, ואולי אף לא תתקיים כלל, ולכן עליכם להצביע בבחירות/לתמוך בממסד/לשלם מסים/לשרת בצבא/ללכת לעזה (סמנו את הרלוונטי לגביכם) וכו'". אך מה באמת מסוכן בשיח הזה? הסכנה הגדולה היא שאם דורשים מהשלטון דברים מסוימים שהוא עשוי להציע לך, תמיד נתקעים בתוך המבוי הסתום של הרפורמיזם. מהפכה יכולה לבוא רק מתוך זיקה למשהו כביר, זיקה לעולם חדש, אחר – לא מתוך הסכמה עם המצב הנוכחי. האם חשבתם על כך שרוב הנורמות שנראות בימינו כה שגרתיות בעולם המערבי (כמו יום עבודה של 8 שעות, חופשות מחלה, איסור על עבדות ילדים וכד') הן תוצאה של הקרבה במסגרת מאבק עצום ומרשים בעל דרישות "לא ריאליסטיות" ו"מנותקות מהמציעות"? האם האנרכיסטים שדרשו בסוף המאה ה 19 יום עבודה של 8 שעות דרשו רק את זה ותולא? ברור שלא. האם התנועה הנשית בספרד של שנות ה30 דרשה רק את הזכות של נשים לעבוד בשווה לגברים? גם לא. מאחורי כל הישג, זכות או חוק ליברלי קטנטן מסתתר מאבק עצום עם דרישה ל"בלתי אפשרי", לעולם חופשי.

חשוב לדרוש מֵעֵבֶר! זוהי זכותו הטבעית של כל אדם חופשי. האם אני תומך ברצון הפלסטינים למדינה פלסטינית? ממש לא, כי אני יודע באיזה עוול לעמלים ולמעמדות הנמוכים בפלסטין זה כרוך. מדוע עלי לתמוך במאבק מנשל, מדכא והורג? אני רוצה ודורש חירות ורווחה לעמלים הפלסטינים! לא פחות מזה. אני כן אתמוך במאבקם של הפלסטינים נגד הכיבוש והציונות, גם אם אני חש שהם טועים בבחירתם וחותרים למדינה פלסטינית, אך אני כן אדרוש בובעת רק את המקסימום, ואני אעזור לאותם כוחות מהפכניים שגם כן חותרים למקסימום הזה. האם אני תומך בחוק המדיני לשכר מינימום של 30 ש"ח לשעה? ברור שלא, כי אין חוק "טוב" (במיוחד במסגרת חוקיה של היישות הקולוניאלית "ישראל"). חוק משמש תמיד לצורכי משטור (גם אם יש לו השלכה "חיובית" בטווח הקצר), ותמיד היה זה כך. אך במאבק העובדים אני אדרוש את ביטול הכסף, אדרוש רווחה לכולם, אדרוש לשלם את המינימום ישירות מכיסם של הטייקונים, אך לא כתוצאה מחוק "טוב"! הדרישה היא תמיד מקסימלית, ולא אחרת. ואם כבר חוק, אזי רק במסגרת המאבק הממשל ייתן לנו את המינימום, אבל רק בעקבות הפחד הגדול שלו מהמקסימום!

פוליטיקאים מכל הנישות מאכילים אותנו ב"ריאלפוליטיק" או בחוקים "טובים". הם רוצים שאנו נפסיק לחלום, שנפסיק לדרוש עולם חדש! הם רוצים רק סטטוסקוו. הם רוצים אותנו עדר שותק וצייתן שפוחד מכל פעולה, "חוקית" או "לא חוקית", במסגרת המדינית. אבל לא, אנו האנרכיסטים נמשיך בדרכנו, כי כפי שאמר האנרכיסט הספרדי הידוע בּוּאֵנָוֶנְטוּרָה דּוּרוּטִי: "אנו נושאים עולם חדש בליבנו".
3074534