על מצעים מהפכניים ורפורמיסטיים \ אלכסנדר וולודרסקי

reformism

אנחנו חיים בצריף מלוכלך ומסריח עם פשפשים, אוכלים שפכים וכל יום מכים בנו באמצעות שוט.

גם מהפכן וגם רפורמיסט באותה מידה רוצים לשנות את סדר הדברים הזה, אך בוחרים באסטרטגיות שונות. מהפכן ינסה להרוס את הצריף, לחנוק את השומר עם השוט שלו ולשרוף את שחקים המאוכלסים בחרקים על מנת בעתיד לבנות משהו הגון יותר. מתישהו.

רפורמיסט ישתדל להיכנס למשא ומתן עם השומר באמצעות שקרים, חנופה או איומים כדי ששפכים יהיו יותר עשירים בקלוריות, הכאות באמצעות שוט יתבצעו מקסימום חמישה פעמים ביום, והמיטות הישנות עם פשפשים יוחלפו בחדשות. זה אולי נשמע לא מספיק הרואי, אך צעדים כאלה יכולים להציל לא מעט אנשים.

הבעיה היא שתחת המסווה של "רפורמות" לתושבי הצריף לעתים מנסים למכור משהו אחר לגמרי. הצריף באופן קבוע נצבע בצבעים שונים. את השפכים מעבירים משוקת אחד לשוקת אחר ומדביקים לזה איזשהו שם לועזי יפה. לפשפשים נותנים שמות ומלמדים אותם לקפוץ לפי פקודה. ידית של השוט שבו משתמש השומר מקשטים בציורים, ולפני כל מכה הוא מצטט במקור פילוסופים של עידן הנאורות.

אם מהפכן עד נקודה מסוימת יכול ללכת באותה דרך עם רפורמיסטים מסוג ראשון (בן אדם שבע ובריא מתקומם יותר בקלות, מאשר מוכה ומת מתשישות), הרי את הרפורמיסטים מסוג שני צריך לסלק: אין מהם שום תועלת, ונזק כן נגרם. בגלל הפעילות הנמרצת שלהם כל תושבי הצריף במקום להילחם למען שיפור החיים שלהם (באופן קיצוני או מתון) עוסקים באילוף פשפשים ומתפעלים מאוצר מילים של שומר חדש. הבעיה היא ש"ספוילרים" למדו טוב מאוד לחקות את הרפורמיסטים מסוג ראשון. הם בביטחון רב מסבירים כי צריף אדום יותר חם, מאשר צריף אפור, שעקיצת פשפש מאולף מגרדת ב-70% פחות ורמת ההשכלה של השומר אמורה לרכך את הכאב הנגרם כתוצאה ממכה. ורבים מאמינים להם.

לכן כל פעם שאתם קוראים מצע פוליטי כלשהו או שומעים סיסמה, תנסו לנתח באופן לוגי. איך בדיוק הצעדים המוצעים ישנו את חייכם וחיי שאר האזרחים. ניתן להגיע למסקנות מאוד מעניינות ובלתי צפויות.

 מרוסית: מיכאל אוריצקי

פארק גזי: "העיר החופשית" האוטופית

בכניסה ל"עיר החופשית" המפורסמת בקופנהגן, כריסטיאניה, מבקרים יכולים לראות שלט שעליו כתוב בכתב יד: "אתם עוזבים את האיחוד האירופי". עכשיו ניתן להגיד דבר דומה גם על פארק גזי. זאת כבר לא איסטנבול שאנו מכירים.

מאז שהמשטרה נסוגה ממרכז העיר ב -1 ביוני בעקבות התנגשויות עם אנשי המחאה אזר טקסים נכבש על-ידי המפגינים, מה שאף אחד לא היה יכול לחזות. האזור המרכזי המגודר במחסומים משתייך כעת באופן בלעדי לעם ולאותן האידיאולוגיות שבעבר נידונו לבידוד מוחלט מהמיינסטרים.

אין כאן אורות נוצצים ומוסיקה רועשת המגיעה מרחוב איסתיקלאל. החנויות סגורות וקירותיהן מכוסים בכתובות גרפיטי. בכיכר טקסים שוררת הרגשה כאילו פתאום נקלעת ליום פוסט אפוקליפטי שלאחר המהפכה. טנדר שבור של ערוץ NTV וניידת משטרה ננטשו כמו שרידי חומת ברלין ולידם מצטלמים האנשים. מרכז תרבות ע"ש אטאטורק שהפך לסמל כולו מכוסה בדגלים. בחזית הבניין מופיעה תמונתו של מהפכן אגדתי של שנות ה-1970 דניס גזמיש ולידה מתנפנפים שלטים של קבוצות שמאל וכרזות הקוראות לארדואן "להסתלק". רק לפני שבוע לא היה ניתן אפילו לדמיין סצנות כאלה. כעת עם כיבוש הכיכר הן הפכו למציאות. לא נטעה את עצמנו. גם אם זה מזכיר תנועת "אוקופאיי" זאת לא האקציה "אנחנו – 99%". יותר נכון להגיד "אנחנו -49%". זוהי התקוממות של אלפי בני אדם שאינם מיוצגים בפרלמנט.
dIdfD7bgUsA

במחאה משתתפים אנשים, בעיקר צעירים, שרוצים להשמיע את קולם באוזני הממשלה אשר מרגישה יותר מדי בנוח עם הרוב שלה ומזניחה לגמרי את צרכי המיעוט. ומכיוון שאנשים שהתאספו בכיכר התלוננו על אפליה במדינה הם מכבדים את השוני הקיים בקרבם. ב-1 ביוני כשנשמעה קריאה לתפילה כולם הפסיקו לצעוק סיסמאות והשתרר שקט. "מעתה תכובד כל אמונה" – כך נאמר. אותה גישה באה לידי ביטוי גם ב-5 ביוני כאשר אנשים התבקשו לא לשתות אלכוהול מתוך כבוד ללילה הקדוש ליילת אל מעראג'.

בתוך פארק גזי עצמו ההרגשות האוטופיות גוברות עוד יותר. מזנונים פתוחים לאנשים שמכינים לעצמם אוכל, כל בוקר וערב מתקיימים שיעורי יוגה, פועלת ספריה ציבורית. בבקרים מאז נסיגתה של המשטרה אנשי המחאה בכוחות עצמם מנקים את הכיכר. כל אחד עסוק בענייניו ואף אחד לא מתערב בשום דבר. כורדים רוקדים את ה"חאלאי" שלהם, לאזים – "חורון", וקבוצת אנשים עם דגלים שעליהם מופיעה דמותו של אטאטורק צועקים את הסיסמאות שלהם. וכל זה במרחק של מטרים ספורים אחד מהשני.

הבדלים קיימים, אבל אין סכסוכים. אין משטרה, אבל קיימת תחושת ביטחון. אין היררכיה, אבל שורר כאן סדר הומניסטי. עבור המדינה שבה המסורת הדמוקרטית פירושה הענקת זכויות מלמעלה זאת הפיכה מוחלטת של הסדר הקיים. זוהי שותפות, נדיבות ושפיות. בוודאי, זה נשמע מאוד רומנטי, אבל זאת המציאות. אנחנו יודעים שהדברים האלה לא ימשכו לנצח. נהנה מכך כל עוד זה קיים.

– צ'טין דז'ם יילמאז
תרגום: מיכאל אוריצקי