מרקסיזם בישראל / יגאל לוין

הערת הארגון: אף שטקסט זה מפורסם בידי אחד מחברי הארגון שלנו, הוא מייצג רק את כותבו. אין לראות בנאמר כאן ככתב מטעם כל חברי אחדות, או כטקסט המייצג את כלל הארגון.

 

אני, כפעיל אנרכו-קומוניסט, מסתובב כבר שנים רבות בתנועות חברתיות בארץ, ונשען על תפישותיהם של מיכאיל באקונין, אמה גולדמן ודייויד גרבר, ומחפש חברים אידיאולגיים מהמרקסיזם, קומראדים לשיתוף-פעולה במאבקים השונים. לצערי, כל מה שאני מוצא הוא לניניזם ארכאי שתומך ברודנים ברחבי-העולם וכן בציונות ובקיומה של מדינת ישראל, כלומר המשך דיכוי העם הפלסטיני הכבוש בשטחי 48'.
מדוע זאת? אחרי שבע שנות חקירה אני יכול לסכם מהו מצב המרקסיזם בישראל ומדוע אין המרקסיסטים הישראלים יכולים להיות חברים לכוח חירותני, סוציאליסטי ואנטי-ציוני.

מרקסיזם, חירות והמדינה / מיכאיל באקונין

פרק ראשון – הקדמה

אני דורש נחוש של האמת, ואף יותר מכך, אויב מר של הפנטזיות שמקדמת "מפלגת הסדר"¹, נציגה הראשית של השחיתויות, הדתיות, המטה–פיסיות, הפוליטיות, המשפטיות, הכלכליות והחברתיות, מעבר עד להווה, במטרה לשעבד ולהתאכזר בעולם; אני מעריץ מושבע של חירות; אני מחשיב את החירות כמצב היחיד בו חוכמה, כבוד ואושר אנושי יכולים להתפתח; ואין בכוונתי ל"חירות" רשמית, כזו שנמדדת, מורשת ברישיונות, נמדדת ומנוהלת על–ידי המדינה, שקר וכזב שמייצגים את הפריווילגיות של המעטים שנחות על חשבון עבדות כל השאר; גם אין בכוונתי לחירות האינדיוידואלית, האנוכית והאכזרית, זו שמקודמת במרמה על–ידי חסידי רוסו² וכל שאר הזרמים של הליברליזם הבורגני אשר מחשיבים את הזכויות של הפרט כמוגבלות על–ידי זכויות המדינה, ולכן הכרחי להסיק מכך שהתוצאה תהיה ביטול מוחלט של זכויות הפרט.

בעיית השיטה \ ז'אן-פול סארטר

עקב ההתגברות של תפישות מרקסיסטיות בקרב חברי השמאל, איננו יכולים שלא לפרסם את אזהרתו של ז'אן פול סארטר. סארטר עצמו היה מרקסיסט אך בשנותיו המאוחרות ביקר את התפישה הזו בחריפות. הוא לא פסל את מרקס ואת חלק מעבודותיו, אך כן ראה במרקסיסטים סכנה רבה. החלק הזה מתוך המסה "בעיית השיטה" מצביע היטב על הסכנה החבויה בתוך השיטה המרקסיסטית. כאמור, סארטר עצמו היה מרקסיסט, אך בשנותיו המאוחרות ביקר תפישה זו בחריפות ושינה את דעותיו לכיוון האקזיסטנציאליזם, ההומניזם והאנרכיזם.

מטרת הפורמליזם המרקסיסטי – חיסול. השיטה (המרקסיסטית) שווה לטרור בגלל עקשנותה לא להכיר את השונה, מטרתה היא היטמעות טוטלית, המושגת במינימום תנאים. אין מדובר כאן באינטגרציה של השונה תוך כדי מתן עצמאות יחסית, אלא בחיסולו. אם כך, חתירה מתמדת לאחידות רעיונית משתקפת בפרקטיקת ההתאחדות (אוניפיקציה) שהביורוקרטיה המרקסיסטית יישמה לאחר מכן בפועל. החלטיות נוקשה בתחום התיאורטי מעלה חשד בדיוק כמו שאישים ספציפיים מעלים חשדות בחיים הריאליים. בשביל המרקסיסטים המודרניים חשיבה פירושה חשיבה בצורה אבסולוטית, ולכן הפרטים לרוב נרמסים בידי הכלל. פירושו של דבר הוא שהם מנסים למסד תיאוריות מופשטות, משל היו תורה בסיסית וקונקרטית.

ז'אן–פול סארטר

 

ההבדל העיקרי בין המרקסיסטים והאנרכיסטים

אנרכיסטים היו לקבוצה נבדלת משאר ה"מהפכנים" בכך שבעודם מסתמכים על עקרונות מעורפלים, התנגדו בחריפות לפריבלגיות ואי צדק בחברה. מבחינה אידאולגית, אנרכיזם ומרקסיזם הינם ניגודים ישירים. בפועל, ההבדלים מתבטאים בתכונות עיקריות בהם האידאולגיה מתאפיינת. מרקסיסתים דגלו בריכוזיות ויעילות, אנרכיסטים לאומת זאת, שואפים לחירות ושוויון. לאנרכיזם בספרד שורשים עמוקים וסביר להניח שישרוד יותר ממרקסיזם לאחר הפסקתה של השפעה סובייטית. בחודשיים ראשונים של המלחמה, אנרכיסטים, יותר משאר, היו אלה שהצילו את המצב. יותר מאוחר, חזית ההתנגדות האנרכיסטית הייתה לבעלת יכולת לחימה הגבוהה בין תושבי ספרד , למרות בעיות אירגון ומשמעת.

ג'ורג' אורוול – מחווה לקטלוניה

מרקסיזם ואנרכיזם…