הקניין מהו? / פייר ג'וזף פרודון

kan5האחד בא ללמדנו כי הקניין הוא זכות אזרחית, שלידתה בחזקה, וקידושה בחוק. האחר טוען כי הקניין הוא זכות טבעית, ומקורו בעבודה. ותורת אלו, על אף היותן סותרות זו את זו, שתיהן מוצאות להן עידוד ותמיכה. ואני טוען כי לא העבודה ולא החזקה ואף לא החוק, אי-אפשר להם שיולידו קניין פרטי; כי הקניין הוא מסובב ללא סיבה. האומנם ראוי אני לנזיפה?

ומה רב הרטן אשר אוזניי שומעות! הקניין הוא גזלה! הלוא זאת הייתה קריאת האזעקה מ-1793! זו הדחיפה הראשונה של המהפכות!

הקורא, תנוח דעתך: אין אני מחרחר מדנים, ולא מסית למרידה אנוכי, אינני אלא מקדים במעט לראות את הנולד ההיסטורי; אינני אלא מנסח את האמת אשר אך לשווא מנסים אנו לעכב את התגלותה. הריני כותב את ההקדמה לחוקתנו העתידה. "הקניין הוא גזלה" – הגדרה זו אשר באוזניכם כמוהה כחילול קודשים היא, הרי אם אך נאבה להאזין למשתמע ממנה, עשויה היא לשמש מעין כלי המרחקי את הרעם. אך מה רבים האינטרסים הפרטיים והדעות הקדומות המהווים מכשול לכך! לצערנו, לא תשנה הפילוסופיה את מהלך ההיסטוריה: גזרותיה יתקיימו ללא תלות בשום דבר נבואה.

האם נכחת אי פעם, הקורא, בעת חקירתו של נאשם? האם שמת לב לתחבולות שלו, להתחמקויותיו, לתירוצים ולאמתלות של האיש, לתשובותיו המשתמעות לשתי פנים? השופט, שאינו יודע רחמים, הולם בו ומבלבל עליו את כל טענותיו, טומן פח לרגליו ומגלה את השקרים שבפיו – וההוא, כחיית ציד שנלכדה בפח, מסתבך ומנסה לברוח, אומר וחוזר בו, נסוג וסותר את עצמו ומנצל את כל תכסיסי הפלפול בערמומיות שנונה פי אלף מכל מה שיכול היה להמציא החריף שבסופיסטים. כך נוהג גם בעל הרכוש הנתבע להוכיח את זכותו: תחילה מסרב הוא להשיב, משמיע דברי מחאה ואיומים, צועק חמס; אחר כך נאלץ להיכנס לוויכוח, משתריין הוא בטענות אוחזות עיניים, מזדיין בכל התותחים האימתניים שברשותו, צולף יריות על סביבותיו, מגייס אחד-אחד, וגם במשותף, את כל כלי המגן: זכות התפיסה, זכות האחיזה, זכות החזקה, הסכמים מפורשים, נוהג מימי קדם, הסכמה כללית. ולאחר שיצא מוויכוח זה שבור ומנוצח, נאחז בעל הרכוש כחזיר בר שנפצע בטענות מסוג אחר: "לא, לא!", צועק הוא בחימה שפוכה, "אני לא רק נהנה מן הרכוש בזכות התפיסה, אני גם עבדתי, גם הוצאתי תוצרת, גם שיפרתי מוצרים, גם שיניתי את צורת רכושי – אני יצרתי בית זה, שדות אלו, עצים אלו, כל אלה מעשה ידיי הם; אני הוא שהחלפתי את הקוצים בעצי גפן ואת השיחים בעצי תאנה. אני האיש הקוצר היום יבול תבואה מעל אדמות שממה. אני אשר דישנתי את האדמה בזיעת אפי, אני אשר שילמתי את שכרם של אנשים, אשר ללא ימי העבודה שעשו בשיתוף עמי היו גוועים ברעב. איש לא חלק את עמלי ואת כספי – איש לא יהיה לו חלק בפרות שלי".

בעל רכוש! אתה עבדת – למה אפוא טענת בשם זכות התפיסה הקדומה? כלום לא היית בטוח בזכות שלך, או שמא קיווית להטעות את הבריות ולאחוז את עיני הצדק? היחפז נא ונשמע את אשר בפיך להגנת זכותך, כי פסק הדין לא יהיה ניתן לשום ערעור, ואתה יודע שמדובר בהשבת גזלה.

אתה עבדת! בוודאי, עבודה חובה היא גם לך. אך מה בין העבודה ובין משיכת רכוש שהוא קניין הכלל? כלום אין אתה יודע כי נכסי האדמה, כמוהם כאוויר וכטבע, אי-אפשר שתחול עליהם זכות ה"חזקה"?

אתה עבדת? וכלום מעולם לא העבדת אחרים? אם כן, איך קרה הדבר שהם בעבדם למענך אבד להם מה שאתה ידעת לרכוש בלא לעבוד למענו?

אתה עבדת! שפיר, שפיר; אך הבה נראה את פרי עמלך; נלך לחשב, לשקול, למדוד. משפט בלשאצר יהיה משפטך: כי אכן נשבע אני במאזניים אלה ובפלס מים זה ובמד-זווית זה, אשר אם גזלת את פרי עבודת זולתך ועשית כאשר עשית את הדבר הזה, תחזיר את הגזלה עד לפרוטה האחרונה שבידך.

הקפיטליסט – אומרים – שילם את שכר ימי עבודתם של הפועלים; למען הדיוק צריך לומר שהקפיטליסט שילם יום עבודה אחד כפול מספר האנשים שעבדו אצלו כל יום, ובשום פנים אין שני דברים אלה היינו הך. שכן לא שילם הקפיטליסט בשום פנים ואופן את מחירו של אותו הכוח העצום, שהיה פרי שילוב עבודתם של הפועלים, פרי ההרמוניה שבעבודתם, פרי המאמצים שעשו יחד ובעת ובעונה אחת. מאתיים גרינדירים הקימו בשעות ספורות את האובליסק של לוקסור על בסיסו; כלום אפשר לשער כי פועל יחיד היה עושה את אותו הדבר במאתיים יום? אבל מבחינת חשבונו של הקפיטליסט, שכר יום עבודתם של מאתיים פועלים הוא ממש כשכרו של פועל אחד שעבד מאתיים יום. אתה צא ולמד: הפרחתו של שדה שומם, בנייתו של בית, הפעלת מפעל – הרי כל מעשה ממעשים אלה כמוהו כהקמת אובליסק, כהעתקת הר ממקומו. הקטן שבנכסים, הזעיר שבמפעלים, הפעלתו של עסק תעשייה העלוב ביותר – לא יקום דבר זה אלא בשילוב עבודתם וכישרונותיהם של רבים ושונים, ולעולם לא יספיק לכך מה שיכול לתת אדם אחד. תמיהה היא שלא שמו זאת אל לבם חכמי הכלכלה.

הפרד ומשול! הפרד ותתעשר; הפרד ותגנוב את דעת הבריות ותאחוז את עיניהם ותשים צדק ויושר ללעג וקלס. הפרד את הפועלים זה מזה, ושכר יום העבודה שתהיה משלם לכל אחד ואחד מהם יהיה אולי גדול מערך פרי עבודתו של היחיד; אבל לא זה עיקרו של דבר. בעד כוח עבודתם של אלף איש שעבדו עשרים יום שילם מעבידם את השכר שהיה מקבל כל אחד ואחד מהם, אילו עבד חמישים וחמש שנה; אבל כוח עבודתם של אלף אלה עשה בעשרים יום מה שלא היה עושה היחיד אילו היה טורח ריבוא רבבה דורות: כלום מיקח וממכר כזה צחוק הוא? אני חוזר וטוען: לא! שילמת את מחיר כוחם של כל היחידים לחוד, ועוד לא שילמת את מחיר הכוח הקולקטיבי; משמע, תמיד משתיירת בידך זכות בעלות על קניין משותף אשר אתה בשום פנים לא רכשת אותו – ואתה נהנה ממנו שלא כדין.

אין שום אדם שאינו חי על פרי עבודתם של אלפי יוצרים שונים; אין שום עובד שאינו מקבל את אמצעי המחיה שלו מידי החברה כולה, ויחד עם אמצעים אלה גם את האמצעים לייצור חוזר. מי אפוא ירהיב עוז בנפשו ויאמר "אני לבדי יוצר את מה שאני צורך, ואין אני זקוק לאדם זולתי"? עובד אדמה, אשר הכלכלנים מימים עברו ראוהו כיוצר האמיתי היחיד, עובד האדמה המקבל את בית מגוריו, רהיטיו, בגדיו, מזונו, מידי הבנאי, הנגר, הנחתום, הקצב, מוכר המכולת, הנפח וכו' וכו' – עובד אדמה זה, כלום יכול הוא להתיימר להיות יוצר הוא לבדו?

כל אדם, אמצעי מחייתו באים לו מכל זולתו; משמע, ייצורו של כל אדם אין לו קיום אלא בייצורם של הכול. אין פרי בלי פרות אחרים; ענף תעשייה בודד הוא דבר שאינו בנמצא. מה היה קורה ליבולו של עובד האדמה, אלמלא היו האחרים עושים למענו אסמים, עגלות, מחרשות, בגדים וכו' וכו'? מה היה עושה המלומד ללא מוכר הספרים והמדפיס, ללא היוצק והמכונאי, והללו – ללא עבודתם של עמלים רבים רבים אחרים? לא נמשיך ברשימה זו, אשר קל כל כך להרחיב אותה, שמא יאמרו שאנו פותחים פתח פתוח.

כל המלאכות משתלבות ביחסי הגומלין שביניהן, לתוצר אחד; כל ענפי הייצור משרתים אלה את אלה לגבי המטרות לגבי האמצעים; כל סוגי כושר המעשה אינם אלא חוליות בשרשרת אחת, שעיקרה מן הפשוט אל המורכב, מן הנחות אל הנעלה.

הווה אומר: השתתפותו של הכלל בייצורו של כל מוצר ומוצר היא הגורמת ללא עוררין שכל מוצר ומוצר נעשה ממילא קניינו המשותף של הכלל – באופן שכל מוצר ומוצר, עם צאתו מידי עושהו, נמצא מלכתחילה משועבד למשכנתא של החברה.

היוצר, הוא גופו אין לו לגבי פרי עבודתו זכות אלא כשיעור החלק אשר האחוז שלו שווה למספר היחידים שמהם מורכבת החברה. אמנם תמורת זאת יש לו ליוצר זה שיעור-של-זכות בכל המוצרים שאינם שלו – באותו אופן שאותו כלל משכנתא גופו, הפועל נגדו לטובת כלל החברה, הוא גם המקנה לו זכות כנגד כלל החברה. אך כלום לא ברור הדבר כי הדדיות זו של שעבוד משכנתא, לא זו בלבד שאין היא מתירה היתר קניין, אלא שבה גופה מקור הערעור על זכות הקניין. אין לעובד אפילו זכות אחיזה לגבי המוצר שלו; בו ברגע שהוציא אותו מתחת ידו, באה החברה ותובעת אותו לעצמה.

