קפיטליזם של אסון, דרום תל אביב, ג'נטריפיקציה, ונושא הפליטים / מאט יניקוב

14729271_1594565417515934_3359489734538301817_nבספרה 'דוקטרינת ההלם' מסבירה הסופרת והפעילה הפוליטית נעמי קליין איך בניגוד למיתוס שהשוק החופשי הגלובלי עלה לשלטון בדרכים דמוקרטיות, תאגידי ענק וממשלות ניצלו פעם אחר פעם אסונות אנושיים והפיקו מהם רווחים, בעוד אנשים שרויים בשוק מכדי להגיב או להתנגד, או בכלל לשים לב שמשחקים עם החיים שלהם. למשל פיגועי 11 בספטמבר בארצות הברית וה'לוחמה בטרור' שהגיע אחריהם הצדיקו פלישה לשדות הנפט של עיראק, העברת אינספור סמוכיות חדשות לרשויות אכיפה, הרחבת המונח 'טרור' ובהתאם הדיכוי השלטוני לרמה כזאת שיכלול פחות או יותר כל מי שמתנגד לשלטון האמריקאי- לדוגמא פעילים סביבתיים ופעילי בעלי חיים שהשתמשו בפעולה ישירה בצורה שסיכנה רווחים של תעשיות אבל לא הרגו אף אחד, וכן הלאה. או למשל איך שחלקים שלמים בניו אורלינס נמכרו לתאגידים וחברות אחרי הוריקן קתרינה לכל המרבה במחיר. או למשל החופים בדרום מזרח אסיה שנמכרו לאחר שפגע בהם צונמי. וכן הלאה וכן הלאה. הדוגמאות הן רבות. להפיק רווחים מסבל, ולהפוך מצבים של מצוקה חברתית לאפשרויות לרווחים זה מסורת קפיטליסטית רבת שנים. הקפיטליזם של האסון הזה, הוא פחות או יותר ההיסטוריה הקצרה של דרום תל אביב, וזה קורה מול העיניים שלנו. להמשיך לקרוא

אנרכו-סינדיקאליזם: תיאוריה ומעשה / רודולף רוקר (1938)

PDF: %d7%90%d7%a0%d7%a8%d7%9b%d7%95-%d7%a1%d7%99%d7%a0%d7%93%d7%99%d7%a7%d7%9c%d7%99%d7%96%d7%9d-1

הקדמה

rudolf-rocker-by-fermin-rockerנועם חומסקי

פרסום הספר "אנרכו-סינדיקליזם" של רוקר, שהגיע לאחר שנים רבות מדי, הוא אירוע שנושא חשיבות רבה עבור אנשים הטרודים בנושאי החירות והצדק. באופן אישי, התוודעתי לפרסומיו של רוקר בשנים הראשונות של מלחמת העולם השנייה, בחנויות-הספרים האנרכיסטיות ובמשרדים בניו-יורק, והגעתי ליצירה הנוכחית שנמצאה על מדפיה המאובקים של ספריה באוניברסיטה, בלתי-ידועה ושמעולם לא קראו בה, שנים ספורות לאחר-מכן. מצאתי בה השראה, וחזרתי אליה פעמים רבות בשנים שחלפו מאז. חשתי מיד, ואני עדיין חש, כי רוקר מורה את הדרך לעולם טוב יותר, עולם אשר נמצא בהישג-ידינו, עולם שיכול בהחלט להיות החלופה היחידה ל- "אסון האוניברסלי" שלקראתו אנו "מתקדמים במלוא המפרש", כפי שראה בערב מלחמת העולם השנייה. האסון הזה שעלה בדמיונו יחרוג מעבר לגבולותיו, כאשר מדינות רוכשות את היכולת להשמיד את החברה האנושית בכללותה, יכולת שהן תממשנה אם הסדר החברתי הקיים ימשיך להתפתח לאורך השבילים הנוכחיים. להמשיך לקרוא

חוק וסמכות / פיוטר קרופוטקין

kropotkinפרק ראשון

"כשבורות שולטת בחברה וכאוס במחשבות האנשים, החוקים מתרבים, מצפים מחקיקה לעשות הכל, וכשכל חוק חדש הוא טעות חישובית, האנשים ממשיכים לדרוש מהחוק את מה שהם יכולים לדרוש רק מעצמם, מהחינוך של עצמם ומהמוסריות של עצמם”. לא מהפכן אמר את זה, ואפילו לא רפורמיסט. זה השופט דאלוי, מחבר אסופת החוקים הצרפתית שמוכרת בשם
“Repertoire de la Legislation”.
ועדיין, למרות שהמילים האלו נכתבו על-ידי אדם שהיה בעצמו מחוקק ומעריץ של החוק, הן מייצגות
כהלכה את המצב הלא-נורמאלי של חברתנו. להמשיך לקרוא

