מרקסיזם, חירות והמדינה / מיכאיל באקונין

פרק ראשון – הקדמה

אני דורש נחוש של האמת, ואף יותר מכך, אויב מר של הפנטזיות שמקדמת "מפלגת הסדר"¹, נציגה הראשית של השחיתויות, הדתיות, המטה–פיסיות, הפוליטיות, המשפטיות, הכלכליות והחברתיות, מעבר עד להווה, במטרה לשעבד ולהתאכזר בעולם; אני מעריץ מושבע של חירות; אני מחשיב את החירות כמצב היחיד בו חוכמה, כבוד ואושר אנושי יכולים להתפתח; ואין בכוונתי ל"חירות" רשמית, כזו שנמדדת, מורשת ברישיונות, נמדדת ומנוהלת על–ידי המדינה, שקר וכזב שמייצגים את הפריווילגיות של המעטים שנחות על חשבון עבדות כל השאר; גם אין בכוונתי לחירות האינדיוידואלית, האנוכית והאכזרית, זו שמקודמת במרמה על–ידי חסידי רוסו² וכל שאר הזרמים של הליברליזם הבורגני אשר מחשיבים את הזכויות של הפרט כמוגבלות על–ידי זכויות המדינה, ולכן הכרחי להסיק מכך שהתוצאה תהיה ביטול מוחלט של זכויות הפרט.

המהפיכה אינה אירוע/רוי אלזס

“לסוציאל אנרכיסט, מהפיכה היא תהליך, לא אירוע. מהפיכה אינה מעשה היסטורי בלתי-נמנע או תוצאה של איזו מדיניות, בכלל אינה הישג פוליטי כלשהו בהיסטוריה. משטר לא נופל מהתקוממות מהפכנית"
גוסטאב לנדוור – 1910

 מאז אוקטובר 1917 מרקסיזם-לניניזם הפך מושג נרדף למהפיכה.  הביקורת העיקרית במרקסיזם-לניניזם הינה ביקורת על יחסי הכוחות בין מעמדות כלכליים. מהפיכה כמערך של הגבלים ואיסורים המבססים את הביקורת הכלכלית-חברתית המרקסיסטית. הטוענה המרקסיסטית נשענת על כך שמערכות פוליטיות מנוהלות ע"י מוסדות כלכליים. צרות האופק של אופן הטוענה המרקסיסטית בלבלה בין השתלטות על משטר לבין פירוק משטר. “מרקס הינו התיאורטיקן למהפיכת הבורגנים" -ריצ'ארד גומבין. דרך ההתארגנות בהנהגת לנין, להשתלטות על כח-פוליטי דרך השתלטות על מוסדות שלטון, מציגה את הלך הרוח הבורגי. לאנארכיסט/ית לא תפתיע העובדה כי המהפכה הרוסית הניבה תוצאות הפוכות מן הכוונה, למשטר טוטאליטרי בעל מדיניות כלכלית קפיטליסטית, גרסה מרוכזת יותר למעמדות כלכליים ויחסי-המרות בין הבורגנות המרקסיסטית, הלא הם חברי ההנהגה, בעלי התודעה המעמדית ושולטת בעניים המפוחדים והרעבים, מעמד הפועלות.

 תיאוריית המהפיכה האנארכיסטית, כפי שלא תושטת על איסורים, אופי הפעולות המהפכניות מגוון ומשתנה ממקום למקום, לא כל התקוממות תשפוך דם ולא כל מחאה תהיה ייצוגית. המהפיכה האנארכיסטית מטרתה לחנך לחברה חופשית ושיוונית, לפירוק המוסדות הכפייתים וליצירת אלטרנטיבות חירותניות הנשענות על הסכמת הקהילה. המהפיכה האנארכיסטית אינה התקוממות היסטורית או ציפייה אל העתיד, בניית החברה החופשית אינה שעור או תדריך והתקוממות אמיתית לא תבוא מתכנוני הנאורים אשר בפני עצמם מצטיירים כמנהיגי ההפיכה. כל פעולה הינה מערכה במהפיכה, חינוך הזולת לביקורת עד להצתה בזדון של הכנסת בירושלים. אין חשיבות יתרה לצד פעילות חינוכית או לצד פעולה ישירה, כל אלו תרומה במהפיכה. המהפיכה אינה מתחילה מארץ זו או אחרת, אינה מתוכננת ואינה מונהגת ע"י מפקדים. ביקורתיות, חינוך, אומץ מול המשטר – אלו מרכיבות את המהפיכה החברתית האנארכיסטית. מהפיכה אינה אירוע בהיסטוריה, מהפיכה היא לעמוד ללא פחד מול בריונות הלאומנות והקפיטליזם, לחנך אחרים לעמוד כמולם, לפעול כנגדם ולממש דרור-נפש ושיוון-יכולת בין כלל דרי העולם.