… למען יוכל היוצר להתקיים, מן ההכרח הוא שבשכר עבודתו יהיה יכול לפדות את פרי ייצורו. אין הכלכלנים יכולים להתעלם מהלכת אב זו במה שהם מתיימרים לקרוא מדע שלהם; ואם כן, מדוע מתעקשים הם להגן גם על הקניין הפרטי, גם על אי-שוויון בשכר, גם על צידוק הנשך, גם על אופיים ההוגן של הרווחים – כל אותם הדברים הסותרים את החוק הכלכלי והמשתקים את העסקים? אחד קבלן קונה חומרי גלם במאה אלף פרנק ומשלם חמישים אלף פרנק שכר עבודה, ואחר כך מבקש הוא להוציא מאתיים אלף פרנק מן המוצר – הווה אומר, הוא מבקש להרוויח גם על החומר הגולמי וגם על עבודת הפועלים. אבל אם ספק חומרי הגלם והפועלים , לאחר שצירפו את כל השכר שקיבלו, אינם יכולים לקנות תמורתו מה שהם יצרו בשביל הקבלן – כיצד אפוא יכולים הם לחיות? … כדי ליהנות מכל אלה, מן הדין שאפשר יהיה לקנותם במחיר ייצורם, אך לא ניתן הדבר מחמת זכות הרווח ש"מידי שמים". האדם העמל מתפעל במצוקתו משפע העושר שבחנויות הפאר, אבל מעל פתחן קורא הוא את הדברים הכתובים באותיות מאירות עיניים: "עמלך הוא – ולא לך הוא".

תרגום של – אברהם יסעור

רוז'אבה וקטלוניה: מחוברות היסטורית

 

אנרכיסטים ספרדים בשורות הYPG

אנרכיסטים ספרדים בשורות הYPG

בימים אלו מתרחשת מהפכה חברתית ברוז'אבה, את הפרטים על המהפכה ניתן לקרוא כאן. המהפכה הזאת אינה נרתעת מלהזדהות עם הרוח והתאוריה האנרכיסטית, ואף לירושה ולחיבור שלה עם המהפכה הספרדית הגדולה והתנועה האנרכיסטית הספרדית, ששיחקה תפקיד חשוב. ההכרזה הזאת פורסמה במקור באנגלית, באתר הרשמי של מיליציית ה- YPG הכורדית המגינה על המהפכה והחברה ברוז'אבה, ובה אנו רואים את שאיפת המהפכנים ליצור קשר היסטורי בין המהפכה הספרדית הגדולה לבין האירועים המתרחשים שם (ברוז'אבה) כיום.

ה19 ליולי, היום שמסמל את תחילת המהפכה ברוז'אבה. ביום זה כוחות המחתרת כבשו את כובאני ואת דריק ולמעשה החלו ניסוי היסטורי בשליטה עצמית, שחרור נשים, כלכלה מקומית והרמוניה אקולוגיתאותו יום, ה19 ליולי 1936 הוא היום בו קרתה המהפכה הקטלונית. קונפדרציית העבודה הלאומית (CNT) ארגנה מערכת קונפדרתית, מועצות עובדים הוקמו ונשים אורגנו ביחידות לחימה.

הקטאלנים החלו משקמים את תרבותם העצמאית: נפתחו בתיספר והודפסו ספרים בשפה הקטלאנית. במהלך מלחמה בכוחות הפאשיסטים, גם הם החלו ניסוי שאפתני, בדיוק כמו שקורה עכשיו ברוג'בה.

מה שהופך את המהפכה הקטלונית לכלכך משמעותית הוא התפקיד החיוני שנשים שחקו בה לשחרורן. האווירה בשנות ה30 אצל הנשים בתנועה המהפכנית הייתה אווירה של כעס כלפי הדיכוי. בתגובה, נשים החלו לחמש את עצמן, מתוך האמונה שרק כוח לחימה נשי יכול לגן על זכויותיהן של הנשים ועל החירויות שלהן.

הן הקימו כוח לחימה שמורכב כולו מנשים ונקרא "נשים חופשיות" (Mujeres Libres), כוח שהיה נפרד לגמרי משאר הארגונים. הן לא קראו לעצמן פמיניסטיות, אלא ראו את הבעיות הנשיות כבעיות שאיאפשר להפריד משאר הבעיות החברתיות.

לפני המהפכה, היה דיכוי עז של נשים. נשים הוכחרו להתחתן בניגוד לרצונן, ונשים שאין נשואות לא יו יכולות לעזוב את ביתן ללא גבר. בנוסף לכך, נשים רבות לא עבדו, מאחר והשכר של נשים באותה תקופה היה מחצית מזה של הגברים. אומנם לנשים מהמעמד הגבוה והבינוני היו זכויות מוגבלות, לנשים ממעמד הפועלים כמעט ואל היו זכויות כלל.

עכשיו ברוז'אבה גם כן מתרחשת מהפכה בה ארגוני נשים לוקחים חלק משמעותי ומכוונת לשים את הנשים בחד החנית של ההנהגה. אחד העקרונות הבסיסים של המהפכה ברוג'אבה הוא שהחברה יכולה להיות חופשיה רק כאשר הנשים תהיינה חופשיות. לפני המהפכה, לנשים היו מעט מאוד הזדמנויות חברתיות והאווירה כלפיהן הייתה מגבילה מאוד.

המהפכה הקטלונית החזיקה זמן מועט, אבל ההשפעה שלה על החברה הקטלונית נשארת אפילו עד היום. היום, רוח המהפכה הקטלונית נישאת ברוג'אבה וישנו מאבק לדאוג שזה ישמר. המהפכה הקטלונית והמהפכה הרוז'אבה הן אחיות.

לא בגלל שאתם יהודים אלא בגלל שאתם כובשים \ יגאל לוין

SDcqgowZJTM״הפלסטינים שונאים אתכם לא בגלל שאתם יהודים, אלא בגלל שאתם כובשים״ – כך פירש את מה שהתרחש במהלך אוקטובר חבר הכנסת אחמד טיבי. זה די ממצה, אין מה להוסיף או להחסיר, אפילו שזה נאמר מפי ליברל-לאומי-בורגני כמו טיבי. זה מפחיד כאשר שונאים אותך. שונאים מפני שכמעט שני מליון איש ואישה סובלים מענישה קולקטיבית וכלואים בגטו הגדול ביותר בעולם רק בגלל שבאזור שלהם ניצחה התארגנות ״לא נכונה״. שונאים מפני שכל יום נאלצים לסבול השפלות מחיילים בגדה המערבית. שונאים מפני שבזמן החגים היהודים השלטון הישראלי מטיל עוצר ונסגרים המחסומים רק כדי שהאדונים יוכלו לקיים בנוחות את הפולחן הדתי שלהם. שונאים מפני שפשיסטים צעירים מהתנחלויות יהודיות יכולים לשרוף משפחה שלמה בביתה ולחמוק מעונש. שונאים מפני שאת רוב מקורות המים בגדה המערבית מובילים להתנחלויות יהודיות למרות שאלה מהווים מיעוט קטן יחסית לאוכלסיה הילידית בת שני מליון אנשים. שונאים מפני שכמעט מליון אבותיהם גורשן ה1948ב מהאדמה עליה חיו ועבדו במשך דורות.

אפשר להמשיך עוד הרבה, בכל אופן המאורעות של אוקטובר 2015, שהתקשורת הישראלית מכנה ״אינתיפדת סכינים״, הכריעו את הוויכוחים לגבי ה״דו-קיום״. לא יהיה שום דו-קיום כל עוד מתקיים אי-שוויון בוטה כל כך בין הישראלים לפלסטינים. כל עוד אין שוויון לפחות בחופש התנועה. למרות העובדה הלכאורה ברורה הזאת לאנשי שמאל, השמאל בישראל (קודם כל תומכי מפלגות חד״ש, מרצ ועבודה וגם אינלקטואלים שמאליים רבים בישראל ובחו״ל) מגנה במקהלה את שיטות ההתנגדות של הפלסטינים ולא את הגורמים שהביאו לכך. מרצ, אשר אפילו אימצו ברצון את המונח ״איניתיפדה״ שהשלטון הישראלי משתשמש כהפחדה, ממש כינו את את קמפיין המחאה שלהם: ״ממשלת אינתיפדה, נכשלת״. כנראה שאם את הפלסטינים הייתה ממשיכה לנצל ממשלה נכונה של מפלגת מרצ אז לא הייתה מתרחשת אינתיפדה. מכל מקום נשמעות הוראות להתקוממות/אי-התקוממות נכונה, ביקורת על שיטות ההתנגדות יוצאת מתל-אביב יחד עם עצות רבות: לדקור, לזרוק אבנים או בקבוקי מולוטוב – זה לא אתי. להביא את האנשים ליאוש – זה אתי?

כפי שכותב ברכט באופרה בגרוש:

אתם המתחסדים בשם שמיים
אתם המטיפים תמיד מוסר
ראשית חכמה תנו לחם למעיים
כי זהו כן רק זהו העיקר

לא על הלחם לבדו יחיה אדם
אבל הרי ברור לכל בשר
כי סוף כל סוף אנחנו רק בשר ודם
על כן הלחם – קודם למוסר
ראשית יוכלו גם הם כל בני העוני
מפת הלחם את פרוסתם לקחת

במקרה של פלסטינים הנושא הוא יותר הגישה למים מאשר הלחם (במקרה של עזה אפשר לדבר גם על הלחם)

כי איך יחיה אדם?
הרי בלי פחד
יגזול יחמוס יגנוב ישדוד בלי הרף יטרוף
על כן יחיה אדם
כי מסוגל הוא
לשכוח כלל שהוא אדם סוף סוף

גיבורו של ברכט השר את השורות האלה גם דקר אנשים וקיבל את הכינוי מקי-סכין. אינטלקטואלים שמאליים אוהבים לקרוא את ברכט אבל לא אוהבים מקי-סכין אמיתיים.

אגב, מדוע התקשורת המגוייסת מתעקשת כל כך על המילה ״אינתיפדה״, ועוד עם תוספת המפחידה ״סכינים״, בזמן שפלסטינים רבים לא מחשיבים את זה לאינתיפדה? כנראה שלממשלה הישראלית ולאליטות אותן היא מייצגת דרוש דימוי כמה שיותר מפחיד של המחאה. צריך להצדיק את הסיסמאות אשר איתם מפלגת השלטון של נתניהו הלכה לבחירות (קודם כל בטחון ומלחמה בטרור). דרושה מטחנת בשר שבה נקטלים הפלסטינים המובילים ואשר תפחיד ותלכד את החברה הישראלית. הרי חוץ מהפחד אין לחברה הזאת על מה להתבסס.

