המהפכה החברתית הגדולה ברוז'אבה / יגאל לוין

8358מאז שחיברתי את הסקירה הקודמת שלי ("האוטופיה הכורדית"), חלפה יותר משנה. כל כך הרבה השתנה מאז, קרבות נועזים עם הח'ליפות – דאע"ש – מאבק נגד ריאקציונרים פנימיים, מאבק מול המדינה הטורקית, ומה לא? אבל מה שכן, המהפכה צוברת תאוצה ברוז'אבה ויש לה כל הסיכויים להיקרא "המהפכה החברתית הגדולה". ומדוע? לא היו הרבה מהפכות שזכו להתקרא "גדולות". המהפכה הצרפתית הגדולה? נכון. גם המהפכה החברתית הגדולה הספרדית עולה בזכרוני. כן, לא היו הרבה. כדי להיקרא "גדולה", על מהפכה להיות לארק חברתית, לאמור אנטימדינית ואנטיקפיטליסטית, אלא לגעת בכל תחומיהחיים של האדם. המהפכה ברוז'אבה בהחלט מתקרבת למציאות שכזו. בסקירה הבאה אשתדל לגעת בכל התחומים, כמו הכלכלה או החברה, ולסכם בסופה מדוע האירועים המתרחשים ברוז'אבה הם מבין הדברים החשובים והמרתקים שעולמנו חווה בימים אלו של תחילת המאה ה21.

מקורות

לפני שאגיע לעיקר הדברים, אני רוצה לגעת בנושא המקורות. תמיד שואלים אותי מאין אני משיג את המידע? יש די חומר תיעודי ברשת. אני יכול להמליץ על אתרים כגון http://www.kurdishquestion.com. כמוכן ישנם גם לאמעט אנשים שביקרו שם, אקטיביסטים מאסכולות סוציאליסטיות שונות בכללן אנרכיסטים וגם מרקסיסטים. לאמעט מחבריישלי ביקרו שם, והייתה לי הזכות לשמוע עדויות ישירות מן השטח. אני גם נמצא בקשר עם הנציג הרשמי של ה PKK במוסקבה. וכמובן, ישנם גם הרבה דיווחים מהכורדים עצמם, בין אם הללו מהפכנים ובין אם תושבים רגילים מן השורה. אני מתחייב לכך שכל המידע והנתונים אמינים וניתנים לבדיקה.

איפה נמצאת רוז'אבה בכלל?

רוז'אבה (או "מערב" בכורדית) היא ארץ השוכנת בצפון המדינה הסורית השסועה ממלחמת האזרחים שמתחוללת שם בימינו. תחת השפעה חזקה מדעותיו של עבדוללה אוג'לאן ומפלגת הפועלים הכורדית, הPKK, התנתקה ארץ זו באופן חדצדדי מן המדינה הסורית בשנת 2012, והתארגנה לכדי רשת של מועצות בעלות מבנה חברתידמוקרטי, עם מאבק ניכר במוסד המדינה, הקפיטליזם והפטריארכיה. זה כבר שלוש שנים ויותר שמתרחשים שם מהפCO24znhWsAA26Xq.png largeכה וניסוי חברתי מבין המרתקים שאפשר למצוא בימינו. מספר האנשים שגרים שם נע בין 2.5 ל4 מיליון איש. בגלל מלחמת האזרחים ותנועת מסות גדולות של בני אדם, קשה מאוד לעקוב ולהביא מספר שיהיה אמין ומדויק. הארץ מחולקת לשלושה מחוזות, או קנטונים, כפי שהכורדים קוראים להם – אפרין, קובני וג'זירה. אין חיבור טריטוריאלי בין קנטון אפרין ושאר חבלי הארץ, והוא מנותק ומכותר מכל הכיוונים. צפונית לרוז'אבה שוכנת טורקיה העוינת למהפכה, ודרומית לה שוכנת הח'ליפות האלימה והקטלנית של דאע"ש, העוינת את רוז'אבה גםכן, לאפחות מן הטורקים. ישנם גם גבולות טריטוריאליים עם אזורים שנשלטים בידי צבא אסד או בידי המורדים. עם הצבא הסורי יש הסכם איהתערבות משני הצדדים. אסד, שמנסה לשרוד במלחמת האזרחים הזאת, כלל לא רואה לנכון לעצבן ולצאת נגד המהפכה, גם אם היא מתרחשת בשטח מדינתו.

עבדוללה אוג'לאן

אוג'לאן, המכונה "אפו" בקרב תומכיו, החל את דרכו בשנות ה70 כמרקסיסטלניניסט דוגמטי, וכך גם המפלגה שהקים. אך בשנות ה90, בד בבד עם קריסת ברית המועצות והתפרקות הגוש הסובייטי, מאסה המפלגה ברעיונות המרקסיזם והחלה לחפש דרך חדשה לשינוי חברתי. בשנת 1999 נתפס אוג'לאן בידי הממשלה הטורקית, ונידון למאסר עולם. בזמן כליאתו נחשף המרקסיסט הדוגמטי להוגידעות אחרים

LEBANON-TURKEY-KURDS-UNREST-PEACE-FILES

מהאסכולות הסוציאליסטיות, ובכללם אנרכיסטים. אוג'לאן אף החל להתכתב אישית עם מוריי בוקצ'ין, אנרכיסט יהודי ממוצא אמריקאי, ולאחר שנה של התכתבות עמו נטש את הרעיונות המיושנים של המרקסיזם והחל לטפח תיאוריה סוציאליסטית חדשה בהשראת האנרכיזם החברתי, אך גם בהשראת הוגידעות כמישל פוקו או פרידריך ניצשה. בסופו של דבר, אוג'לאן אף התחיל לבקר את המרקסיזם מנקודתראות אנרכיסטית. למשל, ב"מניפסט החברה הדמוקרטית" הוא כותב «חשוב מאוד לבקר את הקפיטליזם המודרני דווקא מעמדות האנרכיזם, הפמיניזם והאקולוגיה» או «תפישותיהם של האנרכיסטים כלפי המדינה והשלטון הם עמוקים ורציניים יותר מאשר אלו של המרקסיסטים». אני, בתור אנרכיסט ותיק, יכול אך רק להסכים עמו. ואמנם, בצד כל הטוב שהמרקסיזם תרם לחשיבה הסוציאליסטית, הוא תמיד היה חלש בביקורתו את יחסיהכוח והמנגנונים האוטוריטריים כמו המדינה. בסופו של דבר, "אפו" מצליח לפתח תיאוריה חדשה, והוא מכנה אותה "הקונפדרליזם הדמוקרטי". מפלגתו גם עברה את השינוי הזה, מפלג השואף להשתלטות פוליטית בתוך הקורפוס המדיני (תוך שאיפה למדינה סוציאליסטית), והפכה לארגון אופקי ורחב הקרוי כיום "ברית הקומונות הכורדיות". המפלגה עצמה נהפכה לנטו גוף גרילה של מהפכנים. אם כך, מדוע הם ממשיכים לכנות עצמם "מפלגה"? מאחר שכך הם ידועים ברחבי העולם. זהו שם שכבר הפך היסטורי ומוכר, ולטענתם אין טעם לבצע "מיתוג מחדש" לזהות הקיימת.

