אנרכיזם ושאלת האלימות (פטר קרופוטקין)

file32423731_ce9af84dהננו אנרכיסטים. ואנו מצהירים שמבקשים אנו שהאחרים יתנהגו אתנו כמו שאגו מתנהגים עמהם. היוצא מדברינו, ברצוננו להתנהג עם זולתנו כמו שאנו חפצים שהזולת יתנהג עמנו לבל ישתמש כנגדנו במעשי כפייה ואונס, באלימות, בשקר, במרמה, במזימות, ברמאות, כמו שאנו לא נשתמש נגד אחרים בנוכלות, בערמה ובשקר. שיוויון וצדק – זהו אנרכיזם אגו קוראים למלחמה לא רק נגד השילוש, חוק, דת וסמכות-שלטון אלא כנגד כל השקר והזיוף, העוול, כנגד כל המשחת והנפסד; כנגד הכל שאינו בקו השיוויון.

יש שישאלונו: אם ברצונכם שאחרים יתנהגו עמכם כמו שהם חפצים שאתם תתנהגו עמהם, אם כן למה אתם משתמשים במעשי- אלימות? למה אתם משתמשים בחומר-אלימות? למה אתם משתמשים בחומר מפוצץ ובפצצות? מדוע הרגתם את אלכסנדר השני? כלום רוצים אתם שככה יתנהגו אתכם?

תשובתנו היא פשוטה. כן! יהרגו הם אותנו כשאנו נהיה למנצלים ומדכאים. אנו אומרים לבנינו: ביום ההוא שאני אהיה למנצל, לרמאי, הרגני נא הרוג ואל תחוס ואל תרחם! כן, הרגו אותנו, ירו בנו, תלו אותנו אם נלך לעשוק את הזולת, את האינדיינים האמריקאים. השמידו אותנו עלידי פצצות, על- ידי חומר מפוצץ בשעה שנעשוק ונדכא פועלים מרודים.

לרופא פולני, מלומד גדול ובעל אופי מצויין שנשלח לאירקוטסק בגזירת ממשלת העריצים הרוסית, קרה מקרהו שנשכו כלב שוטה. הוא צרב את הפצע וקווה שיתרפא. אחרי שבועות מספר הרגיש שהמקום סביב הנשיכה מתחיל טופח. כרופא מומחה הוא הבין דבר מתוך דבר. הוא נא בריצה אל ידידו הרופא ואמר לה תן לי רעל, מהר! הרואה אתה איך צבתה ידי? דמי מורעל, אחרי שעות אחדןת תיסרף עלי דעתי ואני אשך, אזיק בני-אדם, מוטב שתיתן לי מעט רעל-הנימה ואני אמות מיד.

הוא חש שבעוד זמן מה יהפך לנחש והוא ביקש שימיתוהו.

אבל הרופא ההוא דימה שעוד יש תקווה לרפואותו והוא השקאהו סמי-רפואה שונים. אבל הם לא הועילו ולא כלום. הנשוך יצא מדעתו שוכרחים היו לאסרו, ברגעים שהינה לו, הוא שוב הפציר בהם שיגישו לו רעל, אבל חפצו לא נעשה לו והוא מת ביסורים נוראים.

יכולים אנו להביא אלפי עובדות המראות שהאדם הישר-דרך חפץ יותר במיתתו מהיותו בבחינת מזיק ומסכן חיי- אחרים.

מתוך אותו הטעם אנו הורגים את המושל העריץ ואנו בטוחים שגם אחרים רצו להרגו משום שהיה עוכר הציבור.

סופיה סירובסקיה וחבריה הרגו את אלכסנדר השני. האנושות בדרך כלל מתנגדת לשפיכת דמים. האנושות אפילו ספדה לצר ששחרר הצמיתים הרוסיים, אבל אחר זה הביעה האנושות אהדתה לאיננים.

מדוע? לא מפני שנוכחה לדעת שמיתתו של אלכסנדר הביאה תועלת, אלא משום שמצאה, שסופיה וחבריה להתנקשות הזו, הרגו את הצר לא לשם התעשרות ממעשה הרצח; לא לשם תפיסת מקומו בשלטון וממשל – לא! סופיה וחבריה לא היו נהפכים לעריצים בשום אופן וענין, – הם עשו מה שעשו מתוך שנאת מוות לעריצות ולעריץ, מדכא אנשים, מתוך מאיסה בחיים תחת ממשלת העריץ.

להם היתה הרשות להרוג, – נאמר עליהם מה שנאמר על לואיזה מישל; מותר היה לה לבוז בז. מה נאמר על האיננים שחיו על לחם- ניקודים לבדו, סבלו יסורים ועוני בשעה שחתרו חתירה תחת בית- האוצר בקישיניוב כדי להשיג כסף לצורך הנהלת תעמולתם.

להם היתה הרשות לגנוב. במקרים כאלה מעשה האלימות הוא צדק יושר. בתנאים כאלה השימוש בחומר מפוצץ ובפצצות – הוא מעשה מוסרי, דבר מצווה.

קטע מתוך "המוסר של אנרכיה" של פטר קרופוטקין
לחצו על הלינק כדי לקרוא את העבודה המלאה

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “אנרכיזם ושאלת האלימות (פטר קרופוטקין)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s