השלטון בישראל עשה הכל על מנת להתגרות בפלסטינים. נשרפה משפחה? לא נעניש את המציתים. נערים זורקים אבנים (והם זורקים כבר עשרות שנים)? נכניס אותם לעשר שנים לכלא! לא עוזר? נתן פקודה לצלפים לירות על מנת להרוג! החיילים הרגו בחורה לא חמושה במחסום? נשתוק ולא נעניש את החיילים. נמלא את הר הבית הנפיץ בפרובוקטורים – שוטרים, חיילים ומתנחלים. בכל הכח נראה שלבעלי הבית מותר הכל! ועדיין האנתיפדה לא צוברת תנופה. הארגונים האיסלמיים הקיצוניים (חמאס, הג׳יהאד האיסלמי) מוסיפים שמן למדורה – ועדיין אין תנופה. הפלסטינים לא רוצים למות. פלסטינים לעולם לא היו לוחמים, זהו עם של איכרים – פלאחים. עבודת האדמה זה מה שקיים את הפלסטינים עד הפרוייקט הציוני הקולוניאליסטי במאה ה-19. התקיימו, ואפילו לא נגעו במיעוט היהודי שהיה כאן – הרי זה עם הספר או לפחות שמיים. אז הם נלחמים ככה ככה, כל התקוממות פלסטינית (אפילו מוצדקת) מסתיימת בטבח וקורבנות רבים מקרב הפלסטינים. אנשים רוצים פשוט לחיות, לחיות בכבוד.

המרד הזה אשר מורכב בעיקר מפעולות טרור של יחידים ימשך עד שיכתש בלי להשאיר לו שום סיכוי להשיג את מטרותיו. מטרות אשר במקרים רבים משניות מאחר וזהו מרד של יאוש. איך שלא נתייחס אליו אבל אנחנו לא יכולים ואין לנו זכות מוסרית להתערב בו. אנחנו זה אותו חלק מאזרחי ישראל אשר לא אדישים לגבי העתיד. עתיד בו העם בפלסטין סוף סוף יזכה לחירות. בעת הזו אנחנו צריכים להשפיע על דעת הקהל בישראל ובחו״ל וגם להשתתף בפרוייקטים חברתיים ותקשורתיים במטרה למנוע קורבנות חפים מפשע מהצד ההוא והזה של הבריקדות.

תרגום מרוסית – גבי ויינרוט

מקור:
http://ukraine.politicalcritique.org/2015/10/ne-za-to-chto-evrei-a-potomu-chto-okkupanty/

פשיסטים – כלי שרת של המדינה \ פיטר גלדרלואוס

מבוא של המתרגם1657461174:

המאמר המתורגם שלפניכן/ם, פרי עטו של האנרכיסט פטר גלדרלוס, מציג ניתוח של תופעת הפשיזם מנקודת מבט מעמדית. במרכזו זיהוי שני מרכיבים מעמדיים עקריים בפשיזם: החלק השמרני של האליטה החברתית וחלקה המנושל של קבוצה פריווילגית ממעמד נמוך, כאשר הפשיסטים הראשונים משתמשים בפשיסטים מהמעמד הנמוך על מנת לשמר את מעמדם וסמכותם במדינה. המחבר מתאר את הפשיזם כתגובה להחלשה ולאכזבה מהבטחה הלא ממומשת הגלומה בזכויות היתר (פריווילגיות) שמובטחות לבני המעמד הנמוך מתוקף השתייכותם לגזע נעלה יותר על פי תפיסת עולם גזענית שבעצמה מונחלת להם על ידי הפשיסטים מהאליטה השמרנית כדי להטות את זעמם מהאליטה עצמה האחראית להחלשתם. על סמך הניתוח הזה מציע המחבר מספר דרכי פעולה למאבק בפשיזם.

חוץ מהדוגמאות ההיסטוריות המאמר נטוע בטרמינולוגיה מהמציאות החברתית בארה״ב (ולעיתים באירופה). הקבוצה הפריווילגית בהקשר הזה היא הלבנים (white people) והקבוצות שהן מושא לשנאה הגזענית הם אנשים לא-לבנים (people of color), מהגרים מאמריקה הלטינית (latino immigrants) ובדוגמאות היסטוריות אף יהודים. מעניין לחשוב על ההקשר הישראלי למה שנאמר במאמר. למעשה חשיבה כזאת הביאה אותי לתרגם את המאמר לעברית מפני שאני מוצא אפשרות ליישם את הגישה המוצגת על המציאות החברתית בישראל. לצורך כך ניתן לעשות אנלוגיה הבאה. הקבוצה הפריווילגית בישראל היא היהודים. על פי ההגדרה העצמית מדינת ישראל היא מדינה יהודית דבר הטומן הבטחה לזכויות יתר ליהודים. והנה אנו מוצאים מגמות פשיסטיות אצל חלק מהיהודים העניים בדיוק על פי החיזוי של הגישה המוצגת כאשר המושא לשנאה הגזענית הם הקבוצות הלא יהודיות, ערבים, מהגרים לא חוקיים (ולא יהודים). על המגמות הפשיסטיות של האליטה הישראלית אין צורך להרחיב במבוא זה. נקודת הקבלה נוספת היא בין הגזענות ״הקלאסית״ (עליונות לבנה) המוצגת במאמר לבין תפיסת העליונות היהודית של הפשיסטים הישראלים אשר מבוססת לא רק על לאומנות אלא גם על תפיסה דתית. כמו כל אנלוגיה היא לא מושלמת ואין לראות בה ככזאת. למשל, בקבוצת היהודים בישראל מתקיימת גזענות פנימית המתחזקת הפרדה מעמדית בין האליטה האשכנזית לפריפריה חברתית מזרחית. אני מציע להתייחס לאנלוגיה באופן מבוקר וצר. הנקודה המעניינת בעיניי היא האפשרות של האנלוגיה עצמה. לא ידוע לי על הכרות של המחבר עם המציאות החברתית בישראל ולא ניכרת כזאת מהמאמר ולכן האפשרות ליישם את הניתוח המוצע בשדה חדש והצלחה של ישום זה מהווה מעין ראיה אמפירית לנכונותה של הגישה התאורטית. אם כן, אני מזמין אתכם לקרוא את המאמר תוך החלפת המושגים על פי האנלוגיה המוצעת ולחשוב גם על החברה הקטנה בין הים לירדן.

למקור באנגלית:
http://theanarchistlibrary.org/library/peter-gelderloos-fascists-are-the-tools-of-the-state

גבי ויינרוט
ספטמבר 2015

פשיסטים – כלי שרת של המדינה

הפשיזם נפוץ במדינות תעשיותיות ופוסט-קולוניאליות רבות, ביטויו הם לאומיות קיצונית, ניא-נאציזם או סמכותנות קיצונית אחרת. כמעט בכל המקרים התנועות הפשיסטיות מורכבות בעיקר מחברים מנושלים בקבוצות בעלות פריווילגיות (למשל, לבנים עניים, ג.ו.: ובישראל יהודים עניים). בגרמניה שלפני מלחה״ע השניה רוב הגרמנים ממעמד הפועלים היו מרוששים כתוצאה מהשפל הכלכלי בניגוד לדימוי העצמי שלהם כעם חזק ועשיר. בגרמניה המודרנית המפלגות הפוליטיות הניא-נאציות זוכות להכי הרבה קולות, לעיתים יותר מ10 אחוז מהכלל, במחוזות בהן האבטלה היא הגבוהה ביותר. הלבנים הדרומיים העניים בארה״ב אשר לא נהנים מהעושר המובטח ללבנים באומה העשירה ביותר בעולם מצטרפים לקו-קלוס-קלאן. אנשי הוטו המרוששים וחסרי אדמה ברואנדה ביטאו את כמיהתם לעושר וכח רב יותר על ידי הזדהות עם הרוב האתני והצטרפות למפלגות הוטו הפשיסטיות אשר אחריות לרצח עם. הייתה תנועה פשיסטית דומה אצל הינדים בהודו המבססת את כוחה על הרוב האתני. לכן ניתן לתאר את הפשיזם כתגובה להחלשה ולאכזבה מהבטחה הלא ממומשת הגלומה בזכויות היתר (פריווילגיות).

אפשר לתאר את הפשיזם גם כתופעה אליטיסטית, כתנועה של ג׳נטלמנים (אנשים מעודנים). המפלגה הנאצית הגרמנית הכילה הרבה מהתעשיינים העשירים ביותר, הפשיסטים הספרדים מאחורי פרנקו היו ברית של גנרלים, אצולה בעלת אדמות וראשי כנסיה. מוסוליני אמר שנכון יותר לכנות את הפשיזם ״קורפורטיזם״ (״תאגידיזם״) מאחר והוא מהווה מיזוג בין המדינה לכח תאגידי. בארה״ב הקו-קלוס-קלאן היה במקור מועדון ג׳נטלמנים ועד למלחמת העולם השניה התעשיינים העשירים ביותר (הירסט, רוקפלר, פורד, דופונט, מורגן) תמכו בפשיסטים הארופאים. בעת הזו בארה״ב רבים מהאליטה השמרנית תומכים בקבוצת מינוטמן ( Minutemen) נגד מהגרים וקבוצות קריפטו-פשיסטיות אחרות. פשיזם מקושר במיוחד לחלקים השמרניים של האליטה אשר חוששים שמגמות ההתפשטות של האליטה הפרוגרסיבית יחזרו כבומרנג ויערערו את כל המערכת. גילויי פשיזם כאלה הם דרכה של האליטה לשמר ערכים מסורתיים, לחזק היררכיה חברתית ולהתגונן מפני פעילות מהפכנית אצל מעמדות נמוכים.

הרעיונות הבסיסים הנפוצים של פשיזם (א. התנגדות למהגרים, ב. טוהר הגזע, ג. עליונות לבנה, ד. העצמה פוליטית באמצאות לאומנות, ה. רעיונות של דרוויניזם חברתי של ״השרדות המותאמים ביותר״, ו. אנטישמיות) הם כולם ריקים ומוטעים.
א. התנגדות למהגרים היא צביעות. המפלגות שמתנגדות למהגרים באירופה וארה״ב בדרך כלל תמכו בהסכמי סחר חופשי ומלחמות (כמו: NAFTA, מלחמת אזרחים באל-סלבדור) שמהווים גורם לרוב ההגירה והכלכלות שלהם תלויות בעבודה של המהגרים (החקלאות וענף הבניה בארה״ב יתמוטטו בין לילה ללא עבודתם של המהגרים. (ג.ו.: גם בישראל). הממשלות האירופאיות שכביכול דואגות להגנה על תרבותם מפני המהגרים בדרך כלל אותן ממשלות אשר הקימו קולוניות באותן ארצות שהמהגרים באים מהן; לא הייתה להם שום בעיה בהבאת התרבות שלהם לארצותיהם של אחרים, ולא שהן עושות משהו כדי לעצור את ״הזיהום התרבותי״ של מקדונלד׳ס וMTV.
ב. בעניין טוהר הגזע, לרעיון הזה אין שום בסיס מדעי ולמעשה, גזע זאת הכללה שרירותית. אין שום סכנה בעירבוב גזעי, למעשה מאגר גנטי מגוון הרבה יותר בריא מאשר מאגר אחיד ואין שום קבוצה אתנית שהיא ״טהורה״. כולנו צאצאים של אותם אבות קדמונים והתערבבנו מאז ומתמיד.
ג. עליונות לבנה היא גם שקר ללא שום בסיס עובדתי חוץ מפסאדו-מדע גס ומלאכותי של מדידות גלגלות שהתרחשו במאה ה19.
ד. לאומיות זה שקר גס: האליטה הכלכלית והפוליטית עושה עסקאות עם מדינות אחרות ללא הפסקה הם מעשירים את עצמם בזמן שהם מלמדים את חסידיהם העיוורים לשנוא אנשים ממדינות זרות, וכך מפלגים את המעמדות הנמוכים. נפנוף בדגל ואהבת העם מעצימים את הממשלה וזה ההפך מהעצמה של אנשים. זה מגוחך אבל הלאומנים מאמינים שהם יהיו חופשיים אם הסוהרים שלהם יראו כמוהם וידברו באותה שפה כמותם.
ה. דרוויניזם חברתי – הרעיון של ״השרדות המותאמים״ המעוגן במערכת פוליטית – אין לו שום קשר לדרוויניזם מדעי. למעשה, דרווין לעולם לא השתמש בביטוי ״השרדות המותאמים״ והוא מצא שהזנים שורדים באמצעות התאמתם לטבע, לא באמצעות מלחמה בו. לאמיתו של דבר, בני אדם מבזבזים את יתרונם האבולוציוני הגדול ביותר – היכולת לתקשר ולחשוב באופן יצירתי – כשהם מצייתים להיררכיות חברתיות נוקשות שאין להן שום בסיס טבעי.
ו. בעניין האנטישמיות, בימי הביניים אותם אנשים שהרגו יהודים גם הציבו אותם בתפקיד מלווי הכספים והיו תלוים בהם. במאה ה20 הקפיטליסטים האנטישמיים טענו שיהודים הם חלק מ״מזימה בולשביקית בינלאומית״ בזמן שאנטי-קפיטליסטים אנטישמיים אמרו שיהודים הם חלק ממזימה של בנקאים וקפיטליסטים. ברור שפשיסטים משתמשים ביהודים כשהם צריכים מישהו להאשים אותו.