עקב השפעתו הגדולה של אוג'לאן, שמוכר בכורדיסטן כגיבור עממי ומנהיג ישר, רעיון הקונפדרליזם הדמוקרטי נעשה לאחת מן התפישות הפופולריות בכורדיסטן הגדולה, ובמיוחד בחלקים הסורי והטורקי. גם המחתרת הכורדית שנמצאת באיראן נאחזת בדעות של הקונפדרליזם הדמוקרטי ושואפת לבנות ארץ בדומה לרוז'אבה.

הקונפדרליזם הדמוקרטי

מהו בכלל הקונפדרליזם הדמוקרטי? ראשית חשוב לציין כי המילה "דמוקרטיה", פירושה כאן הוא סוציאליזם. המילה "סוציאליזם" נתפשת כביטוי ריאקציונרי, מאחר שמשטרו של אסד נקרא רשמית סוציאליסטי, וכן גם מפלגתו, מפלגת הבעת'. כתוצאה מכך, המילה "סוציאליזם" איננה פופולרית בכורדיסטן הסורית ויש לה שיוך למשטר הרודני והמדכא של אסד.

לפי תפישתו של "אפו", על האנשים להתארגן לקבוצות בניהול דמוקרטי ישיר, תוך מתן זכויות לנשים, מאבק בקפיטליזם ושאיפה לחיים הרמוניים עם הטבע. המאבק בקפיטליזם חייב תמיד להיות גם מאבק אקולוגי ומאבק מגדרי. הקבוצות הדמוקרטיות הללו מאורגנות במועצות ובאספותעם, ועליהן לדרוש או ליצור אזורים עם אוטונומיה מוחלטת, כולל ממשל דמוקרטי עצמאי וכוחות מזוינים לצורכי הגנה עצמית

Kurds00002

– המיליציות – ללא גוף מדיני, וכן התארגנות כלכלית על בסיס קואופרטיבים וקומונות תוך שאיפה להצברה של הנכסים אשר בבעלותם. כך, על כל קבוצה של אנשים, וכן על כל ארץ וארץ, לחבור יחדיו לברית של קונפדרציות דמוקרטיות הנמצאות בקשר עם ארצות אחרות בעלות אג'נדה דומה, ולהתפשט ברחבי העולם עד שלמדינות ולקפיטליזם לא ייוותר מקום והם ייעלמו. האם הדבר נשמע אוטופי? ובכן, לא בשונה מן האוטופיות הדוגמטיות של הטרוצקיסטים, הסטליניסטים או שאר הסוציאליסטים הדוגמטיים בתקופתנו. בסופו של דבר רוז'אבה קיימת ומוכיחה לנו שהתארגנות מעין זו היא אכן ריאלית. זאת ועוד, ניתן לראות השפעה חזקה מאוד של האנרכיזם החברתי על התפישה הרווחת שם. אף אם קיים פה ושם שוני קטן בין התפישות, שתי אלה קרובות מאוד זו לזו ברוחן.

החברה

החברה ברוז'אבה מאורגנת לקומונות (או "קמין" בכורדית). חברי הקומונה יכולים להיות משפחה אחת, כמה משפחות או קבוצה של אנשים שחיים ביחד בבית אחד או בכמה בתים שכנים. אין שום הגדרה שרירותית לאופן שבו הקומונה צריכה להיראות. הדבר תלוי אך ורק בהחלטה של חברי הקומונה. גם

Yazidi Refugees In Syria Celebrate Liberation Of Sinjar From ISI

מספר הקומונות אינו מוגבל. יכולות אלה להיות 10 או 100 קומונות, תלוי בגודל המושבה או העיר. קומונות ברמת המושבה או העיר מאורגנות לבתיעם (או "מלה גלים" בכורדית). בתיהעם האלה מורכבים מצירים שבאים מכל קומונה וקומונה ואשר יוצרים יחדיו מועצה אזורית. ברמת הקומונות ישנן קבוצות הנקראות "קבוצות השירות", וכן ישנן "קבוצת השלום" או "קבוצת האחזקה". כל קבוצה כזאת אחראית לתחום הניהולי ברמת הקומונה. קבוצת השלום, לדוגמה, אחראית לפתרון סכסוכים בין חברי הקומונה, וקבוצת האחזקה אחראית לשיפוצים ובנייה. חברי הקומונה בוחרים לבדם את השותפים בקבוצות, בלא כל מנגנון מנהלי מלמעלה. ברמת ביתהעם ישנו ביתדין אזורי שאחראי לטפל בעבירות חמורות, כמו אונס. הביזור המשמעותי שהחברה הכורדית עברה תוך כדי יישום של מבנה פדרטיבי קומונלי מאפשר גמישות וחופש רחב יחסית לחברה קפיטליסטית, בעלת מבנה מדיניהיררכי ולא גמיש.

התנועה הנשית

נושא שחרור האישה ברוז'אבה הוא אחד מן המעניינים שבסיפור. בסקירתי הקודמת כבר ציינתי כי ישנם הישגים משמעותיים ביותר לתנועה, אך אין זה הכול. מלבד איסורים על פרקטיקות ברבריות כמילת נשים או נישואיחובה נגד רצון הבחורה, ברוז'אבה הוקם אף כוח לוחם המורכב מנשים בלבד. וגוף זה אינו מזכיר במעשה את צה"ל בכלל. אם בצה"ל ישנם במסגרת כל הצבא רק שני גדודים המורכבים מגברים ונשים, לוחמות ברוז'אבה הקימו מיליציה שלמה וייחודית שהיא נשית לחלוטין, הYPJ. הכוח הלוחםRojava-women הזה כולל כ15 אלף לוחמות, ואין אפשרות ללוחמים גברים לשרת בו. גם במיליציה הרחבה יותר, המגינה על המהפכה (הYPG), יש לוחמות, אך היא מורכבת בעיקר מגברים. בשתי המיליציות האלה יש כ– 50 אלף לוחמים ולוחמות. ביחידות אלה אישה יכולה להיות מפקדת על גברים, אך גבר לא יכול להיות מפקד על נשים, וזהו שוני משמעותי ממה שמתקיים בצה"ל. והרי, אפליה מתקנת היא חשובה במסגרת המלחמה בפטריארכיה. מלבד המסגרת הלוחמת, גם השינויים בניהול החברתי הם לטובת האישה. למשל, כל בעיה נשית יכולה להיפתר בידי נשים בלבד. והיה אם נאנסת פונה לשירות הביטחון המקומי, היא מופנית לנציגה ממחלקת החקירות של מקרי האונס, וזאת מורכבת מנשים בלבד. כל ההישגים המשמעותיים הללו רק מחזקים את החברה והופכים את שחרור הנשים לחלק אינטגרלי משחרור כלל האוכלוסיה ברוז'אבה.

