שוטרים הם לא חברים

285285_555044527847926_2057467324_n.pngשוטרים הם לא חברים שלנו ולא מגנים עלינו. שוטרים הם אויבים שלנו כאזרחים ואזרחיות, כאנשים ללא מעמד פוליטי רשמי. המשטרה נועדה לאכוף את החוק – כל חוק. שיהיה טוב או רע, צודק או לא, השוטר משהה כל שיפוט מוסרי לגבי אכיפת החוק ואוכף אותו. עם השוטר אי אפשר להגיע להסדר דרך דברי טעם והיגיון כי השוטר יש לו תפקיד אחד – לבצע פקודות, לאכוף את החוק.

מצד שני השוטר שאנחנו פוגשים ברחוב הוא מקבל ההחלטות בשטח. הוא יכול להחליט לעצור אותך על זריקת בדל סיגריה ויכול שלא, הוא יכול להחליט להתייחס ברצינות לתלונה שלך על הטרדה מינית ברחוב ויכול להתעלם – השיקול והשיפוט נתונים לו לחלוטין. כמובן שאין לאף שוטר או כוח משטרה יכולת לעצור את כל מי שמלכלך ברחוב או מטריד מינית אבל זהו דיון אחר, על סדרי עדיפויות ברמה הארגונית והטקסט הזה מתייחס בעיקר ליחסי הכוח המתקיימים במפגש בין אזרח פשוט לשוטר שידגימו שהשוטר הוא לא דמות ראויה לאמון ובטח שלא כשזה נוגע להגנה עלינו האזרחיות והאזרחים.
לשוטר, מתוקף תפקידו, ניתנות סמכויות ע"י המדינה, הראשונה בהן היא הסמכות לעצור ולהפעיל כוח על מי שהוא מזהה כחשוד במעשה עבירה. אלא ששוטר לא צריך להוכיח או להצדיק בפני אף אחד בשום שלב את הסיבה לחשד שלו. הוא לא צריך לאמת ולא להוכיח את גרסתו. למעשה, שוטר יכול לעצור כל אדם ל-24 שעות מכל סיבה שהיא, אפילו שקרית ואין שום דבר שניתן לעשות נגד זה. השוטר למעשה, לא חייב בשום שלב להצדיק את האלימות שהוא מפעיל ולא צריך להוכיח שהיא חוקית. אדרבא, אם היא לא מוצדקת או לא חוקית, על הקורבן להוכיח זאת. משמעות הדבר היא שלא רק שלשוטר יש עמדת כוח חוקית על כל אזרח, הוא לא צריך להוכיח צידוק לשימוש בה.

השימוש באלימות עומד במהות תפקידו של השוטר. ההנחיה של השוטר לטיפול בחשוד היא "להפעיל כוח ברמה אחת מעל" מזו של החשוד משמע, בבסיס, התפקיד של השוטר הוא יצירת הסלמה ודרדור הסיטואציה לאלימות. לא רק זה אלא שלאדם אסור להתנגד לשוטר משמע לשוטר יש שליטה מלאה על כל סיטואציה דרך הפעלת כוח אלימה. שוטר יכול לנצל את הסמכות הזו בשביל כל דבר שירצה והיות והוא לא צריך להוכיח את הצידוק שבשימוש בכוח הכוח של השוטר בשטח הוא, למעשה, כמעט בלתי מוגבל.

שוטר שנמצא אשם בהפעלת אלימות לא מוצדקת עדיין יכול לצפות לעונש קל בהרבה מכל אזרח שיעשה זאת – ענישה או טיפול משמעתיים פנים משטרתיים ולא כתב אישום. למשטרה ולכל גוף מדיני אחר שאמור לפקח עליה, יש ניגוד אינטרסים בענישה של שוטרים אלימים: אלימות היא הכלי של השוטר וענישה של שוטרים על שימוש באלימות יתר פוגעת באמון השוטר בכלי שניתן לו וביכולת של המשטרה כגוף אכיפה לתפקד באופן שוטף. יותר מכך, הפחד מפני ענישה של שוטרים על אלימות יתר מעודדת שיקול דעת אצל השוטר מהי מידה ראויה של אלימות, עד כמה ראוי להפעיל אלימות על אזרח לא-אלים והאם הפעלת אלימות כלפי מבצע/ת עבירה זניחה כמו עישון ג'וינט או התערטלות בציבור, היא מידתית או מוגזמת. אלו אמנם שאלות שישאלו מתוך חשש לענישה ולא מתוך התבוננות ביקורתית אך האחד מוביל באופן כמעט בלתי נמנע לשני וכאמור שוטר שחושב בביקורתיות הוא לא פקוד טוב.
שלוש הנקודות הללו מסתכמות בכך שהמפגש שלנו עם השוטר ברחוב הוא מפגש עם כוח כמעט בלתי מוגבל שכמעט ואין עליו עול נשיאת אחריות. מפגש כזה הוא לא מפגש שמקנה ביטחון ולא מפגש בו אנחנו מוגנות אלא נתונות לחלוטין לחסדיו של הצד השני וצד כזה הוא לא צד שכדאי לתת בו יותר מדי אמון.