לא יכול להיות שכל כך הרבה פשיסטים וניאו-נאצים יחזיקו בדעות כל כך טפשיות וחסרות בסיס אם שנאתם לא הייתה משרתת מטרה חשובה. ברור שאנחנו לא יכולים לקחת ברצינות רעיונות פשיסטים אבל אנחנו כן צריכים לקחת ברצינות את הפשיסטים עצמם, בגלל הרצח, אלימות חברתית והפחדה שהם אחראים להם. אז אם פשיסטים הם שימושיים אנחנו צריכים לשאול: למי הם שימושיים? הדוגמא של אנטישמיות מציעה לנו רמז. פשיזם מספק שעיר לעזאזל. פשיזם מעודד את העניים בקבוצה שלטת (למשל, לבנים עניים או נוצרים עניים ג.ו.: או יהודים עניים בישראל) לשנוא איזושהי קבוצה אחרת כך שאויביהם האמיתיים יהיו מוגנים. לעניים יש סיבות טובות לשנוא עשירים. אם יהודים יכולים להוות תחליף לעשירים (כחלק ממזימה בינלאומית של בנקאים) אז העניים ישנאו יהודים ויהדות במקום עשירים וקפיטליזם. כשזה קורה האליטה יכולה לחייך ולנוח, אין להם מה לחשוש מכעסם של אלה שהם מנצלים. השנאה של הפשיסטים מכוונת גם נגד אנשים מדוכים. בארה״ב זה שחורים, עמים ילידים ומהגרים מאמריקה הלטינית. לבנים עניים צריכים לקחת חלק בניצול של מעמדות נמוכים ביותר (בימי עבדות הם לעתים קרובות החזיקו את השוט). בהתאם למיתולוגיה של עליונות לבנה כל האנשים הלבנים אמורים להיות עליונים (גם במובנים של עושר וכח). פשיזם מלמד את הלבנים העניים והמנושלים להאשים ולשנוא את השחורים והמהגרים (בגלל שהם ״גורמים לפשע״ או ״גונבים את העבודות״) במקום את אויביהם האמיתי, האליטה. השנאה הזאת יוצרת גם מרחק פסיכולוגי אשר מקל עליהם לדכה את האנשים הלא-לבנים (people of color) ומקשה עליהם להתאחד. אלה הם העשירים הלבנים, הקפיטליסטים והאליטה השלטת שמתעשרים מהעבדות, עבודתם של מהגרים וצורות ניצול אחרות, אבל אלה הם הלבנים ממעמד הפועלים שנאלצים לתפקד כשוטרים. הם מקבלים מעט רווח חומרי אבל משטים בעצמם באמצעות רווח פסיכולוגי כשהם מדמיינים את עצמם כחלק מגזע לבן מיתולגי. העשירים הלבנים יכולים לצחוק כל הדרך לבנק על כך שהם גרמו לכל כך הרבה אנשים ממעמד הפועלים להיות כלי שרת בידיהם באופן זול וקל כל כך.

אם זה נכון שהאליטה מרוויחה מפשיזם אז אנחנו צריכים להיות מסוגלים למצוא ראיות לתמיכה של האליטה בפשיזם. ובפועל אנחנו אכן מוצאים. הרבה מהממשלות באיחוד האירופי תומכות כספית ברעיון של ״טוהר תרבותי״ ומגנות על התרבות הארופאית הנעלה מה״זיהום״ של ההגירה באמצעות חיובם של המהגרים לעבור מבחני תרבות. התקשורת התאגידית (בבעלות האליטה) באיחוד האירופי ובארה״ב מסקרת את נושא ההגירה באופן שבוודאי אמור לעודד בורות ופחד. למשל, הם רק לעתים נדירות מדברים בהקשר של הגורמים להגירה, למי שייכים התאגידם ושל מי המלחמות שהורסות את ארצם של המהגרים. לעתים רחוקות הם מזכירים את העובדה שהכלכלה של האיחוד האירופי ושל ארה״ב תתמוטט בלי העבודה של המהגרים ושהצרכנים הלבנים תלוים בעבודה הזולה והיבוא הזול (פירות, בגדים, מחשבים, טלפונים ניידים וכו׳) של המהגרים והארצות שהם באים מהן. בארה״ב חברי האליטה מעניקים תמיכה כספית משמעותית לקבוצות הפשיסטיות היותר מכובדות (במיוחד הפונדמנטליסטים הנוצרים). ג׳ורג׳ וו. בוש אפילו הצליח (כמו רייגן) להעביר כסף ממשלתי לקבוצות כאלה. במדינות כמו איטליה, פולין, אוקראינה ורוסיה קל למצוא ראיות לתמיכה אידיאולוגית או חומרית של הממשלה או הכנסיה בפשיסטים. ברור שהאליטה מזינה את הבורות והפחד המהווים בסיס לפשיזם.

מה מקבלת האליטה מהפשיסטים? הרבה. הכלים הפשיסטים לא מאכזבים את בעליהם באליטה. פשיסטים עוזרים להסיח את דעתם של מעמדות הנמוכים מהבעיות של האליטה (עוני, החלשה, גלובליזציה תאגידית) לעבר שעירים לעזאזל, לדוגמא המהגרים. המהומות בהונגריה ב2006 הם דוגמא טובה. האנשים כל כך כעסו בגלל התנאים האיומים שהם יצאו לרחובות, נאבקו במשטרה והשתלטו על תחנת טלוויזיה, ועדיין זאת לא הייתה מהפכה! ההמון היה נשלט על ידי אידאולוגיות פשיסטיות ולנוכח הניצול הקפיטליסטי (שהחמיר לאחר שהממשלה הצטרפה לאיחוד הארופי) הם במקום זאת האשימו אנשים שעניים יותר מהם – המהגרים, הם תקפו בית כנסת והם שקעו בפנטזיה על ההיסטוריה ההונגרית האידילית מלפני מאות שנים למרות שרוב האנשים שהיו באופן ישיר אחראים לבעיות שלהם היו גם הונגרים. פשיסטים מפלגים את המעמדות הנמוכים, גורמים להם להלחם אחד בשני, יוצרים שנאה וריחוק שמקלים על הלבנים והנוצרים לדכה ולנצל אנשים לא-לבנים, מוסלמים וכו׳. כך הם מגנים על האליטה מפני המהפכה.

יש פשיסטים מסוימים (בהשראה של הנאציונל-סוציאליזם של היטלר) שהם בעלי מודעות אנטי-קפיטליסטית או חושבים שהם כאלה. הקיצוניים האלה גם שימושיים לאליטה למרות שלעיתים קרובות הם שונאים את הממשלה שמשתמשת בהם. ראשית הם הופכים כל מהפכה אנטי-קפיטליסטית פוטנציאלית לפחות יעילה על ידי הפילוג של המעמדות הנמוכים והדגשה של עניין הגזע. בגלל שהם לא מבינים את המהות של קפיטליזם הם בסוף תומכים בקפיטליזם לאומי (זה כולל בעיקר שליטה ממשלתית גדולה יותר בדומה ל״סוציאליזם״ של היטלר או של לנין). שנית, כקיצוניים המחופשים למהפכנים הם מקדישים את מירב שינאתם לקומוניסטים, אנטי-פשיסטים ואנרכיסטים. קומוניסטים סמכותנים הם פשוט פלג מתחרה של פשיזם וכשהם מגיעים לשלטון הם מראים נכונות להשתמש באותן שיטות לטהר את מדינתם. פשיסטים ימניים ושמאליים יכולים להתקוטט ביניהם אבל בסופו של דבר הם יכולים למצוא בסיס משותף (כמו שראינו בהסכם של לנין עם אוסטרו-הונגריה, בהסכם נאצי-סובייטי ולאחרונה כשהופיעו ״בולשביקים לאומיים״ פשיסטים ובתמיכה של המפלגה הקומוניסטית של הפדרציה הרוסית בתנועה קסנופובית נגד הגירה בלתי חוקית). אנרכיסטים לעומת זאת שואפים לביטול כל כח פוליטי ולכן מהווים איום בלתי מתפשר על האליטה. זה לא מקרה שפשיסטים לא מתפשרים בהתקפותיהם על אנרכיסטים. פשיסטים תקפו ואף רצחו אנרכיסטים באירופה ובארה״ב. בחלקים מסויימים במזרח אירופה אנרכיסטים מתקשים אפילו לארגן הופעת התרמה בגלל הוודאת בהתקפה של הפשיסטים. בדרך זו הפשיסטים מתפקדים ככח מעין-צבאי של המדינה. הFBI בארה״ב מזמן הסתנן לתוך הקו-קלוס-קלאן ולקבוצות אחרות הדוגלות בעליונות של לבנים ומשתמשים בהם להתקפות על רדיקלים שחורים, כמו לדוגמא בטבח גרינסבורו. באיטליה במהלך ״אסטרטגיה של מתיחות״ בשנות ה70 שירותי הביון השתמשו בקבוצות פשיסטיות כדי לרצוח פעילי שמאל או פיצוצים באזורים הומים והטלת אשמה על הבריגדות האדומות. ב2006 במוסקבה ניאו-נאצים ביחד עם המשטרה תקפו את מצעד הגאווה.

