על "טבע האדם" / גיא מור

"טבעו האומלל של ה2אדם, אילו פשעים נוראיים בוצעו בשמך! כל שוטה, ממלך עד לאיש-משטרה, מהכומר שטוח הראש לחובב המדע חסר המעוף, כולם מרשים לעצמם לדבר בסמכותיות על הטבע האנושי. ככל שהשרלטן גדול יותר, מוחלטת יותר התעקשותו על זדוניותו וחולשותיו של הטבע האנושי. אך כיצד ניתן כלל להזכיר את שמו כיום, כשכל נפש נמצאת כלואה, וכל לב מרוסן, פצוע ובעל מום? […] כשהטבע האנושי כלוא בחלל צר, מולקה יום יום עד להכנעה, כיצד יכולים אנו לדבר על האפשרויות הגלומות בו?" – אמה גולדמן, אנרכיזם וחיבורים אחרים, 1910

"טבע האדם" – או יותר נכון, "הטבע האנושי" – זכה למגוון פירושים במהלך ההיסטוריה. מהפוליטאה של אפלטון והרעיון שהנשמה מחולקת לשלושה חלקים שונים, דרך תפיסת האדם כחיה אלימה ובלתי מרוסנת אצל הובס וה"רוע הרדיקלי" של האדם לפי קאנט, ועד לתומס סוואל והוגים אחרים בימינו, טענו לא פעם שלבני האדם יש תכונות אינהרנטיות, נטיות מולדות או מבנה מנטלי הכרחי מסוים.

למעשה, פעמים רבות תפיסות בדבר טבע האדם שימשו להצדקת שיטה פוליטית-כלכלית מסוימת. כך, למשל, אצל אפלטון, יש הקבלה בין שיטת הממשל הרצויה למבנה הפנימי של נפש האדם. נפש האדם מחולקת לשלושה חלקים שונים: התבונה וההיגיון, אומץ הלב, והתאוות הפיזיות. מבנה זה של נפש האדם, מקביל במשנתו הפוליטית של אפלטון לשלושת המעמדות שצריכים להתקיים בחברה צודקת: מעמד השליטים (הפילוסופים), מעמד השומרים (הצבא, מבצעי המדיניות של השליטים) ומעמד היצרנים (פשוטי העם), כשכל מעמד מבטא את אחד מהחלקים של נפש האדם. כפי שבאדם, החלק הרציונלי הוא שצריך להיות דומיננטי, כך בחברה הצודקת בני האדם הרציונליים – הפילוסופים – צריכים לשלוט ולהנהיג את החברה. באופן זה, ההצדקה לשלטונם של הפילוסופים על החברה נעוצה בטבע האנושי.

כ-2,000 שנים לאחר מכן, פרסם תומס הובס את ספרו לויתן. ספרו של הובס, שנכתב במהלך מלחמת האזרחים האנגלית (1642-1651), מתאר את הטבע האנושי כאלים וברוטלי, ואת האדם כשואף לעוצמה ולכוח. על כן, טוען הובס, יש צורך בסמכות הריכוזית של השלטון האבסולוטי על מנת למנוע את "מלחמת הכל בכל". הובס, המונרכיסט המושבע, תמך בשלטונו של המלך צ'ארלס הראשון, שהיה מאוים על ידי הפרלמנט. גם במקרה זה נקל לראות כיצד משרת תיאור טבע האדם את הקונספציה הפוליטית.

נעבור לימינו אנו. אחת ההצדקות האידיאולוגית המשמעותיות לקפיטליזם ולשוק ה"חופשי" נשענת על תפיסה של הטבע האנושי כאנוכי ורודף בצע. לכן, טוענים מקטרגיו של האדם, סוציאליזם ואנרכיזם לעולם לא "יעבדו", ויש צורך בשיטה כלכלית שתפעל על יסוד אנוכיות זו של בני האדם – הקפיטליזם – ובשיטה פוליטית שתשים את בני האדם במקומם – המדינה.