הכלכלה

בתחום הכלכלה אני יכול לציין שברוז'אבה אין קפיטליזם במובן הקלאסי של המילה. לאנשים יש אפשרות להחזיק בקניין, במקefrineconomyרה שמדובר בדירה, בית, סדנה או שדה קטן, אך יש איסור על בעלות וניהול עסקים, וכן גם על ניצול עובדים ושעבודם. כל המשק מאורגן בקואופרטיבים במסגרת הקומונות, בין אם אלו קואופרטיבים משפחתיים או של קבוצות חברים. אין תעשיה כבדה ברוז'אבה, וכ80% משיעור התעסוקה הם בחקלאות. אין מסים, והאנשים לא משלמים לא שכרדירה ולא מסמים או חשמל. הכסף שנע בשוק הוא המטבע הסורי של משטר אסד, והמחירים נקבעים בכל עיר או קומונה לפי כוחהקנייה של תושבי האזור. כלומר, המוכרים לבדם מחליטים על מחיר המוצרים. ביזור כלכלי שכזה אף תרם רבות לשיפור רמת החיים ברוז'אבה, ומזכיר מאוד את המודל של האנרכיסט פיירז'וזף פרודון, המוטואליזם.

המיליציות

המיליציות גם הן מאורגנות בצורה דמוקרטית, ואולי אף אנרכיסטית. יחידה קטנה נקראת "צוות", והיא מורכבת משלושה עד חמישה אנשים. הרמה השניה נקראת "טקסים" והיא מורכבת משני "צוותים". הרמה השלישית היא "בלוק" והיא מורכבת מ 3 "טקסימים". הרמה הרביעית היא "תאבור", שהוא סוג של גדוד, אף שזה כולל בין 100 ל150 איש. "תאבורים" מרכיבים את המחוז או את הקנטון. בסךהכול יש שלושה מחוזות ברוז'אבה. אין חטיבות או אוגדות, ולכל יחידה יש אוטונומיה רחבה מאוד. הלוחמיםTcCg4JxF-KU בוחרים את מפקדם למן הרמה הקטנה ועד לרמת המחוז. מעל לכול, ברוז'אבה ישנה המועצה הצבאית, וזו מורכבת מעשרות המפקדים המוכשרים ביותר, אך אין כל יכולתפיקוד למועצה זו אלא רק יכולת תכנון כללי למשך ימות השנה. המועצה מתכנסת פעמיים בשנה ובונה תוכנית לחימה עבור חודשיםקדימה. בכל רמתיחידות ישנה גם מועצת לוחמים. המועצות דנות בפעילות הצבאית ובמפקדים, ואם ישנו מפקד שאינו מצליח בתפקידו, המועצה מדיחה אותו ובוחרת תחתיו מפקד חדש. כך מתרחש בכל רמה ובכל קרב. ישנה גם הוועידה הכללית הצבאית, שהיא זו הנותנת שירותי דוברות וייצוג ברמה הארצית. גיוס למיליציות הוא אך ורק בהתנדבות. אין גיוסחובה לכוחות המזוינים.

הריאקציה

לא כל דבר מושלם ברוז'אבה. ארץ שנמצאת במצב מלחמה דורשת מנגנונים שקשהעדמאוד לבנותם ולבקרם בצורה דמוקרטית. לדוגמה, היו לאמעט תלונות על הכוח השיטורי (Asayish), כמו "העלמת" אנשים או מעצרם וכליאתם מחשש שהם חברים או פעילים בדאע"ש. ישנם גם גורמים פרואמריקניים קפיטליסטיים המעוניינים להחדיר יחסישוק לרוז'אבה – למשל, כורדים לאומניים התומכים בממשלת הKRG של כורדיסטן העירקית.

הביקורת

ישנה לאמעט ביקורת על רוז'אבה, במיוחד מצד שמאל. הרבה מהביקורת נובעת כתוצאה מחוסרידיעה או מתוך אמונה לערוצים ולמקורות השואבים מידע מגורמים עוינים, כמו הטורקים או דאע"ש. גם הכורדים העירקים רואים ברוז'אבה במה לחיזוק האינטרסים שלהם וחשוב להם לפגוע בתדמיתם של המהפכנים האמיצים. היו אף פרסומים באמנסטי הבינלאומית, שהיו מבוססים על מידע שקרי ולאבדוק. אנו שומעים כל הזמן על כך שחל גיוסחובה ברוז'אבה. שמועה זו נובעת בעיקר מעצם קיומו של גיוס pkkבכפיה המופעל לעתים במיליציה האשורית, שהיא כוח קטן במסגרת המיליציות הפועלות רוז'אבה. מאחר שאנשי המיליציה האשורית לובשים את אותם המדים כמו כל היתר, המתבוננים מן הצד עשויים לחשוב שהמהפכנים הכורדים הם אלו שמגייסים אנשים בכוח. הסיבה השניה לשמועה הזאת היא חימוש כלל העם ברוז'אבה. אין שום משפחה שאיננה חמושה. ליברלים ללא שמץ של מושג בתיאוריות של השמאל הרדיקלי אינם מבינים שפירוש הדבר אינו גיוסחובה כמו זה שקיים במדינותלאום בורגניות.

אמנם, חלק מהביקורות הוא אכן במקום. לדוגמה, המרקסיסטים מבקרים לרוב את העובדה שהשוק לא חוסל ברוז'אבה בצורה מוחלטת ושקיים שימוש בכסף, נוסףעל סוגים מסוימים של קניין, כגון הזכות לחזקה על אדמות. מרקסיסטים דורשים להלאים את הנכסים ולחסל את הבורגנות שעודנה קיימת ברוז'אבה. לא יותר מדי ממנה, מאחר שרוב הבורגנים ואנשי העסקים (במיוחד אלו של משטר אסד) נמלטו מהמהפכה עוד בשנת 2012, עם תחילתה. האנרכיסטים מבקרים לרוב את העובדה שישנו חוסר בביזור בחלק מן המוסדות (כמו השיטור, למשל) ושאין התארגנות מלמטה על בסיס מעמדי לסינדיקטים של פועלים. אך עם כל הצדק שקיים בביקורות אלה, גם למרקסיסטים וגם לאנרכיסטים יש הרבה דברים ללמוד מן המהפכה הזאת, ולתמוך בה. לתמוך מפני שזהו המאורע המרתק והמדהים שמתרחש בימינו, בסדרגודל של המהפכה הספרדית הגדולה במאה ה20.

סיכום

לאחר שרבים מחבריי ביקרו ברוז'אבה, גם אני מתכוון להגיע לשם. לא לבדי כמובן, אלא ביחד עם החברים שלי למאבק. המקום הזה דורש את עזרתנו. על כל איש שמאל רדיקלי שבאמת מאמין בשינוי חברתי לטובת חברה שוויונית וצודקת יותר להושיט סיוע לרוז'אבה ולמהפכנים והמהפכניות האמיצות. העולם שלנו מתדרדר אלעבר פיתהום, הודות לקפיטליזם ואנשי השררה רודפיהבצע. אם לא נתאחד ביחד לחזית רחבה שמתנגדת לפולחן המנגנון המדיני והקפיטליזם, אנו נגיע לתהום הזאת במהרה. חברינו ברוז'אבה רומזים לנו, וליתרדיוק צועקים לנו, שקיימת דרך אחרת להתנהלות חברתית. צודקת, שוויונית וחירותנית יותר. השאלה היא האם נקשיב להם ונתמוך בהם.