חוץ מהשירות הקבוע הזה פשיסטים גם שימושיים לאליטה ולבורגנות בעוד צורה. הם יכולים להשתמש בהפיכה פשיסטית כדי להנצל ממהפכה אמיתית של המעמדות הנמוכים. פשיזם יכול להפיל ממשלה מסויימת אבל הממשלה היא רק הכלי של האליטה. לאחר שבאיטליה בעלי האדמות, ראשי כנסיה ובעלי המפעלים ראו עד כמה היה להם טוב תחת מוסוליני, הבורגנות בכל מקום הבינה שפשיזם יכול להציל אותם ממהפכה. ההבנה הזאת הובילה את האליטה בספרד לתמוך בהפיכה הפשיסטית של פרנקו ולהציל את עצמם מהתנועה האנרכיסתית המתגברת.

פשיזם איננו אנטי-סמכותני ואיננו אנטי-קפיטליסטי ולכן האליטה הקפיטליסטית תהיה מוגנת על ידי הפשיזם. אפילו הפשיסטים שהם נגד עשירים ונגד גלובליזציה, שחושבים שהם ״סוציאליסטים לאומיים״ אנטי-קפיטליסטים, שמים את הלאומנות שלהם בראש סדר העדיפויות, כלומר לקפיטליסטים בני עמם יהיה קל לשלוט עליהם. הם שוללים מעצמם את הנשק של הסולידריות כשהם מנתקים את עצמם מאנשים בני לאומים אחרים. ממשלות לאומניות שזכו בתמיכתם של הפשיסטים משמרות את האי-שוויון הקפיטליסטי וממשיכות בתהליכי גלובליזציה – הם מסיחים את דעתם של כולם מאותן בעיות ישנות על ידי נפנוף בדגל, חרחור מלחמה נגד ארץ חלשה יותר או הטלת אשמה על מיעוט כלשהו. הבעיות של עוני והחלשה נשארות בעינן. וכך הפשיסטים שחושבים שהם ״מגנים על העם״ או ״מחזקים את בני עמם״ בפועל פשוט מלקקים את המגף. הם מבקשים להיות נשלטים על ידי מנהיגים בני אותו לאום, הם נשבעים אמונים באופן עיוור לאליטה שתספק את הדעות הקדומות המסכנות שלהם ומבטיחים את המשך ניצולם וחוסר אונים.

הרבה פשיסטים (בפרט הניאו-נאצים) מבססים חלק גדול מהביקורת שלהם של בעיות חברתיות על גזע. אולם חשוב להבין שמבחינה מדעית גזע לא קיים. אנשים מסויימים בהירים או כהים מאחרים אבל אין קו מפריד ברור ולכולם יש עבר מעורב. מבחינה גנטית יש גיוון רב יותר בתוך ״הגזע״ מאשר השונות בין הממוצעים של הגזעים (כלומר, אתה יכול להיות דומה גנטית יותר למישהו מ״גזע״ אחר מאשר למישהו מה״גזע״ שלך). גזע זאת המצאה חברתית. המושג הזה לא היה קיים עד שאירופה לא החלה בשלב הקולוניאלי שלה. ברגע שהם התחילו לשעבד אפריקאים, לכבוש אסיאתים ולחסל ילידים באמריקה, אז האליטה האירופאית התחילה לדבר במושגים של גזע כדי להפריד ולהוליך שולל אירופאים ממעמדות נמוכים כדי שישמשו כשוטרים וישתפו פעולה עם הניצול של המדוכים ביותר. במושבות האמריקאיות הראשונות המעמד השליט היה צריך במהירות לכפות חוקים נגד הלבנים המתחתנים עם אפריקאים או החיים עם הילידים האמריקאים, מאחר ובמקרים מסוימים ארופאים ממעמדות נמוכים הצטרפו למרד של העמים הכבושים או ברחו כדי לחיות איתם (כי גילו שבחברות האלה יש יותר חופש).

קפיטליזם ומדינה תמיד ייצרו התמרמרות ומרד. אנשים לא אוהבים להיות נשלטים או מנוצלים. הגזענות והסמכותנות של המדינה יגרמו לחלק מהממורמרים להאשים את השעירים לעזאזל ולדבוק ברעיונות פשיסטים של מרד. תעמולה ישירה של המדינה מבטיחה התפתחות הפשיזם בתוך האוכלוסיה של המנושלים. כך שכל עוד המדינה קיימת, הפשיזם בלתי נמנע. מי שמתנגד לפשיזם עליו לתמוך במהפכה אנטי-סמכותנית. מהפכה סמכותנית איננה תשובה כי המדינה היא מכשיר של שליטה וגם אם לוקחים אותה מידיהם של מעמד קפיטליסטי מסוים היא תהפוך את אלה שמפעילים אותה למעמד שליט חדש ודומה. אחרי הכל המהפכות של השמאל הסמכותני הביאו ממשלות כמו בברית המועצות לכך שהיו דומות במובנים רבים למדינות הפשיסטיות. ואם ישנה תנועה פשיסטית חזקה המהפכה הופכת לקשה או בלתי אפשרית בגלל היכולת של פשיסטים לפלג את המעמדות הנמוכים ולתקוף מהפכנים.

לכן האנשים שמתנגדים לפשיזם צריכים לתקוף את הממשלה והקפיטליזם כגורמים ולטפל בפשיזם כבסימפטום אלים ומשבית. אנטי-פאשיסטים שלא מבקרים את הקפיטליזם או את המדינה נלחמים בקרב אבוד מפני שהם מבלבלים סיבה ותוצאה. פשיסטים לא באים משום מקום. המדינה מעודדת אותם והם שואבים את הכעס שמייצר קפיטליזם. לא ניתן לנצח את הפשיזם רק על ידי מכות לפשיסטים (אם כי בטווח קצר ההגנה העצמית בהחלט הכרחית). אחרי הכל פשיסטים לעיתים קרובות מגוייסים מתוך אוכלוסיה עניה שיכולה לתמוך במהפכה אנטי-קפיטליסטית אמיתית אם רק יהיה ניתן להדריך אותה להסתכל מעבר לשנאת זרים וגזענות.

אז כדי להביס את הפשיזם עלינו ליצור תנועה אנטי-קפיטליסטית שתהיה גם אנטי-סמכותנית. תנועה כזאת צריכה להיות שייכת לאנשים מכל הצבעים והעמים שמסוגלים לסולידריות בינלאומית. אולם הנטישה של ההפרדות לאומיות/אתניות פשיסטיות משמעותה לא התעלמות מהפרדות כאלה אשר מתקיימות בחברה. אלה הם הליברלים אשר נוקטים בגישה הצבועה לגזענות של ״עיוורון צבעים״. אין הבדלים פנימיים בין האנשים עם צבע עור שונה – במובן הזה כולנו שווים. אבל יש הבדלים בתרבויות שלנו ובהיסטוריה שלנו. זה מאוד משנה אם החברה מתייחסת אליך ולאבותיך כמו אל תת-אנושיים. מערכות של דיכוי ופריווילגיה ממשיכים לפלג אותנו גם כשיש לנו כוונות טובות. לעיתים קרובות אנטי-פשיסטים לבנים מתעלמים מההפרדות האלה ולא מצליחים לעבוד ביחד עם אנשים לא לבנים כשהם מחזיקים בפריווילגיות שלהם או עיוורים להבדלים אמיתים בצרכים, היסטוריה והשלכות הפעולה (למשל באיזו תקיפות תגיב המשטרה לאנשים שונים בהתבסס על צבע עורם). זאת הסיבה שהתנועות האנטי-פשיסטיות באירופה וארה״ב כמעט לגמרי לבנות ובפועל חסרות אנשים לא-לבנים או מהגרים. להתגבר על עליונות לבנה זה חשוב כמו להתגבר על קפיטליזם ולהיות עיוור צבעים עד כדי כך שלשים לב רק לכלכלה זאת הדרך בה הלבנים מפלגים את התנועה (הרבה אנשים לא-לבנים לא יעבדו עם הלבנים אשר ממעיטים בחשיבותם של הבעיות הנובעות מהעליונות הלבנה). לבנים צריכים גם למצוא את הסיבות שלהם להלחם נגד המערכת של עליונות לבנה המנכרת ומחלישה. במקום להתעלם ממנה עליהם לראות איך היא פוגעת ומגבילה את זהותם שלהם וזה יעזור להם להפוך לבעלי ברית טובים יותר לאנשים לא-לבנים אשר נפגעים מהגזענות בצורה גלויה יותר. ההתגברות על ההפרדה אשר באופן אירוני הדביקה אנטי-פשיסטים משמעותה לא שאנטי-פשיסטים לבנים יזמינו מהגרים ואנשים לא-לבנים אקטיביסטים לתוך תנועתם. להיפך, המשמעות היא שאנטי-פשיסטים לבנים צריכים להבין איך הם יכולים להיות בעלי ברית טובים יותר לאלה שסובלים מהפשיזם באופן ישיר, וזה גם אומר שהם צריכים לקחת אחריות, לא להתכחש, לאותם לבנים אשר הוטעו על ידי הגזענות והפכו לבסיס פשיסטי ולחנך אותם. לכן הצעדים המיידיים לקראת בניית תנועה המסוגלת להרוס את הפשיזם במקור שלו הם הבנה איך אנשים פריווילגיים ומדוכים חווים באופן שונה את הפשיזם ואת ההתנגדות, ולקבץ את ההבנות האלה ביחד ברוח של עזרה הדדית ולכוון את זעמם של האנשים שסובלים באופן יום יומי מניצול וסמכות הלאה מהשעירים לעזאזל ולעבר המטרות הראויות: הקפיטליזם והמדינה.

עבודה קהילה פוליטיקה מלחמה

1098517_650007728357749_1272176626_n"כולם נשאלים לדעתם אודות כל פרט ופרט, על-מנת למנוע מהם מלהחזיק בדעה אודות המכלול" 
ראול ווניגהאם 

אנו מביטים סביב ורואים עולם הנמצא מעבר לשליטתנו.  מאבקנו היומיומי לשרוד מתרחש כנגד תפאורת רקע אדירת ממדים המשתנה ללא הרף…  …מתחלפת מאסונות טבע להתקפות טרור… מדיאטה חדשה למגיפת רעב חדשה… משערוריית מין לשחיתות פוליטית… ממלחמה דתית לנס כלכלי… מפרסומת חדשה ומפתה לתלונות קלישאתיות בטלוויזיה נגד הממשלה… מעצות כיצד להיות המאהב המושלם לעצות כיצד למנוע מאוהדי ספורט מלהתפרע… מאמצעי שיטור חדשניים לבעיות בריאות חדשות…  אותם התהליכים פועלים בכל מקום…  בממשלות דמוקרטיות ובממשלות עריצות… בתאגידים ובעסקים משפחתיים… בשווארמה ובטופו… באופרה, במוזיקה מזרחית ובהיפ-הופ… בכל ארץ ובכל שפה… בבתי-כלא, בבתי-ספר, בבתי-חולים, בבתי-חרושת, בבנייני משרדים, באזורי מלחמה ובחנויות מצרכים.   משהו ניזון מהחיים שלנו והוא יורק בחזרה את הדימויים של חיינו, היישר בפרצופינו.  המשהו הזה הינו התוצר של הפעילות שלנו – חיי העבודה היומיומיים שלנו נמכרים שעה אחר שעה, שבוע אחר שבוע, דור אחר דור.   אין לנו רכוש או עסק שבעזרתם נוכל לעשות כסף, לכן אנו נאלצים למכור את הזמן ואת האנרגיה שלנו לאדם אחר. אנחנו מעמד העובדים המודרני – הפרולטרים.