אכן, סביבנו אנו רואים לא פעם התנהגות אנוכית בקרב בני אדם. אך כל תיאוריה המסיקה מהתנהגות זו מסקנות לגבי אופיו ההכרחי של הטבע האנושי, מתעלמת מהאופן שבו בני האדם מושפעים מהנסיבות החברתיות והכלכליות של חייהם. זוהי, במילותיו של פרויד, "ההשפעה הנחרצת שיש לנסיבות הכלכליות של בני האדם על גישותיהם האינטלקטואליות, האתיות והאומנותיות." חשוב לזכור, למשל, כי תאוות בצע וצריכת יתר אינם אלא תגובות למחסור, לאטומיזציה ולתחרות ההישרדותית שבחברה הקפיטליסטית, ואילו בכלכלת שפע[1], כלכלה שיתופית ודמוקרטית המנוהלת על ידי העובדים ולמענם – צפוי שנטיות מהסוג הזה יפחתו ואף ייעלמו. בחברה שמקדמת נטיות אנוכיות על פני נטיות שוויוניות כמו סולידריות, אהבה ועזרה הדדית, לא ניתן להתפלא על האנוכיות של בני האדם. עם זאת, חשוב לשים לב שאפילו  בחברה כזו נשמרים הסולידריות בין עובדים ובין אוכלוסיות מדוכאות, אהבת הזולת ועזרה הדדית בין אנשים וקהילות.

אחד המאפיינים של החברה האנרכיסטית והקומוניסטית הוא ביטול ההפרדה המוחלטת, הדיכוטומית, בין האנוכי לציבורי. בעוד שתחת הקפיטליזם, לפרט יש אינטרס אישי לצבור ולצרוך כמה שיותר על חשבון האחר, ללא קשר לצרכיו הממשיים, ולו מתוך פחד שמה  שזמין לו עכשיו אולי לא יהיה זמין בעתיד, בחברה אנרכיסטית-קומוניסטית אינטרס זה פוסק להתקיים. הביטחון שהחברה האנרכיסטית-קומוניסטית מספקת לפרט, מפיל את המחיצה המלאכותית בין האינטרס הפרטי לאינטרס הציבורי, ויוצר הרמוניה גדולה יותר בין הפרט לבין הקהילה והחברה.

בנוסף לנסיבות הכלכליות הישירות, קיימים כמובן גורמים נוספים המשפיעים על "הטבע האנושי". הפסיכולוגיה המודרנית מדגישה את השפעת השלבים המוקדמים בהתפתחות האדם על עיצוב אופיו הבוגר ותפקודו החברתי. לא ניתן להתעלם מתפקידו של החינוך בכך. אין לשכוח את מקורם של מוסדות החינוך המודרניים, שנוסדו בימי המהפכה התעשייתית ודימו את עבודת המפעלים התעשייתיים של התקופה, במטרה להצמיח משורותיהם כוח עבודה יעיל, צייתני ופרודוקטיבי שיוכל לאחר מכן לאייש את המפעלים. תפקידם של מוסדות החינוך ככלי של שליטה ושעתוק מבנים חברתיים מעמדיים מתועד היטב במחקרים שנעשו בנושא. אך הרדיקלים לא הסתפקו בלבקר את מוסדות החינוך הללו, וניסו בנוסף לפתח מודלים ומסגרות חינוכיות חלופיים, מסגרות חופשיות שיוכלו להצמיח מקרבם בני אדם חופשיים.

בשנת 1901, ייסד המחנך ואנרכיסט הקטלני פרנסיסקו פרר בברצלונה את בית הספר המודרני (Escuela Moderna). מטרתו, על פי פרר, הייתה "לחנך את [בנות ובני] מעמד העובדים בסביבה רציונלית, חילונית ולא כפייתית", לפתח בקרבם "עוינות נוקשה לדעה קדומה" וליצור "מוחות מוצקים המסוגלים לפתח עמדות רציונליות משלהם בכל נושא". בית הספר המודרני, שנועד לספק אלטרנטיבה לחינוך הריאקציוני המסורתי בספרד בחסות הכנסייה, קידם בספרד, בה בסוף המאה כ-70 אחוזים מהאוכלוסייה אף לא ידעו קרוא וכתוב, חינוך חירותני ומשותף לשני המינים, פלורליזם ומחשבה חופשית על פני הישגיות ומריטוקרטיה.