יגאל לוין

Tania Golan's statement refusing military service

גרסה עברית | نسخة عربية | versión en castellano

11024625_869465369758972_5788404817686122315_n

Tania Golan is an anarchist, a vegan, an activist in ecological struggles and a member of Ahdut-Wihdeh-Unity. C refuses to take part in the Zionist army. We publish her Declaration of refusal, which includes her reasoning and her social criticism.

Deciding to join or not to join the army is a political decision which everyone should be able to make on their own. I protest the law that threatens young teenagers into joining the army.
I have no trust in authoritarian hierarchy. The army is a hand of the bourgeoisie, the government and weapon manufactures. There are those who profit from Israeli-Palestinian conflict and will never let go of economic control over the West Bank. These powers have created racism and division. Government spending on the IDF (which also comes from the USA) tends to grow from year to year at the expense of education, healthcare and welfare; yet there is no security – there are many threats in Israel. I presume, our fear is exploited as a distraction and prevention of profound thought.

One can not build a just society based on injustice. I refuse to take part in a racist, fascist, discriminatory and oppressive organization. I refuse to take part in an organization which, for decades, holds millions without civilian rights.
On the other hand, there are people like us, with the same needs as us, who only want to live their lives. Arrests, administrative detentions, harassment by the army and Jewish settlers, wage slavery, no welfare — we cannot be safe if we give good reasons to fight us.

The army, just like school, is an institute that performs socialization. As the main objective of public school is to stitch together the society into a monolithic entity, so the main objective of the IDF is not to protect the people, but to be a melting pot (Israeli slang for the army as the institution which makes people the same) that keeps the ethos alive and makes people adore itself, while it actually protects only the hierarchy.
It is an institution with clumsy bureaucracy, sectors that deal only with each other and have no bearing on the real world, and other sectors dealing with civilian affairs. This kind of structure is educating fresh youth into a dogmatic way of thinking that perpetuates the hierarchic relationship between the oppressor and the oppressed. This part of life is the final stage in entering adulthood in this part of the earth, between the river and the sea.
I think that joining an organization should be motivated by personal desire and thought. It works, we can take as an example the Democratic Federation of Rojava, not so far away; perhaps we can learn a thing or two from them. They have no conscription laws, but, nonetheless, they have similar percentage of recruitment to the YPG and YPJ as Israel have to the IDF. If there is no desire to protect something, it probably should not be protected.

I reject the reasoning in favor of joining the army: companionship, direction in life, experience, helping the community. I choose not to sacrifice myself to two whole years of rattles, humiliation, and oppression for nothing. I will not wear military uniform, so I will not contribute to the public pressure to join the army. Refusing the conscription is not a simple thing, but neither is joining the army.
Last but not least, there is the social issue of justice. The army endangers the environment by spilling oil and sewage, getting rid of equipment by throwing it into the sea and ongoing activity which endangers the balance of flora and fauna. All of the above happens without the least amount of accountability, exactly as the army does with government spending.
Using your voice, in any situation, is great help, and I invite everyone who has a voice to use it.
Plainly, bad things happen when good people do nothing.

Tanya Golan

868676767

بيان تانيا جولان برفض الخدمة في الجيش الإسرائيلي

English Version | גרסה עברית | Versión en Castellano

11024625_869465369758972_5788404817686122315_n

تانيا جولان، أحد أعضاء منظمة ( الوحدة)- الوحدة (אחדות/Unity ) هي منظمة إشتراكية لا سلطوية في إسرائيل/فلسطين المحتلة ، تانيا هي مقاومة للسلطة الاسرائيلية و ناشطة في مجال البيئة كما انها نباتية ، رفضت الانضمام في صفوف الجيش الصهيوني.
ننشر هنا اعلان تانيا الرافض للخدمة في الجيش والذي يشمل على حججها و انتقاداتها لمؤسسة الجيش.

 

اسمي تانيا جولان، عمري 20 سنة، قررت رفض التجنيد الاجباري في الجيش، وأرى أن نشر ذلك علنا و بشكل مباشر له اهمية كبيرة.
خيار الالتحاق او عدم الالتحاق في الجيش الاسرائيلي هو خيار سياسي والذي يجب ان يكون كل شخص قادر على اتخاذه بحرية، وأنا أحتج ضد القانون الذي يهدد الشبان و الشابات للالتحاق في العسكرية.

لا يوجد لدي ثقة في منظومة الحكومة، والجيش هو اليد المنفذة للرأسمالية و الحكومة وتجار السلاح وهناك بعض الذين يستفيدون من الصراع الاسرائيلي –الفلسطيني و لا يريدون أن يتخلوا عن سيطرتهم الاقتصادية على الضفة الغربية.هذه القوى خلقت العنصرية والتفرقة، و ميزانية الدفاع للدولة تزداد عام بعد عام على حساب التعليم و الصحة و الشؤون الاجتماعية، ولهذه اللحظة لايوجد أي شعور بالأمن مع زيادة التهديدات على اسرائيل، وأعتقد أن خوفنا يستغل لالهائنا و ابعادنا عن التفكير العميق.
لا أحد يمكن أن يبنى مجتمع سليم على اساس الظلم ، وانا أرفض ان اكون جزء من هذه المؤسسة التي تمارس سياسات العنصرية و الفاشية و تقوم بالتمييز و القمع. أنا ارفض ان أكون جزءا من هذا الجيش الذي سيطر لعشرات السنين على ملايين الناس بدون منحهم حقوقهم المدنية.

على الجانب الآخر هناك شعب مثلنا له احتياجاته الأساسية، ويريد فقط أن يعيش حياته. اما مع استمرار الاغلاقات والتفتيشات الامنية و الاعتقال الاداري و الاعتداءات من قبل المستوطنين المتطرفين و الجنود، و خلق ظروف حياة متدنية و بطالة ، فان ذلك لن يجلب لنا الأمن طالما اننا نعطي الاسباب لمهاجمتنا.

الجيش مثل المدرسة يؤدي مهمة التربية الاجتماعية، كما ان الهدف الاساسي للمدارس الحكومية هو نقل المعرفة و تربية افراد المجتمع ليكونو متجانسين و موحدين، ولكن دور الجيش ليس حماية جميع الناس ولكنه ( وعاء انصهار) يحافظ على روح الشعب و يجعل الناس تحب بعضها البعض، بينما في الحقيقة الجيش الاسرائيلي يحمي فقط النخبة في الحكومة. وهي مؤسسة تتغلغل فيها البيروقراطية المتخلفة، حيث تعمل فيها أجهزة تتعامل مع بعضها فقط وليس لها أي صلة في العالم الحقيقي، وأجهزة أخرى تتعامل مع القضايا المدنية، و هذا النوع من الهيكل المؤسساتي يعمل على تربية الشباب اليافعين بطريقة متزمتة في التفكير والتي تعمل على ادامة العلاقة التسلطية للظالم و التبعية للمظلوم.
فترة المراهقة تعتبر المرحلة النهائية في الحياة، في هذا الجزء من العالم الذي يقع بين البحر الأبيض المتوسط و الأردن.