עבודה 

"הון הוא עבודה מתה, אשר כמו-ערפד, מתקיים רק ממציצת עבודה חיה, וככל שהוא חי יותר, כך הוא מוצץ יותר עבודה"
  קרל מארקס 

איננו עובדים מפני שאנו רוצים לעבוד. אנו עובדים מפני שאין לנו דרך אחרת לעשות כסף.  אנו מוכרים את הזמן ואת האנרגיה שלנו לבוס, על-מנת שנוכל לקנות את הדברים שאנו זקוקים להם כדי לשרוד.  מכנסים אותנו יחד עם עובדים אחרים ומטילים עלינו מטלות שונות. אנו מתמחים בהיבטים שונים של תהליך העבודה ואנו חוזרים על מטלות אלה שוב ושוב ושוב…  הזמן שאנו מבזבזים בעבודה אינו מהווה באמת חלק מחיינו. זהו זמן מת, והוא נתון לשליטת הבוסים והמנהלים שלנו.  במהלך הזמן שאנו מבזבזים בעבודה אנו מייצרים דברים שהבוסים שלנו יכולים למכור. דברים אלה עשויים להיות חפצים כמו חולצות כותנה, מחשבים וגורדי שחקים או איכויות כמו רצפות נקיות ומטופלים בריאים או שירותים כמו אמצעי תחבורה שיובילו אותך ליעדך, או מלצר שיגיש את מזונך לשולחן או אדם שיתקשר לביתך וינסה לגרום לך לקנות דברים שאינך צריך.  העבודה אינה מתבצעת בגלל מה שהיא מייצרת. אנו עושים זאת על-מנת לקבל שכר, והבוס משלם לנו בעבורה על-מנת לעשות רווח.  בסוף היום הבוסים משקיעים מחדש את הכסף שאנו מרוויחים בעבורם ומגדילים את העסקים שלהם. העבודה שלנו נאגרת בדברים הנמצאים בבעלות הבוסים שלנו ושאותם הם מוכרים – הון.  הם תמיד מחפשים אחר דרכים חדשות לאגור את הפעילות שלנו בחפצים,  הם תמיד מחפשים אחר שווקים חדשים למכירת סחורתם,  והם תמיד מחפשים אחר אנשים חדשים שאין למה מה למכור פרט לזמן ולאנרגיה לעבוד בעבורם.  מה שאנו מקבלים בתמורה לעבודה זה מספיק כסף בכדי לשלם בעד שכר דירה, מזון, ביגוד ובירה – מספיק בדיוק בכדי שנחזור ונעבוד שוב ושוב. כאשר איננו בעבודה, אנו מבזבזים זמן בדרכנו לעבודה או בחזרה ממנה, בהתכוננות לעבודה, במנוחה מפני שאנו מותשים מעבודה או בשתייה לשוכרה על-מנת לשכוח מעבודה.  הדבר היחידי שיותר גרוע מעבודה הוא היעדרה. אז אנו מבזבזים שבועות בחיפוש אחר עבודה, מבלי לקבל על כך שכר. אם יש שירותי רווחה, קשה מאוד להשיג קצבה וגם אם מקבלים, זה תמיד פחות משתלם מלעבוד. האיום התמידי של האבטלה הוא מה שגורם לנו ללכת לעבודה מדי יום.  והעבודה שלנו היא הבסיס של החברה הזאת. הכוח שהבוסים שלנו משיגים ממנה מתעצם בכל פעם שאנו עובדים. זהו הכוח השליט בכל מדינה ברחבי העולם.  בעבודה אנו נתונים לשליטת הבוסים שלנו, ולשליטת השווקים להם הם מוכרים את סחורתם. אולם יד נעלמה כופה משמעת של מחנה עבודה וחוסר משמעות גם על שארית חיינו. נדמה כי החיים הם הצגה בה אנו צופים מהצד, הצגה שאין לנו שליטה עליה.  לפעילויות מסוגים שונים נטייה להיעשות מנכרות, משעממות ומלחיצות כמו עבודה: תחזוקת הבית, הכנת שיעורי בית, בילוי בשעות הפנאי. זה קפיטליזם.

נגד עבודה 

"כמובן, הקפיטליסטים מאוד שבעי רצון מהשיטה הקפיטליסטית. למה שלא יהיו? הם מתעשרים באמצעותה" 
אלכסנדר ברקמן 

עבודה נחווית כדבר מאוד שונה, תלוי באיזה צד אתה נמצא. בעבור הבוסים שלנו, עבודה היא הדרך שבה הם משיגים את הכסף שבעזרתו הם עושים עוד כסף. בעבורנו, עבודה היא דרך אומללה לשרוד. ככל שהם משלמים לנו פחות, כך אנו מרוויחים פחות. ככל שהם יכולים לגרום לנו לעבוד מהר יותר, כך עלינו לעבוד קשה יותר.  האינטרסים שלנו מנוגדים, וישנו מאבק תמידי בין בוסים לעובדים בעבודה – ובשאר תחומי החברה המבוססת על עבודה. ככל שאנו משלמים יותר על שכר דירה או על נסיעה באוטובוס, כך עלינו לעבוד יותר בכדי לשלם בעד שכר הדירה או הנסיעה באוטובוס.  המצב הנוכחי של משכורות, הטבות, שעות ותנאי עבודה, וכן של פוליטיקה, אמנות וטכנולוגיה, הינו תוצאה של המצב הנוכחי של מאבק מעמדי זה. הגנה פשוטה על האינטרסים שלנו במאבק הזה – זו נקודת המוצא של חתירה תחת הקפיטליזם.

קהילה 

"ובכן, הגיעה השעה שכל מורד יתעורר ויבין את העובדה כי ל'עם' ולמעמד העובדים אין ולו דבר במשותף". 
ג'ו היל 

הציביליזציה מפולגת עמוקות. רובנו מבזבזים את מרבית זמננו בעבודה ורובנו ככולנו עניים, בעוד שהבעלים, שברובם הינם עשירים, מנהלים את העבודה שלנו ועושים ממנה הון. כל הקהילות והמוסדות של החברה מושתתים  על חלוקה בסיסית זו. ישנן חלוקות וקהילות על בסיס גזע, תרבות ושפה. ישנן חלוקות וקהילות על בסיס מין וגיל. יש את קהילת האומה ויש אזרחות, וישנה גם החלוקה בין אומות וחלוקה בין אזרחים לזרים. אנו מחולקים ומאוחדים סביב דת ואידיאולוגיה. אנו מכונסים יחדיו בכדי לקנות ולמכור בשוק.  חלק מזהויות אלה קיימות מזה זמן מה. חלקן תוצאה ישירה של האופן בו אנו עובדים כיום. אולם כולן מאורגנות עתה סביב הון. כולן משמשות לסייע בידי הבוסים שלנו לצבור עוד מהזמן המת שלנו, האגור בדברים, ולמנוע מחלוקה בסיסית זו של החברה מלהביא לקריסתה.  אפשר לגרום לעניים מארץ אחת להזדהות עם הבוסים המקומיים ולגרום להם להילחם בעניים מארצות אחרות. לעובדים יותר קשה לארגן שביתה יחד עם עובדים הנראים שונה והדוברים שפה שונה, בייחוד אם קבוצה אחת חושבת כי היא יותר טובה מהאחרת.  חלוקות וקהילות אלה משתקפות ומשקפות את חלוקת העבודה הלכה למעשה.  בעוד שחלוקות וקהילות בלעדיות אלה נכפות עלינו מן הצד האחד, קהילה אנושית חובקת-כל נמכרת לנו מן הצד השני. קהילה זו הינה דמיונית וכוזבת במידה שווה. היא מתעלמת מן החלוקה הבסיסית של החברה.  בעלי עסקים מנהלים את הממשלה ואת אמצעי התקשורת, את בתי-הספר ואת בתי-הכלא, את לשכות הסעד ואת המשטרה. חיינו מנוהלים בידיהם. העיתונים והטלוויזיה מציגים את השקפתם אודות העולם. בתי-ספר מלמדים את ההיסטוריה המפוארת (או המעוררת חמלה) של החברה שלהם ומפיקים קשת רחבה של בוגרים ונושרים המתאימים לעבודה מסוגים שונים. הממשלה מספקת שירותים שתכליתם לדאוג לכך שהחברה שלהם תתנהל ללא תקלות.  וכאשר כל השאר נכשל, יש להם את המשטרה, את בתי-הכלא ואת הצבא.  זו לא הקהילה שלנו.

נגד קהילה 

"דרגת עוצמה זו בה הבורגנות עדיין מחזיקה בתקופתנו, מקורה בהיעדר האוטונומיה ורוח העצמאות של הפרולטריון". 
אנטון פנקוק 

הם מארגנים אותנו אדם נגד חברו, אולם אנו יכולים לארגן את עצמנו נגדם.  כל העניין בשיח אודות מעמד ו"הפרולטרים" הוא להתעקש על העובדה הבסיסית שלפיה לאנשים מ"קהילות" שונות יש חוויות זהות במהותן, ולהראות כי אנשים מאותן ה"קהילות" צריכים למעשה לשנוא אחד את השני. זו נקודת המוצא למאבק בקהילות הקיימות. כאשר אנו מתחילים להיאבק למען האינטרסים שלנו, אנו מבחינים בכך כי אחרים עושים את אותו הדבר. דעות קדומות מתחילות להתפוגג, והזעם שלנו מופנה למקומו הראוי  אנו לא חלשים מפני שאנו מחולקים. אנו מחולקים מפני שאנו חלשים.  הקהילות הקיימות מאבדות מחשיבותן כאשר הן מותקפות, והן מותקפות על-ידי ההתעלמות מהחשיבות שמנסים לייחס להן.  גזענות ואפליה מינית מאבדים ממשיכתם כאשר עובדים משני המינים וממוצאים שונים נאבקים כתף אל כתף באויביהם המעמדיים. והמאבק הזה הופך יותר יעיל באמצעות הכללת אנשים מ"קהילות" שונות.  לא יהיה עוד צורך בתחליף לכל דבר שניתן לקנות ולמכור – כסף – כאשר לא יהיה עוד צורך לאמוד זמן עבודה האגור בדברים הללו. זה יכול להתרחש רק כאשר אנו עושים פעולות ומייצרים דברים מפני שיש בהם צורך ולא במטרה להחליפם בתמורה כלשהי.  לא יהיה כל צורך בממשלה שתנהל את החברה, כאשר החברה לא תהיה מחולקת להנהלה ולכוח-עבודה – כאשר אנשים יוכלו לנהל את חייהם בכוחות עצמם. לא יהיה כל צורך בקהילות על בסיס לאום או גזע ––כאשר החברה לא תהיה מחולקת לעשירים ולעניים. ואז תוכל להתהוות קהילה אנושית.  הדרך ליצירת תנאים אלה היא מאבק בתנאים הקיימים.  נטייה זו ליצירת קהילה באמצעות מאבק נגד התנאים של חיינו – ולפיכך נגד עבודה, כסף, מסחר, גבולות, אומות, ממשלות, משטרות, דת וגזע – לעתים קרובות כונתה בשם "קומוניזם".