מודעות פרסומת

יותר שוטרים – פחות סדר / יגאל לוין

63האם אתם מכירים את ההוא שתמיד בא לסדר דברים, להוביל, להנהיג בכוח? האם ההוא שצועק ומנופף בידיים הוא גם זה שמפריע בסופו של דבר? זה לא חדש, מנהיגים מקצוענים תמיד היו אלו שגרמו לאיסדר מוחלט ובלגן אחד גדול. מדוע זה קורה? זה קורה מפני שבני אדם (בעצם היותם חיות חברתיות) יודעים להסתדר בקבוצות או אפילו בקולקטיבים גדולים בלי "אבא" כליכול וכליודע שדואג לבדו (או בצוותא עם קבוצה קטנה) לסדר. כן, סדר. ובכן, הנה לכם סיפור קטן בדיוק על הקטע הזה. באחד במאי, הארגון שאני חבר בו (אחדות) יזם את המצעד הלאסמכותני הראשון מסוגו בעיר חיפה. מצעד במסגרת יום הסולידריות עם המעמד העובד. במהלך המצעד תוכנן שיהיה גם מיניבוס מקושט בדגלים ובבאנרים שייסע לצד המדרכה וישמיע מוזיקה מהפכנית ברמקולים. תוספת נחמדה כדי לגוון ולהעצים את הבלוק הקטן שלנו (היינו בצעדה כ– 50 אישה ואיש בסךהכול). את מסלול הנסיעה בחרנו בקפדנות, כדי שניסע אך ורק בצירים רחבים וליתר המכוניות יהיה די מרחב עלמנת לעקוף את המיניבוס. בסופו של דבר זהו יום סולידריות עם העובדים, וכלל לא עלתה בראשינו המחשבה להפריע לאותם עובדים לחזור לביתם בתום יום עבודה ארוך ומתש. אך לעובדים בסופו של דבר כן הפריעו להגיע הביתההשוטרים דאגו לכך.

באותו יום, חצי שעה לפני תחילת הצעדה, הגיעו שלוש ניידות משטרה למקום ההתאספות שלנו, וכן שוטר אחד בלבוש אזרחי. אין צורך לציין שהאירוע שלנו לא היה מתואם עם המשטרה (האירוע אנרכיסטי הרי, כן?). לאחר שיחה קצרה עם ה"לוחמים בפשע", התברר שהחשד המרכזי שלהם הוא פוטנציאל לחסימת כבישים והפרת סדריתנועה. הסברנו לשוטרים המודאגים שאין בכוונתנו לעשות זאת, שהרי זהו יום הפועל ואין כל סיבה להפריע לאותו פועל להגיע הביתה. אך השוטרים לא הפנימו את המסר והם השאירו ניידת אחת שהייתה אמורה להיות צמודה אלינו, או יותר נכון למיניבוס שלנו, ולפקח על כך שאנו לא חוסמים את התנועה. "לשמור על סדר", כך נאמר

בסופו של דבר, חרף כמות האנשים הקטנה, חלף המצעד שלנו בצורה מכובדת ביותר. צעדנו, צעקנו ססמאות, חלפנו עליד מקומות עבודה. אנשים שמעו כרזות בנוסח "לא נהיה מנוצלות/כל הכוח לעובדות", ודברים דומים. גם המיניבוס עשה את העבודה שלו. הוא הרשים את כולם, אף עובר ברחוב לא נשאר אדיש למוזיקה המצוינת שהשמענו בשביל להפגין מעט סולידריות ביום החשוב הזה. אך לצדנו נוצר שוב ושוב פקק של מכוניות עם נהגים מעוצבנים בפנים. הניידת שליוותה אותנו נסעה לצדנו על הכביש וחסמה למעשה את התנועה. יש לאמעט אירוניה בכך שאותם אלו שחששו מהפרות סדריתנועה וחסימת כבישים היו מי שבסופו של דבר הפריעו וחסמו בפועל. לבסוף, הנהג שלנו צעק עליהם וביקש שיפסיקו לשבש את התנועה והם נסעו לעזאזל. הכביש נפתח מחדש. פקק תנועה יכול להיות דבר מאוד מעצבן, במיוחד אחרי יום של עבודה קשה.

אז מה נשתנה כאן? שום דבר. אין כל חדש כאשר גוף מקצועי שאמור לשמור על הסדר הוא זה שגורם לאיסדר בסופו של יום. וזאת מבלי לדבר על מהו הייעוד האמיתי של השוטרים (להיות גוף מבצע בשירות האליטות ולשמור על רכושן הפרטיהקניין הקדוש). למעשה, אנו זקוקים למשמר אזרחי שיחליף את המשטרה. משמר אזרחי רחב שכולל את התושבים עצמם ושומר על הסדר לפי מקום המגורים של אותם אנשים. אנשים יכולים להסתדר בחייהם גם בלא "עזרתם" של "לוחמי הפשע" המקצוענים. התארגנות עצמית היא זו שיוצרת את הסדר האמיתיסדר חברתי. ומה עם השוטרים? השוטרים לצערנו בינתיים עוד כאן, והם רק ממשיכים ליצור עוד בלגן.