أعتقد أن الإنضمام لأي مؤسسة يجب أن يكون بدافع و رغبة و قناعة شخصية، مثلا، لو أخذنا حزب الاتحاد الديمقراطي الكردي في شمال سوريا، ليس ببعيد عنا، ربما نتعلم شيء أو شيئين منهم، حيث لايوجد لديهم قانون التجنيد الإلزامي ، ولكن مع ذلك، فإن نسبة التجنيد في الاتحاد الديمقراطي الكردي و وحدات الحماية النسائية الكردية مشابهة لنسبة في الجيش الإسرائيلي، ويمكن القول أنه عندما لا توجد الرغبة في حماية شيء ما فانه بالضرورة لن يتم حمايته.

انا أرفض الحجج التي تدعو الى الإنضمام للجيش: اقامة الصداقة و تحديد اتجاه الحياة واكتساب الخبرات، ومساعدة المجتمع. انا اخترت ان لا أجازف بحياتي طوال عامين كاملين اقضيهم في فعل الظلم و الاذلال و القلق بدون أي هدف، لن ارتدي الزي العسكري ولذلك لن اساهم في ازدياد الضغط المجتمعي من خلال التحاقي بالجيش، رفض التجنيد الاجباري ليس بالشيء الهين، وكذلك الانضمام الى الجيش ليس شيئا بسيطا.

أخيرا وليس اخرا، الموضوع الذي يوجع قلبي هو انه يوجد قضية البيئة و الطبيعة فالجيش و صناعاته العسكرية تشكل خطورة على البيئة من خلال تسرب النفط و مياه الصرف الصحي والتخلص من المعدات بإلقائها بالبحر و الانشطة المستمرة التي تشكل خطرا على التوازن بين النباتات و الحيوانات وكل ذلك يحدث بدون أدنى محاسبة . بالضبط مثلما يفعل الجيش بالميزانية الحكومية.

أدعوكم أن ترفعوا اصواتكم في كل مكان ومناسبة وان تقفوا في كل مكان فيه صعوبات .

من المؤلم جدا ان يبقى الناس الجيدين صامتين بدون فعل أي شيء.

تانيا جولان

868676767

הצהרת הסירוב של חברת "אחדות" טניה גולן.

English version | نسخة عربية | Versión en Castellano

11024625_869465369758972_5788404817686122315_n

טניה גולן, חברת ארגון "אחדות", פעילה חברתית מחיפה, אנרכיסטית, טבעונית, ופעילה במאבקים אקולוגיים – מסרבת להתגייס לשורות הצבא הציוני. אנו מפרסמים את הצהרתה של טניה, הכוללת גם את נימוקיה וכן ביקורת על החברה שלנו.

 

שמי טניה גולן, אני בת 20. החלטתי לסרב להתגייס לצה"ל וראיתי חשיבות בעשיית הדבר בגלוי ובישירות.

הבחירה להתגייס או שלא להתגייס לצה"ל היא בחירה פוליטית וראוי שכל אחד ואחת יוכלו לעשות אותה בחופשיות. אני מוחה כנגד החוק שמאיים על נערות ונערים להצטרף לצבא.

אין לי אמון בראשי ההיררכיה השלטונית. הצבא הוא יד ביצועית של בעלי ההון, של הממשל ושל סוחרי הנשק. יש מי שמרוויחים מהסכסוך הישראלי-פלסטיני ולעולם לא יוותרו מרצונם על השליטה הכלכלית בשטחים. הגזענות והפילוג הם תוצאת לוואי להשפעת הכוחות הללו. תקציב הביטחון של מדינת ישראל גדל משנה לשנה על חשבון החינוך, הבריאות, הרווחה, ובכל זאת אין תחושה של ביטחון – יש רצף של איומים תורנים שצצים מכאן ומשם. אני סבורה שהפחד שלנו מנוצל להסחת הדעת ממחשבה מעמיקה. אי אפשר לבנות חברה צודקת על בסיס חוסר צדק. אני מסרבת לקחת חלק בגוף שמוציא לפועל מדיניות גזענית ופאשיסטית, מפלה ודכאנית. אני מסרבת לשתף פעולה עם צבא שמחזיק כבר עשרות שנים מיליוני אנשים ללא זכויות אזרחיות. בצד השני יש אנשים כמונו, עם צרכים בסיסיים דומים לשלנו, שבסך הכל רוצים לחיות את חייהם. עוצר, בידוקים בטחוניים, מעצרים ללא משפט, התנכלויות ע"י חיילים או מתנחלים קיצוניים, ניצול תעסוקתי, תנאי מחיה נחותים ואפשרויות מוגבלות – אי אפשר להיות בטוחים כל עוד אנחנו מספקים סיבות מאוד טובות לצאת כנגדנו.

גם הצבא, כמו בית הספר, הוא מוסד שמבצע חיברות. כמו שתפקידו העיקרי של בית הספר אינו להעביר ידע אלא לאחות את החברה לכדי גוש אחיד, להקנות הנחות בסיס והתנהגויות, כך תפקידו העיקרי של הצבא הוא לא להגן על כלל האנשים, אלא להוות "כור היתוך" סביב אותו האתוס ולשמר את הדעה החיובית עליו, בזמן שהוא מגן על האליטות. זה גוף עם בירוקרטיה מסורבלת, עם אגפים שמתעסקים האחד בשני ובתחומי חיים אזרחיים, מה שמאפשר להקנות לנוער הבוגר שרק סיים את תהליך ההתגבשות בבית-הספר ראיית עולם היררכית, של מדכא-מדוכא. נכון יותר לומר – להשלים את ההקניה הזו, על רקע המסרים הלאומניים שצהל מעביר בפירוש. השלב הזה הוא פי-הטבעת של הצינור שמוביל לחיים בחברה הבוגרת, על חלקת האדמה הזו בין הים לירדן.

אני חושבת שהתגייסות למען משהו אמורה להיעשות בהתאם לצורך ולפי שיפוט עצמי. זה עובד, אפשר לקחת כדוגמה את הקונפדרציה הדמוקרטית ברוג'אבה (צפון סוריה), לא הרחק מאיתנו, אולי נוכל ללמוד מהם דבר או שניים. אין להם חוק הכופה גיוס לכוח ההגנה שלהם, ובכל זאת ישנו אחוז מגויסים דומה לשל ישראל ביחס לגודל האוכלוסיה. אם אין רצון להגן על סדר קיים הוא כנראה לא שווה הגנה.