פוליטיקה 

"ככל שמושלים בנו יותר, כך אנו פחות חופשיים". 
האזעקה (עיתון אנרכיסטי שהודפס בשיקגו במאה ה-19) 

הממשלה היא התבנית לפעילות פוליטית. פוליטיקאים המייצגים ארצות שונות, יבשות או "קהילות" שונות נאבקים זה בזה. מעודדים אותנו לתמוך במנהיגים שאנו הכי פחות חולקים עליהם, ואנו אף פעם לא באמת מופתעים כאשר הם דופקים אותנו.  כל הרקע הפרולטרי או האידיאלים הרדיקליים של פוליטיקאים מאבדים מערכם ברגע שהם מתחילים למשול. לא משנה מי נמצא בממשלה, לממשלה יש היגיון משל עצמה.  העובדה שחברה זו מחולקת למעמדות עם אינטרסים מנוגדים פירושה כי היא תמיד נמצאת בסכנת קריסה. הממשלה קיימת כדי לוודא שזה לא יקרה.  בין אם שיטת הממשל היא דיקטטורה או דמוקרטיה, הממשלה היא זו שמחזיקה בכל הרובים והיא תשמש בהם נגדנו על-מנת לוודא שאנו ממשיכים ללכת לעבוד.  לפני זמן לא רב, ניתן היה לפתור מצב רעוע בארץ מסוימת על-ידי הלאמת כל תעשיותיה, הקמת מדינת משטרה תחת השם "קומוניזם". קפיטליזם מסוג זה התגלה כפחות יעיל ופחות גמיש מהקפיטליזם הישן והטוב של השוק החופשי. עם קריסת האיחוד הסובייטי, אין עוד צבא אדום שיצעד בסך ויביא לייצובן של ארצות בדרך זו, ומפלגות קומוניסטיות ברחבי העולם הופכות למפלגות סוציאל-דמוקרטיות רגילות.  מפלגה פוליטית של מעמד העובדים היא דבר והיפוכו – לא מפני שבסיס החברים של מפלגה מסוימת אינו יכול להיות מורכב בעיקרו ממעמד העובדים, אלא מפני שהמירב שביכולתה לעשות הוא לתת למעמד העובדים קול בפוליטיקה. היא מאפשרת לנציגים שלנו להציג לבוסים שלנו רעיונות כיצד הם צריכים לנהל את החברה הזאת – כיצד הם יכולים לעשות כסף ולהמשיך לשלוט בנו. בין אם הם תומכים בהלאמה או בהפרטה, ביותר רווחה או ביותר שיטור (או בשניהם גם יחד), מצעי המפלגות הפוליטיות מהווים אסטרטגיות שונות לניהול הקפיטליזם.  למרבה הצער, פוליטיקה קיימת גם מחוץ לממשלה. מנהיגי קהילות, פעילים חברתיים מקצועיים והסתדרות העובדים רוצים למקם את עצמם בין העובדים לבוסים ולהיות המתווכים, מנהלי המשא ומתן, אמצעי התקשורת, הנציגים, ובסופו של דבר – משכיני השלום. הם נאבקים כדי לשמור על עמדה זו. בכדי לעשות זאת, עליהם להפעיל את מעמד העובדים בדרכים מבוקרות בכדי להפעיל לחץ על הפוליטיקאים הדואגים לרווחים, ובאותו הזמן הם מציעים לעסקים כוח-עבודה המוכן לעבוד. פירוש הדבר שעליהם לפלג אותנו כאשר אנו מתחילים להשיב מלחמה. לעתים הם עושים זאת באמצעות ניהול משא ומתן על וויתורים, ובפעמים אחרות על-ידי בגידה בנו.  פוליטיקאים תמיד מעודדים אותנו להצביע, לשבת בחיבוק ידיים ולהניח למארגן לנהל משא ומתן, לציית למנהיגים ולמומחים באמצעות השתתפות סבילה. פוליטיקאים לא-ממשלתיים אלה מציעים לממשלה דרך לשמירה על המצב הקיים, ובתמורה הם זוכים בתפקידים בכירים בניהול האומללות שלנו.  קבוצות פוליטיות פועלות בצורה ביורוקרטית. יש להן נטיה לשקף את מבנה העבודה, בהן הפעילות נשלטת מבחוץ. הן יוצרות מומחים לפוליטיקה. הן בנויות על חלוקה בין מנהיגים למונהגים, בין נציגים למיוצגים, בין מארגנים למאורגנים. אין זה עניין של החלטה שגויה לגבי צורת ההקמה של ארגונים, אותה יש לתקן באמצעות מנה גדושה של דמוקרטיה השתתפותית. זו תוצאה ישירה של מה שקבוצות פוליטיות ופעולותיהן מנסות לעשות – לנהל חלק מהקפיטליזם.  הדבר היחידי שמעניין אותנו בפוליטיקה הוא הריסתה.

נגד פוליטיקה 

"אנרכיזם זה לא אוטופיה יפהפייה, וגם לא מושג פילוסופי מופשט, זוהי תנועה חברתית של ההמונים העמלים" 
קבוצת דיילו טרודה 

כאשר אנו מתחילים להיאבק נגד התנאים של חיינו, מופיעה פעילות מסוג שונה לגמרי. איננו מחפשים אחר פוליטיקאי שיבוא וישנה את המצב בעבורנו. אנו עושים זאת בכוחות עצמנו, יחד עם אחרים ממעמד העובדים.   בכל פעם שהתנגדות מסוג זה פורצת בקרב מעמד העובדים, פוליטיקאים מנסים לחסלה באמצעות שטף של עצומות, שתדלנות ומערכות בחירות. אולם כאשר אנו נאבקים בכוחות עצמנו, הפעילות שלנו נראית אחרת לגמרי מהפעילות שלהם. אנו מפקיעים רכוש מבעלי קרקעות ומשתמשים בו בעצמנו. אנו משתמשים בטקטיקות לוחמניות נגד הבוסים שלנו ובסופו של דבר מגיעים למאבק עם המשטרה. אנו מקימים קבוצות בהן כולם לוקחים חלק בפעילות, ולפיכך אין כל חלוקה בין מנהיגים לתומכים. איננו נאבקים למען המנהיגים שלנו, למען הבוסים שלנו או למען המדינה שלנו. אנו נאבקים למען עצמנו.  אין זו הצורה המוחלטת של דמוקרטיה. אנו כופים את צרכינו על החברה ללא כל התדיינות – צרכים המנוגדים באופן נחרץ לאינטרסים ולמשאלות של העשירים בכל מקום. אין לנו כל דרך להתדיין עם חברה זו כשווים.  נטייה זו של מאבקי מעמד העובדים לצאת כנגד הממשלה ופוליטיקה – ולצאת אל מחוץ להן – וליצור צורות ארגון חדשות אשר אינן בוטחות בדבר זולת היכולת שלנו, לעתים כונתה "אנרכיזם".

מלחמה 

"בואו נחריב את השדרות בהן גרים העשירים"
לוסי פרסונס 

אז אנו במצב של מלחמה – מלחמת מעמדות. אין כל מערך של רעיונות, הצעות ואסטרטגיות ארגוניות שיכולות להוביל לניצחון. אין כל פתרון פרט לניצחון במלחמה.  כל זמן שהם מחזיקים ביזמה, אנו נפרדים וסבילים. התגובה שלנו לתנאי חיינו הינה פרטית: התפטרות מהעבודה, מעבר לשכונות בהן שכר הדירה זול יותר, הצטרפות לתת-תרבויות ולכנופיות, התאבדות, קניית כרטיסי גירוד, שימוש בסמים וחומרים משכרים, הליכה לבית-הכנסת.  העולם שלהם נראה כאפשרות הבלעדית הקיימת. כל תקווה לשינוי נחווית ברמה מדומה – בנפרד מחיי היומיום שלנו. אלה עסקים כרגיל, עם כל המשבר והחורבן המשתמע מכך.  כאשר אנו יוצאים למתקפה אנו מזהים אחד את השני ונאבקים במשותף. אנו משתמשים בעובדה שהחברה תלויה בנו בכדי לשבש אותה. אנו שובתים, מחבלים, מתפרעים, נוטשים, מתקוממים ומשתלטים על רכוש. אנו יוצרים ארגונים על-מנת להעצים ולתאם את הפעילויות שלנו. אפשרויות חדשות מסוגים שונים צצות.  אנו נעשים יותר נועזים ויותר תוקפניים בהתעקשותנו על האינטרסים המעמדיים שלנו. הגשמתם אינה טמונה בהקמת ממשלה חדשה, או תפיסתנו את מושב הבוס החדש. האינטרס שלנו טמון בהשמת קץ לדרך החיים שלנו – ולפיכך לחברה המבוססת על דרך חיים זו.  אנו מעמד העובדים אשר רוצים לבטל עבודה ומעמד. אנו הקהילה של אנשים שברצונה לקרוע לגזרים את הקהילה הקיימת. המצע הפוליטי שלנו הוא הרס הפוליטיקה. בכדי לעשות זאת, עלינו לקדם את הנטיות החתרניות שקיימות היום עד שנשנה לחלוטין את החברה בכל מקום. דבר זה לעתים כונה "מהפכה".

מקור

הגווארדיה השחורה – מאבק באימפריאליזם הרוסי

"הגווארדיה השחורה האוקראינית"

"הגווארדיה השחורה האוקראינית"

בעקבות המהפכה הבורגנית שהתרחשה באוקראינה (על השתתפות האנרכיסטים בשינויים המהפכניים כתבנו בסיקור הזה). מתחילת 2014 ועד היום סובלת אוקראינה מפלישה של כוחות צבא רוסיה. הכוחות הרוסים והפרו-רוסים שהצליחו להשתלט על אזורים במזרח אוקראינה (לוגנסק ודונייצק) ממשיכים לנסות לפרוץ את קווי ההגנה ולהתקדם לכיוון הערים חרקוב ומריופול.

ישנו מגוון רחב של יחידות המשתתפות בחזית הלחימה כנגד הפלישה הרוסית, אך ישנה גם יחידה עצמאית אחת שהיא די ייחודית – "הגווארדיה השחורה האוקראינית" בשמה המלא, או הגווארדיה השחורה. היחידה הזאת עצמאית ברוחה ולא מצייתת לא לממשלה האוקראינית ולא לצבא האוקראיני. לוחמי היחידה הם אנרכיסטים או פעילי שמאל רדיקלים, רובם מהפכנים שנטלו חלק משמעותי במהפכה האוקראינית בתחילת 2014. כיום הם רואים את תפקיד הראשי שלהם כלעצור ולהדוף את הפלישה הרוסית ולשחרר את השטחים הכבושים של מזרח אוקראינה – אך זה לא הכול. המהפכנים אינם מכירים בתוצאות המהפכה הבורגנית ובממשלה החדשה, ותוך כדי השתתפות בלחימה חותרים לבנות תשתית מהפכנית חדשה לסבב הבא של המהפכה שתפרוץ בזמן הקרוב באוקראינה. לטענתם, הסבב השני של המפכה חייב להיות חברתי ומעמדי יותר לעומת המהפכה הבורגנית שהייתה.