מרקסיזם בישראל / יגאל לוין

הערת הארגון: אף שטקסט זה מפורסם בידי אחד מחברי הארגון שלנו, הוא מייצג רק את כותבו. אין לראות בנאמר כאן ככתב מטעם כל חברי אחדות, או כטקסט המייצג את כלל הארגון.

m

 

אני, כפעיל אנרכו-קומוניסט, מסתובב כבר שנים רבות בתנועות חברתיות בארץ, ונשען על תפישותיהם של מיכאיל באקונין, אמה גולדמן ודייויד גרבר, ומחפש חברים אידיאולגיים מהמרקסיזם, קומראדים לשיתוף-פעולה במאבקים השונים. לצערי, כל מה שאני מוצא הוא לניניזם ארכאי שתומך ברודנים ברחבי-העולם וכן בציונות ובקיומה של מדינת ישראל, כלומר המשך דיכוי העם הפלסטיני הכבוש בשטחי 48'.
מדוע זאת? אחרי שבע שנות חקירה אני יכול לסכם מהו מצב המרקסיזם בישראל ומדוע אין המרקסיסטים הישראלים יכולים להיות חברים לכוח חירותני, סוציאליסטי ואנטי-ציוני.

להמשיך לקרוא

שוטרים הם לא חברים

285285_555044527847926_2057467324_n.pngשוטרים הם לא חברים שלנו ולא מגנים עלינו. שוטרים הם אויבים שלנו כאזרחים ואזרחיות, כאנשים ללא מעמד פוליטי רשמי. המשטרה נועדה לאכוף את החוק – כל חוק. שיהיה טוב או רע, צודק או לא, השוטר משהה כל שיפוט מוסרי לגבי אכיפת החוק ואוכף אותו. עם השוטר אי אפשר להגיע להסדר דרך דברי טעם והיגיון כי השוטר יש לו תפקיד אחד – לבצע פקודות, לאכוף את החוק.

מצד שני השוטר שאנחנו פוגשים ברחוב הוא מקבל ההחלטות בשטח. הוא יכול להחליט לעצור אותך על זריקת בדל סיגריה ויכול שלא, הוא יכול להחליט להתייחס ברצינות לתלונה שלך על הטרדה מינית ברחוב ויכול להתעלם – השיקול והשיפוט נתונים לו לחלוטין. כמובן שאין לאף שוטר או כוח משטרה יכולת לעצור את כל מי שמלכלך ברחוב או מטריד מינית אבל זהו דיון אחר, על סדרי עדיפויות ברמה הארגונית והטקסט הזה מתייחס בעיקר ליחסי הכוח המתקיימים במפגש בין אזרח פשוט לשוטר שידגימו שהשוטר הוא לא דמות ראויה לאמון ובטח שלא כשזה נוגע להגנה עלינו האזרחיות והאזרחים.
לשוטר, מתוקף תפקידו, ניתנות סמכויות ע"י המדינה, הראשונה בהן היא הסמכות לעצור ולהפעיל כוח על מי שהוא מזהה כחשוד במעשה עבירה. אלא ששוטר לא צריך להוכיח או להצדיק בפני אף אחד בשום שלב את הסיבה לחשד שלו. הוא לא צריך לאמת ולא להוכיח את גרסתו. למעשה, שוטר יכול לעצור כל אדם ל-24 שעות מכל סיבה שהיא, אפילו שקרית ואין שום דבר שניתן לעשות נגד זה. השוטר למעשה, לא חייב בשום שלב להצדיק את האלימות שהוא מפעיל ולא צריך להוכיח שהיא חוקית. אדרבא, אם היא לא מוצדקת או לא חוקית, על הקורבן להוכיח זאת. משמעות הדבר היא שלא רק שלשוטר יש עמדת כוח חוקית על כל אזרח, הוא לא צריך להוכיח צידוק לשימוש בה.