אני פוסלת את הסיבות שאני שומעת בעד גיוס: חברים, כיוון, ניסיון, תרומה למערכת. אני בוחרת לא לתת את עצמי מרצון לטירטורים, השפלות ודיכוי לשווא במשך שנתיים. לא אלבש מדים כדי לא להגביר את הלחץ החברתי להתגייס ע"י השתתפותי בדבר. המחיר של אי שיתוף הפעולה הוא לא פשוט, אך הגיוס מבחינתי הוא לא עניין של מה בכך, לא דבר פעוט.

הדבר האחרון, הקרוב לליבי לא פחות, הוא נושא הרס הסביבה-הטבעית שהמפעל הצבאי גורם ע"י דליפות דלק ושפכים, היפטרות מציוד באמצעות השלכתו לים ופעילות-שוטפת שפוגעת באיזון הצמחיה ובעלי-החיים. כל זאת בלי שיצטרך לספק דוחות מפורטים או לתת דין וחשבון, בדיוק כמו לגבי התקציב המדיני שהוא נוגס בו בגדול.

בכל מצב שלא יהיה, השמעת קול ונקיטת עמדה במקומות שבהם קשה לעשות את זה היא תרומה אדירה, ואני קוראת לכל מי שיש לה
קול לבטא אותו. בצורה פשטנית: דברים רעים קורים כשאנשים טובים שותקים.

טניה גולן

868676767

אל-ח'ליל – מתח מעמדי ולא מתח לאומני / ברק יעלון

WlJx-pdsFUIילד כבן חמש צועד ברחוב ריק מאדם וגורר אחריו עגלה מלאה בקמח, עדשים ומוצרי יסוד אחרים. הוא אומר לנו לבוא אחריו, ואני שהסיטואציה הזאת רחוקה ממני ומכל מה שאני מכיר מהסס ואז מסכים. אני מציע לילד בצל, נגד השריפה בעיניים מהעשן של רימוני הגז; אבל הוא לא צריך, הוא כבר רגיל, יש לו מטפחת קבועה למצבים כאלו. דקות ספורות לפני כן עוד התקהלו בערך באיזור זה עשרות צעירים וצפו בחיילים הציונים זורקים רימוני גז והלם מחרישי אוזניים.

הילד הוביל אותנו לביתו, הכין לנו קפה ומכר לנו דברים מתוצרת משפחתו. חשוב להבין שילדים עובדים זו תופעה היסטורית ועדכנית שקורת באופן קבוע אצל המעמדות הנמוכים באוכלוסיה, זה לא דבר שאפשר לתקן עם חוק שאוסר על עבודת ילדים.

צעדנו בשוק הריק מאדם בצהרי היום, בהחלט מחזה לא טבעי לעיר בגודל הזה; מחזה שיכול לקרות רק תחת שלטון טרור קבוע.  מעל אותו שוק פרוסה רשת סורגי מתכת, שמפרידה בין שתי ה"קומות". בקומה התחתונה, מתחת לסורגים, מצויים הפלסטינים, ובקומה שמעליה מצויים המתנחלים הציונים. למסתכל מהצד עם עיניים ניטרליות ברור החל מהמבט הראשון: יש כאן לא רק שני עמים שונים אלא נוכחים כאן גם שני מעמדות שונים. המציאות, שאלו שני מעמדות שונים, והמתח בין שתי הקבוצות הוא מתח מעמדי ולא מתח לאומני, נהיית בהירה יותר ויותר ככל שנחשפים לחלקים נרחבים יותר מהמציאות ביום-יומית של תושבי אל-חליל ומדברים איתם יותר.  מתוך עשרות האנשים שדיברתי איתם ברחובות אל-חליל, לא מצאתי אף אדם אחד שהגיב בשלילה לכך שאני ישראלי. עניין אותם רק האם אני רוצה שהצבא הציוני יגורש מאל-חליל או ישאר בה. וזה מה שמעסיק את התושבים של אל-חליל: האם הם תחת שלטון צבאי, או שלא. האם נזרק עליהם זבל ואבנים בידי מתנחלים ציונים, האם יש להם חופש תנועה בעיר של עצמם .

במבט מפוקח המציאות ברורה, המתח בין הפלסטינים ליהודים הוא מתח מעמדי גרידא.
No war but a class war

ברק יעלון – חבר "אחדות"

הקניין מהו? / פייר ג'וזף פרודון

kan5האחד בא ללמדנו כי הקניין הוא זכות אזרחית, שלידתה בחזקה, וקידושה בחוק. האחר טוען כי הקניין הוא זכות טבעית, ומקורו בעבודה. ותורת אלו, על אף היותן סותרות זו את זו, שתיהן מוצאות להן עידוד ותמיכה. ואני טוען כי לא העבודה ולא החזקה ואף לא החוק, אי-אפשר להם שיולידו קניין פרטי; כי הקניין הוא מסובב ללא סיבה. האומנם ראוי אני לנזיפה?

ומה רב הרטן אשר אוזניי שומעות! הקניין הוא גזלה! הלוא זאת הייתה קריאת האזעקה מ-1793! זו הדחיפה הראשונה של המהפכות!

הקורא, תנוח דעתך: אין אני מחרחר מדנים, ולא מסית למרידה אנוכי, אינני אלא מקדים במעט לראות את הנולד ההיסטורי; אינני אלא מנסח את האמת אשר אך לשווא מנסים אנו לעכב את התגלותה. הריני כותב את ההקדמה לחוקתנו העתידה. "הקניין הוא גזלה" – הגדרה זו אשר באוזניכם כמוהה כחילול קודשים היא, הרי אם אך נאבה להאזין למשתמע ממנה, עשויה היא לשמש מעין כלי המרחקי את הרעם. אך מה רבים האינטרסים הפרטיים והדעות הקדומות המהווים מכשול לכך! לצערנו, לא תשנה הפילוסופיה את מהלך ההיסטוריה: גזרותיה יתקיימו ללא תלות בשום דבר נבואה.

האם נכחת אי פעם, הקורא, בעת חקירתו של נאשם? האם שמת לב לתחבולות שלו, להתחמקויותיו, לתירוצים ולאמתלות של האיש, לתשובותיו המשתמעות לשתי פנים? השופט, שאינו יודע רחמים, הולם בו ומבלבל עליו את כל טענותיו, טומן פח לרגליו ומגלה את השקרים שבפיו – וההוא, כחיית ציד שנלכדה בפח, מסתבך ומנסה לברוח, אומר וחוזר בו, נסוג וסותר את עצמו ומנצל את כל תכסיסי הפלפול בערמומיות שנונה פי אלף מכל מה שיכול היה להמציא החריף שבסופיסטים. כך נוהג גם בעל הרכוש הנתבע להוכיח את זכותו: תחילה מסרב הוא להשיב, משמיע דברי מחאה ואיומים, צועק חמס; אחר כך נאלץ להיכנס לוויכוח, משתריין הוא בטענות אוחזות עיניים, מזדיין בכל התותחים האימתניים שברשותו, צולף יריות על סביבותיו, מגייס אחד-אחד, וגם במשותף, את כל כלי המגן: זכות התפיסה, זכות האחיזה, זכות החזקה, הסכמים מפורשים, נוהג מימי קדם, הסכמה כללית. ולאחר שיצא מוויכוח זה שבור ומנוצח, נאחז בעל הרכוש כחזיר בר שנפצע בטענות מסוג אחר: "לא, לא!", צועק הוא בחימה שפוכה, "אני לא רק נהנה מן הרכוש בזכות התפיסה, אני גם עבדתי, גם הוצאתי תוצרת, גם שיפרתי מוצרים, גם שיניתי את צורת רכושי – אני יצרתי בית זה, שדות אלו, עצים אלו, כל אלה מעשה ידיי הם; אני הוא שהחלפתי את הקוצים בעצי גפן ואת השיחים בעצי תאנה. אני האיש הקוצר היום יבול תבואה מעל אדמות שממה. אני אשר דישנתי את האדמה בזיעת אפי, אני אשר שילמתי את שכרם של אנשים, אשר ללא ימי העבודה שעשו בשיתוף עמי היו גוועים ברעב. איש לא חלק את עמלי ואת כספי – איש לא יהיה לו חלק בפרות שלי".