הגווארדיה סובלת מקשיים רבים ואחד מהם הוא מחסור באנשים הבקיאים באמנות הלחימה. יגאל לוין, אחד מפעילי ארגון "אחדות", שהיה בעברו קצין בצה"ל וכיום אנרכיסט ופעיל חברתי אנטי-ציוני, יצא לכמה שבועות לאוקראינה בשביל לתמוך, לעזור וללמד לוחמים מהגווארדיה אמנות לחימה, ולהכין אנשים לקרבות עם האימפריאליזם הרוסי והאוליגרכיה האוקראינית. הראיון המלא עם יגאל על המתרחש באוקראינה ועל הגווארדיה השחורה יעלה במהלך החודשיים הקרובים.

יגאל לוין עם הלוחמים

יגאל לוין עם הלוחמים

בואו לתמוך בעצורי מחאת הקהילה האתיופית

ביום ראשון בערב כ-6,000 מפגינים לא פחדו לעמוד מול הבריונים במדים – 1,000 שוטרים ואנשי מג"ב – בהפגנה חסרת תקדים של יוצאי אתיופיה במחאה על אפלייתם והאלימות המשטרתית המופנית כלפיהם בשגרה. מדווח על סך של כ- 70 פצועים ועשרות עצורים. פעילים חברתיים נעצרו והוכו במשך שעות מידי שוטרים, ביניהם גם חלק מחברות וחברי הארגון שלנו.

מחר – יום שלישי 5.5 – ייערך דיון בהארכת מעצרם של 25 פעילים, ביניהם חבר בארגון "אחדות". הדיון ייערך בבית המשפט השלום בתל אביב בשעה 11:00 באולם 454. אנו מזמינים פעילות ופעילים חברתיים ואת כלל הציבור להגיע לתמוך בעצורים.

743011_2015050407133411136618_10205845703758009_3204275451173106105_n 11146555_10205845702517978_2133413780812702197_n

אחד במאי 2015

אתמול יזם, ארגן והוביל הארגון האנרכיסטי-קומוניסטי "אחדות" את המצעד הלא-סמכותני הראשון של האחד במאי בחיפה. בלוק של כחמישים אנרכיסטיות, קומוניסטיות ופמיניסטיות צעדו לאורך רחובות חיפה בקריאות לסולידריות עם מעמד העמלים ונגד הכיבוש, נגד ההומופוביה ונגד הסקסיזם! כל פועל הוא מדוכא, אך פועלת אישה מדוכאת שבעתיים, כמו גם פועל להטבא"ק או פועל פלסטיני. חשוב להיות סולידריים עם כול אחת ואחד. רק אחדות מעמדית יכולה להביא לנו שחרור מעוולות המדינה, הכיבוש והקפיטליזם! תודה לכל אחת ואחד שהיו עימנו במצעד! לאחד במאי הבא בפלסטין החופשיה!

124 36

مسيرة الأول من أيار – ראשון במאי אנרכיסטי בחיפה

בואו בהמוניכן למצעד האנרכיסטי הראשון לציון המועד בעיר חיפה. החברות מארגון "אחדות" מזמינות אתכן לבלוק אנרכיסטי ומעמדי, עם מיניבוס אנרכיסטי (אחדותמוביל), מוזיקה מהפכנית ומלוא הסולידריות עם פועלות ופועלים.

הראשון במאי הוא יום של סולידריות עם המעמד העובד, עם העמלות והעמלים. יום זה הוא יום שמקשר אותנו עם מהומות היימרקט אשר פרצו בשנת 1886 בשיקגו, שבעקבותם נידונו למוות ונרצחו 8 פועלים אנרכיסטים.

אף על פי שחלפו מעל למאה שנים מאז, אנו מזכירות לכולן כי הממשל והקפיטליזם עודם רומסים ודכאניים כלפי רוב האנושות וכלפי העם העובד. אנו פונות לכל פועלת ולכל פועל להצטרף ביום זה לבלוק שלנו ולזכור שסולידריות מעמדית היא כלי הנשק שלנו שבבוא היום יחסל את הקפיטליזם, את הפטריארכיה, את הסקסיזם, את הניצול ואת השעבוד.

ניפגש בכיכר שבמפגש שדרות בן גוריון ורחוב הגפן בשעה 15:00 (כיכר אונסק״ו מול הגנים הבהאים) ומשם נתחיל את הצעדה בשעה 15:30 בדיוק!
הביאו עמכן דגלים שחורים, שחור-אדום, או שחור-ירוק/סגול.
חשוב! דגלי לאום לא יתקבלו בבלוק שלנו, שום מלחמה פרט למלחמת מעמדות!

נ.ב. הבלוק פתוח לכל הזרמים הסוציאליסטיים כל עוד הם אינם מייצגים מפלגות או גופים סמכותניים. הבלוק שלנו שם דגש בראש ובראשונה על התארגנות מלמטה של המעמד הנמוך והפועל. בלי אנשי שלטון, מפלגות, הון, פוליטיקאים, שוטרים, חיילים או אנשי סמכות אחרים.

יחי הראשון במאי!
יחי האנרכיזם החברתי!
יחי מעמד הפועלים!
כן למהפכה!
כן לפירוק המדינה!
כן לביטול הקפיטליזם!

مسيرة الأول من أيار

الرفيقات في تنظيم الوحدة تدعوكن الى كتلة لاسلطوية وطبقية، مع "مينيبوس" لاسلطوي، موسيقى ثورية والتضامن الكامل مع العاملات والعمال.

الأول من أيار هو يوم التضامن مع الطبفة العاملة ومع العاملات والعمال. يربطنا أول أيار مع مواجاهات "هيماركت" التي نشات عام 1886 بشيكاغو، وبعدهم حُكم بالإعدام وقُتل ثمانية عمال لاسلطويون.

على الرغم من مرور أكثر من قرن، نذكر جميعًا أن الحكومة والرأسمالية لا تزال تسحق وتقمع معظم الإنسانية والجماهير القادحة. نتوجه لكل عاملة وعامل ونطلب ان ينضموا الى كتلتنا وأن يذكوروا أن التضامن الطبقي هو سلاحنا الذي في يوم الحساب سيقضي على لرأسمالية والنظام الأبوي والتفرقة الجنسية والاستغلال والاستعباد.

سنلتقي في دوار البهائيين في شارع بن جوريون على الساعة 15:00 وستنطلق المسيرة الساعة 15:30 بالضبط!
احضروا الأعلام السوداء او السوداء حمراء فقط!
مهم! لن نستقبل الأعلام القومية في كتلتنا، لا حرب إلا الحرب الطبقية!

الكتلة مفتوحة لجميع التيارات الاشتراكية طالما أنهم لا يمثلون الأحزاب أو الكيانات السلطوية. كتلتنا تؤكد في المقام الأول على تنظيم لطبقة العاملة من القاعدة. دون رجال سلطة، أحزاب، رأس المال، سياسيين، رجال شرطة أو جنود.

عاش الأول من أيار!
عاشت اللاسلطوية الاجتماعية!
عاشت الطبقة العاملة!
نعم للثورة!
نعم لإلغاء الدولة!
نعم لإلغاء الرأسمالية!

May Banner Jpeg

ניצול

כולנו רואות שיש בחברה ניגודיות דפוקה רצח?

אנשים מסוימים מחפשים אוכל בין פחים ואנשים מסוימים זורקים מנה במסעדה כי היא מבושלת מדי. חלקינו עובדות שעות נוספות בזמן שיש אבטלה. בנקים לוקחים בתים של א/נשים.  אלימות משטרתית. מלחמות. ומה לא?

10828097_846251488730334_5705070772036368286_o

מה גורם לזה לקרות?

 אני חושבת שהחומריות של א/נשים גורמת לזה לקרות.

ואני אסביר למה.  ניקח כל-דבר… מוצר כלשהו. נגיד בקבוק שתיה – לאותו בקבוק שתיה יש ניגודיות. יש לו את הערך שאני מעניקה לו. ערך השימוש שלו. יעני כמה בא לי לשתות ממנו. ויש לו את הערך שלו בשוק. שמוערך בכסף. ערך החליפין של הבקבוק שתיה. אני יודעת שזה לא נשמע כזה מדאיג עכשיו – אבל אני מבטיחה להסביר למה זה נראה לי מדאיג.

מי רצה בכלל להכין את הבקבוק שתייה הזה?

מי רצה בכלל להכין את הבקבוק שתייה הזה?

שמתי-לב שאנשים מוכרחים למכור את העבודה שלהם בשוק בשביל ערך-חליפין, בשביל כסף.  אי אפשר שלא! למשל אני – אני צריכה לאכול, לשתות, יש לי קטע מוזר עם קולה שאני צריכה לממן,  לשלם שכ"ד,את הסיגריות שהתמכרתי אליהן ויש גם עוד בלתי-צפויים שאליהם צריך להיערך מראש. אני לא יכולה לחסוך עד שיהיה לי עסק משלי להתחיל את חיי הבורגנות. ולי אין שום רצון להיות בורגנית. וגם אל חיי הבורגנות אני יכולה לנסות להגיע רק דרך להרוויח כסף מילכתחילה.

10689697_846272875394862_1677537460090790725_n אז בעצם העובדה שאנחנו מייצרים כל דבר בשביל למכור את זה ולנסות להרוויח במקום לייצר על-מנת פשוט להשתמש במוצרים שאנחנו מייצרים –  מבטאת ניגודיות חברתית בין בעלי אמצעי הייצור לבין העובדים/ות.

10850214_846273178728165_1976171216172857376_n ישנה כפייה שמתנהלת כרגע בשוק החופשי.  והכפייה הזו מצריכה צורה מסוימת של סמכותנות ואלימות  בין אם זו תהיה מדינה, צבא מקצועי או כנופיות שכורות. אלימות תמיד הייתה הכרחית על מנת להפריט את אמצעי הייצור והיא הכרחית לאכיפת כל ההשלכות החוקיות של רכוש. על מנת שנוכל לקיים את עצמינו – לאכול, לשתות, לגור וכד'. עלינו להצטרף אל שורות פועלי השוק-החופשי. ועלינו למכור את העבודה שלנו בשוק, כמו שאני עובדת. דוגרי אנחנו מוכרים את הזמן שלנו למעסיק, בין אם זה שעות, או ימים או שנים. אנחנו מוכרים את היכולת שלנו לעבוד – זה כח העבודה שלנו! בואו נשמור עליו שלנו!

10658706_846275862061230_4903549274657730427_o יכולים לשלם לך 25 ש"ח לשעה אולם את מייצרת רווח של 75 ש"ח לשעה. אם זה קרה לך – נוצלת בעבודה (למעשה במקרה הזה שיעור הניצול הוא 300%). הניצול נעשה על ידי הניגודיות בין ערך השימוש לבין ערך החליפין של כח העבודה שלנו!

מקור