השימוש באלימות עומד במהות תפקידו של השוטר. ההנחיה של השוטר לטיפול בחשוד היא "להפעיל כוח ברמה אחת מעל" מזו של החשוד משמע, בבסיס, התפקיד של השוטר הוא יצירת הסלמה ודרדור הסיטואציה לאלימות. לא רק זה אלא שלאדם אסור להתנגד לשוטר משמע לשוטר יש שליטה מלאה על כל סיטואציה דרך הפעלת כוח אלימה. שוטר יכול לנצל את הסמכות הזו בשביל כל דבר שירצה והיות והוא לא צריך להוכיח את הצידוק שבשימוש בכוח הכוח של השוטר בשטח הוא, למעשה, כמעט בלתי מוגבל.

שוטר שנמצא אשם בהפעלת אלימות לא מוצדקת עדיין יכול לצפות לעונש קל בהרבה מכל אזרח שיעשה זאת – ענישה או טיפול משמעתיים פנים משטרתיים ולא כתב אישום. למשטרה ולכל גוף מדיני אחר שאמור לפקח עליה, יש ניגוד אינטרסים בענישה של שוטרים אלימים: אלימות היא הכלי של השוטר וענישה של שוטרים על שימוש באלימות יתר פוגעת באמון השוטר בכלי שניתן לו וביכולת של המשטרה כגוף אכיפה לתפקד באופן שוטף. יותר מכך, הפחד מפני ענישה של שוטרים על אלימות יתר מעודדת שיקול דעת אצל השוטר מהי מידה ראויה של אלימות, עד כמה ראוי להפעיל אלימות על אזרח לא-אלים והאם הפעלת אלימות כלפי מבצע/ת עבירה זניחה כמו עישון ג'וינט או התערטלות בציבור, היא מידתית או מוגזמת. אלו אמנם שאלות שישאלו מתוך חשש לענישה ולא מתוך התבוננות ביקורתית אך האחד מוביל באופן כמעט בלתי נמנע לשני וכאמור שוטר שחושב בביקורתיות הוא לא פקוד טוב.
שלוש הנקודות הללו מסתכמות בכך שהמפגש שלנו עם השוטר ברחוב הוא מפגש עם כוח כמעט בלתי מוגבל שכמעט ואין עליו עול נשיאת אחריות. מפגש כזה הוא לא מפגש שמקנה ביטחון ולא מפגש בו אנחנו מוגנות אלא נתונות לחלוטין לחסדיו של הצד השני וצד כזה הוא לא צד שכדאי לתת בו יותר מדי אמון.

מרקסיזם, חירות והמדינה / מיכאיל באקונין

פרק ראשון הקדמה13941009_335265313528926_1297795946_n.png

אני דורש נחוש של האמת, ואף יותר מכך, אויב מר של הפנטזיות שמקדמת "מפלגת הסדר"1, נציגה הראשית של השחיתויות, הדתיות, המטהפיסיות, הפוליטיות, המשפטיות, הכלכליות והחברתיות, מעבר עד להווה, במטרה לשעבד ולהתאכזר בעולם; אני מעריץ מושבע של חירות; אני מחשיב את החירות כמצב היחיד בו חוכמה, כבוד ואושר אנושי יכולים להתפתח; ואין בכוונתי ל"חירות" רשמית, כזו שנמדדת, מורשת ברישיונות, נמדדת ומנוהלת עלידי המדינה, שקר וכזב שמייצגים את הפריווילגיות של המעטים שנחות על חשבון עבדות כל השאר; גם אין בכוונתי לחירות האינדיוידואלית, האנוכית והאכזרית, זו שמקודמת במרמה עלידי חסידי רוסו2 וכל שאר הזרמים של הליברליזם הבורגני אשר מחשיבים את הזכויות של הפרט כמוגבלות עלידי זכויות המדינה, ולכן הכרחי להסיק מכך שהתוצאה תהיה ביטול מוחלט של זכויות הפרט.
להמשיך לקרוא

עזרה הדדית בעולם החי והאדם/ פטר קרופוטקין

Peter_Kropotkin_circa_1900ספרו של פטר קרופוטקין "עזרה הדדית בעולם החי והאדם" פורסם לראשונה ב1902. הספר נכתב גם כתגובה לרעיונות של דרוויניזם חברתי, שמאפיינים את הקפיטליזם והפשיזם; בספר קרופוטקין מותח ביקורת על הרעיון שהתחרות היא הגורם המרכזי בהתפתחות המינים, וטוען שהעזרה הדדית, גם היא כוח מפתח שבקיים בקרב כל היצורים החיים.
לראשונה, מאז שהודפס הספר ב1923 בעברית, הספר זמין לקריאה לכל, כעת במתכונת אינטרנטית:

עזרה הדדית בעולם החי והאדם פטר קרופוטקין