בעל רכוש! אתה עבדת – למה אפוא טענת בשם זכות התפיסה הקדומה? כלום לא היית בטוח בזכות שלך, או שמא קיווית להטעות את הבריות ולאחוז את עיני הצדק? היחפז נא ונשמע את אשר בפיך להגנת זכותך, כי פסק הדין לא יהיה ניתן לשום ערעור, ואתה יודע שמדובר בהשבת גזלה.

אתה עבדת! בוודאי, עבודה חובה היא גם לך. אך מה בין העבודה ובין משיכת רכוש שהוא קניין הכלל? כלום אין אתה יודע כי נכסי האדמה, כמוהם כאוויר וכטבע, אי-אפשר שתחול עליהם זכות ה"חזקה"?

אתה עבדת? וכלום מעולם לא העבדת אחרים? אם כן, איך קרה הדבר שהם בעבדם למענך אבד להם מה שאתה ידעת לרכוש בלא לעבוד למענו?

אתה עבדת! שפיר, שפיר; אך הבה נראה את פרי עמלך; נלך לחשב, לשקול, למדוד. משפט בלשאצר יהיה משפטך: כי אכן נשבע אני במאזניים אלה ובפלס מים זה ובמד-זווית זה, אשר אם גזלת את פרי עבודת זולתך ועשית כאשר עשית את הדבר הזה, תחזיר את הגזלה עד לפרוטה האחרונה שבידך.

הקפיטליסט – אומרים – שילם את שכר ימי עבודתם של הפועלים; למען הדיוק צריך לומר שהקפיטליסט שילם יום עבודה אחד כפול מספר האנשים שעבדו אצלו כל יום, ובשום פנים אין שני דברים אלה היינו הך. שכן לא שילם הקפיטליסט בשום פנים ואופן את מחירו של אותו הכוח העצום, שהיה פרי שילוב עבודתם של הפועלים, פרי ההרמוניה שבעבודתם, פרי המאמצים שעשו יחד ובעת ובעונה אחת. מאתיים גרינדירים הקימו בשעות ספורות את האובליסק של לוקסור על בסיסו; כלום אפשר לשער כי פועל יחיד היה עושה את אותו הדבר במאתיים יום? אבל מבחינת חשבונו של הקפיטליסט, שכר יום עבודתם של מאתיים פועלים הוא ממש כשכרו של פועל אחד שעבד מאתיים יום. אתה צא ולמד: הפרחתו של שדה שומם, בנייתו של בית, הפעלת מפעל – הרי כל מעשה ממעשים אלה כמוהו כהקמת אובליסק, כהעתקת הר ממקומו. הקטן שבנכסים, הזעיר שבמפעלים, הפעלתו של עסק תעשייה העלוב ביותר – לא יקום דבר זה אלא בשילוב עבודתם וכישרונותיהם של רבים ושונים, ולעולם לא יספיק לכך מה שיכול לתת אדם אחד. תמיהה היא שלא שמו זאת אל לבם חכמי הכלכלה.

הפרד ומשול! הפרד ותתעשר; הפרד ותגנוב את דעת הבריות ותאחוז את עיניהם ותשים צדק ויושר ללעג וקלס. הפרד את הפועלים זה מזה, ושכר יום העבודה שתהיה משלם לכל אחד ואחד מהם יהיה אולי גדול מערך פרי עבודתו של היחיד; אבל לא זה עיקרו של דבר. בעד כוח עבודתם של אלף איש שעבדו עשרים יום שילם מעבידם את השכר שהיה מקבל כל אחד ואחד מהם, אילו עבד חמישים וחמש שנה; אבל כוח עבודתם של אלף אלה עשה בעשרים יום מה שלא היה עושה היחיד אילו היה טורח ריבוא רבבה דורות: כלום מיקח וממכר כזה צחוק הוא? אני חוזר וטוען: לא! שילמת את מחיר כוחם של כל היחידים לחוד, ועוד לא שילמת את מחיר הכוח הקולקטיבי; משמע, תמיד משתיירת בידך זכות בעלות על קניין משותף אשר אתה בשום פנים לא רכשת אותו – ואתה נהנה ממנו שלא כדין.

אין שום אדם שאינו חי על פרי עבודתם של אלפי יוצרים שונים; אין שום עובד שאינו מקבל את אמצעי המחיה שלו מידי החברה כולה, ויחד עם אמצעים אלה גם את האמצעים לייצור חוזר. מי אפוא ירהיב עוז בנפשו ויאמר "אני לבדי יוצר את מה שאני צורך, ואין אני זקוק לאדם זולתי"? עובד אדמה, אשר הכלכלנים מימים עברו ראוהו כיוצר האמיתי היחיד, עובד האדמה המקבל את בית מגוריו, רהיטיו, בגדיו, מזונו, מידי הבנאי, הנגר, הנחתום, הקצב, מוכר המכולת, הנפח וכו' וכו' – עובד אדמה זה, כלום יכול הוא להתיימר להיות יוצר הוא לבדו?

כל אדם, אמצעי מחייתו באים לו מכל זולתו; משמע, ייצורו של כל אדם אין לו קיום אלא בייצורם של הכול. אין פרי בלי פרות אחרים; ענף תעשייה בודד הוא דבר שאינו בנמצא. מה היה קורה ליבולו של עובד האדמה, אלמלא היו האחרים עושים למענו אסמים, עגלות, מחרשות, בגדים וכו' וכו'? מה היה עושה המלומד ללא מוכר הספרים והמדפיס, ללא היוצק והמכונאי, והללו – ללא עבודתם של עמלים רבים רבים אחרים? לא נמשיך ברשימה זו, אשר קל כל כך להרחיב אותה, שמא יאמרו שאנו פותחים פתח פתוח.

כל המלאכות משתלבות ביחסי הגומלין שביניהן, לתוצר אחד; כל ענפי הייצור משרתים אלה את אלה לגבי המטרות לגבי האמצעים; כל סוגי כושר המעשה אינם אלא חוליות בשרשרת אחת, שעיקרה מן הפשוט אל המורכב, מן הנחות אל הנעלה.