פרר הוצא להורג בשנת 1909 על ידי הממשלה הספרדית באמצעות כיתת יורים, לאחר שהואשם בהנהגת מרד בו אף לא נטל חלק. פרר, כמובן, הוצא להורג לא בשל מזימות שרקם, אלא כיוון שתכניותיו החינוכיות איימו על האינטרסים של המעמד השליט בספרד. כפי שכתב על כך הסופר הצרפתי אנטול פרנס: "הקמת בתי ספר היה פשעו". אך הרעיון לא מת עם פרר, וגם לאחר מותו הוקמו ברחבי העולם, ובייחוד בארה"ב, בתי ספר מודרניים על פי התיאוריה של פרר, והשפעתו נוכחת בחינוך האלטרנטיבי במקומות אחרים גם כן.

לסיכום, כפי שראינו, טבע האדם אינו קבוע ואחיד – הוא דינמי, משתנה ונתון להשפעה של גורמים רבים ושונים. במידה רבה הוא נגזרת של הנסיבות הכלכליות-חברתיות ומבני הכוח בחברה. רק על ידי חתירה לחברה חופשית ושוויונית באמת, אם כן, נוכל לגלות את האפשרויות הגלומות בו.


[1] מההגדרה הנפוצה של כלכלה כ"חקר השימוש במשאבים המצויים בצמצום שיש בהם שימושים חלופיים" עולה כי לא תיתכן כלכלת "שפע" – ואכן, אין הכוונה ל"שפע" במובן אבסולוטי. ברור כי בכל חברה קיימים משאבים וכוחות ייצור מוגבלים. המונח "כלכלת שפע" נגזר מתפיסה של תפקיד הכלכלה כסיפוק הצרכים האנושיים. כיום, למשל, יש אפשרות כלכלית לספק לכל בני האדם ברחבי העולם בטחון תזונתי. ה"מחסור" שקיים במוצרי מזון (לא רק באפריקה אלא גם בקרב אוכלוסיות מסוימות בעולם ה"מפותח") הוא מחסור מלאכותי שנובע מאופן הארגון הכלכלי-פוליטי-חברתי של החברה האנושית.

קטע מתוך ספר "בית ספר המודרני" – פרנצ'סקו פירר

Fransisco_Ferrer_Guardia"איננו מפחדים להגיד באופן גלוי, אנו רוצים באנשים כאלה, שיהיו מסוגלים להתפתח באופן מתמיד, שיהיו מסוגלים להרוס ולחדש באופן תמידי את החוג שלהם ולחדש את עצמם. רצוננו באנשים, שאי התלות האינטלקטואלית שלהם תהיה הכוח החזק ביותר, שלא יהיו קשורים לשום דבר, ומוכנים תמיד לקבל את מה שטוב ביותר. רצוננו באנשים שיהיו מאושרים מניצחון אידיאות חדשות, בני אדם השואפים לחיות בפרק חיים אחד-פרקי חיים רבים. החברה שימינו רועדת בפני אנשים כאלה. לכן, איננו יכולים לקוות, שהיא תרצה אי פעם בחינוך כזה, שיהיה מוכשר לתת לנו אנשים מסוג זה"

פרנצ'סקו פירר, פדגוג ספרדי ואנרכיסט שהוצא להורג

פרנצ'סקו הוצא להורג בעוון הסטה למרד כנגד המלוכה בספרד ב1909. כל אשמתו הייתה שאירגן רשת של בתי ספר חופשיים בספרד בהן נתן חינוך לילדי מעמד הפועלים ולחינך אותם לרעיונות האנרכיזם הרדיקלי. אך מילים אלו שנכתבו לפניי למעלה מ100 שנה עדיין מרגשות בכוחם ואקטואליות היום בדיוק כמו אז…