הווה אומר: השתתפותו של הכלל בייצורו של כל מוצר ומוצר היא הגורמת ללא עוררין שכל מוצר ומוצר נעשה ממילא קניינו המשותף של הכלל – באופן שכל מוצר ומוצר, עם צאתו מידי עושהו, נמצא מלכתחילה משועבד למשכנתא של החברה.

היוצר, הוא גופו אין לו לגבי פרי עבודתו זכות אלא כשיעור החלק אשר האחוז שלו שווה למספר היחידים שמהם מורכבת החברה. אמנם תמורת זאת יש לו ליוצר זה שיעור-של-זכות בכל המוצרים שאינם שלו – באותו אופן שאותו כלל משכנתא גופו, הפועל נגדו לטובת כלל החברה, הוא גם המקנה לו זכות כנגד כלל החברה. אך כלום לא ברור הדבר כי הדדיות זו של שעבוד משכנתא, לא זו בלבד שאין היא מתירה היתר קניין, אלא שבה גופה מקור הערעור על זכות הקניין. אין לעובד אפילו זכות אחיזה לגבי המוצר שלו; בו ברגע שהוציא אותו מתחת ידו, באה החברה ותובעת אותו לעצמה.

… למען יוכל היוצר להתקיים, מן ההכרח הוא שבשכר עבודתו יהיה יכול לפדות את פרי ייצורו. אין הכלכלנים יכולים להתעלם מהלכת אב זו במה שהם מתיימרים לקרוא מדע שלהם; ואם כן, מדוע מתעקשים הם להגן גם על הקניין הפרטי, גם על אי-שוויון בשכר, גם על צידוק הנשך, גם על אופיים ההוגן של הרווחים – כל אותם הדברים הסותרים את החוק הכלכלי והמשתקים את העסקים? אחד קבלן קונה חומרי גלם במאה אלף פרנק ומשלם חמישים אלף פרנק שכר עבודה, ואחר כך מבקש הוא להוציא מאתיים אלף פרנק מן המוצר – הווה אומר, הוא מבקש להרוויח גם על החומר הגולמי וגם על עבודת הפועלים. אבל אם ספק חומרי הגלם והפועלים , לאחר שצירפו את כל השכר שקיבלו, אינם יכולים לקנות תמורתו מה שהם יצרו בשביל הקבלן – כיצד אפוא יכולים הם לחיות? … כדי ליהנות מכל אלה, מן הדין שאפשר יהיה לקנותם במחיר ייצורם, אך לא ניתן הדבר מחמת זכות הרווח ש"מידי שמים". האדם העמל מתפעל במצוקתו משפע העושר שבחנויות הפאר, אבל מעל פתחן קורא הוא את הדברים הכתובים באותיות מאירות עיניים: "עמלך הוא – ולא לך הוא".

תרגום של – אברהם יסעור

רוז'אבה וקטלוניה: מחוברות היסטורית

 

אנרכיסטים ספרדים בשורות הYPG

אנרכיסטים ספרדים בשורות הYPG

בימים אלו מתרחשת מהפכה חברתית ברוז'אבה, את הפרטים על המהפכה ניתן לקרוא כאן. המהפכה הזאת אינה נרתעת מלהזדהות עם הרוח והתאוריה האנרכיסטית, ואף לירושה ולחיבור שלה עם המהפכה הספרדית הגדולה והתנועה האנרכיסטית הספרדית, ששיחקה תפקיד חשוב. ההכרזה הזאת פורסמה במקור באנגלית, באתר הרשמי של מיליציית ה- YPG הכורדית המגינה על המהפכה והחברה ברוז'אבה, ובה אנו רואים את שאיפת המהפכנים ליצור קשר היסטורי בין המהפכה הספרדית הגדולה לבין האירועים המתרחשים שם (ברוז'אבה) כיום.

ה19 ליולי, היום שמסמל את תחילת המהפכה ברוז'אבה. ביום זה כוחות המחתרת כבשו את כובאני ואת דריק ולמעשה החלו ניסוי היסטורי בשליטה עצמית, שחרור נשים, כלכלה מקומית והרמוניה אקולוגיתאותו יום, ה19 ליולי 1936 הוא היום בו קרתה המהפכה הקטלונית. קונפדרציית העבודה הלאומית (CNT) ארגנה מערכת קונפדרתית, מועצות עובדים הוקמו ונשים אורגנו ביחידות לחימה.

הקטאלנים החלו משקמים את תרבותם העצמאית: נפתחו בתיספר והודפסו ספרים בשפה הקטלאנית. במהלך מלחמה בכוחות הפאשיסטים, גם הם החלו ניסוי שאפתני, בדיוק כמו שקורה עכשיו ברוג'בה.

מה שהופך את המהפכה הקטלונית לכלכך משמעותית הוא התפקיד החיוני שנשים שחקו בה לשחרורן. האווירה בשנות ה30 אצל הנשים בתנועה המהפכנית הייתה אווירה של כעס כלפי הדיכוי. בתגובה, נשים החלו לחמש את עצמן, מתוך האמונה שרק כוח לחימה נשי יכול לגן על זכויותיהן של הנשים ועל החירויות שלהן.

הן הקימו כוח לחימה שמורכב כולו מנשים ונקרא "נשים חופשיות" (Mujeres Libres), כוח שהיה נפרד לגמרי משאר הארגונים. הן לא קראו לעצמן פמיניסטיות, אלא ראו את הבעיות הנשיות כבעיות שאיאפשר להפריד משאר הבעיות החברתיות.

לפני המהפכה, היה דיכוי עז של נשים. נשים הוכחרו להתחתן בניגוד לרצונן, ונשים שאין נשואות לא יו יכולות לעזוב את ביתן ללא גבר. בנוסף לכך, נשים רבות לא עבדו, מאחר והשכר של נשים באותה תקופה היה מחצית מזה של הגברים. אומנם לנשים מהמעמד הגבוה והבינוני היו זכויות מוגבלות, לנשים ממעמד הפועלים כמעט ואל היו זכויות כלל.

עכשיו ברוז'אבה גם כן מתרחשת מהפכה בה ארגוני נשים לוקחים חלק משמעותי ומכוונת לשים את הנשים בחד החנית של ההנהגה. אחד העקרונות הבסיסים של המהפכה ברוג'אבה הוא שהחברה יכולה להיות חופשיה רק כאשר הנשים תהיינה חופשיות. לפני המהפכה, לנשים היו מעט מאוד הזדמנויות חברתיות והאווירה כלפיהן הייתה מגבילה מאוד.

המהפכה הקטלונית החזיקה זמן מועט, אבל ההשפעה שלה על החברה הקטלונית נשארת אפילו עד היום. היום, רוח המהפכה הקטלונית נישאת ברוג'אבה וישנו מאבק לדאוג שזה ישמר. המהפכה הקטלונית והמהפכה הרוז'אבה הן אחיות.